חשיבה חופשית

מקובל לחשוב שקשה היום לצעירים למצוא עבודה מסודרת, כי ההיצע רב מהביקוש. אבל מהפוסט הזה תראו שמעסיקים בעצמם יודעים להבחין בהזדמנויות. בפוסט הקודם סיפרתי על הבן שהתקבל לעבודה כקב"ט ימים אחדים לאחר השחרור מצה"ל. 

 כאמור, הוא כתב קורות חיים. בחור צעיר לאחר שירות צבאי, מה כבר יכול לכתוב בקורות חיים? כך חשבתי. אבל כשהראה לי לאחר שהתקבל לעבודה - התפעלתי והורדתי בפניו את הכובע. הוא ידע להעצים את מה שיש, באופן שמייחד את קורות החיים שלו מקורות חיים טיפוסיים אחרים. כנראה שצריך לדעת גם איך לכתוב קורות חיים. רבים הכותבים קורות החיים ללא מעוף, לפי שבלונות שמפרסמות חברות כוח אדם כתורה מסיני.  

אבל הבן לא הסתפק בהפצת קורות החיים באתרים כמו ALL JOB . הוא יזם, עשה מודיעין, התקשר לבתי מלון נכונים, והתעניין אם במקרה הם מחפשים קב"ט. הוא שלח מיד בפאקס את קורות החיים שלו, ותוך שעה זומן מהיום למחר לראיון עבודה בכוח אדם בנוכחות הקב"ט הראשי בבית מלון יוקרתי. בסיום הראיון אמרו לו שיצרו איתו קשר בימים הקרובים במידה ויהיה צורך. לא נשמע מעודד במיוחד, אך בינתיים השאירו לו הודעה בנייד לחזור למעסיק מסויים אחר.

אבל בקושי הספיק לצאת מהמלון וכבר התקשרו אליו בבקשה שיחזור למלון שזה רק יצא ממנו. מיד העבירו אותו תחקיר בטחוני שבסיומו הציעו לו מיד עבודה כקב"ט. הם כנראה ידעו מדוע כדאי להם למהר ולסגור איתו. כי כשחזר בטלפון לחברה שהשאירה לו הודעה  - הציעו לו מיידית עבודה כמלווה נושא נשק ומגיש עזרה ראשונה (במסגרת השירות הצבאי עבר גם קורס עזרה ראשונה מתקדם). כשאמר שכבר התקבל לעבודה אחרת - ניסו לפתות אותו עם משכורת גבוהה וגם התחייבו להעסיק אותו כמלווה טיולים לפחות 4 ימים בשבוע.

אמנם ליווי טיולים נשמע לכאורה כעבודה מעניינת וכיפית, אבל תחשבו, לעבוד קיץ וחורף ולהיות ארבעה ימים בשבוע לפחות מחוץ לבית - זה בהחלט לא קל ואפילו נמאס לאחר זמן מה. לא פלא שהמשכורת גבוהה יחסית - ארבעה ימים כפול 24 שעות הם 96 שעות עבודה בשבוע לפחות. בעבודה כקב"ט במלון הוא מחוייב רק לחמש משמרות בנות שמונה שעות לשבוע. אבל יקבל תוספות על שעות נוספות, על משמרות לילה ושעות שבת וחג. וזוהי כמובן עבודה מסודרת יותר.

אז הוא אמר לחברת הטיולים שהוא מודה להם מאוד, ושכבר התחייב לעבודה אחרת. הבחור יודע להתמקד ולהחליט מהר. ובעבודה במלון שהתחיל לעבוד בה  ביום ראשון זה - מיהרו למלא ולהחתים אותו על חבילות טפסים ולבטח אותו. בכל זאת מדובר בתפקיד בטחוני. השבוע הוא עובר כבר חפיפה בתפקיד ונשמע מרוצה. 

חשבתי שפוסט כזה יכול להועיל לצעירים בחיפוש עבודה, ולסיכום:

* כדאי ללמוד איך לכתוב קורות חיים שמייחדים אותך כמועמד/ת. מעסיקים מתעייפים מקריאת עשרות קורות חיים סטנדרטים.

* כדאי לעשות מודיעין.

* כדאי להיות ממוקד ואסרטיבי.

* כדאי להחליט מהר ולנצל מומנטום והזדמנויות. תמיד אפשר אחר כך  מקסימום לפרוש.

***

באחרונה אני מקבל מיילים מאנשים עם שם ותמונה. וכדי לקרוא את ההודעה האישית שנשלחה על ידם, עלי להרשם לרשת פרטית ששמה ZORPIA

Zorpia הוא אתר רשת חברתית סינית. והוא פועל כמו וירוס בכך שהוא מעתיק את כתובות אימייל של אנשי קשר שלכם ואחר כך מפיץ את עצמו בשמכם אליהם. ככה קיבלתי את המיילים האלה - כתובתי נגנבה מרשימת הכתובות של אחרים שהתפתו ונרשמו כדי לקבל הודעה פרטית מחברים שלהם.

תגידו, אם לחברים שלכם היה משהו חשוב לספר לכם, מדוע שיעשו זאת דרך אתר מפוקפק כזה ולא דרך מייל למשל?

אתרים נוספים הפועלים באופן דומה הם:

 Myzamana

 Shtyle.fm

Twoo

אז אם תקבלו מייל מאנשי הקשר שלכם, ולא משנה מי זה, שמכיל הזמנה, או "התראה" שמחכה לכם הודעה אישית, או שאחד מאנשי הקשר שלכם רוצה להוסיף אתכם לחברים שלו  - מחקו מיד את ההודעה ואל תרשמו! הרי רשימת כתובות המייל שלכם אינה רשות הכלל. ד"א, יש גם אפליקציות שאתם מורידים, חודרות לפרטיות שלכם במכשירים ומפיצות בין היתר את פרטי אנשי הקשר שלכם. כשאתם מורידים אותן, אתם בעצם נותנים את רשותכם לכך. זכרו - אין מתנות חינם.

מֵאָרוֹן הַמַּעְבָּדָה לָקַחְתִּי כְּלִי

זְכוּכִית נְקִיָּה וּמְעֻקֶּרֶת

עַל מַעֲמָד מְרֻשָּׂת הִצַּבְתִּי

בּוּנְזֶן גָּז מִתַּחְתָּיו

בְּכַפִּית שְׁקִילָה חַד-פַּעֲמִית     

אבקת קָפֶה שֶׁחוֹר מָדַדְתִּי

וְאַבְקַת סֻכְּרוֹז –

נָקִי יוֹתֵר מִסֻּכָּר בַּחֲנוּת

מֵי מַעְבָּדָה טְהוֹרִים בִּמְשׂוּרָה שָׁפַכְתִּי

וְעִרְבַּבְתִּי

וּבִשַּׁלְתִּי

רֵיחַ נִיחוֹחַ

וְאַף אֶחָד לֹא רָצָה לִשְׁתּוֹת .

אַבְקַת מָרָק בְּכַפִּית מְדִידָה הוֹסַפְתִּי

וַחֲמִשִּׁים מִילִיגְרַם מֶלַח מַעְבָּדָה מְשֻׁבָּח

וְעוֹד מִילִילִיטֶר חֻמְצָה אָצֶטִית -

חֹמֶץ טָהוֹר בַּפִּיפֶּטָה הוֹרַדְתִּי

וְהַכֹּל עִם מֵי מַעְבָּדָה טְהוֹרִים בָּחַשְׁתִּי

עַל בּוּנְזֶן בִּשַּׁלְתִּי

לִסְפָלִים יָפִים מָזַגְתִּי

בַּמִּטְבָּחוֹן הַסָּמוּךְ בְּמַגָּשׁ נָאֶה הִגַּשְׁתִּי

רֵיחַ נִיחוֹחַ

הפוסט הזה מתקשר לפוסט הקודם. השיר "פעם לא ופעם כן" נכתב בהשראת מצבים אמיתיים בעבר. במעבדת סטודנטים הכנתי קפה בכלי וחומרי מעבדה נקיים. הסטודנטים נכחו בתהליך. לבסוף רק אני שתיתי. התהליך, השימוש בכלי המעבדה ואחר כך הגשת הקפה בכלי זכוכית מעבדתיים קטנים (דמויי כוסות) - עוררו דחייה. למרות ריח הקפה המגרה שהתפשט במעבדה.

יש אנשים במאה העשרים ואחת

שרוצים לעלות במעלית

ובמקום ללחוץ על החץ למעלה

הם לוחצים על החץ למטה

כדי אותה להוריד

וכשהמעלית מגיעה

הם מתפלאים או מתרגזים 

שבמקום לעלות הם יורדים.

יש אנשים במאה העשרים ואחת
שאינם מבינים שבחיים

כמו במעלית

כשמושכים למטה

יורדים.

יש אנשים במאה העשרים ואחת

שנכנסים  למעלית

גם אם אינה נוסעת לכיוון הנכון.

יש אנשים במאה העשרים ואחת

שאין להם כיוון

גם אם חושבים שיודעים הם 

לאן פניהם מועדות

ובמעלית החיים

הם מבולבלים, מוּבלים

נגררים.

יש אנשים במאה העשרים ואחת

שאינם יכולים לעלות

מבלי לרדת תחילה

מדוע, מדוע כה קשה

ללחוץ על הכפתור הנכון?

ראשית אני רוצה לציין שקופת חולים כללית פרסמה שלשום כתבה "רופא ושמו קפה" של ד"ר שמואל גבעון וד"ר דנה פלורנטין  - כתבה דומה לכתבה שפרסמתי כאן על נפלאות הקפה. אהה, הקדמתי אותם

לצערי הפוסט "ניסויים בבעלי חיים - התעללות?" לא זכה בביקורים רבים, למרות הנושא הטעון והמעורר מחלוקת. בפוסט אני מתאר את צידי המטבע ובסופו את דעתי האישית, המבוססת על נסיוני האישי.

היכן כל האנשים המוחים נגד "התעללות" בבעלי חיים? אני די מאוכזב שהם לא קראו את הכתבה הזו. יתכן והפוסט הזה לא הגיע לידיעתם. אך עדיין לא מאוחר - ניתן לקרוא אותו כאן. למי שרוצה להגיב בנושא, אנא הגיבו שם ולא בפוסט הנוכחי.

וכעת נעבור לענייני החלומות.

 *** 

משמעות החלום ידועה והיא ענף בתחום הפסיכולוגיה. לפי אחת הגישות, החלום הוא דרך של התת-מודע להביא דברים לידיעת המודע.

אינני פסיכולוג ורבים החלומות שלי שאין בהם שום מסר והגיון. לפחות אני לא מוצא בהם כאלה. אבל, אספר לכם שכשהייתי על פרשת דרכים בחיי לפני למעלה מעשור. חלמתי שני חלומות ברורים יום לאחר יום - הם הביאו לנפילת אסימון ולהסתכלות אובייקטיבית על המצב ופתרונו. לא אפרט מה הייתה פרשת הדרכים, אבל אספר כאן על שני החלומות.  

חלום אחד:

אני מוצא עצמי מסתובב עם חברים וחברות בקמפוס גבעת רם באוניברסיטה העברית, שבו למדתי בעבר. אנחנו מסתובבים "שעות" בשבילי הקמפוס, ולא מצליחים למצוא את שער היציאה. פתאום הגענו למתקן כמו בלונה פארק, של מטוסים הממריאים ומסתובבים במעגל. בחלום העלתי את המטוס שלי גבוה מעל כולם ואז ראיתי היכן שער היציאה. כשהתעוררתי הבנתי שכדי למצוא את "השער" בחיים, צריך גם מבט מלמעלה.

חלום שני:  

אני יוצא מהבית ומוצא ברחוב מיקרוסקופ ושק אביזרים הכולל הרבה סליידים מזכוכית, עם דגימות של פרחים, כנפי פרפרים ועוד. מכיוון שהמיקרוסקופ והאביזרים אינם שלי, המשכתי מעט בדרכי - עד שבשל סקרנותי, התחרטתי ושבתי ליטול את המיקרוסקופ והשק, להסתכלות מחודשת לעומק. כששבתי למקום, המיקרוסקופ נעלם וראיתי צל חולף של אדם שכבר לקח אותו. המשך החלום היה מרדף אחרי האיש שנעלם, במבוכים, במשרדים עם דלתות נעולות, במדרגות נעות ובתחנת רכבת. התעוררתי לפתע משנתי מבלי שהצלחתי למצוא את המיקרוסקופ. החלום הזה אותת לי שאני צריך לעשות התבוננות מיקרוסקופית על עצמי. וגם שצריך לנצל בחיים חלון הזדמנויות, שיסגר בקרוב.

שני החלומות האלה הביאו אותי להסתכלות אחרת וליציאה מוצלחת מפרשת הדרכים. דבר שאולי גם עשרים ישיבות פסיכותראפיה עם פסיכולוג או קוצ'ר לא היו עוזרות. 

פעם גם "השתתפתי" בחלום של מישהו אחר ויכולתי לחלוק איתו אחר כך רשמים על החלום המשותף. קצת קשה להבין את זה. אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר.

***

במחקר שנערך והתפרסם לפני כמה עשרות שנים, נשאלו אנשים רבים האם הם חולמים בשחור-לבן, או בצבעים כמו בחיים. תוצאות המחקר היו שלמעלה מ-60% חלמו בשחור-לבן. נמצא גם מתאם בין ה- IQ שלהם לבין צבעי החלום. אנשים אינטליגנטים חלמו לרוב בצבעים.

לפני מספר שנים פורסם מחקר דומה שנערך לאחרונה והתוצאות היו שונות לגמרי: 95% חולמים בצבעים. עורכי המחקר הגיעו למסקנה שההבדל בין תוצאות שני המחקרים נובע מכך שבזמן שנערך המחקר הקודם - הסרטים ושידורי הטלוויזיה היו בשחור-לבן. המסקנה אינה מוכחת, אך נשמעת הגיונית.

האם אתם חולמים בצבעים או בשחור לבן?

ובהקשר למשמעות הצבעים עצמם שרואים בחלום: פותרי חלומות מקצועיים (שזה ענף בפסיכולוגיה) קובעים שעצמים מסויימים שמופעים בחלומות מסמלים דברים. למשל נחש מסמל מין. כמו כן הם טוענים שיש משמעות להופעת צבעים שונים בחלום, למשל:  

שחור

הצבע השחור בחלום מסמל את הלא מוכר, מסתורין, חושך, מוות וסכנה.

אפור

האפור בחלום מסמל חששות, פחד, דכאון ובלבול. 

כחול

כחול בחלום מסמל את השמים, החוכמה, זכות, מחשבה על נצח, דבקות במטרה, נאמנות ופתיחות.   

חום

הצבע החום בחלום מסמל גשמיות, מעשיוּת, שמרנות, ביתיות, נוחות פיזית ונהנתנות.    

ירוק

הצבע הירוק מסמל בחלום רוגע, בריאות, חיוניות ומרץ, תקווה, פוריות, חיבור לטבע, ועושר. 

טורקיז

צבע הטורקיז מסמל בחלום עצמה וגבריות.

אדום
הצבע האדום בחלום מסמל בעיות רפואיות וגעגועים.

צהוב
הצבע הצהוב בחלום מסמל שני כיוונים: חיובי ושלילי. מצד אחד - הוא מסמל אנרגיה, הרמוניה, ואושר. ומצד שני הוא יכול לסמל פחד, אזהרה, או מחלה.

כתום
הצבע הכתום בחלום מסמל חיים, תקווה, ידידות, ואופקים רחבים.

ורוד
הצבע הורוד מסמל בחלום אהבה, מתיקות וחיבה.

ורוד עז
צבע ורוד חם בחלומות מסמל תשוקה, סקס ומשיכה פיזית.  

סגול
הצבע הסגול בחלום מסמל התמסרות מצד אחד, וכן אהבה וטוב לב, מצד שני.

כסף
צבע הכסף מסמל געגועים. 

זהב
צבע הזהב בחלום מסמל עושר, ריפוי ורוחניות.

לבן
הצבע הלבן כולל בו את כל הצבעים ולכן הוא מסמל שלמות, טוהר, תמימות והשראה.

אינני יודע כמה נכונות הקביעות האלה וזה נתון לשיפוטכם האישי.

בכל אופן  את החלומות שלי אני רואה בצבעים ריאליסטים כמו בחיים. אף פעם לא זכורים לי צבעי הזהב או הכסף.

יש אנשים הטוענים שאף פעם לא חולמים. זה לא נכון - הם פשוט אינם זוכרים את החלומות. מי שאין לו שנת חלום ימות תוך שבועות ספורים. החלום הוא הכרחי לשמירת הבריאות הפיזית והנפשית.

שיהיו לכם חלומות נעימים.

הפוסט הבא יעסוק בנושא: "מה יש לצבעים וצורות לומר על האישיות שלך?"

יהיו שם שני מבחנים מכוונים, שבעזרתם תוכל/י ללמוד על אישיותך תוך שתי דקות. תוצאות מדהימות. תנסו ואולי גם אתם תחשבו כך. נשאלת גם השאלה, האם יש בכלל צורך בבחינות אישיות של שאלונים בני 500 שאלות?

*** 

לבסוף אני רוצה להזכיר כאן את קיומו של הבלוג השני שלי.

הבלוג השני, החדש יותר, אינו זוכה עדיין לביקורים כמו הבלוג הזה.

השבוע פרסמתי בו פוסט סאטירי עשיר ומגוון.

כדאי, כדאי להכנס.

***

הפוסט הזה היה השראה לנושא החם של סופ"ש.

האמת שהופתעתי

תודה למערכת

ראשית גילוי נאות. אני מציג כאן מציאוּת אישית, שעשויה לא להיות מתאימה לכולם.

מקור: banks.co.il 

אני מניח שהשאלה אם להחזיק שני חשבונות בנק, או לאחדם, עולה אצל בני זוג רבים. בהנחה שאין סיבה להחזיק חשבון בנק נסתר מפני בן/בת הזוג, ידועים היתרונות של איחוד החשבונות: א. הקטנת סכום העמלות החודשי, ב. הגדלת הסכום החודשי הנכנס ממשכורות, שמעניק "מעמד" טוב יותר של בעלי החשבון כלפי הבנק - הגדלת סכומי האשראי והלוואות מאושרות.

אך במצבים מסויימים יש יתרונות לאחזקת שני חשבונות:

לפני שנים אחדות זכור לי מצב שאחד הבנקים נקט בעיצומים ובשביתות לזמן ממושך של כמה שבועות. אמנם זה לא קורה כל יום, אבל קרה לי ולבת זוגי יותר מפעם אחת במהלך ההיסטוריה המשפחתית. פעם אחת זה קרה בדיוק כאשר מכרנו וקנינו דירה. מזל שלא איחדנו את שני החשבונות, כי כל אחד מהם היה בבנק אחר.

אבל לגבינו יש גם עוד סיבה גדולה מדוע כדאי להחזיק שני חשבונות בנקים משותפים. ובהמשך אתאר אותה.

לפני כן אחשוף כעת סקוּפ על חיי האישיים. אני עובד בשלושה מקומות עבודה: האחד באקדמיה. בשני - אני ראש תחום באחד ממשרדי הממשלה. בשלישי - אני עובד עבודה חלקית בתפקיד מסויים, באחד מבתי החולים. בשלושת מקומות העבודה אני מוותר על תוספת "הקדשת זמן מלא" ועל חלק מהתוספות האחרות במשכורות.

מהו היתרון בשלושה מקומות עבודה? בכל מקום יודעים שאני לא מתפרנס מהם באופן בלעדי ולכן לא מפעילים עליי לחצים ומטלות מוגזמות. בכל מקום עושים לי יותר "כבוד". לא שאני צריך כבוד, אך בהחלט אני לא אוהב להיות סמרטוט. וכן, לא לשכוח את הגיוון. 

עכשיו, כשהילדים גדולים, אני יוצא מהבית בסביבות שש בבוקר וחוזר בסביבות שמונה, תשע בערב. לעיתים רחוקות יותר אפילו בעשר. רעייתי גם היא מדענית, אך עובדת רק באוניברסיטה. היא מנהלת מחלקה, עומדת שם בראשות כמה ועדות חשובות ובסנאט של האוניברסיטה. את הפעילויות הנוספות האלה היא עושה בהתנדבות ולא משלמים לה עבור השעות שהיא מקדישה, מלבד מחקר והוראה. גם בהוראה היא מקדישה יותר זמן מהנדרש, וגם על זה לא משלמים לה. באקדמיה אני עוסק במחקר והוראה נטו. לא רוצה לקבל תפקידים פוליטיים.

בשל אופי העבודה שלי (שבעצם זה עבודות בלשון רבים), על זוגתי נופלים רוב הסידורים ומטלות הבית. אני משתדל לעזור כמיטב יכולתי בסופי שבוע, בהם אני לא עובד. גם בסידורים, גם בקניות וגם בבישול. כשהילדים היו קטנים, כל אחד מאיתנו חזר הביתה מוקדם אל הילדים, לפי התור, באופן שווה פחות או יותר. כעת הם עסוקים בשלהם, אחד משרת בצבא והם פחות זקוקים לנוכחותנו הצמודה. כל אחד מאיתנו נשאר לבד עם הילדים לתקופות של שבוע שבועיים, כאשר השני שהה בחו"ל לצורך עבודה. 

לעבוד בשלושה מקומות עבודה זה לא פשוט. צריך לעשות תאוּמֵי מס ולמרות התאומים, אם יש לי כוח, או אם אנחנו נופלים במדגם מס הכנסה, כשאני ממלא דו"ח מס הכנסה -  אני מקבל החזרים בין 3,000 ל- 8,000 שקלים. מכאן שלאנשים העובדים ביותר ממקום אחד, לא כדאי להתעצל ולמרות תאומי המס שווה למלא דו"ח שנתי למס הכנסה. אני יודע שרבים נמנעים לעשות זאת מאימת מוסד מס הכנסה, אך יתכן מאד שהם מפסידים מכך. 

בעבר גם נרשמתי כעוסק מורשה לענייני מס - לצורך הרצאות פרטיות בפורמים שונים ומכללות שהזמינו אותי, וכיועץ לחברות ביוטק והזנק (סטרטאפ). למשל, שנה אחת לימדתי מספר שעות שבועיות במכללת תל חי. לצורך כך, הטיסו אותי הלוך וחזור ושילמו גם הוצאות אש"ל. להרצאה שלמו לי במכללות ובפורמים פרטיים 2,500-3,000 שקל, שמהם נשארו לי לאחר ניכויי מס ומע"מ בקושי 1,000 שקלים. כיוון שנוכחתי שאני עובד יותר כדי לפרנס את המדינה, מאשר את עצמי, וכשנמאס לי לנסוע למכללה בתל אביב, כדי ללמד משש בערב עד תשע, חדלתי מהרפתקאות אלה.

פעם יעצתי לחברת הזנק 10 שעות, שעליהן קיבלתי על הנייר 30,000 שקל. אבל ביד קיבלתי המחאה בסך 12.5 אלף שקל, לאחר ניקויי מס למיניהם במקור. ממש לא שווה את המאמץ, וביעוץ יש צורך בעבודת הכנה לא פשוטה. 

למעשה יכולתי לוותר על עבודותיי כשכיר ולהתפרנס יפה רק מהרצאות פרטיות ומיעוצים. מהחלטורות האלה יכולתי להרוויח הרבה יותר מאשר ממשכורותיי בעבודות הציבוריות והממשלתיות, ולהשקיע פחות זמן עבודה. אך נשאלת השאלה, האם היו פונים אליי או מזמינים אותי לעבודות פרטיות אלו, לולא מעמדי הציבורי והאקדמאי?

הפסקתי לחלוטין עבודות חיצוניות, למעט שיפוט של עבודות דוקטורט שמופנות אלי מאוניברסיטאות שונות בארץ (שמכל אחת יוצאים לי כמה מאות שקלים לאחר ניקויי מס). אני מסכים לשפוט (למרות ששיפוט כל עבודה כזו גוזל ממני הרבה זמן), כי אני זקוק שגם אחרים ישפטו את התזות של התלמידים שלי.

על כל שאר העבודות הפרטיות ויתרתי ובזמן שהתפנה, אני מעדיף ללכת להצגת תיאטרון או לקונצרט וגם לכתוב בבלוגים שלי. כמו שאומרים - דברים בשביל הנשמה. 

עתה נשוב לענייני חשבונות הבנקים. המשכורות שלנו מפוזרות בין שני בנקים. בתור עובד מדינה, אני פטור מעמלות ומשלם עמלה מופחתת משמעותית על פעולות במטבע חוץ, באחד הבנקים. בכל זאת אני מקבל כמה פרוטות מחו"ל עבור שכר סופרים וכל חצי שנה אני מקבל המחאה בסכום של כמה מאות דולרים מממשלת ארצות הברית, על פטנט - שנרשם בעקבות המחקר שלי, כשהייתי פוסטדוקטורנט במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים. משום שאני לא אזרח אמריקאי, אני מקבל פרומילים על הזכויות לפטנט ולא אחוזים...

שני הבנקים יודעים שיש לנו חשבונות כפולים, ולכן הם מתחרים עלינו בריביות שמעניקים לנו על השקעות וחיסכון. גם הבנק השני הפחית לנו את עמלות העובר ושב. בשני הבנקים אנחנו לא משלמים עמלת רכישת ניירות ערך. במצבנו אנו יכולים להתמקח. האמינו לי שאפשר להתמקח ולקבל תנאים מועדפים משמעותיים בהרבה.

אני זוכר שבילדותי, אבא שלי היה מתרגז על עוולות הבנק, כולל הריביות על האוברדראפט. פעם אחת הוא הוציא כמחאה, את כל המשכורות שלו במזומן בתחילת החודש, במשך כמה חודשים, עד שמנהל הבנק התעשת והסכים לשפר את האשראי בחשבון.

אבא שלי גם לא נבהל מהבירוקרטיה, והיה מעביר את החשבון שלו מבנק לבנק, שנתן לו תנאים טובים יותר. למדתי ממנו שאפשר להתמקח עם הבנקים. הוא בכלל היה נוהג להתמקח בחנויות ובבתי עסק, גם כשעל המוצרים היה פיקסד פרייז ובדרך כלל הצליח. 

 מקור: atzuma.co.il

אז האם כדאי להחזיק שני חשבונות בבנקים שונים? תלוי: למי שבקושי גומרים את החודש - בהחלט לא כדאי. אבל,לבני זוג ששפר מזלם ונשארו להם כספים לחיסכון והשקעה - בהחלט כדאי, כי יכולת המיקוח שלהם תהייה גדולה יותר.

צרות של "עשירים"? בהחלט לא - אני עובד כמו חמור, חי יחסית בצנעה, ורוצה רק לסדר את הילדים בחיים.

נכון שלא צריך לרחם על מי שחי רק ממשכורת של פרופסור באוניברסיטה, אבל יחסית למספר שנות הלימוד שהקדיש, מדורי הגהינום שהוא צריך לעבור לקביעות ולקידום בדרגות שלו, ויחסית לאקדמאים בעלי מקצועות חופשיים - הוא מרוויח מעט. גם הרבה הרבה פחות ממנהל סניף בנק, או מרופא שהוא הכשיר באוניברסיטה וכעת עובד בקליניקה פרטית, או מקרוב שלי שלמד הנדסה ארבע שנים ועובד בחברת החשמל. וצריך גם לזכור, שבשל מסלול הלימודים וההשתלמויות בחו"ל, איש סגל אקדמאי ממוצע מתחיל לצבור פנסיה רק מגיל 35 ומעלה. אז לפעמים בארצנו גם פרופסור זקוק להשלמת הכנסה.