אמובטלת בברלין

הילד שלי שולח מיילים לחבר שלו בארץ. הוא מספר לו על החיים פה בארץ הקור האינסופי, ועל זה שלא ידאג, גם כשהוא פוגש חבר חדש הוא עדיין זוכר את החבר הכי טוב שלו. הילד שלי כותב לחבר הכי טוב שלו ואני מתאהבת בתמימות של ילדות.

וכשהוא כותב לחבר שלו, הילד שלי, ומספר לו מה עובר עליו, ומלמד אותו את המילים שהוא כבר יודע להגיד בגרמנית, אני מבינה שזה הבלוג שלו. ושהוא, ילד בכיתה ג, כותב את חייו טוב בהרבה משאני כותבת את חיי. כי הוא כותב אותם נקיים ותמימים, בלי רצון לרצות, או להצחיק, ואני תוהה אם יש מקום שאפשר לרכוש בו תמימות שכזו, של גיל 8, שבה אתה כותב לחבר הכי טוב שלך שאתה מתגעגע אליו הכי בעולם ושאתה אוהב אותו כמה שאפשר ולא סתם מסיים שיחה ב"יאללה דורה, נדבר".