אמובטלת בברלין

הפעם הראשונה שזכיתי במשהו היתה בהגרלה של ביסלי. שנה שעברה. אני מכורה לביסלי גריל וחיסלתי אחד מול המחשב כשראיתי את הפרסומת של לפטופ של LG בכל שעתיים. גיחכתי, ניכנסתי נרשמתי ומלאתי פרטים, שניה אחר כך זרקתי את השקית לפח ושכחתי מכל העניין. חודש אחר כך קיבלתי שיחה מחברת אוסם שביקשה ממני את השקית תמורת לפטופ ואני בכיתי בשקט לכרית. 

הפעם השניה שבה אני זוכה במשהו היא עכשיו, ובניגוד לשיחת הטלפון ההיא עם הנציגה של הביסלי קיבלתי הודעה מטליק למייל.  הייתי בעבודה מוקפת בבני נוער ובפרוייקט של רביבו ונכנסתי למייל לברר אם קיבלתי תשובה לגבי הטיול לחרמון שאני יוצאת איתם. עוד אחד מהימים האלה... ובמייל נחה לה תגובה מטליק, שבאופן רגיל לא הייתי נכנסת לקרוא אותה בעיצומו של יום עבודה כשאני מוקפת חבורת בני נוער שאחד מתחביביהם הגדולים הוא לגנוב לי את הנייד ולחפש בו את סודותי הכמוסים. אבל נכנסתי, ואפילו שלחתי לו מסר תודה אבל שניה אחר כך הבחור התקשר שהחום של הגדול עלה ושיש לו פריחה. הם בדרך לרופא ושכדאי שאחזור.

שכחתי מכל עניין הזכיות וחזרתי לקלח להאכיל ולהשכיב את זו שהדביקה וזה שעוד ידבק..

רק אחרי שנרדמו החיידקים הרדומים ואחרי שחזרו החידקים הפעילים נזכרתי ושיתפתי את הבחור. 

שלושת האחים שלי, שלוש חברות ובחורי האהוב, זו הרשימה של מי שיודע ומכיר את הפנים שמאחורי אמובטלת, יש פה עוד שלושה ארבעה קוראים שזלגו לפייסבוק ויודעים איך נראים שלושת הבנדיטים שלי ואיך אני נראית בימים טובים, אבל זה הכל. אין לי צבא מצביעים ואין לי יותר מידי בפני מי להשוויץ. זה אומר בעיקר שמי שאני צריכה להגיד לו תודה אלו אתם. שבאים, וקוראים, ואכפת לכם מספיק בכדי להשאיר תגובה, להגיד מילה טובה וללכת להצביע.

לאחד הפוסטים שהתחלתי פעם ולא סיימתי מעולם קוראים מכתב גלוי לקוראי הסמויים, ניסיתי לומר בו תודה גם לאלה שבאים וחוזרים וקוראים אבל לא משאירים סימן או תגובה, אז הינה, זו כנראה ההזדמנות להגיד גם לאלה שקוראים אבל אני לא מכירה. 

בסוף החודש הבלוג הזה יחגוג שנה של פעילות. הוא בעצם חגג לא מזמן שנתיים אבל בתוך זה נחה גם שנה של הזנחה. בשנה הזו פרסתי בפניכם את חיי אבל אתם נכנסתם לי ללב. זה לא ברור מאליו שאנשים זרים נותנים חיבוק שצריך ואומרים את המילה הנכונה.

זה לא ברור מאליו שבין כל הקיטורים שלי והבכיות על השנה הקשה עשיתי לי צבא של חברים שאני באמת אוהבת אבל בכלל לא מכירה.

אז דמיינו אותי, גבוהה, בלונדינית, רזה, לבושה בשמלה ארוכה עם תסרוקת מוקפדת, עומדת ומספרת איזו בדיחה ושניה אחר כך מזילה דמעה. מחזיקה חתול מוזהב ואומרת תודה:-)