מחשבות והרהורים בדרך להורות לא שגרתית

נתחיל מהחדשות המבאסות, הניסיון השלישי לא הצליח.

דורון מהסוכנות אמר שזו פעם ראשונה שהוא נתקל במקרה כזה, של שלוש ניסיונות בהם יש מה שנקרא היריון כימי, יעני הכימייה מראה שההריון נקלט (בדיקות הביתא מראות תוצאות חיוביות) ואז התמונה משתנה (ובדיקות הביתא מראות על ירידה בהורמון) מה שמצביע על כך שאין הריון.

לא שתמיד זה הולך חלק, אבל לרוב זה אחת משתי אפשרויות: הולך טוב, לא הולך בכלל. מצב האמצע הזה הוא מוזר.

המוזרות הזו מתחזקת בגלל שבכל פעם היה צירוף של פונדקאית+זרע אחרים. ככה שאי אפשר להגיד שיש כאן בעיה. אם שותלים זרעים מאותה שקית באותה אדמה ונותנים את אותו טיפול, אז הגיוני שכולם או יקלטו או שלא, אבל אם כל פעם נשתול זרע ממקור אחר באדמה אחרת - זה יהיה מוזר אם אף אחד לא יצליח.

כיוון שאנחנו יודעים שבית החולים מצליח להביא הרבה ילדים לעולם, זה כנראה לא קשור לטיפול שלו.

הדבר היחיד שנשאר קבוע בכל הנסיונות עד כה זו תורמת הביציות. יכול להיות שמקור הבעיה אצלה. יחד עם זאת, יש לנו עוד 4 ביציות מופרות ממנה, וכיוון שתרומה נוספת זה המון כסף, אנחנו ננסה קודם את הביציות האלו, ואם לא יעבוד - נמצא ביציות מתורמת אחרת. זה עוד כסף, ועוד זמן אבל זה מה יש.

מבאס, אבל אנחנו מנסים להיות עם הרבה סבלנות.

תודה לכל המגיבים, המחזקים ומחזיקי האצבעות.

קצת סטטיסטיקה:

תוצאות הביתא הראשונות בניסיון 1: 30

תוצאות הביתא הראשונות בניסיון 2: 150

תוצאות הביתא הראשונות בניסיון 3: 187

לפחות כאן אנחנו במגמת עליה.

פנטזית לידה בניסיון 1 :לידת סתיו עם תחילת שנת הלימודים - ספטמבר הקרוב. מסתדר נהדר עם שנת הלימודים.

פנטזית לידה בניסיון 2 :לידת חורף מיד אחרי החגים - נובמבר הקרוב. בשיא החורף אנחנו במזג אוויר משווני של בומביי. לנו לא יהיה קר.

פנטזית לידה בניסיון 3 :לידת חורף בעיצומו - פברואר. כבר לא קרוב ולא יקרה.

בקצב הזה, תהיה לנו לידת אביב. אף פעם לא מאוחר מדי...

שלום א.ב.

כבר שבועיים לא כתבת דבר. כשפתחת את הבלוג הבטחת לי עדכון שבועי לפחות ואתה לא מצליח לעמוד בכך ומותיר אותי מול דף שלא מתעדכן. אותם מילים, אותה כותרת, אותו סיפור.

התנך. גם לא מתעדכן.

וגם כשאתה כותב, אתה חייב להבין, בית כל רגע ושאר המעשיות שלך רק משאירות אותי מבולבל, מתוסכל, מבוהל. אתה קורא לזה "בתים סמויים מעין"? יותר נכון להגיד סמויים מהבנתי. למה אתה מתכוון שם?  אתה מדבר עם עצים? חובש אבנים? מרטיט מסמרים? מה הכוונה שלך? וברצינות, מאיפה אתה מביא את הרעיונות המוזרים האלו?  אתה לא שם לב שאף אחד כמעט לא מעז להגיב? אז קראתי בקטע שכתבת "אודות הבלוג". נתת שם הסבר בשפה פסיכולוגיסטית שגם מטפלים לא מבינים והוספת תקציר להדיוטות כמוני שזה כמו סוג של חלום, אבל מה אתה רוצה שאני אעשה עם חלומות? שאני אלך איתם לטיפול? מכיר איזה מטפל בסביבה?

הספה עליה ישבו המטופלים של פרויד. לא כל כך בסביבה.

וחשוב יותר, הבטחת לי עדכונים. הרי אתה בדרך, לא? אז מה קורה כאן? הפסקת להתקדם? או שאולי אתה לא עומד במילתך והפסקת לחלוק איתנו את מה שקורה? יכול להיות שבעצם זה מה שקורה ואתה לא מספר? מה כבר יכול לעצור אותך? הרי לא אתה הוא אחד שמפחד מאמונות טפלות (למרות שגיליתי שגם האנשים הרציונאליים ביותר הופכים למקישים בעץ ולתולי שום כשמדובר בתינוקות).

משפחת שחר בחצר הבית. רק מזל טוב.

אולי אתה פשוט מפחד? מפחד שתצטרך שוב לספר לנו שיש החזרה, ושוב לספר על ההמתנה הארוכה עד לבדיקות הביתא, שגם הן לא וודאיות ואחרי הראשונה צריך לחכות לשנייה ואולי לשלישית, ובעיקר, אולי אתה מפחד מכך שאחרי שכולנו נדע ונקווה ונשאל ונחזיק אצבעות ונדמיין ונמתין ואז תצטרך שוב לבשר בשורות רעות? זה לא פשוט בכלל לעבור את כל הטלטלה הזו שוב ושוב. זה אפילו קשה. חוסר הוודאות. ההמתנה. החלומות. האכזבה. וכבר פעמיים עברתם את זה, ועכשיו לחכות בפעם השלישית. צריך הרבה סבלנות, אבל אני יודע שיש לך. צריך הרבה תמיכה ואהבה, אבל בשביל זה יש לך את יוד.

צריך הרבה תמיכה ואהבה

אולי נסכם על איזו שיטה. אל תספר הפעם, רק הפעם - רק תרמוז. תקרוץ. תהנהן. תשים פרח על הידית של הדלת. תלבש ורוד לבת ותכלת לבן. תשיר את הכבש השישה עשר בלופ. תצייר עריסה קטנה בפינת הדף. תבקש שנחזיק אצבעות ואל תספר למה. ובלי קשר תמשיך לכתוב.