היום הם יצאו לחופשה. באתי לאסוף אותם מבית הספר עוד לפני שהם עלו להסעה, סתם כי רציתי קצת אווירת סוף שנה..ופגשתי אחד מתנדנד בחוץ ואחד באמצע האוכל. ואני לא יודעת אם הם כל כך שמחו לקראתי או שהם שמחו שנגמרה השנה אבל קיבלתי כל כך הרבה חיבוקים ונשיקות וולנטריים שלא באמת אכפת לי מה היתה הסיבה...
בדרך כלל הם חוזרים בהסעה. הם גם מגיעים איתה. זה בעיקר אומר שאני לא נמצאת בבית ספר אם אני לא חייבת. מסיבות, אסיפות, ותור לרופא... זהו בעיקרון. זה אומר שאני לא מכירה הרבה אנשים. זאת אומרת אני יודעת מי המזכירה ומי המנהלת. אני גם מכירה את המורות ואת מי שמלווה אותם בהסעה, אבל זהו בערך...
והיום באתי לאסוף. ואנשים ראו אותי איתם. ושאלו אותי אם אני אמא שלהם. ואמא אחת אמרה לי שהגדול שלי כל כך דואג לאחיו שזה נפלא. ואיזו בייביסיטר אחת שסתם ראתה אותי בחוץ אמרה לי שהילדים שלי הם הילדים הכי חמודים בבית ספר ואחת המורות באה אלי ואמרה לי שהילד שלי מדבר גרמנית נהדר. ויכול להיות שהבייביסיטר סתם ניסתה לגייס עוד לקוחות והאמא סתם נסתה לפתח שיחה, אבל חייכתי לי בנחת וחיבקתי אותם ממש ממש חזק. שלוש דקות אחר כך, כשהם הוציאו את הילקוטים מהכיתות, הם הושיטו לי שתי תעודות בשפה זרה והיו כל כך גאים בעצמם שהחזה שלי התנפח והיה לי קשה לנשום לשניה. כי לא באמת עניין אותי מה כתוב בפנים. עניין אותי שהם גאים. שהם הרגישו שהם הצליחו. שהמקום שלפני שמונה חודשים הם נכנסו אליו ברגליים רועדות בלי להכיר אף אחד ובלי להבין מילה הוא עכשיו מעין מכשול ענקי שהם הצליחו לעבור. והם היו גאים. וזה עשה אותי גאה. ולרגע חמקמק אחד הצלחתי לשים את האצבע על אושר.
אתם קוראים פה מספיק. אני לא מאלו שטוענות שהילדים שלי הכי נפלאים בעולם ומספרת כמה הם חכמים. אני בעיקר מקטרת על כמה הם מלכלכים את השירותים ולמה הם לא מסדרים את החדר. אבל רגע אחד לפני שמתחיל החופש הגדול, ולפני שאני מתחילה לקטר על 24 שעות אמהות רצופות בבריכה ובגן החיות, אני רוצה לעצור שניה ולהיות גאה. ולהגיד שהם הכי נפלאים בעולם. אני נשבעת. גם כשהם לא מורידים את המים. והם שלי.. ראיתי אותם יוצאים :-)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
imuvtelet