אמובטלת בברלין

ת'שמעו, אני אולי דוהרת על הגל של הפוסט הקודם אבל אני מגלה לכם סודות מדינה. כאלה שכשהקטנה שלי תגדל ותקרא פה היא תתלה אותי על עץ בחצר. אבל היא ממש קטנה... ומתברר שמבחינתה זה נורמלי לגמרי... וזה בטח יעבור.... וכבר סיכמנו שאני אמא נוראית, אז קבלו: הקטנה שלי אוכלת נזלת.

ואני לא מדברת על ליקוק קטן פה ושם של מה שנוזל לה מהאף ומגיע עד לשפה אלא שליחת אצבע לתוך הנחיר, חיטוט יסודי והכנסה ישירות אל הפה.

אני כותבת את השורות האלה ובא לי למות אבל הקטנה בשלה. בפעם הראשונה שראיתי את הזוועה, ושאלתי בחצי צרחה מה לעזאזל היא עושה, היא הסבירה לי בנחת שהיא אוכלת, וחייכה. מאז, הבחור שלי ואני מזדעזעים בקול וצוחקים בשקט. כשרק מתחיל החיטוט אנחנו שולחים אזהרה ראשונה ומיד אחר כך שניה, כשהיא מתעלמת מהשלישית ומכניסה לפה בקול תרועת ניצחון, אנחנו נופלים שדודים על הרצפה.

ולמה אני מספרת את כל סודות משפחתי ומסתכנת בעזיבה מאסיבית של קוראים אתם שואלים? זה הכל בגלל הגרמנים.

אם בארצנו הקטנטונת לחטט באף זה עניין שנהוג לעשות בחדרי חדרים וברמזורים אדומים, כאן אין לאף אחד בעיה לחטט ולדבר במקביל. זה בסדר. ועם כל זה עלינו היום לאובן. ארבעה עפיפונים, שלושה ילדים, שני הורים, ואחד אופניים (ואחד סקוטר ענקי אבל מי סופר) והתישבנו לנו בנחת, אני לצד הבחור ולמולנו שלושת הזעטוטים.

עכשיו אני אעשה הפסקה מתודית ואסביר שמכיוון שאנחנו דוברים עברית והגרמנים דוברים גרמנית, אנחנו מרגישים די בנח לדבר עברית ברכבת. כשהבחור לידי אנחנו גם נוהגים ללהג על מגוון הווירדווז שעולים איתנו לקרון. היום למשל, ישב מולנו המורה הרוחני של ביתנו הקטנה. הוא חיטט במרץ ובלע את התכולה. לא פעם, לא פעמיים אלא שלוש עשרה תחנות אובן שלמות. בהתחלה הפנתי את תשומת ליבו של הבחור בעדינות, הוא הזדעדע וניסה להתעלם. אבל זה כמו סרט אימה- אתה חייב להציץ.. אם לא נטשתם את הבלוג עד עכשיו אני בטח לא אפרט פה את השיחה המיזנטרופית שהחלפנו הבחור ואני על היושב ממול, אבל אני אציין שבשלב מסויים הגדול שלנו הבין מה קורה ופנה לבדוק את הנושא לעומק. 

מפה כבר היה קשה לשמור על השקט ולהבליע את החיוכים אבל כשהקטנה גילתה את אחיה האובד היא הצטרפה בקול תרועה רמה... ועכשיו מה?! לצעוק עליה שאסור? להוריד לה את היד? לתת לה לבלוע ולהרגיש שהחיים דבש? אז היא אכלה ואנחנו בעברית מנומסת ובחיוך אמרנו לה שזה לא כזה טעים ולא כדאי... אבל היא ילדה עם דעה, והיא יודעת מה היא רוצה, אז היא הוציאה את השלל ואמרה "למה לא? זה טעים, רוצה?"