פרק 3 :

 

מירנדה:

"אני שונאת אותו, שונאת אותו ושוב אני ש-"
"שונאת אותו?" אליס ענתה לי, אליס היא החברה הכי טובה, לא משנה מה היא תגיד, היא תמיד צודקת
"כן!" אמרתי וצחקתי וצחוקה של אליס הצטרף למקהלה.
נכנסנו לכיתה כאשר שתינו צוחקת בקולי קולות, לפתע צחוקה של אליס הופסק ורק שלי נשמע אך אחרי כמה שניות שקלטתי שהמורה מסתכלת עלי במבט כועס גם שלי הופסק
"אני רואה מירנדה שאת רוצה להמשיך מאיפה שהפסקת." המורה אמרה והתקדמה אלי כאשר היא משלבת ידיים כאלמנט כעס
"כן?"
לא!"
"לא?"
כן!" המורה סגרה את הדיון המטופש הזה ונשמע גל צחוק מסוף הכיתה, וכמובן, אלו לא היו אחרים מג'ון האח הטיפש שלו ואחי, ברנדון.

"צודקת" אמרתי
"אל תתווכחי איתי גברת צעירה!" היא צעקה ואני הסתכלתי עליה מופתעת
"לא התוכחתי! את שמעת אותי אומרת משהו?" שאלתי וזאת התקדמה אלי בעוד צעד קטן
"שקט! תלכי למקום שלך!" היא אמרה וגלגלתי עניים, משחתי איתי את אליס שהתאפקה כל השיחה המטומטמת הזאת לא לצחוק
"הו, לא, לא, לא אתם שתיכם לא ביחד!" היא אמרה ואני הסתובבתי אליה
"מה עכשיו?" שאלתי באדישות
"איך את מדברת למורה, חצופה" קולו המעצבן של ג'ון נשמע מאחורי
"אתה מוכן לסתום את הפה?"
"מירנדה! תדברי יפה לנער החדש!" המורה אמרה ואני הוצאתי גיחוך
"סליחה המורה, זה היה מצחיק שלא יכולתי להתאפק" אמרתי ואליס שלידי הוציאה גם היא גיחוך
"למעשה את תראי לו איך מתנהגים כאן, שבי לידו, אליס מתוקה שבי ליד אריק אחיו"
"מה?!" אני וג'ון אמרנו בתיאום מוחלט, הוא קם ממקומו והעביר את מבטו המום אל המורה ומיד אחר כך העביר אותו אליי, מביע כלפיי סלידה רבה "המורה, תביני אנחנו לא.. אנחנו לא יכולים לשבת ביחד" קולו הפך לרך יותר, צחוק ארוך נפלט מהצד השני של הכיתה- אריק צחק, אחיו האהוב של ג'ון.
"למה?" המורה שילבה את ידיה
"כי הוא חתיכת פוץ שחושב שמגיע לו הכול! את חושבת שאני אשב ליד האנטיפט הזה?!" צעקתי כשידי מורמת מעלה ומצביעה באשמה לכיוונו של ג'ון
"זה לא כאילו את יותר טובה מותק" חיוך משועשע עלה על פניו

"הי! מה זה כל הכינויים האלה אחד לשני?! זה לא נתון לויכוח שניכם יושבים ביחד!" המורה צעקה ואני הסתכלתי עליה במבט כועס
"לא רוצה" אמרתי וזאת פתחה את עינה והסתכלה עלי במבט מופתע אך אני החזרתי לה מבט קר וכועס
"עוד מילה אחת ועל היום הראשון את בחוץ גברת צעירה עם טלפון היום הביתה, ותאמיני לי, את לא רוצה שזה יקרה" היא איימה עלי ואני גלגלתי עיניים והתקדמתי לכיוון שולחנו של ג'ון, הוא ישב שם עם חיוך משועשע מרוח על פניו
"אנרגיות חיובית מותק, את לא יפה שאת חמוצה"

"ואתה לא יפה בכלל, אני מתלוננת?" זרקתי את התיק שלי על הרצפה והתיישבתי בלעג מופגן, הוא פרץ בצחוק ארוך
"תקשיבי מותק" מבטו רפרף בין יושבי הכיתה וכשראה שהכול חזרו להקשיב למורה הוא הסתובב אליי כשחיוך חושף שניים מרוח על פניו "אני מודע לעצמי, אפילו יותר טוב ממה שאת מודעת לעצמך" הוא נרכן לכיווני, יכולתי להישבע ששיניו נצנצו לעברי "אני יודע שאני חתיך, אני גם יודע שהלב שלך עכשיו קופץ מהתרגשות בתוך החזה שלך, את מתרגשת מימני, מהקרבה שיש בנינו, את לא יודעת מה בדיוק עובר אלייך, ובמקום להתעצבן על האגו המלא והנפוח שלי את נהנית מימנו ורוצה אותו לעצמך, את מנסה להשפיל אותי כדי ללכוד את צומת הלב שלי, את מתה על המריבות האלה, את שונאת אותי אבל אוהבת אותי בו זמנית, ואת בכלל לא מבינה למה, הרי למה לך לאוהב ערפ-" הוא עצר את עצמו, זה הרס את קולו הרך והמותח שגרם לרטט לעבור בגופי "להרי למה לך לאהוב בן אנוש כמוני, כזה מעצבן ומתגרה, עדיף לך ליהנות בחברתם של הפשוטים יותר, כאלה שיעריצו את האדמה שעליה את דורכת, אני יותר מעריץ את הדם שרץ בוורידים שלך, אבל במובן אחר לגמרי" העברתי את מבטי לצד, מביטה אל תוך עניו האדומות שנצנצו לעברי, זה גרם לי לראשונה להירתע אחורה ולהתרחק מימנו אך שנייה אחר כך להיתהפנט ולהתקרב אליו "איזה מובן, מותק?" הרגשתי איך גופי נצמד אליו, איך עניי לכודות בתוך עניו, הוא מיד עצם את עניו והתנער, זה גרם גם לי להתעורר מהמצב שבו הייתי
"עזבי" הוא ענה לי בקול כועס "תתעסקי בשיעור, את לא רוצה נזיפה על היום הראשון" , הרגשתי ממש מוזר, כל מה שהוא אמר לפני כמה רגעים היה נכון לחלוטין, והעניים שלו.. זה כאילו שהן קראו לי אליהן, כאילו והכריחו אותי להתקרב אליהן ולא לעזוב, להיאחז בהן עד הדקה האחרונה, עד הרגע שהוא הוא התנער והשפיל את מבטו אל המחברת. הרגשתי מטומטמת כל כך- למה לא החזרתי לו?! איך נתתי לו לשחק בי ככה?! לדבר אליי כאילו הוא מלך העולם ולא לעשות לו כלום, לא להגיד לו כלום.

העברתי אליו מבט נוקב ונאנחתי "קחי" ג'ון הוציא לעברי עט, העברתי אליו את מבטי וניסתי לתפוס במבטי את עניו שוב, אך מיד שהבטתי בו הוא השפיל את מבטו, מפחד להביט בי
"תודה.." הרמתי את ידי כדי לקחת את העט אך הוא הפיל אותו על השולחן וחזר אל מחברתו "הכול טוב איתך? אתה מוזר" קבעתי
"את לא מכירה אותי כדי להגיד מתי אני מוזר ומתי אני לא" הוא ענה לי, תוקע את מבטו עמוק בתוך השורות הישרות של המחברת
"טוב.." נאנחתי, מוכנה לוותר בפעם השנייה להיום ולא להתחיל איתו מריבה , קברתי גם אני את מבטי במחברת, שומעת ברגע את המורה צועקת על אחד התלמידים דיבר- רק תחילת שנה! נאנחתי והתחלתי לקשקש מספר דברים על המחברת, מרגישה את עניו של ג'ון עוקבות אחר תנועתיי ואחר מעשיי, ננעצות בי בחוזקה ולא מרפות, העברתי אליו את מבטי אך הוא במהירות הפנה את מבטו אל החלון שהיה לצידו "אתה מנסה לעצבן אותי?" שלבתי את ידיי והרמתי לעברו גבה, הוא הסתובב אליי והעביר אליי מבט משתומם
"אה?"
"אני לא מבינה מה אתה רוצה" קבעתי, מכווצת את שפתיי זו כנגד זו ומחדירה את מבטי אליוף מתעמקת בתוך עניו שחמקו מימני
"אני לא רוצה כלום, את מדמיינת מותק" הוא פלט גיחוך משועשע "תגיד, אתה קורא לכל הבחורות מותק או שאני מקבלת יחס מיוחד?" נשענתי על משענת הכיסא כשהבנתי שעם ההפרעות של היום הראשון ללימודים לא נצליח ללמוד טוב "את חושבת שאת מיוחדת?" הוא פלט לעברי גיחוך, הוצאתי לעברו נהמת בוז
"אני לא חושבת, אני בטוחה בעצמי!" עניתי לו, מלאת ביטחון, הוא צחק
"רק אלו שדורשות יחס כזה מקבלות אותו, וכן, אפשר להגיד שאת מיוחדת" הוא חייך לעברי חיוך קטן "לא כל אחת מקבלת את זה"
"אתה רואה" חייכתי אליו חיוך אמיתי, בלי התגרויות או כעס "שאתה רוצה אתה יכול להיות נחמד"
הוא עיקם את מבטו
"סליחה" עקביה הגבוהים של המחנכת נשמעו ברחבי הכיתה, היא התקדמה אלינו, הרמנו לכיוונה בתיאום את מבטינו "אני מפריעה לכם?"

"אולי קצת" עניתי וג'ון פלט גיחוך, המורה המשיכה להסתכל עלי "מה?" שאלתי באי ידיעה
"את חמש דקות יושבת לידו וכבר את מקלקלת אותו?!" הבעת פניי השתנתה במהירות לכועסת, פתחתי את פי כדי להחזיר לה אך קולו הקטיפתי של ג'ון הקדים אותי "אני מתנצל המורה, אני ביקשתי מימנה שתסביר לי משהו, דיברנו על משהו שקרה בבית הספר בבוקר, קשור ללימודים, היא איתי באותה המגמה ורציתי לדעת משהו בנוגע-"
"בסדר, בסדר" המורה המפטירה במהירות, מבטה רפרף בני לבין ג'ון, כאשר היא מביטה בג'ון היא מתרככת ומיד אחר כך מרצינה את מבטה ומחדירה אותו עמוק לתוך תוכי. הצלצול הגואל נשמע- לפחות לא למדנו משהו רציני היום.

אכן ארוך מהרגיל (:

ושוב תודדה ללינוש;שעזרה לי ((:

תגובות ?? (: