אמובטלת בברלין

עוד שבוע אנחנו טסים, עוד שבועיים נגמרת השנה ועוד מעט אני קונה מספר צהוב רישמי לרכב.

אני עובדת בשלושה מקומות עבודה, זה אומר שאני נוהגת לעבודה וחזרה פעם או פעמיים ביום. אני אוספת את הילדים שלי כל יום הביתה ולוקחת כל אחד מהם פעם בשבוע לחוג. בשבוע האחרון, שבו כל הורי הילדים שנולדו בחופש נכנסו ללחץ והחליטו לחגוג חגיגות, לקחתי אותם לארבעה ימי הולדת שונים, וגם החזרתי. אתמול למשל, היה יום נפלא במיוחד שבו היה חוג ויריד בבית הספר לגדול וסתם יום הולדת לחבר מהגן של הקטן. כמובן שזה היה גם יום שבו אני עובדת אחר הצהריים, כי אחרת זה הרבה פחות כיף. מעכשיו ועד סוף שבוע הבא יש מסיבת סיום של החוגים, עוד שלושה ימי הולדת שאני יודעת עליהם ומסיבת סיום בבית הספר (בגן הגגנת החליטה על שישי בבוקר, וגנבה לנו את שניית המנוחה השבועית). אני חושבת שרישמית אפשר להוסיף את המשרה הרביעית שלי: נהגת.

אני נוהגת בבוקר לעבודה וחוזרת ממנה לקראת הצהריים אני נוהגת לבית ספר ומשם לגן, אחר כך אני נוהגת הביתה ומקבלת הפסקה כחוק, שבה אני מכינה עורכת ומאכילה, לפעמים גם את עצמי, כשההפסקה מסתיימת אני נוהגת לחוג ובחזרה ונוהגת לבית של חבר, אני נוהגת לגן שעשועים ולסופר, נוהגת ונוהגת, אפילו בחלומות אני נוהגת, רק ברכב יותר חדש...

והחופש הזה, שמתקרב לפה בצעדי ענק, עוד לא הגיע וכבר הוריד אותי מנכסיי, הקייטנות גבו מחשבון הבנק שלנו מחיר אבסורדי, הטיסה עולה לנו בדולרים, החתונה של אחי, גם היא בקיץ, תעלה לנו כמה שעולה לתמחר אהבה אמיתית וערב אחד של פעם בחיים, החודש הנוסף, שבין תום הקיטנה ותחילת הלימודים יעלה לי בעיקר בבריאות. ובריאות, ככה אומרים כולם, היא מוצר לעשירים בלבד.

אני לא אקטר על העבודה שדורשת ישיבה עם אנשים מבוגרים מאוד, חשובים מאוד ועם אגו נפוח מאוד, אני לא אקטר על זה שאני צריכה לתמרן בין שלוש עבודות שלושה ילדים ובית אחד, ואני גם לא אקטר שאין לי זמן לנשום ו/או לישון. לא כי אי אפשר, סתם כי אתם לא תיכנסו לכאן יותר...