פעם, לפני איזה מליון שנה, טליק גייס כותבים למונדיאל. היה לו איזה פוסט על כמה מגניב יהיה שם בבלוג של המונדיאל ואני הייתי מספיק משועממת (או טיפשה...) בכדי להגיד לו: אני! אני!! גרמניה!! עלי!!!.
עכשיו, יש שיטענו שלכתוב על גרמניה במונדיאל זו בחירה מצויינת כי יש להם נבחרת מצויינת וסיכויי נאה לסיים במקום טוב אבל אני כל מה שחשבתי עליו היה: זו בטח איזו נבחרת בלאי עם מדים מצחיקים. בטח אני אכתוב פוסט אחד משעשע על ההוא החתיך שהבקיע גול לשער ועוד אחד על זה שהיה קצר אבל הם היו שחקנים יפים וחבל.
התחלתי לחשוד שאני בברוך כשחודש לפני המונדיאל הכל פה התחיל לקבל אווירת יום עצמאות. כל חנות הציבה בחלון הראווה שלה דגלי גרמניה כשאת הבובות הלבישו בתחתונים בצבע שחור עם גופיה אדומה ומשקפי שמש צהובים. וכשאני אומרת התחלתי לחשוד אני מתכוונת שהבנתי שיש מצב שאני הולכת לבלות את המונדיאל בצפיה במשחקים- ברבים... כן? ושיש מצב שעוד תהיה פה אלופת עולם. איך הבנתי את זה אני יכולה לנסות להסביר, אבל אולי זה יהיה יותר ברור:
המעדן של הילדים
והקינדר....
ואם חשקה נפשכם בכוס, אז שתהיה כבר במדים.
יש גם כיסויי לספסל, שיהיה נח.
וכזה:
או כזה:
וכל זה רק מהחנות פה בהמשך הרחוב. כי הכל נצבע באדום שחור צהוב. הכל. זה אומר שעל האוכל יש ענייני כדורגל וחנויות הנעליים מחפשות מתחת לאדמה נעליים באדום וצהוב והחנות של הגלידות ליד הלימודים הניחה את השוקולד המריר ליד הדובדבן והבננה. ככה, שיהיה חזק באווירה.
שניות אחרי שהפנמתי את כל זה חילקו לנו בתיבות דואר יחד עם העיתוני חינם גם את לוח המשחקים ואני קיפלתי אותו יפה ואמרתי לעצמי ארבע פעמים ביום שאני חייבת לבדוק מתי המשחק של גרמניה. אבל אני אני, אז לא בדקתי... ובכל זאת הבוקר, כשיצאתי ללימודים, כמות החולצות האדומות והצהובות היתה גבוהה באופן מחשיד. בדרך חזרה כמעט לכל הנוסעים ברכבת היו דגלים מצויירים על הלחי וכשהבאתי את הילדים המוכרת בסופר כבר היתה עם שרשרת וכובע. חיפשתי איפה הנחתי את הלוח המקופל, ואחרי שהתיאשתי מזה חיפשתי באינטרנט והתברר שהמשחק בשש.
עכשיו צריך להבין שבכל מה שקשור לכדורגל הבחור שלי קצת לא חובב וקצת מזלזל. הילדים שלי משחקים לפעמים בהפסקות ואני עדיין מנסה להבין מה זה נבדל. ובכל זאת, חזרנו הביתה ואמרתי להם שהיום גרמניה משחקת נגד פורטוגל. ושאנחנו רואים. הבחור כמעט נחנק והילדים אמרו שפורטוגל זה זה של רונאלדו. והדלקנו.
בתום המחצית הראשונה כבר היו שלושה שערים ונגיחה של אחד שקוראים לו פפה לאחד עם שם של יוגורט. הילדים שבהתחלה טענו שההמנון של פורטוגל הוא בעצם רונאלדו ששר "אני הולך לנצח" עברו אחרי הגול הראשון לעודד את גרמניה ובהפסקה הגדול ביקש שנקנה לו חולצת כדורגל של מולר. למחר לבית ספר אם אפשר.
בשלב מסויים במחצית השניה התחלתי לקוות עמוק עמוק בלב שמישהו מפורטוגל יתעורר ויעשה משהו. כי אם גרמניה תמשיך ככה יש מצב שאני אאלץ לראות עוד הרבה משחקים ויותר משזו תהיה בעיה שלי זו תהיה בעיה שלכם... גם כל העניין הזה עם החתיכים שהבטיחו לי לא עבד פה. (אני חייבת לבדוק מה קורה בנבחרת של הולנד....). כאילו כמה "פוסטי אווירה" אני יכולה לכתוב מבלי שיבינו שאני לא מבינה בכדורגל? כמה פעמים אני אראה 90 דקות של משחק וגרמניה תנצח בסוף? ויותר גרוע מהכל, כמה פעמים אנחנו עוד נאלץ לראות את הילדים מעודדים את הגרמנים ונתעלם מהקונוטציות שקופצות לנו לראש?? ואם היא תנצח בסוף, עד הסוף, אני צריכה ללכת לחגוג בכיכר? כי כבר עכשיו מפוצצים לי נפצים מתחת לבית.
****הפוסט הזה נכתב עבור בלוג המונדיאל....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
imuvtelet