אמובטלת בברלין

זה החג הראשון שלנו פה..ובכדי לא להיות לבד הזמנו חברים. שלוש שניות אחר כך אמא של הבחור ואחיו הודיעו שיבואו. עשר דקות אחר כך החברים הודיעו שלא. כי יש להם עוד חברים והם לבד. אז הזמנו גם אותם... זה ליל הסדר... 

כשאבא שלי ביקר הוא הביא משלוח של הגדות ואת התבלין של הדגים. אמא של הבחור תנחת מחר עם חרוסת ומצות. 

איכשהו, עם הרצון הזה שלי לחג ביתי ומשפחתי עשיתי פה חג המוני עם שלושה עשר אורחיה... אבל לא אכפת לי. כי אני מנסה להעלים את הלבד ולהעיר את החגיגיות. ובדרך הכל כשר, כי אף אחד פה לא יארוז את הסופר בניילונים והמאפיה מתחת לבית תמשיך להפיץ ניחוחות.

אז זה בעצם מחוסר ברירה. הייתי חייבת לקנות מפה ולפתוח פה שולחן ענקי. 

מתברר שבכדי לאהוב חגים ושולחנות ערוכים צריך לעבור מדינה.

וצריך גם אחלה משפחה.