אמובטלת בברלין

בשנה האחרונה אני עובדת בגידול איברים.

בשנה האחרונה החלטתי לגדל מרפקים. אני בת שלושים וחמש עוד מעט, הגיע הזמן שאגדל לי איזה זוג, כי נכון שעד היום הסתדרתי בלי אבל יכלתי להסתדר הרבה יותר טוב אם היה לי.

ואני לא מדברת על זוג מרפקים שמפלס דרך על ידי דחיפה של אחרים, אני מדברת על כזה שיכול לעזור לטפס, שנתפס במקומות ומונע נפילות, כזה שיגרום לי להפסיק לקוות שמישהו ישים לב אלא יעזור לי לגרום לו להתייחס.

אני רוצה זוג מרפקים שיקח בחשבון כשלונות ודחיות ובכל זאת ימשיך לנסות לטפס, וכזה שגם אם יקבל מכת מרפק כזו כואבת, שמעבירה זרם ומשתקת את היד הוא לא יאבד אחיזה.

בשנה האחרונה החלטתי גם לגדל את השריר הזה של הכישרון שלי, שמיוחד רק לי, ושעד עכשיו הזנחתי כי לא היו לי המרפקים האלה שהתחלתי לגדל.

בשנה האחרונה החלטתי גם לטפח קצת גאווה על מה שהצלחתי לאסוף בדרך גם בלי המרפקים. אה..וגם החלטתי לייצב את עמוד השדרה שלי. כי הוא סחב כל מיני אינסטינקטים של התכופפות מפציעות ישנות שעיצבנו אותי. אני עושה לו פיזיוטרפיה ונראה לי שזה עובד.

בשנה האחרונה החלטתי לגדל כתפיים יותר רחבות, כי נמאס לי לסחוב את הכל לבד. אז הבאתי כמה כתפיים תומכות. בהתחלה היתה דחיית איברים, והיום יש עדיין קצת חריקות אבל אני מקווה שהעסק מתחיל לעבוד.

אני גם עובדת על נשימות ארוכות וסיבולת לב ריאה, כי גידלתי איזו מטרה או שתיים לטווח הרחוק ובלי כושר אי אפשר להגיע.

בשנה האחרונה אני גם מגדלת את הזרועות הקצרות שלי שיקבלו בחיבוק קצת יותר רחב את כל מה שבכל זאת לא תלוי בי אבל ינסו לשנות את כל מה שכן.