"אף פעם לא חשבתי שזה ייקרה דווקא לי, מכולם דווקא אותי חטפו "

פרק 7 - לא צפוי

"מתי אתן הולכות ? " שאלתי את איה כשישבנו בחדר שלנו , "עוד רבע שעה האוטובוסים מגיעים .. " היא אמרה לי "אוף למה אתן צריכות ללכת ? " אמרתי בעצבים נזכרת שהיום אני צריכה להישאר עם לידור עד מחר בערב .
הדקות עברו להן ויצאנו מהחדר לכיוון האוטובוסים , "אלירן " אמרתי כאשר ראיתי את אלירן ולידור מתקדמים אלינו, חיבקתי אותו והוא נפרד מלידור , ליאם ולידור התנשקו להם ואני בינתיים חיבקתי את איה .
"יאללה יהלי אני חוזרת מחר את יכולה לעזוב אותי ? " איה אמרה לי וצחקה כשחיבקתי אותה ולא רציתי לעזוב "לא רוצה שתלכו , אני נשארת פה לבד " אמרתי לה בקול עצוב " את נשארת עם לידור ועוד איזה 4 ילדים מכיתות ט' . " הסתכלתי עליה והיא צחקה "אוקי אוקי , יאללה אני עולה על האוטבוס , ביי יהלי אני ייראה אותך מחר " היא אמרה וצחקה , "ביי איה " , היא עלתה על האוטובוס ליד ליאם . האוטובוסים נסעו ונשארנו רק אני ולידור , הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון חדרי והוא עשה כמוני .
"אז מה יהלי .... נשארנו לבד " הוא אמר לי ואני הסתובבתי אליו "וחבל שכך "
"תאמיני לי שגם לי לא הכי כיף בעולם להישאר עם ילדה כל כך מצייקה שאני לא סובל" הוא אמר לי והמשיך ללכת " אני שונאת אותך " "גם אני אותך " המשכתי ללכת לכיוון חדרי נשכבת על המיטה שלי , לקחתי את התמונה של ההורים שלי ושלי והסתכלתי עליה , אני כל כך מתגעגעת אליהם , אני רוצה שהם יהיו פה , למה הם היו צריכים ללכת ?
"אמא .. אבא " אמרתי בקול שקט והרגשתי את הדמעות שלי מתחילות לצאת .. שוב ..
הכל קרה מהר מדי , המוות שלהם ,המעבר שלי לפה.. הכל...
חיבקתי את התמונה קרוב לליבי ובכיתי פשוט בכיתי, נזכרת בכל הרגעים שהיו לי איתם , בריבים , ברגעים השמחים , בהכל ..
"יהלי אמרו לי לקרוא לך לאכול " שמעתי את קולו של לידור כשהדלת נפתחה והוא עמד שם מסתכל עליי ,
"אני לא רעבה " אמרתי לו מנסה להסתיר את זה שאני בוכה , מנגבת את דמעותיי
"יהלי..את בוכה " הוא אמר לי מתקרב אל מיטתי , התיישבתי על המיטה שלו מנגבת את הדמעות שלי ."מה קרה ? "הוא שאל , הרגשתי שהוא באמת מתעניין "כלום לידור , באמת אני בסדר "
"את לא...את בוכה , יהלי למרות כל הריבים שלנו אם את צריכה משו ... " הוא אמר לי והמבט שלו אליי היה שונה , הוא לא היה עצבני כמו בכל הפעמים הקודומות שאני איתו , המבט שלו עכשיו היה רך , נעים ..
"תודה... אבל אני בסדר באמת " אמרתי לו מניחה את התמונה של הוריי בחזרה על השידה .
"מי אלה ? "הוא שאל אותי
"ההורים שלי " אמרתי לו מסתכלת על התמונה , על החיוך של אימי והמבט הרציני בפניו של אבי , עליי..על האושר שהיה ניכר בפני "את נראית פה מאושרת " הוא אמר לי ,"כי הייתי פה מאושרת .. פה באמת הייתי מאושרת "
"את דומה לה .. לאמא שלך" הוא אמר לי מסתכל עליי "כן הרבה אמרו לי שאנחנו היינו דומות .. שהייתי דומה לה .. "
"היית ? " הוא שאל אותי כלא מבין .. "הייתי , פעם הייתי דומה לה באופי , במראה אני עדיין , אמא שלי , היא הייתה.. היא עכשיו אישה מאוד שמחה " אמרתי מתקנת את עצמי , כל כך רציתי לספר לו , לספר לו שההורים שלו מתו .. כל כך רציתי לפרוק את זה , הרגשתי את הדמעות שוב יוצאות ואת ידיו של לידור עוטפות אותי בחיבוק , "היי יהלי ... למה את בוכה ? " הוא שאל אותי
"אני... לידור .. אני בוכה בגלל הסיבה שאני פה " אמרתי לו מוציאה את הכל , כל כך רציתי לספר את זה למישהו , להוציא את זה כבר ממני , זה ישב לי בלב
"הסיבה שאת פה ? " הוא שאל , הוא לא הבין "ההורים שלי ... אני פה בגלל שהם נפטרו " אמרתי ממשיכה לבכות , שנאתי שרואים אותי בוכה, אבל כבר לא יכלתי יותר , הייתי צריכה להוציא את זה .
לידור משך אותי אליו בחיבוק מלטף את שיערי בעדינות "אני כל כך מצטער שהעלתי את הנושא " הוא אמר לי
"זה בסדר , הייתי צריכה לספר את זה למישהו .. "אמרתי לו בוכה בתוך החזה שלו , בתוך ידיו שמלטפות את שיערי , הרגשתי מוגנת , בפעם הראשונה מאז מותם של הוריי הרגשתי מוגנת , כאילו יש מישהו שישמור עליי .. והכי מוזר שזה קורה לי דווקא איתו , דווקא עם לידור , הילד שלא סבלתי מהרגע שנכנסתי לפנימייה .
הרמתי את ראשי מסתכלת בתוך עיניו של לידור "תודה " , לחשתי לו והוא הנהנן .
"אז.. אוכל ? " אמרתי לו משנה נושא ומנגבת את דמעותיי "כן אוכל " הוא אמר מחייך אליי, "אז אני יילך לשטוף פנים דקה אני באה " אמרתי לו , נכנסתי לשירותים סוגרת אחריי את הדלת , פתחתי את הברז ושטפתי את פניי שהיו רטובות מהדמעות . תיקנתי את האיפור שלי ויצאתי מהשירותים , "יאללה בוא " אמרתי לו ושנינו התקדמנו אל הקפיטריה .
"אני רעב מת " הוא אמר לי
"גם אני כל כך " אמרתי לו והמשכנו ללכת , הפנימייה הייתה ריקה , זה היה מוזר.
"די מוזר לראות את הקפטיריה ריקה" הוא אמר לי שנכנסנו אל הקפטיריה " ממש אבל " החזרתי לו
"איפה רחל ? "שאלתי אותו
"אה היא גם ביום חופש ... כל העובדים ביום חופש שהם הולכים לביקור " הוא אמר לי , "אז כנראה שאנחנו נצטרך למזוג לעצמנו " הוא המשיך את המשפט , "בואי רחל תמיד משאירה אוכל בימים האלה " הוא משך את ידי אל עבר המטבח , פותח את דלת המקרר , התיישבתי על השיש מסתכלת עליו "טוב אז מה נאכל ? יש ספגטי ויש..ספגטי , תבחרי " הוא אמר לי בחיוך "אני חושבת שאני אבחר בספגטי ," אמרתי לו קמה מהשיש לעזור לו . הוצאנו את הסיר מהמקרר והוא מזג לי "זה מלא " אמרתי לו כשהוא בא להכניס את הצלחת שלי למיקרוגל "את כמעט ולא אוכלת " הוא אמר לי וסגר את הדלת של המיקרוגל , "ואיך אתה יודע את זה אדון לידור ? " שאלתי אותו "במקרה חיי בזבל ואני נאלץ לאכול איתך ארוחת בוקר צהריים וערב כל יום , או לפחות אנחנו אוכלים ואת משחקת באוכל " הוא אמר לי מחייך "כן שמתי לב באמת שאתה לא מפסיק להתסכל עליי בארוחות , כבר חשבתי להתלונן עלייך " אמרתי לו בציניות והוא חייך , "חיה בסרט "
"שתוק " הצלצול של המיקרוגל נשמע ולידור הוציא את הצלחת שלי נותן לי אותה ושנינו הולכים ביחד לאחד השולחנות של הקפטיריה . "אתה אוכל כמו ילד בן 8 " אמרתי ללידור שכל החולצה שלו התלכלכה מהספגטי ,
"ספגטי יורד בכביסה ? " הוא שאל אותי , אי אי גברים .... "לא , חבל על החולצה היא לפח "
"היא האהובה עלי" הוא אמר כמו ילד קטן "חבל " אמרתי לו ולקחתי ביס מהספגטי שלי
"סוף סוף מישהי פה אוכלת " לידור אמר לי אחרי שהורדתי את המזלג "שתוק כבר דביל " החזרתי לו והוא חייך והמשיך לאכול .
"זאת רק אני או שלא רבנו כבר שעה ? "
"שיא עולמי "
"אני גם חושבת "
"את די נחמדה שחושבים על זה "
"אני יודעת , גם אתה משו " אמרתי לו והוא צחק .

נקודת מבט לידור

"סיימתי " יהלי אמרה כשהצלחת שלה הייתה חצי מלאה "מה סיימת לא אכלת כלום ? "
"אכלתי מלא " היא אמרה לי "פה גדול " אמרתי לה ולקחתי את המזלג שלה , ויהלי בתגובה שמה את שתי ידיה על פיה " אין מצב " היא אמרה לי " אני יקיא "
"את לא תקיאי , את לא אוכלת , את חייבת לאכול 3 ביסים וזהו "
"לא רוצה "
"בבקשה " אמרתי לה כמתחנן והיא הורידה את הידיים , "אני יכולה לאכול לבד " היא אמרה לי והושיטה את ידה לקחת את המזלג "אע לא ככה יותר כיף יאללה פה גדול "
"אתה אידיוט " היא אמרה ופתחה את פיה .
"זהוו " יהלי אמרה