אמובטלת בברלין

אז זה הגיע גם אלינו, וישבנו במשך עשר דקות במרחב הכי מוגן שיש לנו בבית ובעיקר ענינו על שאלות סקרניות של שלושה ילדים. איכשהו עד עכשיו נמנעתי מלספר להם שיש בלאגן בדרום. 

כשאני חושבת על חיי שלי אני זוכרת שכשהייתי בת חמש ישבתי מול טלוויזיה גדולה בצבע חום, על המסך הופיעה קסדה בוערת על שני רובים ולידה התחלפו שמות ותמונות.  כשהייתי בכיתה ח' הסתובבתי כל הזמן עם קופסא ומסכה ופעם נתקעתי עם אמא שלי באזעקה באמצע הרחוב, כשהיא בחודש תשיעי, ולא היה לנו לאן לברוח. כשהייתי בכיתה יב היתה תקופה נוראית שבה קו האוטובוס שבו נסעתי מבית ספר היה מתפוצץ על בסיס חודשי. פיתחנו הומור שחור משחור וקיווינו לטוב. כשהתגייסתי ביליתי נסיעה מקוללת אחת בת כמה שעות טובות בבכי כי לא ידעתי מה מצבו של הבחור שנפצע בלבנון וכמה שנים אחר כך, כשהוא היה במילואים הוא צעק לי "חייב לנתק, יורים עלינו". בחלוף עוד כמה שנים ירדנו אני והגדול ללוות את אותו הבחור  למלחמה שהייתה נוראית והשאירה בי יותר מידי שאריות של פחד.  

איכשהו קיוויתי שלילדים שלי המציאות תהיה טובה יותר, ואיכשהו ידעתי שיש ילדים שהמציאות שלהם גרועה בהרבה מזו שאני גדלתי בה. על קטני שלי ניסיתי להגן בכך שהסתרתי מהם שיש משפחות שחיות תחת מתקפות טילים בדרום ולא סיפרתי להם שיש ילדים שרצים כל יום למרחב מוגן. הטלוויזיה ממילא כבויה כשהם לא צופים בה אז זו היתה מלאכה יחסית פשוטה.רציתי לשמור עליהם ילדים..

ואתמול, כשהיינו בדרכינו חזרה מהמירוץ השנתי של הישוב, הייתה הצפירה הזו שמודיעה על כניסת השבת. הילדים שלי שלמשך ארבע שניות ראו את אמא ואבא מאבדים עשתונות  שאלו כמה שאלות ראשוניות שהמשיכו במבול גדול בעת שישבנו כולנו בחדר האמבטיה וחיכינו שהכל יגמר.

עניתי על הכל, בפשטות ובבהירות, בעיקר כי חשוב לי שאם זה יקרה שוב הם ידעו מה לעשות, אבל חשבתי כל העת על אלה שזוכרים להכניס את הכלבה כי יש סדר פעולות קבוע וחשבתי על אלה שהם קטנים מהם בהרבה ובקיאים בכל מהלך העניינים: אזעקה, מרחב מוגן, מספרי ברזל ובום.

וחשבתי שהמציאות הזו, שהורגת כל כך הרבה, אצלנו ואצלם, הורגת בעיקר את התמימות, והתמימות הזו היא בעצם התקווה שיום אחד יהיה פה טוב יותר. כי דור שגדל על הפצצות יהיה דור שגדל על שנאה. ודור שגנבו לו את הילדות יהיה דור שרוצה נקמה.

וזה נכון לגבי כל ילד שיושב במקלט ולגבי כל מי שחי במציאות של מלחמה, כי בעיניים של ילד יש טוב ורע, וילד תמיד נמצא בצד הנכון. אז אולי זו עכשיו הזדמנות אחרונה למצוא פתרון בכדי שלילדים שלנו תהיה מדינה. ואני לא נכנסת לפוליטיקה ואם המבצע הזה הוא טוב או רע, אני רק מבקשת שמי שנמצא שם למעלה יהיה חכם מספיק בכדי שגם לילדים שלי יהיה מרחב מוגן.