מתחילים עם הקטנה, זה פשוט: בואי הנה, לא רוצה, בואי הנה, לא רוצה , תופסים, חובשים לה כובע, ואת המעיל.על המעיל שלי אני אוותר, עדיף קר ממחליק ומסורבל. מטריה לוקחים רק אם מגדלים עוד יד, לא, בעצם שתיים. מפתח, ארנק ונייד (איפה לעזאזאל זרקתי את הנייד? מחפשים, מתייאשים מחייגים, אה... זו הסיבה שיש לי קו בבית..). יוצאים, נועלים. עכשיו נזכרת לעשות קקי? אין לי זמן לזה. חוזרים, מחליפים. לזכור לשטוף לה כשאני אחזור, ככה לא מנגבים. יאללה לאוטו. "תפסיקי לבכות, לא נוסעים בלי חגורה, טוב שוקולד. כשנגיע הביתה. מבטיחה. רק תשתקי" יצאנו.
הפקק של הכניסה, כולם עוצרים מול השער ומחכים לילדים. שלך בכיתה ו, לא יקרה לו כלום אם הוא ילך קצת. שלי בכיתה א הוא עוד לא חוצה כביש. לי מותר. מחפשים, מחכים, הנה הוא סוף סוף יוצא. תמיד אחרון. עוצרים, את הילקוט לתא מטען. לעזאזאל, למה לא לקחתי מעיל??? תכנס, תחגר... כל יום אותו דבר, אתה לא יכול לעשות את זה לבד? מה לא מצליח?? טוב אני באה... לעזאזאל, למה לא לקחתי מעיל????
יאללה, תפסיקי לצפור, כאילו אני נהנית לעמוד ככה בגשם.
יצאנו.
אמא, יש שם רכב שיוצא... שיט, שיט, תפסו לי... עוד אחד, זה שלי, לא יעזור. גם אם אני דופקת את ההיא שמחכה מהצד השני. שיט, זו אמא של רומי, חיוך.. כנסי, לא, נו כנסי, טוב תודה... פראיירית!
יורדים.
תפסיקי לצרוח, את לא הולכת לבד, זה כביש. תן לי יד. לא מעניין אותי חניה, לעאזאזל, למה לא לקחתי מעיל???
נכנסים.
שלום, איך היה?, מקסים, נפלא, מרגש.. ציור מהמם, גם את זה אתה ציירת? מקסים. אתה הכי מוכשר בגן עכשיו לך תביא את התיק והמעיל. איפה הבקבוק? שוב איבדת את הבקבוק? יאללה החוצה. יד, מה אין לי עוד יד. תן לגדול יד. לא מעניין אותי שהוא מחזיק לך חזק. זה כביש.
לאוטו.
היא ראשונה. תפסיקי לצרוח, לא נוסעים בלי חגורה. טוב, שוקולד, בבית, מבטיחה.. מה פתאום רק לה... לכולם, ברור. תעלה, תחגר... זו כבר פעם שניה היום, למה צריך להגיד לך, למה אתה לא יכול לבד? אני לא צועקת. אני שואלת. קטן תעלה. לא צריך להוריד מעיל, אני אחגור על המעיל. לא נורא אם זה לא נח, זו נסיעה מהירה. 5 דקות לא נח ואנחנו בבית. הבטחתי כבר שוקולד.
למה מחכים? לאמא של רומי. לא, היא לא באה אלינו, היא חוסמת אותנו.
יצאנו.
כן שוקולד, לא שכחתי. כאילו שיש אופציה שאתם תתנו לי לשכוח. לרדת, התיק, המעיל שלי, תזכירו לי למה שוב??
היא על הידיים, תפסיק לצרוח, תן לי יד חוצים. אז מה אם קודם הוא היה? טוב, קטן תן לי יד. גדול תן לו יד. שוב הוא מחזיק חזק? הינה, שניה אנחנו בבית. שיט, הילקוט. אולי לא צריך. גדול, יש שיעורים? שיט צריך. תעמדו ככה, לא לזוז, תחזיק את הילקוט. עכשיו אתה לא יכול לתת לו יד? טוב, אז הפוך. שקט, לא מעניין אותי. יאללה, הביתה
הגענו...
האמת? כשמציגים את זה ככה, זה באמת לא כזה נורא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
imuvtelet