אמובטלת בברלין

אני לא בכיינית בדרך כלל. אני עובדת קשה וגם הוא. לא מפונקים, לא בזבזנים, לא יוצאים כמעט, לא טסתי לחו"ל כבר שבע שנים, לחופשה יצאנו בטבריה, דרך מקום העבודה לפני כמעט שנתיים והילדים מדברים על זה עד היום.

לי יש תואר ראשון, שירתתי בצבא מעל הנדרש ובסך הכל אני מחזיקה מעצמי בחורה מוכשרת. הוא גם שרת שרות צבאי מלא ביחידה מובחרת סיים גם קבע וגם חודשים רבים של מילואים, הוא לא הפסיק ללמוד מאז שנת 2000 והוא בדרך להיות אחד מהסטטיסטיקה של בריחת המוחות.

יש לנו שלושה ילדים יחסית צפופים וקטנים,

הגדול בכיתה א, ספרי לימוד, ציוד לבית ספר, דמי שכלול, עמותת הורים, הוספת כיתה בשכבה וסל תרבות, אם נחלק את ההוצאה זה יוצא משהוא כמו 350 שח לחודש לחוק חינוך חינם.

הקטן בטרום חובה, 650 שח לחודש, שנה שעברה במודיעין זה היה יקר בכמעט מאה וחמישים, וגם לזה יש להוסיף וועד וסל תרבות

הקטנה למעונות התמ"ת היתה משלמת 2200 שח לחודש, לפרטי עוד בסביבות 300 ולמטפלת כמעט כפול. 

אם הם היו הולכים גם לצהרונים זה היה מוסיף להוצאה החינוכית הפעוטה הזו 1,600 שח בחודש ומביא אותי לסכום של 4,800 ש"ח, במקרה הטוב, לחודש אחד, בודד, שאותו הם היו מסיימים בארבע וחצי.

בכדי לצאת לעבודה, במשרה מלאה, עם רכב (כי אני גרה בישוב ואין פה תחבורה ציבורית) אני צריכה להרוויח 6,000 ש"ח נטו רק בכדי לכסות עלויות.

אני גם הייתי חייבת להגיע לעבודה עד 8:00 ומערכת החינוך מטפלת בילדים מ 07:45, הייתי חייבת לאסוף עד 16:30 ואם אני עובדת עד ארבע בעיר הקרובה אז אני צריכה לשלם למישהי שתוציא אותם, תשאל את הגננת איך עבר עליהם היום ותקבל ממני תשלום נוסף. תוסיפו ל6,000 עוד חמש מאות (לנטו, כן, לנטו..).

אני אניח בצד את הקושי למצוא עבודה בתנאים האלה שאני מציבה (שמונה עד ארבע, מסתבר, זו חצי משרה, אם לא בהגדרה אז במשכורת, ביחס ובתנאים)  ואעבור לבחור. מוכשר על פי כל קנה מידה, החליט להשקיע את עתידו באקדמיה. מלח הארץ ממש. אבל בלי שום הפרשה לפנסיה וחיים על מלגה קשה להגיע רחוק.

היינו די חכמים כשהיינו צעירים, עבדנו קשה כשעוד לא היו הילדים וההוצאות, חסכנו כסף והוצאנו אותו על דירה יחסית זולה בעיר שאז היתה עדיין בחיתוליה. עם משכנתא ל-30 שנה והמון אמונה בלב יצאנו לדרך.

אז תוסיפו להוצאה החינוכית הפעוטה שלנו את המשכנתא (או שכירות לצורך העניין, ההוצאה היא כמעט זהה), תוסיפן אחזקה של שתי מכוניות (יש שיגידו שזה פינוק, אבל עם שלושה ילדים ומגורים (זולים) בפריפריה אין אפשרות אחרת להסתדר) את החשמל, המים, הטלפונים הניידים,האינטרנט, הכבלים, ואיזה חוג אחד בודד לכל ילד.

תוסיפו קניות בסופר למשפחה של חמש נפשות ותוסיפו סנדלים פעם בשנה. אני מדברת רק על מה שחייבים, לא חלילה על מותגים ומותרות, גם לא על חופשות בחו"ל ומסעדות.

אתם עוברים פה את השכר הממוצע במשק בכמה אלפי שקלים, והחסכונות כבר נגמרו.

אני גרה ביחידת דיור אצל אמא ואבא, עם שלושה ילדים, ואני עובדת בשתי משרות, אחת מהם אחר הצהריים, בכדי שאני אוכל לחסוך את הצהרונים ולחיות בכבוד.

אני משתדלת לחסוך אבל אז האוטו מתקלקל או שפתאום בלי הכנה מוקדמת הגיע הטסט, וזה אם באמת הכל הלך כמו שצריך ואף אחד לא הלך לרופא שיניים (בקופה, רק בקופה...).

וכבר היו שאמרו לי שלא הייתי צריכה להביא ילדים כל כך צמוד וצפוף, והיו שהסבירו שאני יכולה למכור רכב אחד ולהשתמש ברכבת (צאו לי מהרחם ותסמכו אתם על רכבת ישראל כשהגננת יוצאת ולא מעניין אותה כלום). היו שהסבירו שהתנהלות כלכלית נכונה אומרת שצריך לחסוך כל חודש קצת ולא להשתמש בכרטיסי אשראי (לחסוך ממה? וניסיתם פעם לשלם בשיק בסופר או לחשוב פעמיים לפני כל תדלוק ומכולת שחייבים לעבור בכספומט- בסניף שלי, הפרטי, כי אחרת יש עמלה מטורפת...?)

צר לי ביבי, החוק של חינוך חינם מגיל שלוש הגיע אלי קצת מאוחר מידי. הוא היה חוסך לי במצטבר קרוב לשלושים אלף שקל שהיו יכולים לעזור לי בחיים אבל אני אתנחם בזה שלשלישית אולי עשית משהו. אני מודה שבפועל לא הייתי באף הפגנה בקיץ האחרון, הייתי צריכה לשלם בייביסיטר ודלק וזה יצא לא כל כך משתלם, אבל הייתי בליבי עם כל אחד ואחד מהצועדים שם.

ואני מקווה שהיא תוצת שוב, המחאה הזו, ושיצא ממנה עוד משהו כמו החוק שיחסוך לי כמעט 15,000 ש"ח על הגן של הקטנה.

ואני יודעת שאתה מחזיק מעצמך אושיה כלכלית ושעשית לנו טובה אמיתית כשהיית שר אוצר כל כך נהדר שהציל את מדינתינו הקטנה מנפילה כלכלית מטורפת. אז אני מזמינה אותך לקחת את סכומי המשכורות (נטו, כן?) שלי ושל הבחור ולנסות לסגור עם זה את החודש. אם תעשה את זה יותר טוב ממני אני מבטיחה לך את הקול שלי בבחירות הבאות. הולך???