במהלך מסעותיי ברחובות העיר נעצרתי לרגע על המדרכה הצרה שליד בית אגוז.
רוח חזקה ומדברית נשבה בחוזקה וגרגירי החול שחקו את קירות האבן שמקיפים את הבית. האבן, למרות שהונחה לא מזמן, היתה מצולקת וקרה. בית קטן הוא בית אגוז וסמוך הוא לרחוב הסואן ואין חלון או פתח נראים לעין. העוברים והשבים יכולים להתרשם מהקירות העבים והנוקשים מארבעת עבריו, מההילה הזהובה שיוצרים גרגרי החול שנערמו בכל שקע ועל כל זיז, אבל לא רבים נעצרים ומזמינים עצמם פנימה.
כשנעמדתי מולו על המדרכה הצרה חיפשתי פתח להציץ פנימה. התחלתי להקיף את הבית מחפש סימן או רמז לדלת חבויה, נלחם ברוח היבשה מעיפה את גרגרי החול באוויר כדי שאצמצם את עיניי. מאחורי המבנה מצאתי חצר נטושה. דיונות חול בהן ניתן לראות עקבות דלים.
אומרים שהיו שם אוהלים רבים צפופים לפני שבנו את הבית. אוהלים מכוסים בד לבן שיריעותיו היו מתנתקות מאחיזת היתדות ומתנפנפות באוויר עד שהיו משתחררות לחלוטין ועפות הרחק. לא היה סיכוי לאוהל להחזיק יותר מימים ספורים מול הרוח האימתנית ולכן עם הקמת האוהל שבנייתו נמשכה ימים ארוכים, היו מתחילים תושביו לבנות את האוהל הבא, ואת זה שאחריו. בכל משב רוח מאיים שקרע את היתרים, עקר מהקרקע את היתדות, והחריב את ביתם, היו רצים שפופים אל האוהל הסמוך בתקווה שיצליח לאחוז באדמה רגע ארוך יותר.
מתי נבנה שם בית אגוז איש לא יודע. אומרים שהוא צמח באחד הלילות בו שרקה הסופה ללא רגע של שקט. הוא נבנה בלי שאיש הבחין במשאיות מובילות את לבני האבן הכבדות, בלי שאיש שמע את קולות הנחת היסודות או קול האיזמל המסתת את האבן. כשהרוח שכחה, החול אט אט ירד והראות התבהרה, נראה לפתע בית אגוז עומד על אחת הדיונות. לא הכביש הסואן שנסלל לא מכבר ולצידו המדרכה שהצרה צעדיה בעוברה בסמוך לבית אגוז, ולא בתים סמוכים שחלונותים ניצבים כאילו במרחק נגיעה מבית אגוז, כל אלו וגם לא הזמן שחלף, לא הצליחו להביא לכדי סדק בקירות האבן.
אם אעבור שם שוב ואם אצליח להגניב מבט מבין האבנים, אוכל לספר לכם על האש המשתוללת בחדרים הריקים והקטנים שבתוכו, או על מדפי הברזל הרחבים עליהם מונחים ברישול בדי האוהל הלבנים או על חוטי החשמל הארוכים הפרוסים שם כקורי עכביש או על גבעות החול ושקיעת החמה הניצבת בדממה לבלי נועה עד שיציץ מישהו פנימה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
