תודה ענקית לכול הקוראים שלי ועל כל התגובות! הגעתי ל+250 תגובות ולא הגבתי ל50 מהן בחזרה! ♥
חחח תודה ענקית לכולם וסורי על הנטישה ♥
אין משהו יותר מבאס מללכת לישון ב3 בלילה ושאמא שלי העירה אותי בשבע בבוקר כי היא חיפשה משהו בארון שלי! אני לא מצליחה להירדם בחזרה ועכשיו אני עייפה מתה! =PPPPPPPPPPPPP
הינה שיר יפה שאני אוהבת ☻
יאלה פרק חדשששש (:
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _
זיו-
"אהההההההההההה!!" התעוררתי מתנשפת מזיעה.
"הכול טוב?" אחותי הגדולה והמעצבנת ליאת אמרה.
"כן, מה את עושה לי בחדר?"
"אני לוקחת את המחליק לעשות החלקה.." היא אמרה כאילו זה היה ברור מאליו.
"למה את לא משתמשת בשלך?" שאלתי.
"כי הוא נשבר צריך להסביר לך כל דבר?!"
"טוב עופי , עופי לי מהחדר כבר!" אמרתי.
ליאת יצאה ונחתי על המיטה מכסה את השמיכה עד הראש.
מאז שראיתי את חיים ביום ראשון יש לי סיוטים...כשהוא איים עלי...אני לא יכולה שהאיש הזה יחזור.
חיים תפס אותי ואת נועה גונבות פעם והוא ניצל את זה לסחוט אותי, הוא איים עלי שאם אני לא יעשה את מה שהוא רוצה הוא ידווח עלי למשטרה.
מכאן זה הדרדר, גנבתי בשבילו מכוניות והרבה כסף..אני אולי נראת נערה רגילה אבל יש לי כישורים בקטע של הגנבות, בכול מקרה אחרי שהשתחררתי החלטתי לדווח עליו שיפסיק להטריד אותי.
זה לא הלך כל כך, חיים גילה והספיק לברוח..
חשבתי שאני לא יצטרך לדאוג לגביו אבל הוא חזר והוא הולך להתנקם בי על זה.
הסיוטים רודפים אותי, מה יקרה מתי הוא יבקש משו או יותר נכון יסחוט אותי שוב..
כל מה שהוא אמר לפני שהוא הלך היה "אין לי מה לדווח עלייך יותר..אבל יש לי עוד הרבה במי לפגוע"
למה הוא היה חייב להגיד את המשפט הזה?!
קמתי מהמיטה התארגנתי והלכתי לבית הספר, עכשיו גם ההליכות בתל אביב נהיו מלחיצות.
אני מדמיינת אותו, עוקב אחרי בכל פינה..אני יודעת שהוא מסוגל לכך.או אולי אני סתם פרנואידית.
נכנסתי לשער של בית הספר ובניגוד לשאר ההמולה והנערים הצוחקים..הרגשתי אווירת מתח באוויר..נכנסתי לכיתה שלנו שהייתה ריקה עוד והנחתי את התיק על השולחן שלי.
הרגשתי משהו שם את היידים שלו על הכתפיים וישר דפקתי צרחה.
"אעעעע!!" הסתובבתי וראיתי שזה היה אביתר.
אביתר עוד שנייה נפל מרוב צחוק.
"הבהלתי אותך?" הוא אמר אוחז את הבטן שלו מרוב כאבים.
"קצת.." אמרתי וצחקת על הסרט שנכנסתי אליו.
"היית צריכה לראות את הפרצוף שלך!" אביתר אמר וצחק.
התרגזתי קצת על העובדה שבמקום להגיד סליחה שהבהלתי אותך ולהעביר הלאה הוא צוחק כאילו משו הפליץ או משו.
הסתובבתי עצבנית לתיק שלי.
"נו מה התעצבנת? בואי.." אביתר אמר וחיבק אותי במותניים.
הסתובבתי אליו והוא נישק אותי ברכות על השפתיים.
הסתכלנו אחד אל השני בעניים ולפתע כל הדרמה והמתח שהרגשתי התפוגג, כאילו אני בטוחה ביידים שלו.
החלום היפה הזה נקטע כששמענו את נועה צועקת בוקר טוב ונכנסת בשמחה המוגזמת של נועה.
התנתקנו מהר לפני שנועה הספיקה לראות ועשינו כאילו דיברנו אחד עם השני.
"מה הולך פה זוג יונים?" נועה אמרה מחוייכת.
"מה!?" אביתר ואני אמרנו ביחד בלחץ.
"מה אתם נלחצים? סתם היה בצחוק..מוזרים" נועה אמרה ושמה את התיק על השולחן שלה.
"נועה תספרי לי איך לעזאזל עדיין לא שמונה בבוקר ויש לך יותר כוח ממה שיש לי בכל השבוע?" אביתר שאל את נועה.
"מצחיק ... אני פשוט אוהבת להישאר חיובית" נועה אמרה וחייכה אל אביתר.
הוא חייך אליה החזרה ורציתי לזרוק על נועה כפכף, לחבר שלי את לא עושה מבטים!
"אחמ..אחמ.." השתעלתי כדי להזכיר לאביתר שיש לו חברה.
"מה את נלחצת, אני שרוף עלייך ורק עלייך.." אביתר לחש לי כשנועה הוציאה דברים מהתיק.
"איככ..שיעור" קורל אמרה כשנכנסה לכיתה יחד עם כל המתחנפות שלה.
התחיל השיעור ואחרי עשר דקות נרדמתי מחוסר שינה בלילה..סיוטים מעצבנים..
_ _ _
בחזרה אליי-
חזרתי הבייתה מוטשת מיום הלימודים כמו כול יום שפוי ומזגתי לעצמי קפה.
אני צריכה להשאר ערה עד מאוחר היום בגלל עבודה מעצבנת שלמורה היה חשק להביא לכולנו היום,לפעמים אני חושבת שאין למורים מה לעשות חוץ מלהתקבץ ביחד ולתכנן איך להרוס לנו את הזמן הפנוי וכיף.
כרגיל הצטמררתי מהטעם המר של הקפה אז הוספתי עוד כפיות סוכר כשאף אחד לא ראה ושתיתי לי את שאר הקפה, החלפתי ערוצים וחיפשתי תוכנית שאני יוכל להתבטל בספה ולצפות בה אבל לא היה משהו מעניין אז וויתרתי וכיביתי את הטלוויזיה.
לפתע שמעתי רעשים מן החדר של אימי, צחקוקים.
עליתי במדרגות לוודא שזאת באמת אמא ולא איזה רוצח סידרתי,כשאני לבד בבית כל רעש תמיד מלחיץ.
"אמא?!" קראתי בשמה חוששת. "אמא את בחדר?!" צעקתי ועדיין לא הייתה תשובה.
התקרבתי לדלת חדרה של אמא ושמעתי עוד קול, גברי..
לא זה לא יכול להיות?! היא לא התקדמה מאבא כל כך מהר!
לא עניין אותי מה הם עושם שם ואם זה לא לגילי פשוט נכנסתי פנימה מאוכזבת מהסיטואציה שאמא נכלאה לתוכה בלי להתייעץ איתי אפילו.
למרבה המזל הם לא עשו משהו שיכל להשאיר לי טראומות וטיפולים של פסיכולוגים לעשר השנים הקרובות, אבל רק לראות אותה שותה איתו יין וצוחקת צבט לי איפה שהוא בלב.
אמא הסתכלה עלי מודאגת, כאילו נחשף הסוד הגדול שלה.
"באת כזה מוקדם?" היא שאלה בשקט והגבר השתתק גם כן.
"אם לא היית עסוקה בלשכוח מאבא כל כך מהר אולי היית שמה לב שאיחרתי היום!" צעקתי על אמא וכמה דמעות זלגו על לחיי , בוגדות בי ומשאירות אותי במקום בעמדה של הילדה הכועסת לילדה הבוכייה שצריכה צומי ורחמים.
"מעייני.."
"לפחות יכלת לספר לי ולחשוב מה אני חושבת על זה! אני רוצה שהוא יעוף מפה!" צעקתי על אמא כמו שבחיים לא צעקתי עליה , ולא אכפת לי על האי נימוס שהשתמשמתי בו באותו הרגע..כל מה שרציתי היה לצעוק על אמא שלי ושהנדחף הזה יצא לי מהחיים!
"מעיין!" אמא צעקה על חוסר הנימוס שדיברתי אל הגבר הזה.
"תני לי להציג את עצמי..אני .." הגבר ניסה להציג את עצמו.
"זה לא מעניין אותי מי אתה אני לא רוצה אפילו לדעת! צא לי מהבית ואל תחזור אלא אם אתה מחפש מישהו שיבעט בך!" הסתכלתי על הגבר זועמת מתמיד.
הגבר השפיל את מבטו ויצא מהחדר ולאחר כמה רגעים נשמעה טריקת דלת מלמטה.
"מעיין! את לא חושבת שהתנהגת קצת בחוסר נימוס אל.." קטעתי גם אותה מלהשלים את המשפט..היא לא כועסת היום, אני זאתי שמאוכזבת ממנה.
"אמא סליחה על המילה אבל תסתמי כבר! לא עברה שנה ואת מתקדמת הלאה!? ועוד בלי להתייעץ איתי!? אני חושבת שזה ם ההחלטה שלי עם מי את תצאי! אולי זה החיים שלך אבל זה גם משפיע עלי! אז כדאי שפשוט תשתקי עכשיו במקום להחמיר את המצב!"
אמא הופתעה איך צעקתי עליה, אני בעיקר הייתה מאוכזבת וכועסת..הדמעות המשיכו והמשיכו לזלוג והחלטתי שאני לא הולכת לעמוד שם כמו ילדה תמימה.
יצאתי מחדר ורצתי למטה, העיקר לצאת מפה! לעשות כל דבר רק לא להיות בבית הזה!
שמעתי את אמא שלי קוראת לי בשמי ואת אביתר שישב בסלון וראה טלוויזיה שאול אותי 'מה קרה' אבל לא היה לי כוח לענות לו, אז פשוט יצאתי מהבית בלי לחכות לאף אחד והתחלתי ללכת.
הלכתי ורצתי ורצתי והלכתי עד שהגעתי לפארק קרוב לבית, איפה שתומר והחברים שלו תמיד משחקים כדורסל.
המגרש היה מואר ומשהו שיחק בו אבל לא שמתי לב , לא כל כך הזיז לי באותו רגע מי איפה ולמה ,פשוט ישבתי ונשענתי על גדר המגרש והתחלתי לבכות.
לבכות על אבא ועל התנהגותה החסרת אחריות של אמי, קברתי את הפנים שלי מרגליים ונתתי לדמעות להמשיך לרדת.
אבא כמה אני מתגעגעת אליך! למה אתה לא פה עכשיו לחפש אחרי ולחבק אותי! בוא כבר! אני מחכה לך! איך יכולתה לעזוב אותנו ככה?!
הרגשתי שמשהו ליידי אז הרמתי קצת את הראש לראות מי זה.
"עוף מפה" אמרתי והחזרתי את ראשי בחזרה לרגליים.
"מה קרה, נשברה לך ציפורן?" תומר צחק וניסה לשפר את מצב רוחי, זה העלה לי חיוך קטן אבל לא מספיק כדי שאותו החיוך ישאר..מהר חזרתי לאותו מצב הרוח הקודם.
"נו מה יש?" תומר אמר גילגל את הכדור הצידה והתיישב ליידי.
"אתה בכלל יודע למה אני פה?" שאלתי בקול חלש.
"כן, כי רצית לעבור לישראל..?" תומר אמר. הלוואי שזאת הייתה הסיבה, הוצאתי את הראש מבין הרגליים והסתכלתי עליו.
"עברתי לישראל כי בני יורק איפה שגרתי אבא שלי מת, ורצינו להתחיל התחלה חדשה במקום חדש"
החיוך של תומר שלא משנה עד כמה התעצבנתי עליו ובחיים לא ירד, ירד עכשיו הוחלף במבט דאגה.
"ואו..לא ידעתי, מצטער.." תומר אמר.
"זה בסדר זאת לא הייתה אשמתך...קיצר גיליתי עכשיו שאמא שלי ממשיכה הלאה והיא יוצאת עם איזה גבר אחר בלי להתייעץ איתי אפילו.." אמרתי ורק מלהזכר באיש הזה מבט של שנאה צץ לי על הפנים.
ציפיתי לתגובה או משהו אבל תומר רק שתק כמה רגעים מתלבט מה לעשות ואז הוא חיבק אותי חיבוק חם וארוך.
זה לא תומר שאני מכירה, אבל כל כך הייתי צריכה את החיבוק הזה..אז חיבקתי אותו בחזרה ונתתי לכמה דמעות שלא הספיקו לצאת, לפרוץ החוצה.
אחרי דקה התנתקנו מהחיבוק ותומר ניגב לי את הדמעות שעוד נשארו לי על הלחיים.
הסתכלתי עליו ושקעתי בעניים הכחולות והיפות שלו והוא חייך אלי בחזרה.
"שלא תביני לא נכון, מחר אנחנו אותו הדבר...אני לא מתחיל להיות נחמד או משהו" תומר אמר מחייך.
צחקתי קצת וחייכתי אליו בחזרה.
"אתה יכול לשתוק אין לי הרבה זמן עד שתחזור להיות עצמך.." אמרתי ותומר צחק.
הפלאפון שלו צלצל והיה כתוב על המסך 'קורל'
הרגשתי צביטה, מה יש לי מהתומר הזה..רק ה' יודע..
"אתה צריך לענות לזה נכון.." אמרתי וקמתי מנקה את הליכלוך שניצמד לג'ינס שלי.
"כן.." תומר אמר וקם.
"טוב אז ביי.." אמרתי ולתומר צץ מבט של אכזבה על הפנים.
"ביי..." תומר אמר.
הרגשתי שלא הודתי לו על החיבוק החם שהייתי צריכה אז לפני שתומר הסתובב לענות עצרתי אותו ונשקתי אותו בלחי.
"סתומה" הוא צחק וחייך חיוך מבוייש.
צחקתי גם כן והתחלתי ללכת הביתה,חיוך ענקי הופיע לי על הפנים.
פשוט נתתי להרגשה הטובה הזאת להישאר ואת כל שאר הבעיות אני יפתור מחר.
נכנסתי הביתה ואמא ישר רצה אלי והתחילה להסביר ולהתנצל.
"אמא! לא אכפת לי עכשיו! נטפל בזה מחר אוקי.." אמרתי מחוייכת.
"הכול טוב?" אמא אמרה מודאגת.
"כן" אמרתי ועליתי מחוייכת למעלה.
"מוזר..." אמא אמרה והחליפה מבטים עם אביתר.
"זה קטע של נערות אולי?" אביתר אמר והמשיך לאכול את ארוחת הערב שלו.
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _
זהווו! עוד פרק יתפרסם ממש מחר כפיצוי על הנטישה (:
מקווה שאהבתםם , יאלה עופו לתגובות!
הקדשותת!!!
אני מקדישה הקדשה לbrooks writing
אני חולה עלייך ועל הסיפורים שלךך! את עושה לי את היום עם התגובות שלך באמת!
השנייה אני מקדישה הקדשה new start -סיפור בהמשכים
אני כל כך אוהבת אותך ואת סיגנון הכתיבה שלך את מדהימה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
'Start' - סיפורים בהמשכים