מחשבות והרהורים בדרך להורות לא שגרתית

אני לא יודע בכלל איך להתחיל, אז נעשה את זה אינפורמטיבי ופשוט.

היום שאבו עשרים ביציות מהתורמת החדשה שלנו, וזה אומר שבמהלך השבוע הקרוב יפרו אותן ויחזירו אותן לפונדקאית חדשה.

חשבתי לעשות לכם קישור לרשומה שכתבתי לביציות מהתורמת הקודמת. אולי גם לרשומה על התורמת. הנבירה בארכיון לא עודדה אותי. כאילו אנחנו מתחילים עכשיו מההתחלה. מאז שהתחלנו את הדרך הזו כבר היו זוגות שנכנסו להריון וילדו. אבל זו היא מחצית הכוס הריקה.

את המחצית המלאה האיר לי יוד היום. בזכות אהובי תקבלו כאן מחצית אמיתית ולא קלישאות על תקווה והחזקת אצבעות. 

הזמן הזה שעבר, המחשבות, הדאגות, הציפייה וכן, גם האכזבה, עשו אותנו להורים טובים יותר. אני כל כך מקווה שזה יקרה מהר, אבל בלי קשר לעיתוי, אנחנו יודעים על הורות בכלל ועל איך אנחנו נהיה כהורים הרבה יותר ממה שידענו קודם. אנחנו כבר לא צריכים לתכנן תוכניות ליום של תשעה חודשים אחרי ההחזרה. כבר עברנו ארבע החזרות, תנו לנו אחת מוצלחת ואנחנו כבר יודעים מה לעשות איתה. רק תנו לנו אחת מוצלחת.

אנחנו כבר יודעים איפה נהיה טובים, וגם על מה אנחנו עוד צריכים לעבוד ולהשתפר לפני וגם תוך כדי, אבל תנו לנו כבר להיות תוך כדי. 

אנחנו ממש רוצים שזה כבר יקרה.