אמובטלת בברלין

איכשהו עוברים הימים ואני לא כותבת. יש לי מליון תירוצים ומליון ואחת דברים שיכולים למלא פוסטים ארוכים אבל שום דבר לא באמת גורם לי לשבת.. אז החלטתי לעשות רשימות. כי רשימות זה קל. 

רשימה מספר אחת: מה השתבש פה בשבוע וחצי האחרון- מוקדשת באהבה לאמפיארטי, שבגללה אני לא מאשימה את מרפי אלא את הכוכבים...(אל חשש מרפי, בשבוע הבא אני אחזור לקלל אותך באופן בלעדי)

1. היום הזה, המסריח, מהפוסט הקודם, שהתחיל בזה שהפסיקו לי דברים שרק התחילו...

2. יצאתי עם הקטן ועם עוד עשרים ושישה בני נוער מהמושב לסופר לנד. מתברר שחם בסופר לנד, ושבני נוער וסופר לנד זה סיפור אהבה מהזן הקשה. הם רק רואים את הרכבת הרים הזו שנראית לך כמו אינקוויזיציה עכשווית והם בהיי של מינימום קוק בצהרים. הרשימה שאפשר לעשות מהביקור הזה היא רשימה שמחזיקה את עצמה לבד, אבל למה לי. יש לי עוד איזה קורא או שניים שאולי יחזרו לפה.

3.בעשר דקות שלא רדפתי אחרי בני נוער של אחרים עליתי עם הקטן לרכבל. ונתקענו. למעלה. ברכבל מתנדנד. 40 מעלות בצל ושם אפשרות לזעוק לעזרה. האופציה של לקפוץ כמה עשרות מטרים למטה מעולם לא היתה מפתה יותר.

4. גן שעשועים, ילדים, ואמא אחת עייפה... הולכת לה בנחת ונכנסת עם הראש בקשת של הנדנדה. כוכבים, סחרחורת, כאבי ראש... כבר 24 שעות אנד סטיל קאונטינג... אושר גדול.

5. נגמר האדוויל.

6. ההסעה של הקייטנה לגדול.  

7. כל יום.

8. הלוך וחזור.

9. כבר שלושה ימים.

10. הדודה מאוקריאנה, או מחדרה, או איך שלא קוראים לזה היום, שבדרך כלל מגיעה בדיוק של שעון שוויצרי (דיגיטלי, על השניה...) הגיעה באיחור. של שלושה ימים. ארוכים. שגרמו לי לחשב מגוון חישובים ולהתעלם ממגוון איסורים ולייחל לדברים אסורים ולהמנע מבדיקות פשוטות. סתם כי החיים משעממים בלי זה.

11. שיט, יש טסט לאוטו...

12. והביטוח!!! כמה זמן אנחנו נוסעים בלי ביטוח????

רשימה מספר שתים: חמשת הפוסטים הכי טובים שלי, שלא בטוח שהם הטובים ביותר, ובכלל לא בטוח שהם טובים בכלל... אף אחד מהם לא היה במומלצים (ואני לא בטוחה שאלה שהיו במומלצים הם הטובים ביותר...) אבל הם הצליחו במבט לאחור להכנס לי ללב. כי זה הנושא החם, ואף פעם לא יוצא לי... וגם כי אם אני אעשה רק רשימה אחת לא יהיו פה רשימות.

1. זה פוסט יחסית ישן, וכשכתבתי אותו הייתי כל כך מתוסכלת, אבל מאז, בכל פעם שקראתי אותו צחקתי על עצמי, בעיקר כי אני זוכרת באיזה זעם עצור ישבתי מול המחשב...

2. את זה אני אוהבת כי בדרך כלל אני מוצאת את עצמי עושה את אותן הטעויות שההורים שלי עשו, אבל לפעמים, ממש ממש לפעמים, אני מצליחה לעשות קצת אחרת.

3. זה יחסית חדש, אבל הוא באמת מדבר על ההורות שלי... על מה שטוב בה ואולי גם על מה שקצת פחות. אבל על זה שאני באמת שלמה איתה, גם אם אני לא מבינה שם דבר...

4. וזה כאן כי זו האמת. ואחרי שכתבתי אותה גיליתי שזו האמת של כולם... לא רק שלי...:-)

5.  ואחרון חביב כאן כי הוא זה שהתחיל את הכל. בגללו החלטתי להמשיך לכתוב. לא היו לו תגובות, ואני בספק אם היו לו קוראים... אבל הוא הביא לכאן אותי...

רשימה מספר שלוש: למה לא כדאי לעשות רשימות. (מוקדשת באהבה לי... כי גם לי מגיע)

1. זה לא באמת פוסט

2. אף אחד לא יכנס לקרוא חמישה פוסטים ישנים, בטח כשאת מודה מראש שהם לא באמת הכי טובים...במקום זה תביאי אחד חדש...

3. כי שתיים זו לא באמת רשימה