אמובטלת בברלין

אני יודעת שאני לא גרה פה עשר שנים ושחצי שנה זה לא מספיק זמן בכדי להתחיל לחלוק פה תובנות על גרמנים, אבל זה מעולם לא הפריע לי. הספקתי אמנם לגבש לי איזו דעה שתיים או עשר על גרמנים אבל על ענייני אופי ומוזרות מי אני שאלין... יש רק דבר אחד... שאני חייבת, אני פשוט חייבת...

לפני כמה חודשים חזר הבחור הביתה מהמעבדה ובידו הזמנה לבילוי של אחרי העבודה. הוא כבר חזר כמה פעמים עם כאלה הזמנות- פעם למשחק כדורסל בימי שישי בערב, פעם לשתיה משותפת בפאב השכונתי בשבת בצהרים והפעם לבילוי משותף ב"Liquid room"  אחרי העבודה.

כבר שמענו קודם שמועות על הליקוויד רום הזה ועל הלבוש הרישמי במקום (אדם וחווה סטייל) כמו גם על חיבת הנודיזם באיזור מגורינו החדש אבל זה לא נגע אלינו אז בעיקר גיחכנו מהצד. כמה ימים אחרי כן יצאנו לבילוי משפחתי בבריכה העירונית וגיליתי שהנשים המתקלחות במלתחות לא מרגישות שום אי נוחות כשהן מתנגבות ומתלבשות מול דלת הזכוכית הפונה לבריכה.

אבל אז הגיע סוף השבוע האחרון.

במסגרת מאמצינו להכיר את הסביבה בה אנחנו גרים נסענו לסופשבוע בעיירה קטנה במרחק שעה וחצי מכאן. מצאנו מלון ספורט, זול בצורה מחשידה, עם שלל בריכות, סאונה רטובה ויבשה, באולינג וחדר כושר. ארזנו זוג חברים וחמישים ושמונה מזוודות ויצאנו.

בפעם הראשונה ששני הגברים נעלמו חשבנו שהם נענו לנטייה הטבעית שלהם ויצאו לחופש... אבל החיוך שהם חזרו איתו הבהיר שמדובר בעירום. הרבה הרבה עירום. הם ביקרו בסאונה. החיוך היה מאוכזב קמעה כי המקום שהגענו אליו היה גרסה קצת פחות יוקרתית לאחוזת ראשונים ו90% מהאוכלוסייה בו היתה בגיל שבין הפנסיה לבין ההזדכות על הציוד... אז מידי שעה או שעתיים הם יצאו לדגום ולהעביר אחד לשני רשמים.

כשיצאנו מהבריכה לכיוון החדר גם הצלחנו לראות שהמלתחות של הגברים והנשים מופרדות ב-מלתחות... אולם אחד גדול מלא לוקרים, מצד ימין מקלחות הנשים מצד שני אלו של הגברים ובאמצע שטח הלבשה משותף. אם תרצו מעט פרטיות בכדי להתלבש, לכו לפינה של הלוקרים, אם לא בא לכם לעשות את חמשת הצעדים הארוכים להחריד האלה, אפשר גם באמצע. מול כולם.

למחרת, כשהסקרנות הטבעית שלנו (הצד הנשי של החבורה היה מעט מעודן יותר...) גברה, מצאנו שניה שבה הגברים הבליחו בבריכה ויצאנו לעבר הסאונה. עברנו דרך דלת קטנה ויצאנו החוצה. גבר ואישה השתזפו בעירום תחת השמש הלא קיימת של גרמניה, משפחה אחת של אמא אבא ושני ילדים טבלו בעירום בבריכה החיצונית ובסאונה ישבו ארבעה ערלים מתבגרים שגם המשקל שלהם וגם הגיל היו תלת ספרתיים.. הסתכלנו אחת על השניה והרעיון לחלוק מושב חרסינה חלקלק ומזיע עם מגוון אנשים שלא ברור לגמרי אם הם מצליחים לשלוט בסוגרים שלהם כבר לא נראה כזה אטרקטיבי.

יצאנו אט, היא ואני ובגדי הים שלגופינו וחיפשנו מקום קצת יותר אינטימי- דרך התלאות כללה שבעה ישבנים בגיל כולל של 765,עירום פרונטלי של שלושה בולבולים בגיל זהה, ושתי נשים שיכלתי לבחון במדוייק את פגעי ההנקה על החזה שלהן וכמובן את כישורי הסרת השיער של הקוסמטיקאית שלהן (לא משהו...).

כשהגענו למנוחה והנחלה (חדר סאונה נטוש עם דלת זכוכית) קיבלנו מגוון מבטים זועפים, כנראה מכייוון שהגענו לרומא. ונשארנו ישראליות.

עכשיו, כשאני מתמודדת עם נפשי המצולקת לעד אני תוהה לעצמי מה יקרה כשיגיע הקיץ. כשכולם ישתזפו בערום מול הרייכסאג ואני אעבור לבושה עם שלושת ילדי ואצטרך להסביר שעירום הוא תלוי תרבות. זו התרבות שלהם. שלנו היא קצת אחרת... והאם זה בסדר, לצורך ההוכחה, לשלוח אותם לחפש נימולים... ?