הזכות להורות היא ביסוד-כל-היסודות, בתשתית-כל-התשתיות, היא קיומו של המין האנושי, היא שאיפתו של האדם - בוודאי שאיפתה של אישה. ... פונדקאות כבקשתה של העותרת מבטאת באורח מוחשי אותו אינסטינקט שבאדם, אינסטינקט-בראשית של החי לקיום ולהישרדות על דרך העמדת דור חדש הנושא את מיטענו הגנטי. אותו צורך קמאי ממלא את הגוף וממלא את הנפש והוא אף העומד ביסודה של הזכות להורות. מי לא יזכור את קריאתה הנואשת של רחל העקרה בקוראה אל יעקב אישהּ: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית, ל, א)
– מישאל חשין, בג"ץ 2458/01 משפחה חדשה נ' משרד הבריאות, ניתן ב-23 בדצמבר 2002
לפני כמה רשומות שאלה אותי יעל אם אין לנו קושי מוסרי עם עניין הפונדקאות.
סוגיות מוסריות יש הרבה, ובחרתי להתחיל את הרשומה הזו עם הסוגיה המוסרית אליה יעל לא התכוונה (לאחרות אתייחס בהמשך), וזו עוסקת בזכות שלנו להיות הורים, ובאפליה הקיימת במדינה בעתייה אין לנו את האפשרות לעשות זאת בארץ. הרבה אומרים לי "טוב, אז אתם יכולים לעשות את זה בחו"ל, אז מה ההבדל?"
כיוון שהרשומה הזו עוסקת במוסר, אז אני אדלג על הסוגייה הכלכלית של המאתיים אל שקל פחות או יותר, ואגע בצד המוסרי של העניין. חוק הפונדקאות תפקידו בין היתר לארגן את אמצעי הפיקוח והאכיפה על התהליך כולו ובכלל זה - גם לוודא שהנשים שמציעות את גופן, עושות זאת מהסיבות הנכונות ולא ממצוקה כספית או מחוסר אונים אחר. העובדה שאנו חייבים לעשות זאת בחו"ל, ללא פיקוח - יוצר קושי מוסרי אמיתי.
שלא תבינו לא נכון, בכל הבדיקות שערכנו נראה כי גם בהודו הנשים שעושות זאת, עושות זאת כדי לעזור, כדי לשדרג את חייהן, אבל אין לי את הערובות לכך כפי שיכול היה להיות אם היינו עושים זאת בישראל.
האפשרות לעשות את זה בישראל, אפשרות שקיימת אך מוגבלת על פי חוק לזוגות סטרייטים בלבד, היתה יכולה לתת לנו את האפשרות ללות את הפונדקאית במהלך כל הריונה, לוודא שהיא לוקחת את כל התוספים הנכונים, ובכלל להיות מעורבים במידת האפשר בחיי העובר. אי שם בהודו, אני מנסה להאמין שידאגו לו ויעשו הכל בשבילו, אבל אתם יודעים, זו עדין הודו, עם סניטציה של עולם שלישי כשהפונדקאית, גם אם בית החולים עצמו מספק רפואה מערבית, לאו דווקא יודעת מתי ואיך להיעזר ברפואה הזו.
היום בבוקר, כשהתעוררתי, ראיתי שיוד שלח לי מייל עם קישור לכתבה ובה הסרטון הבא.
עשה אותו זוג, בני גילנו, שחולקים איתנו את הרצון העז להקים משפחה.
כמונו, גם הם מרגישים פגועים מחוסר השיוויון. מכך שגוזלים מאיתנו את האפשרות ללות את הפונדקאית במהלך ההריון, שלא מאפשרים לנו לעשות זאת במדינה בה הרפואה ואפילו התנאים הסניטרים בבית הפונדקאית הם חלק מהעולם המערבי המפותח.
אם אתם מרגישים שאתם שותפים לתחושה שיש לשנות את זה. תחתמו על העצומה:
אם השינוי ייעשה, אולי את הילד הבא שלנו נעשה כבר בארץ.
תתכוננו לשובר הקופות: "אבא בדרך 2 - המסע בארץ הקודש"
שיהיה להם בהצלחה!
ועוד משהו קטן שאני מוסיף קצת באיחור:
כדי לתרום למחאה, סיימתי את הערך על פונדקאות גאה בישראל בוויקיפדיה. אני מקווה שכתבים וגם סתם מי שיעניין אותו יוכל לקבל שם מידע שידרבן את החשיפה התקשורתית ואולי יקדם משהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
