אמובטלת בברלין

בכל בוקר שאחרי המימונה אני קמה בחשש לעיתון ומקללת. שוב הפוליטיקאים, מצולמים עם התרבוש על הראש בדיוק כשהם מכניסים את המופלטה לפה. איך הם (העתונאים, הפוליטיקאים, הצלמים, החוגגים ... בחיי שאין לי מושג את מי להאשים פה) מצליחים לקחת טקס יפייפה וטעים, כזה שאמור לסמל התחלה מתוקה לשנה טובה, ולהפוך אותו במחי תמונה אחת לנלעג ואידיוטי.

זה טקס שנהוגה בו מדיניות הדלת הפתוחה. וכולם בו אוכלים אצל כולם, ובילדותי, אצל סבתא, היו דלתות פתוחות והאינטימיות היתה הראשונה שנכנסה. היתה מוזיקה שעד היום מצליחה להעיר געגועים ישנים והיו מתוקים שהיו ערבים לחיך יותר מכל ממתק תעשייתי. תרבחו ותסעדו נאמר בכוונה ובכנות ולא בזלזול. ואם היה פוליטיקאי בן העדה הוא ערך אחת בביתו ולא התארח אצל מי שיש לו יותר גדול.