מחשבות והרהורים בדרך להורות לא שגרתית

שלום לכן

ביום שלישי הצטרפתן למשפחתנו.

הגעתן לא בצוללת, אלא במטוס, מיבשת רחוקה השוכנת בקצהו האחד של האוקיינוס ההודי, מרוחק מאיתנו עד מאד. מצאתן עצמכן בקצהו האחר של אותו אוקיינוס, מרוחק גם הוא מאיתנו עד מאד. יצאתן כמו קפטן נמו, אל הרפתקאה לא נודעת, ומצאתן עצמכן יוצאות לאוויר העולם בבית הולדתו של רב החובל, הודו.

כך כדרכה של אגדה הגעתן אלינו, לא שלושה דובים, לא שבעה גמדים, אלא שלוש עשרה ביציות.

ידעתן שבמתמטיקה 13 נחשב מספר שמח?

אז דעו נא שעשיתן אותנו זוג שמח מאד, אך גם קצת חרד.

מיד לאחר שיצאתן אל אוויר העולם, לזמן קצר, פגשתן את שליחינו שהשארנו מאחורינו לפני שלושה חודשים ובתקווה שיחד יצרתם 13 זיגוטות, כל אחת כך אנו מקווים, עם פוטנציאל להפוך להיות עובר.

ביום ראשון הקרוב שתיים מכן יועברו אל צוללת מיוחדת - הרחם שמחכה לקבל אתכן ולטפח אתכן. מי מכן שתגיעה לנסיעה הארוכה הזו, אנא, אל תחששו, תנו לעצמכן להיקלט ברכות ובנינוחות, כי שם תוכלו לגדול ולצמוח.

רצינו שתדעו שאנחנו חושבים עליכן הרבה. גם בשמחה. גם בפחד.

אין טעם להכחיש, כי כשפתאום הדברים הופכים לאמיתיים, גם הפחד נכנס, והרבה לא ידוע נכנס לחיינו. ולא רק אמיתיים הם , אלא גם מהירים ומפתיעים, ואנחנו לא התכוננו מספיק, כי אף פעם זה לא יהיה מספיק. ונכון שיש לנו עוד תשעה חודשים - תשעה חודשים בהן תשהו בצוללת, צפה בבטנה של אישה יקרה - אך האם זה יספיק לנו?

דעו שאנחנו דואגים לכן ומקווים שתהיו בריאות ומאושרות. ובסוף הדרך, כשתסיימואת המסע בצוללת החדשה שלכן, תעשו אותנו המאושרים באדם.