אמובטלת בברלין

שלוש דקות גג. זה הזמן שיקח לכם להוציא מהבן שלי איפה נמצאת המגירה הזו שאמא ואבא לא מרשים לפתוח, איפה אמא שומרת את כל התכשיטים ובאיזה יום בדיוק היא הוציאה גבות. עניין של חמש דקות ואתם מצליחים לחלץ ממנו את מי הוא אוהב יותר (את אבא) מה אמא אמרה לאבא אתמול בערב (שנמאס לה כבר) ומה אבא ענה לה בתגובה (שתבוא למיטה ושלא תדאג, הוא יעשה שיהיה לה כיף). אני לא אתפלא אם יום אחד, כשאני אבוא לאסוף את הברברן, תיגש אלי המורה שלו ותסביר שהמפתח לפתרון הבעיה של אתמול בערב הוא פשוט לשבת ולדבר כי לצעוק אחד על השני לא מוביל לתוצאות. אה... והיא בטח תציע גם שנפסיק להבהיל כל היום אחד את השני, כי למרות שהגדול חושב שזה נורא מצחיק יכול להיות שאנחנו מעבירים מסר שגוי.

הבעיה העיקרית בזה שהילד שלי פולט סודות מדינה בצורה מקצועית כל כך היא הדרך שבה הוא אוסף אותם. כמו למשל בדרך חזרה הביתה, מארוחה משפחתית ארוכה, שכוללת כמעט את כל אילן היוחסין החי של המשפחה, כולל ההוא שהתחתן עם הדבילית וההיא שהביאה הביתה גוי. אז אתה מעיף מבט קל אל המראה ומגלה שכולם נרדמו והגיעה עת ריכול, אתה שולף את מיטב חיצך המשוננים, אלה שאספת בקפידה לאורך כל הארוחה,  ויורה אותם, אחד אחרי השני, במטרות האלה שישבו סביב השולחן לפני כשעה, ישר ללב. ולקראת סוף הדרך, כשכבר צחקתם על כל מי שרק עבר לידכם וביקש לתומו את המלח, אתה מעיף מבט קל אל שלושת המלאכים בספסל האחורי ומגלה שאחד מהם צוחק.. 

הילד שלי, שכבר אמר לאמא שלי ושל הבחור לא פעם, שהוא יבוא לקחת את השוקולד אחר כך כי אם אבא יראה אותו עם זה הוא "יקרקף לו את המח" או שהוא לא יכול לישון אצלה כי אמא לא אוהבת שהוא מגיע לשם ואין שום חוקים ומשמעת ושכל מה שהוא עושה שם זה לראות טלוויזיה, הוא ילד נפלא. ויש לו אוצר מילים עשיר ומלא. אבל הוא משתמש בו בלי אבחנה, והוא בגיל כזה שהבושה עוד לא חילחלה בו מספיק עמוק... זאת אומרת, הוא כבר לא מוכן להתלבש מול זרים, אבל אין לו שום בעיה אם אני אעשה את זה. זה בעיקר יראה לו מצחיק. וזה די מצחיק, כי בצורה סימבולית משהו, הילד הזה מפשיט אותי מול זרים בערך שבע פעמים בשעה ביום טוב.

אין לו שום בעיה להגיד לאמא של ילדה מתנועת הנוער שאני אחראית עליה שאמא בשירותים ושתתקשר אחר כך כי הוא לא נכנס לשם ... או לשאול את אחותי למה אמא ואבא מדברים עליה בלחש ומה בדיוק קרה לחזיה שלה וגם אין לו שום בעיה להגיד לסבא שאמא מנקה כבר שעה כי סבתא אמרה לה שאתה בדרך.

אני פשוט חייבת לפתור את העניין הזה, כי אין לי עניין להכניס את הילד שלי לסוד מערכת היחסים העדינה שלי עם אמא שלי או עם חמתי. ולא ממש בוער בי להסביר לכל אחד שעובר ברחוב למה אתמול בערב צעקתי בטלפון ועל מי.  אני עדיין לא פתרתי את הדילמה של איך לגרום לילד שלי להיות פתוח ונטול סודות, אבל רק איתי. ואיך אני מסבירה לו שאם הוא לא יספר לי הכל ואני לא אוכל להגן עליו כמו שצריך אבל בו בזמן להסביר לו שהגיהנום הוא הזולת. בטח בכל מה שקשור לעובדה המצערת "שהתעוררתי אתמול באמצע הלילה כי חשבתי שאבא מרביץ לאמא..."

אתמול, כשהוא סיפר למוכרת במכולת שאמא עדיין לא שלחה מתכון לערב עדות אבל זה לא באמת כי אין לנו עדה סתם כי אין לה כח, ושניה אחר כך הוא סיפר לי שבשעת המחנך בבוקר הוא סיפר לכולם שעוד מעט יהיה לו אחיין חדש למרות שהאחיין החדש שלו הוא כרגע נקודה קטנה ומהבהבת על מסך שחור לבן תהיתי מה עוד הילדים בכיתה יודעים עלי. תהיתי אם כדאי לצפות לזה שאמא של עומרי תשאל אותי בקרוב איך קוראים לבלוג שלי או  לזה שהמחנכת שלו תבוא לשאול אותי למה עברתי ניתוח ברחם ואם יהיו לי עוד ילדים.

"תשמעי", אני אגיד למי משתיהן שתבוא אלי... "הילד שלי שקרן קטן ונאלח. אל תאמיני למילה שיוצאת לו מהפה... אבל תעשי לי טובה, אל תגידי לו שהוא ממציא, זה כישרון שאנחנו מאוד מעודדים אצלו..."