אמובטלת בברלין

בתשע וחצי הווטסאפ המשפחתי שלי התחיל לצפצף. "כולם בסדר?" "אבא?" "אמא?" "שמעתם את זה?" "זה נחת ממש קרוב!" ו"יש שם מכבי אש ובלאגן.. " ו"אתם רוצים לבוא לישון פה?!" ואני ישבתי פה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אז קמתי. הכנתי פנקייקים, קצת קצפת, תותים ובננות וקראתי לכולם כי מתחיל המשחק. אסקפיזם והדחקה תמיד היו עדיפים בעיני על כסיסת אצבעות...

ישבנו כולנו. הם טורפים, ואני ובהבחור על הפלאפון. בפעם שעברה, כשהילדים התאכזבו מכמות הגולים במשחק מול צרפת, הסברנו להם שאלה כבר משחקים קשים. שהקבוצות כולן קבוצות טובות מאוד ושזה מה שיהיה מעכשיו. אז אמרנו...

11 דקות לקח למולר לשבור לי את המילה ולהבקיע גול. אז גם התברר שהכבלים שלנו קצת בדיליי והצרחות מהמסעדה למטה הגיעו שניה לפני שהכדור פגע ברשת. נפצים ברחובות, מכוניות שצופרות בלי הפסקה, ווזלות, תופים (!!) ואנשים שיכורים. וזה רק הגול הראשון.

עשרים דקות אחר כך כבר הצלחתי להרגיש לא נעים עם מה שקורה שם על המגרש. קלוזאפים של אוהדים בוכים, חלק מהם עוזבים את המגרש וצרחות בוז מכל עבר. הילדים שלי לעומת זאת, קופצים על הספה מאושר ותוהים אם זה הילוך חוזר של הגול הקודם או גול חדש לגמרי. הפייסבוק שלי לעומת זאת תהה אם צריך לרכוש לברזילאים כיפת ברזל, אם השחקנים שלהם ירדו למקלט אחרי המטח הראשון או אם מישהו יודע מתי מתחיל המשחק של ברזיל..

הגרמנית השבורה שלי הצליחה להבין שב2002 היה משחק גמר בין ברזיל לגרמניה. אז זו היתה ברזיל שלקחה לגרמניה את הגביע ושהיום הם סוגרים מעגל/נוקמים/מוציאים להורג את השחקנים של ברזיל (הגרמנית שלי לא משהו. אל תתפסו אותי במילה...).

הקטן בשלב מסויים טען שהוא הקמע של גרמניה ושכל פעם שהוא שוכב יש גול. הוא שכב שוב וזה הפך להיות 6:0 אז הוא נרדם. כנראה נראה לו פיתרון מעשי.  הגדול ניסה להחזיק ער אבל עשר דקות אחר כך גם הוא נפל שדוד מול הטלויזיה ובגול השביעי צילמנו לו את המסך בכדי שיום אחד, כשהוא יהיה בן שמונים, הוא יספר לנכדים שהוא ראה את המשחק הזה שבו גרמניה הבקיעה 7 גולים בחצי הגמר. הקולות מהרחוב כבר היו של חגיגה אחת גדולה שכוללת את כל ארסנל הפיצוצים האפשרי ובגול הבודד של ברזיל הרחוב פה כבר היה עמוק בחגיגות. לא יודעת אם הם שמו לב...

 בכל מקרה, ביום ראשון בעשר אני מקווה שהקטן ישכב. ושיהיו זיקוקים. ושמרקל תבוא עם בגד ים אדום. ושיהיה מלא מלא ספרי קצף. בשער. ככה בא לי. נראה לי שווה.. אם אני כבר פה.

 וחוץ מזה, כל כך הרבה משחקים ראיתי, לא מגיע לי?!

:-) 

גם הקטע הזה נכתב עבור בלוג המונדיאל שעומד עוד שבוע להשלח לתהומות הבלוגים שכבר לא כותבים בהם. תהנו ממנו כל עוד אפשר:-)