(רשומה זה מבוססת על שיחה שהיתה לי לאחרונה. תודה, נועה!)
מערכה ראשונה - ברך מעונ(נ)ה
לפני כמה ימים התחילה לכאוב לי הברך וזה אף פעם לא קרה לי קודם.
זה כל כך מבאס שאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל להסביר עד כמה זה
מבאס.
דווקא עכשיו, רגע לפני השינוי הגדול בחיים שלי, אני מתפרק במקומות
חדשים!
סליחה על הענן הקודר.
שלא תחשבו שרק עכשיו גיליתי שיש דברים כאלו כמו צרות עם הגוף.
הגב שלי נוקם בי כבר שנים. אחת לשנה שנתיים הוא משבית אותי, לעיתים
עד למצב של חוסר יכולת להתנייד לשירותים.
האלרגיות מביאות אותי לנזול כל בוקר, ולמרות שהן קצת נדירות יותר
לאחרונה, אני יודע שהן תמיד מחכות שם.
פעם היו לי אפילו כאבי ראש כרוניים שגרמו לי לרצון עז לדפוק את
הראש בקיר ולפעמים הם מאיימים לחזור.
שלא לדבר על מקור המחלות המרכזי הקרב אלינו - חידקי הפעוטון והגן
וכל המחלות הנחמדות שמשפחות שלמות מקבלות ברגע שהעולל מצטרף לחברת בני גילו.
הברך שלי.
זה פשוט מבאס.
פשוט קמתי בוקר אחד עם ברך כואבת.
לא התייחסתי לזה יותר מדי עד שהייתי צריך לעלות על כסא והושטתי
קדימה את הרגל עם הברך הלא נכונה וזה כ-א-ב.
אחר כך גיליתי שאפילו לעלות במדרגות זה כואב.
אולי אני צריך מקל סבא?
מערכה שניה - מנוחה ונחמה
היתה לי חבילה שלמה של עוגיות עבאדי.
לרוב יוד אהובי קונה לי אותן כי הוא יודע כמה שאני אוהב אותן (ואני
כועס עליו כי זה ממש לא בריא), אבל הפעם הייתי כל כך מבואס שקניתי לי אותם בעצמי
כנראה שאפשר לקרוא לזה אוכל-נחמה.
מהדברים שלכאורה עוזרים לנו כשאנחנו למטה.
פשוט חזרתי מהרופא ובדרך הביתה, אחרי שקניתי את התרופות שהוא נתן
לי , הייתי חייב לפנק את עצמי.
ואולי גם לתת לעצמי סיבה לכעוס על עצמי. כי בעניין הברך לא עשיתי
כלום. פשוט קמתי ככה בבוקר.
הוא טען שיש לי דלקת בגיד. זה לא רע. זה אומר שאין בעיה של סחוס או
עצם, אלא דלקת שמהניסיון שלי עם עצמי תציק לי איזה שנה שנתיים ואז אולי (בלי
להבטיח) תעבור. בדלקות בגיד מטפלים כמו בכאבי גב דלקתיים. עם כדורים איומים
שהורסים את הכבד או את הכליות או איזה דבר חשוב אחר שנמצא בתוך הגוף.רשם לי גם 5 ימי מנוחה
בדרך כלל אני נמנע מכאלו (גם מעוגיות עבאדי, גם מקיטורים, גם מכדורים), אבל
העיתוי, עוד פחות משבועיים אני צריך לעלות על המטוס.
וזה ממש זמן רגוע לבעיות מהסוג הזה.
מערכה שלישית - יוגה והגינות
ושלא תחשבו שאני לא עושה ספורט
תקופה ארוכה הייתי רץ פעמיים בשבוע. בסביבות חמישה קילומטרים כל
פעם.
כמובן שאת הקרדיט לריצה צריך לתת ליוד שבלעדיו בטח הייתי פדלאה מנוונת,
אבל בזכות כאבי הגב (ריצה וכאבי גב לא הולכים טוב ביחד), עברתי ליוגה ואני כבר שנה
עושה יוגה פעמיים בשבוע
יוגה זה דבר נפלא. אחרי שיעור יוגה יוצאים עם תחושה מרעננת, כאילו
גבהת בסנטימטר.
אחד הדברים המדהימים ביוגה זה שמגלים שיש לנו שרירים שלא ידענו על
קיומם. כשהתחלתי יוגה ושמעתי כל מיני הנחיות כמו לסובב את הירכיים פנימה ואת
השוקיים החוצה, את גלגלי העיניים אחורה ולהרחיק בין הישבן הימני והשמאלי, חשבתי
שאלו הנחיות מטאפוריות, שדורשות את ההתכווננות שלנו, אבל עם הזמן ממש למדתי לעשות
את זה. אולי חוץ מהקטע של העיניים. נראה לי קצת מפחיד לסובב אותם אחורה. גם אל
הפירנאום אני לא נושם. נראה לי שזה עושה גזים.
אני זוכר שפתאום הבנתי שבאמת אפשר להרים את פיקות הברכיים מעלה,
כאילו היו הן איברים עצמאיים, אז הן כן.
ובדיוק שם כואב לי עכשיו. בפיקת הברך השמאלית.
בלי שום סיבה
לא עשיתי תנועה לא טובה, לא הרמתי כלום
קמתי ככה בבוקר
לא הוגן, נכון?
אפילוג
עבר שבוע ובאמת הכל טוב.
הברך, כמו חדשה, אפילו הלכתי ליוגה ונהניתי מאד
מישהו רוצה לחלוק איתי את העבאדי האחרונות שנשארו בשקית?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
