אמובטלת בברלין

 היא בת שנתיים. לפני שנתיים שכבתי מורדמת בפלג גוף תחתון והרופא הפרטי שעשה לי את נס ההריון פתח לי שוב את הבטן והוציא אותה לנשימות ראשונות. הוא קרא לזו שסייעה לו בניתוח הקודם והראה לה את הנס, הוא הוציא לי אותה החוצה מהגוף ופלט בקול לזה שמולו "ראית פעם דבר כזה? אין פה בכלל רחם"  ואז אמר שזה נס כפול.

הנשימות הראשונות שלה היו עם נוזלים בריאות, וקשה היה לה לנשום לבד, אז העבירו אותה, אדומה ומקומטת, לשבוע של נופש בפגיה רחוק מאמא. בכיתי בשבוע הזה כל דמעת דאגה שהיתה לי, ולא הסכמתי לדבר עם אף אחד ולא לקבל ביקורים, לא הסכמתי לצאת מבית חולים בלעדיה, אז אוטומטית החום שלי עלה והאישפוז המשיך. שבעה ימים ארוכים אחר כך היא עברה לשבת ליד המיטה שלי ואני התחלתי לחייך. למחרת כבר יצאנו שתיינו הביתה, בלי חום ובלי נוזלים בריאות.

היא בת שנתיים , ואת השבועות האחרונים אני מבלה שוב בהזלת דמעות דאגה ובתקווה שיהיה כבר בסדר. היד שלה חבושה ואין לי מושג מה עובר על האצבעות הפצועות שלה מתחת לכל הפלסטרים והספוגים האלה, ואולי טוב שכך, כי בביקור השבועי אצל האנטיפתית שאחראית על החלמת האצבעות שלה היא צורחת באימה ואני מרגישה איך הלב שלי מתכווץ ומספר השנים שנותרו לי מתכווץ איתו לאט לאט...

היא בת שנתיים  ויש לה עוד ביקור אצל מלכת הקרח מבית החולים, היא אמורה להגיד לנו אם המצב השתפר ואם אני אוכל לנשום נשימה ראשונה שמרחיבה את הריאות או שאני אמשיך לנשום נשימות קצובות וקצרות שדוקרות בלב.

וכל ביקור כזה, שבו פותחים את התחבושת ואני מציצה ולא מציצה בזוועה שמתחתיה, ובו אני מחכה לשבבים של מידע עם טיפות של תקווה גורם לי להיות חסרת סבלנות, דכאונית וכועסת לפניו ואם קיבלתי זוועה מרוכזת יגיע דיכאון אין סופי,ואם השביבים שחיפשתי יופיעו אז מגיעה גם המאניה וחגיגת אושר צרוף.

היא בת שנתיים  ואני לא מארגנת מסיבה ולא קונה מתנות, אני רוצה שליום הולדת שנתיים היא תקבל מתנה אחת קטנה. ולא אני זו שיכולה לתת לה אותה, רק היושב במרומים.

היא בת שנתיים, וכמו האחים שלה גם היא שינתה את חיי מהשניה שנחתה פה וכמו האחים שלה היא גרמה לי אושר מושלם כמו שרק ילד יכול לגרום, היא כבר שנתיים נותנת לי מתנות בצורת רגעים מלאי צחוק ואושר, ואני רוצה להחזיר לה. אני רוצה להיות יכולה לשמור עליה מכל משמר ולתת לה לגדול לתוך משפחה שלמה ומאושרת. אני רוצה לתת לה את האפשרות להשתולל לצחוק ולקפוץ בלי שהלב שלי יחסיר פעימות.

אני בטח אאסוף זר של בלונים וארשה לה לטרוף עוגה מלאת שוקולד, יכול להיות שאני גם אקנה לה איזו בובה ושמלה חדשה,  אני רק לא יכולה לקנות לה את מה שאני באמת באמת רוצה, כי זה בכלל לא עניין של כסף.