הבית שלנו תמיד היה מורכב משני בתים השוכנים תחת קורת גג אחת.
בית אחד הוא בית רגיל, דומה פחות או יותר לכל בית אחר.
יש בו מטבח בו האוכל מתבשל.
יש בו חדר ובו מיטה לשינה.
גם כסא עליו מונח התיק בסוף יום עבודה וארון בו שוכנים ספרים.
לבית יש דלת כניסה וחלונות, בדיוק כמו לכל בית אחר.
הוא יציב ולא משתנה. גם, בדיוק כמו כל בית אחר.
אבל בתוך הבית שלנו יש בית נוסף, שיושב מתחת לאותה קורת גג ומתקיים בדיוק באותו מרחב.
הוא עובר שינויים לפי עונות השנה וגם סתם, באופן בלתי צפוי.
הוא לפעמים עצוב ולפעמים שמח. ורק מי שמבין חתולים יבין אותו.
בבית שלנו יש את הכיסא עליו יושבת שימשי, חתולה שחורה וארוכת שיער.
שימשי יושבת על הכיסא שלה ולא משמיעה אפילו ציוץ.
אם ירצה מישהו כסא לשבת עליו ויזיז את הכיסא בטעות, תברח שימשי והוא יגלה שבעצם ישבה עליו חתולה.
יש בבית את החלון של צוץ. דרכו נכנס החתול שקוראים לו צוץ.
צוץ הוא חתול קטן, עדין וקצת פחדן. הוא נכנס בשקט דרך פרצה בחלון ובלי להודיע לאף אחד.
עוד מעט החלון יתוקן וצוץ יצטרך למצוא חלון אחר.
או סתם מדף גבוה.
יש בבית את המקרר של מירמורית. אם תשמעו אותה מדברת תבינו למה היא נקראת ככה.
היא היחידה שיודעת לפתוח את המקרר של מרמורית.
למורת רוחנו.
אבל אנחנו מנסים שלא להתמרמר.
יש לנו את הספה של נעים, גזזי ועוד אחד. הם חברים ולכל אחד מהם יש סיפור משלו.
יש לנו את הגג של רופי.
היא מארחת עליו חתולים אחרים בשמחה, אבל היא שם כל הזמן.
אולי בגלל שרופי גדלה, בשלושה החודשים הראשונים של חייה, על גג.
גג אחר, אבל גג.
יש לנו בבית את החדר של זהר. זהר הוא חתול ג'ינג'י שיש לו פרווה מדהימה והוא כל כך אוהב שמלטפים אותו.
יש לו כליה אחת. כן, גם לרוב החתולים כמו לבני אדם יש שתי כליות, אבל לזהר נשארה רק אחת.
לכן זהר מקבל אוכל מיוחד, שהכליה היחידה שלו לא תתאמץ כל פעם כשהוא אוכל.
יש לו חדר משלו כדי שאף אחד לא ייקח לו את האוכל.
יש לנו בבית גם את החדר של יוני ושירה. זוג מוזר.
היא הצעירה שבחתולים, צריכה שישמרו עליה, שלא תצא החוצה בלי ליווי והוא, הזקן בחבורה. חולה מאד ואסור שיפריעו לו.
כבר שנה שהוא מקבל אוכל מיוחד, וזריקות כל כמה שבועות כדי שירגיש טוב יותר.
יחד הם חולקים חדר. החדר של יוני ושירה.
שירה היא חתולה קטנטנה וחיונית. מקסימה כל אורח ומעלה בו חיוך.
עוד מעט תגדל וכבר לא תצטרך חדר משלה.
ויוני? שבוע שעבר יוני קיבל זריקה נוספת. כבר לפחות שנה זה ככה.
כל פעם זה משפיע קצת פחות ואתמול דיברנו על זה שאולי זה הסוף. אולי יותר רע לו מטוב.
אולי עוד מעט החדר של שירה ויוני יהיה סתם חדר.
הבית שלנו תמיד היה מורכב משני בתים השוכנים תחת קורת גג אחת.
בית אחד הוא בית רגיל, דומה פחות או יותר לכל בית אחר.
הוא יציב ולא משתנה. גם, בדיוק כמו כל בית אחר.
אבל בתוך הבית שלנו יש בית נוסף, שיושב מתחת לאותה קורת גג ומתקיים בדיוק באותו מרחב.
הוא עובר שינויים לפי עונות השנה וגם סתם, באופן בלתי צפוי.
הוא לפעמים עצוב ולפעמים שמח. ורק מי שמבין חתולים יבין אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
