אמובטלת בברלין

כבר כמה חודשים שאחותי הקטנה והפוחזת מטיילת לה בדרום אמריקה ומנסה דברים שאסור בארץ. היא כבר סיימה את הכסף ואוטוטו היא מסיימת את הטיול. בכדי לעשות את החזרה קצת פחות מבאסת וקצת יותר מרגשת היא החליטה לעשות הפתעה. היא נתנה לאמא שלי תאריך שגוי אחד, לאבא שלי היא נתנה תאריך שגוי אחר ואמרה לו שלא יגלה לאמא. לאחי, היא מחזירה על זה ששבוע שלם הוא נתן לה להאמין שהוא הקדים את החתונה ושמחפשים לה כרטיס חזור חדש, לאחותי היא לא גילתה כי היא ישר תחייך כשישאלו אותה ואלי היא שלחה את פרטי הכרטיס ומספר הטיסה.

בשניה הראשונה שמחתי להיות בת בריתה. אני אוהבת את הילדה הזו אהבת נפש וידעתי שאני אהיה לבד בשדה ואקבל זמן איכות כל הדרך הביתה, אבל כבר שבוע וחצי שאני עומדת מול כולם ומשקרת במצח נחושה. לאמא שלי, לאבא שלי, לאחים שלי ולמראה. 

הם יודעים שאני בקשר הדוק איתה ושאנחנו מדברות ומתכתבות בכל מיני תוכנות חינמיות והם יודעים שהיא בטח תנסה להפתיע אז שמים אותי תחת זכוכיות מגדלת ועושים לי חקירות צולבות ושואלים אותי שאלות שיפתיעו אותי בכדי למצוא את הנקודה שבה אני אתחיל לגמגם ואציא את הסוד.

אני מסתכלת לאמא שלי בעיניים ואומרת לה היא תחזור כשאני בכלל בחו"ל, אני אומרת לאבא שלי שאם הוא יקום לאסוף את הפוחזת באמצע הלילה אמא תגלה, יושבת עם אחי ומתכננת איך הוא שומר אותה אצלו בבית עד הארוחה ואומרת לאחותי שירדו ממני ושאני יודעת בדיוק כמוהם.

כל יום שעובר מבלי שהאמת תצא לאור גורם לי להביט בעצמי באי נוחות ולגלות שאני שקרנית לא רעה בכלל, שלמרות מה שחשבתי אני יכולה להוציא מהפה שלי שטויות חסרות כיסוי מבלי למצמץ אפילו. כשאמא שלי מאיימת עלי שאם יפתיעו אותה היא תקבל התקף לב אני מצליחה להרדים את הפחד מבלי לעורר את הספק וכשאבא שלי מסתכל עלי במבט ממתיק סוד אני מצליחה לשלוח לו אחד כזה בחזרה.

וכל זה הופך אותי, בעיניי עצמי לפחות, לבחורה מאוד מוכשרת. זה אולי כישרון מפוקפק, אבל אפשר לעשות איתו כמה וכמה דברים לא רעים במורד הדרך. אני אוכל לתכנן מסיבות הפתעה ואני אוכל להסתיר את האמת, אני אוכל לגלות רק חצאי אמיתות ולא לפחד שיש איזה רעד קל בשפה שמסגיר אותי. וזה לא שאני מתייפייפת, כולנו משקרים פה ושם, בקטנה או בגדולה, בעיקר כשאנחנו מאמינים שזה לטובה. אבל עכשיו אני אוכל ללכת עם זה קצת יותר רחוק, כשהפחד לא יהיה שיתפסו אותי אלא רק שאני לא אזכור איזה שקר שיקרתי בפעם האחרונה...

כשאני משתעשעת לי ברעיון השקרנית אני מצליחה לגרום למוכר לעשות לי קצת הנחה או לסדר לי יום חופש מהעבודה. לא איזה משהו שיגרום לנזק יוצא דופן ולא איזה שקר שיהפוך אותי לשקרנית של השכונה, סתם הקלה קלה בתנאים ועיגול פינות קליל.

ואז אני נזכרת, שיום אחרי שהיא תחזור, הפוחזת הקטנה, הם יסיימו את כל ענייני השמחה, אני זו שאשאר עם המבט המאשים של אמא שלי ועם אבא שלי שמספר מעשיות על איך הוא בכל זאת גילה.