אחרי שנוכחתי לדעת שאני לא נמצא ברשימת ה-5 בלוגים המועדפים של אף אחד מהבלוגרים שכתבו על הבלוגים האהובים עליהם לרגל "יום הבלוגים" ("בלוג דיי" בלעז), בלעתי את עלבוני (אני מקווה שלפחות בישראוסקר הצבעתם עבורי, כי היום זה יום ההצבעות האחרון) והתיישבתי לכתוב את הרשימה שלי.

אלה לא הבלוגים הטובים ברשת בהכרח, אבל הם מרכיבים חלק מרשימת הבלוגים שאני קורא אותם בקביעות ולרגל יום הבלוגים, אכתוב כמה מילים על כל אחד מהם.

ראשונה ברשימה היא פרת משה שכבר כתבתי פעם על הבלוג שלה.

פרת משה כותבת בלוג שנון ומצחיק, מעלה על הכתב מחשבות שאחרי קריאה שלהן אתה חושב לעצמך "למה אני לא חשבתי על זה קודם?". פרת משה הייתה אחת מהבלוגריות הראשונות שהתוודעתי אליהן ואפשר לומר שבזכותה קיים הבלוג שלי (או לפחות בזכותה הוא הוקם).

ואם הזכרנו שנינות, אי אפשר שלא לתאר את רועת צאן החביבה, ההיא שתמיד מתבלבלים בינה לבין מחבלת או סתם ערבייה, זאת שקורים לה הדברים הכי מצחיקים, הפדיחות הכי חמודות וסיפורי האמונה החזקה שלה. לכל מי שרוצה לקרוא בנחת ולחייך, מובטחת לו הנאה בבלוג של רועת צאן.

למי שלא זכה להכיר, אולי היא עוד תשוב- דריה היקרה. כבר כמעט שנה שדריה לא עידכנה את הבלוג שלה, אבל בימים שעדכנה נהנתי מאוד לקרוא אצלה. דריה הכשרונית ניחנה בהומור משובח וכשרון כתיבה יוצא מן הכלל וסיפוריה תמיד היו מעניינים. גם על הבלוג של דריה כתבתי פעם, למי שמעוניין לקרוא.

את אזורה שני הכרתי רק לאחרונה, אך מאז שביקרתי אצלה בפעם הראשונה לא הפסקתי לבקר אצלה. אני שמח לומר שאני בין הראשונים שזיהה את האיכות של אזורה שני, אך משום מה אני בין המגיבים הבודדים שם. זוהי, אם כן ההזדמנות שלכם להכיר את אזורה שני ולבקר בבלוג שלה. אגב, אני עיצבתי לה את הבלוג.

את חיים גרנות אני חושב שאין צורך להציג. חיים מתאר בבלוגו חלקים מחיי הנישואים שלו. הוא משתף את הקוראים בחלק מהתלבטויותיו תוך שבהוא מגלה טפח ומסתיר טפחיים ומגיביו נוטים לדחוף אותו לכיוון שנראה כאילו חיים לא מעוניין בו.

חיים הוא חובב שירה ומדי פעם מביא שיר כזה או אחר ומספר על אהבתו הגדולה לביתו הרכה.

את שימחת החיים של יניב אי אפשר לשבור. הבנאדם מחפש את הטוב שבכל דבר ומשתדל להשרות אופטימיות בכל דרכיו. הוא מרבה לכתוב מדריכים לחיים טובים יותר ולהתנהגות נאותה ומייעד אותם בעיקר לבני"שים (שלא קוראים אצלו). אופטימיות זה הכל בחיים ועבורו זו לא רק כותרת הבלוג.

את איילה אני חושב שאף אחד ממכם לא מכיר. הבלוג שלה נמצא בתפוז ואם תקראו בו תגלו שמדובר ביותר מ"מתפלספת סתומה" כהגדרתה. איילה היא תיכוניסטית דתייה המתארת ביומנה את חייה כמו שהם.

אני קורא עוד הרבה בלוגים, אבל לעת עתה, השביעייה שהזכרתי תספיק.

אל תשכחו להצביע. היום זה היום האחרון שאפשר להצביע בו.

כבר שבועיים שאשתי מכינה אותי לזה שהערב יש שיעור לנשים ושהיא מתכוונת ללכת אליו.

זה שיעור שיתחיל הערב ובכל פעם הוא יתקיים בביתה של מישהי אחרת ובכל פעם מישהי אחרת תעביר את השיעור.

הערב, כאמור, יתקיים השיעור הראשון.

היום, אשתי צעקה לעברי מהחדר השני "בחור טוב!" (לפעמים היא קוראת לי כך ולא בשמי האמיתי, היום היא קראה לי בשמי האמיתי, אך לצורך העניין השתמשתי בכינוי "בחור טוב").

"יש הערב את הגמר של כוכב נולד".

וכך נגוזו תיכנוניה ללכת לשיעור.

אם זה היה חצי גמר, היא הייתה מוכנה לוותר על זה, אבל לא על הגמר.

את הצחוק שלי תוכלו לשמוע מהדהד עד לגני התערוכה...

שאלה שצריכה להישאל:

האם צביקה הדר יקיים את הבטחתו ל"פוקימון" ויעלה אותו לבמה הערב?

כזכור לכם (או שלא, ולכן אני מזכיר), באחד מהאודישינים צביקה הדר הבטיח לאחד מהמועמדים (שאותו כינה "פוקימון" בגלל השיר ששר באודישן) שאם מישהי תסכים לצאת איתו לפגישה הוא יעלה אותו בתמורה לבמה בגמר בניצנים.

המועמד התחיל עם כמעט כל המתמודדות ב"כוכב נולד" ואפילו חטף סטירה מאחת מהן, עד שמצא מישהי (מתמודדת במסלול 40+) שהסכימה לצאת איתו.

את הרעיון למשימה, קיבל צביקה הדר לאחר ש"פוקימון" הצהיר שבא לאודישנים כדי להכיר בנות.

צביקה הדר הבטיח לו שבתמורה יעלה אותו לבמה בניצנים, אך הגמר לא מתקיים בניצנים. האם זה פוטר את צביקה הדר מההתחייבות שלו לבחור שעשה צחוק מעצמו?

האם הוא יזכור את הבטחתו ויעלה אותו לבמה שגם ככה עמוסה ב"כוכבים"?

בעוד כמה שעות נדע.

עדכון 22:10- פוקימון הופיע על הבמה.

אתם זוכרים שקניתי 8 כסאות לפני כמה חודשים, אך קיבלתי את הכסאות הלא נכונים?

היות ומעולם לא פתחתי את הכסאות (חוץ מכסא אחד), רציתי להחליף את הכסאות שקיבלנו בכיסאות שהזמנו. נשמע פשוט, לא?

תחילה ניסיתי לתפוס את המוביל של החברה, שהיה לי את המספר הסלולרי שלו, אך גם הפעם הוא לא היה זמין אף פעם, ממש כמו בפעמים שניסיתי לתפוס אותו לפני כמה חודשים כדי לקבל ממנו את הכיסאות.

אחרי הרבה נסיונות לתפוס אותו, ניסיתי למצוא את החברה שממנה קנינו את הכסאות, אך בדפי זהב היה מספר טלפון שגוי וגם ב-144 לא מצאנו את המספר הנכון של החברה.

אחרי זמן נוסף של חיפושים באינטרנט אחר מספר הטלפון של החברה, וחיפוש מודעות בעיתונים שלה (בתקופה שקנינו את הכסאות התפרסמה מודעה באופן קבוע בכל שבוע בעיתון) ללא הצלחה, החלטנו לנסוע לחנות בבני ברק.

מכל מיני סיבות דחינו את הנסיעה לבני ברק (האמת שלא ממש רצינו לנסוע לשם, אבל ראינו שאין ברירה) ובכל פעם שעמדנו לנסוע לשם הנסיעה התבטלה ברגע האחרון.

לפני כשבועיים, ניסיתי שוב לתפוס את המוביל של החברה בטלפון, אך הפעם במקום ההודעה הקבועה של "המנוי אינו זמין", שמעתי את ההודעה "קו הטלפון מנותק".

קצת חששתי מזה, אבל אמרתי לעצמי שכנראה הוא עבר לרשת סלולרית אחרת ולכן הקו מנותק.

אתמול, סוף סוף, נסענו לבני ברק.

בני ברק זו אחת הערים הפחות אהובות עליי לנסיעה. אנשים חוצים את הכבישים שם מבלי להסתכל קודם אם באה מכונית ולא לחינם זו העיר עם מספר תאונות הדרכים שבהן מעורבים הולכי רגל הרב ביותר מכל הארץ. בדרך ראינו איך המכונית לפנינו כמעט והתנגשה במכונית שלידה כי הנהג עבר נתיב מבלי לאותת או להסתכל, ואיך הנהגת של הרכב שכמעט התנגשו בו צעקה על הנהג שכמעט התנגש בה במשך כמה דקות, תוך ששניהם חוסמים את התנועה בשני הנתיבים.

אוי. סטיתי מהנושא.

הגענו לחנות ומיד ראינו שמשהו השתנה.

במקום שבו הייתה החנות שממנה קנינו את הכסאות, עמדה חנות רהיטים אחרת, של רהיטי ילדים וגם שם החנות התחלף.

נכנסתי לחנות ואמרתי למוכר: "הייתה פה פעם חנות..." ונקבתי בשם החנות.

"מה קרה, הוא עקץ אותך?" שאל אותי בעל החנות החדשה.

סיפרתי לו שקניתי כיסאות, אבל קיבלתי את הכסאות הלא נכונים ורציתי להחליף אותם.

"תגיד תודה שקיבלת כסאות. היה כאן מישהו שהוא עקץ אותו ב-280,000 ש"ח. לקח את הכסף וברח לאנגליה", אמר לי בעל החנות.

בעודי מעכל את מה שהוא הרגע אמר לי, בעל החנות ניצל את ההזדמנות לומר ללקוחות שלו "תשימו לב ממי אתם קונים (כדי להראות שיש לו שם טוב), כאן זה (שם החנות שלו)".

שאלתי את המוכר אם הוא יודע איך אפשר למצוא את החנות או את הספק שלהם, אבל הוא לא ידע.

נכנסתי לחנות הסמוכה, שידעתי שהיא הייתה קשורה איכשהו לחנות שממנה קניתי את הכסאות.

המוכרת שם אמרה שפעם הם באמת היו קשורים לחנות ההיא, אבל בעל החנות שעקץ לקוחות וברח מכר את החלק שלו וגם היא לא יודעת איך לתפוס אותו או מי הם ספקי הרהיטים שלו.

היא אמרה שכולם מאוד הופתעו מהסיפור הזה.

מדהים איך חברה שחשבתי שהיא מוכרת ושפירסמה את עצמה בכל שבוע בעיתונים המקומיים ושלמעשה היו לה כמה סניפים, נעלמת סתם ככה ועוד עם הכסף של חלק מהלקוחות שלה.

בעצם זה לא מפליא אותי שהם פשטו רגל, אחרי כל מה שאני עברתי אצלם.

אני עוד יצאתי בזול איכשהו- קיבלתי כסאות. כנראה שעכשיו ננסה למכור אותם איכשהו.