אמובטלת בברלין

אחרי שישי אחד, מעט מושלג, ושבת חורפית אחת אני שוקלת להתקשר לביטוח, להגיד שפרצו לנו... העדויות בשטח לטובתי.

כמויות הבגדים שנרטבו בשלג, הטאקי, הרמי, עשרות הספרים... שאריות של מרק, מזרונים על הרצפה ומחנה אוהלים אחד.

אני נהיית עייפה רק מלהסתכל על זה.

הם ילכו לישון עוד שעה (אחרי עוד ארוחה אחת) ואני אשאר עם כל המזבלה הזו, שאני קוראת לה בית. כן, כן, המצב קשה אפילו בסטנדרטים שלי...

אבל החלטתי שזה יהיה פוסט חיובי, על הדברים הטובים. אז אלה הדברים שעליהם אני מודה במיוחד היום.

על זה שלמרות שהם הלכו אתמול לבית הספר כרגיל, הם הוחזרו חיש מהר כשהשלג החל. הם הספיקו לראות פתיתים ענקיים שיורדים מהשמיים ולבכות שהרגליים קפואות. ככה יוצרים זכרונות.

על המייבש שקניתי לפני ארבע שנים. הוא לא עלה הרבה אבל שיפר את איכות חיי בצורה שקשה לי להסביר. אנא, תנו לממציא את פרס עקרת הבית.

על זה שהוא מכיר אותי מספיק בכדי לדעת מתי לקחת אותם ולברוח כי הפתיל הארוך בדרך כלל שלי כל כך קרוב לחבית.

על שטראוס. שלמרות החרם שהפרתי, סיפקו לי רגעי קרמבו נהדרים לשבת אפורה.

על טליק, שגרם לי אתמול להסמיק לשניה.

ועל זה שכבר 7, ועוד שעה יהיה פה קצת שקט.