אמובטלת בברלין

כשהתחלתי לכתוב פה הייתי פחות או יותר אותה בחורה. כתבתי לי פוסטים בנחת והתחבאתי מאחורי כינוי ודף שחור עם תמונה. הבחור ידע, כי זו דרכי עם בחורים, אבל שאר העולם נשאר בחוץ.

אולי כי אחרי הכל אני לא טובה בהסתרות ואולי כי לא באמת היה לי מה, האמת התחילה לאט לאט לצאת. ראשונה גילתה חברה טובה ואחר כך סיפרתי אני לפוחזת הקטנה. והיום, כשמעט יודעים והרבה לא אני תוהה, למה בעצם אני עדיין מסתירה? נכון, כתבתי ששיקרתי למשפחה, אבל זה יפתר בשניה שהפוחזת תרד מהטיסה, כתבתי שקשה לגדל ילדים ולא קל לי לצאת למסעדות, כתבתי כל מיני פוסטים מקטרים וגם על שטויות, אבל האם באמת יש לי סודות?

מה יקרה אם כולם יוכלו לקרוא את מה שאני כל כך מתעקשת להסתיר? מול מי בעצם אני צריכה לעמוד ולהסביר?

כי ברגע שמישהו אמר שגילה, וחלפה השניה שאני מרגישה בה קצת עירומה,  אני הולכת אחורה ומשוטטת לי בין המילים, מחפשת סודות, מחפשת שקרים, ואז אני מגלה שזו האמת שלי וזה מה שאני מאמינה, גם אם אני מסתתרת מאחורי שם אחר ומסיכה.

וקראו פה ושם כאלה ששיחררו לעברי הודעות נאצה, וקראו גם כאלה שחשבו שבכל זאת הייתי כנה, ובסוף נשארתי אני, עם השאלה הגדולה, מה בעצם אני מסתירה? ממה אני כל כך מפחדת? מה בעצם יקרה אם כולם יקראו את מה שאני כותבת?

ואולי קרה לי פה דבר נפלא, אולי גיליתי שגם אני יכולה, להיות בטוחה, לעמוד חזקה, ולא לפחד להגיד את מה שבאמת אני מרגישה.

אז אולי עוד מעט זה ירגיש לי נכון, ואולי עוד מעט אני אצא מהארון.