אמובטלת בברלין

אתמול, 00:00

אני: יאללה, נו... שינה. בואי כבר.

שינה: עסוקה נו... אולי יותר מאוחר.

אני: די נו... אני גמורה. בחיי. את כבר כמה לילות עושה לי פה בלאגנים.

שינה: א. אני לא אשמה שיש פה חושך שעתיים וחצי וב. תרגיעי! אני אבוא כשיבוא לי 

אני: די, נו! כולם ישנים כבר. וחושך! את מוכנה לבוא? 

שינה: אני אשמה שתקעת עכשיו פיצה וקולה? אכלת, תתמודדי!

אני: זה היה דאייט קולה!!!!

שינה: בדקתי עם סבתא שלי. היא מוסרת שזה לא מעניין אותה.

אני: תמותי!

שינה: סבבה. נדבר עוד שעה. את תבואי על ארבע.

00:20

אני: פ'סדר. הבנתי את הרעיון. סליחה. מתנצלת. אל תמותי. תחיי חיי נצח ארוכים ושלווים. אם אפשר פה איתי. במיטה. כפיות.

שינה: תמותי.

אני: די נו... אל תהיי כזו. אני גמורה. מתה. עייפה. הילדים בחופש. אני פונה ללב שלך. קצת רחמים.

שינה: תגידי, את קלטת כמה טילים היו היום בארץ?! זה נראה לך נורמלי לחיות ככה?

אני: לא. בחיי שלא. אני בעיקר מודה על זה שהילדים לא ממש ערים לכל המצב וניזונים רק ממה שאנחנו מצליחים לסנן להם. האמת? מדאיג!

שינה:  עכשיו נראה אותך ישנה!

אני: ובכן... בכל זאת תמותי.

שינה: כמו שאמרתי כבר קודם. נדבר עוד שעה. את תבואי על ארבע.

00:25

אני: תמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותי!!!!

שינה: פחחח

00:30

אני: תשמעי, היה לי יום מתיש. קמנו מוקדם. והרגליים כואבות לי ובאופן כללי אני עייפה מתה. יש מצב, אולי, שנותרה בך טיפת אנושיות?! 

שינה: מה, הפסקת אש?

אני: כן!!! כן!!! הפסקת אש!!

שינה: סבבה

אני: 

אני:

אני:

אני: נו???

שינה: תמותי!

אני: את החמאס וגדודי עזאדין אל קסאם!

00:45

שינה: החיים קשים הא?

אני: תמותי, אני בפייסבוק.

שינה: אני יודעת. אני שלחתי אותך לשם.... ראית את הסרטון של הילדים מעזה? 

אני: היית מתה. בזה אני לא נופלת

שינה: (שיט, נעצמות לה העיניים...) אז את שומעת? הנשימות של הבחור... יש להן קצב, לא אחיד.. משהו מוזר כזה. את חייבת להקשיב.

אני: תמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותיתמותי!!!!

01:00

שינה: תגידי, עשית תכניות למחר עם הילדים או ששוב תעבירי את היום בלי כלום...?

אני: הם רוצים סרט. נבדוק בבוקר.

שינה: עכשיו! למה לחכות לבוקר... ? את ממילא לא ישנה.

אני: אני הולכת לישון. תמותי.

היום 11:00

אני: שיט, פספסנו את הסרט... להבא אין מצב שנספיק צריך לאסוף את הקטנה.

שינה: אני אמרתי לך לבדוק בלילה!

אני: ובכן... אני ביקשתי ממך למות. .

שינה: אז מה?! עייפים?

אני: אוח, את כזו נפלאה! את המלחייה הפרטית שלי! כמה אני אוהבת אותך!! ישר על הפצעים. כזאת דבקות במטרה..

שינה: הם על המחשב... לכי תגנבי איזו חצי שעה

אני: :-))))))))

שינה: היום מזפתים את הרחבה למטה. איזה שיר ערש בא לך, קונגו או טרקטור??

אני: