כשהעולם היה יפה, וגברים היו באמת גברים, נשים היו באמת נשים, וטינספו באמת היה טינספו [כל הגיקיות בקהל שלא זיהו, לצאת מהחדר מיד, לתפוס את העותק הקרוב ביותר של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ולא לחזור לכאן עד שלא סיימתן. תודה]
הנה באבא-יאגא מפוקקת אצבעות שוב [לא באמת. שני הפוסטים נכתבו אחד מיד אחרי השני, אבל למי אכפת מדקויות שכאלה בכלל?]. אקשן:
בתפקיד השחקנית הראשית - בחורה עגלגלה דווקא.
ושוב, יקירותיי - ברכותיי! אתן לא באמת רוצות להרעיב את עצמכן, רק להיראות טוב בתמונות. לא באמת צריך לפתוח בלוג לזה. אפשר ללכת לפסיכולוג אם אתן באמת חסרות ביטחון ומרגישות חרא עם עצמכן רוב הזמן. זה כנראה לא מצב תקין במיוחד.
חוץ מזה, אותי אישית היה מביך אם תמונות של החדר המבולגן שלי היו מופצות ברחבי באינטרנט. כשאני בפיג'מה ותחתונים.
ועוד החדר עצמו יפהיפה, ממש פיספוס.
יש לי מין ניחוש עלום כזה, ששלישיית הבלונד-סיליקון-רזון יושבת לכן חזק בראש. אני אישית חושבת שעצם העובדה שאתן מאמינות בלב שלם שאסופת פרוצדורות כימיות מזיקות מהווה את מהות היופי היא ספק-משעשעת ספק-מטרידה, עוד לא החלטתי.
וחוץ מזה, השיער שלה שרוף מוות. משמע, חולה. משמע, שום זכר בריא שהדחפים הביולוגיים שלו בסדר לא יראה באסופת הקצוות המזדקרים האלה משהו מושך. ואם כן, אני אישית הייתי תופסת מרחק. משניהם.
אבל אם חשבתן שזו רק דוגמה יחידה ואני מגזימה - טעיתן. הרי לכן עוד מזדקרת-קצוות-אפרוחית-למראה אחת.
אפילו יש לה סיליקון בשפתיים. היא, לפחות, בהחלט רזה מספיק כדי להיות טינספו. כנראה שהעולם שלנו עוד לא אבוד לחלוטין.
בלונדה שרופת קצוות ושזופה מדיי זה הכי, אחותי.
ועוד טינספו שאינה טינספו. למעשה, אני כנראה אמורה להיות מוחמאת, כי הגיזרה של הבחורה הזו מלאה יותר משלי. וכמובן, אם אתן רואות בי מודל לחיקוי...
רק תיזהרי לא להיראות כמוה, עם השיזוף-חימצון [באמת שבדרך-כלל אני חובבת נלהבת מאד של אופנה יפנית, אבל... נו, אני בטוחה שיכולתן להמציא משהו שגורם לכן להיראות פחות כמו פנדה עם מוטציה גנטית]
ואם כבר בסיליקון-המקודש עסקנו.
לא, זה לא נראה טבעי. לא, זה גם לא נראה יפה.
ולא, זה לא משחק מחבואים. הטינספו יכולה לצאת עכשיו. כן, את מאחורי הסיליקון, את. אני מבינה שאת יכולה להסתתר מאחוריה, אבל את צריכה להעלים גם את הרגליים. ואת הידיים. ורצוי גם את הראש, את מבינה. וכן, אני יודעת שקשה לחשוב כשאת בקושי אוכלת ויש לך סחרחורת מתת-תזונה.
חלאס עם התירוצים האלה. ספרתי אותך כבר במילא.
אופס, אמרתי לספור?
הטינספו בטח הסתתרה מאחוריה כשצילמו את התמונה. כנראה שההיא עדיין מסוגלת לחשוב, או שהיא פשוט התעלפה.
אח , מרי קייט\אשלי אולסן, התקופה היחידה אי-פעם שבה הבדלתי ביניכן הייתי כשאת היית בתת-משקל, בין אישפוזים, ונראית כאילו הכו אותך.
וגם אז לא הייתי בטוחה לגבי איך קוראים למי.
הדוגמא המושלמת, מה אני אגיד. ממש מודל לחיקוי.
ובכנות - זו שאיפת חייכן? לזה אתן רוצות להגיע? וזו עוד תמונה טובה שלה, בטח אחרי השיקום או משהו. [הייתי רחמנית, וגם זה רק כי גדלתי על הסרטים שלהן. היה עצוב לראות איך אחת מהן מידרדרת :\]
אז היא רזה. שווה את הקריירה האבודה? העור הדוחה? השיער המת? המבט האבוד והבוהה?
וזה בלי להתחיל אפילו לגעת בקצה הקרחון של הנזק הנפשי או להיכנס באמת לעומק של הפיזי.
שימו לב - הן גם לא מככבות יותר. בשום סרט.
ואם כבר תאומות.
או כאלה שחושבות שזה מגניב להתלבש בבגדים זהים [די עם זה. זה נראה מצועצע במובן הרע, אך חמוד ולכן נסלח על תאומות זהות עד גיל ב"ס איפהשהו, אז על שתי בחורות בוגרות זה בטוח נראה מגוחך. אפילו אין פה את החמידות כתירוץ].
אגב בגדים, הימנית עדיין לבושה יותר טוב. השמאלית נראית כאילו היא שדדה את שוק-הכרמל עם רובה מים ביום רע.
ולא, זה לא טינספו. ואם אתן חושבות שזה כן, אתן יכולות לצאת מהסרט שיש לכן הפרעות-אכילה ובעיות-נפשיות ועל הדרך גם להגדיל את הסיכויים לכך שלא יהיו לכן כאלה בעתיד.
בטוח שמנוי בחדר כושר, דיאטנית טובה והרבה התמדה ונחישות יביאו אתכן למראה שאתן באמת רוצות, ולא סתם עושות-כאילו כי זה מה שבאופנה.
סוג הטינספו השני החביב עליי.
"לעולם לא תנחשו כמה רזה אני מתחת לבגדים! ואיך תדעו שאני באמת רזה? הרי אני ב-ל-ו-נ-ד-י-נ-י-ת! וידוע שכל הבלונדיניות כוסיות. בעיקר אלו עם החימצון והשיער השרוף.
סתם, שלי אמיתי. אולי הדבר היחיד. אופס, אמרתי משהו מיותר?"
אחלה נוף ברקע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
