עדכון קצר ועצוב.
קיבלנו את תוצאות בדיקת הביתא השנייה. התוצאה שהיתה אמורה להכפיל את עצמה עלתה רק בקצת. המשמעות של זה היא שההריון לא נקלט.
זו פונדקאית אחרת, ומדובר גם בזרע אחר, ובשני המקרים היתה התחלה טובה שזו אינדיקציה לכך שהכל תקין, אבל מה, זה לא תמיד הולך.
יש עוד בדיקת ביתא לפנינו, הסיכויים שהיא תשנה את התמונה אפסיים, זה בעיקר קצת שהות בשבילנו לעכל לפני שנצטרך להחליט איך להמשיך.
יוד ממש מאוכזב. ברור שגם אני, אבל נראה לי שהפעם אני קצת יותר חסין. אולי בגלל אודיסיאה.
אני הסתובבתי וסיפרתי לכל העולם שהתקדמנו צעד נוסף, אבל גם ציינתי (בעיקר בפני עצמי) שצריך לשמור על אופטימיות זהירה. אולי הייתי זהיר מספיק. אולי אני פשוט מדחיק מעולה.
הייתי היום אצל אודיסיאה. היא ובן זוגה עוברים תהליך קשה של אבל ואובדן, אבל אני סומך עליה שתדע להתמודד ותוכל להתחיל לטפל בעצמה כמו שצריך, ועליו שיתמוך בילדה הזו שאני כל כך דואג לה. אני יודע מהזוגיות של יוד ושלי שלפעמים במצבים רגשיים כאלו לעיתים אחד מבני הזוג לוקח על עצמו את הכאב והשני ממלא את התפקיד של המנחם. בדרך כלל אצלנו יוד הוא זה שתופס את התפקיד הראשון. לא בגלל שאני יותר חזק. אני לא, אלא בגלל שהוא יותר מחובר לרגשות שלו. כבר אמרתי שאני מדחיק מעולה?
אצל אודיסיאה ובעלה המצב אינו סימטרי. ההריון הוא חוויה פיזית ולא רק רגשית, וגם אבדן התינוק הוא אירוע שמתרחש בגוף שגם לאחריו יש הצפה הורמונלית ומורכבות שאני לא בטוח שאני יכול אפילו להבין. כשהייתי שם לא היה ספק שאודיסיאה זקוקה לחיזוק ונחמה ואני ראיתי היום ובכלל שיש את כל הסיבות לסמוך עליו במאה אחוז. לרגע קצת דאגתי שהוא לוקח את הכל על הגב שלו ושומר הכל בפנים, אבל אני חושב שראיתי גם אותה דואגת לו, גם אותו מביע את העצב. אני אוהב אתכם מאד מתוקים שלי. מקווה שתהיו חזקים ותחזרו לעצמכם במהרה.
ומה לגבינו, אנחנו כנראה נכנסים לתקופת המתנה נוספת. המתנה יכול להיות דבר מתסכל, אבל אתם מכירים אותי.
אני? אני מדחיק מעולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
