חשיבה חופשית

מחלון מנזר הפטפטנים

פרחו הגוזלים,

נותר מיותם לו קן דרורים.

ביצה רוצה להטיל בו קוקיה

אך בקן אין ביצים ודוגר אין

אוי, אוי, אויה

צונחת בגן לה

ביצה שבורה.

כפי שאולי שמתם לב, לא כתבתי באחרונה כאן בקצב הרגיל. ראשית הימים אינם כתיקונם והרבה מהמתרחש באחרונה הרגיז אותי מאוד, עד שכמעט חזרתי לכתוב בבלוג דע-א-קטואליה (היפיפיה הנרדמת שלי), כי כאן אני משתדל שלא לכתוב בעניני אקטואליה פוליטיים. אבל , נזכרתי שאם גם בעבר לדבריי שם לא היה ערך רב לציבור, בוודאי עכשיו אפילו לא ישימו לב. ובכלל נראה שמי שתופס כותרות במדינה שלנו הן הפרובוקציות.  מיליון ברברת וטחינת מים בלתי נלאות בכל אמצעי התקשורת כבר  מזמן גורמים לציבור תופעה ביולוגית שמכונה הביטואציה

(habituation). שהיא מוגדרת כירידה בתגובות לגירוי מסוים כאשר חוזרים עליו שוב ושוב ללא חיזוק. ובמצב כזה החיזוק במחוזותנו הוא כידוע פרובוקציות המסופקות לנו מעת לעת.

אנשים פרובוקטיבים מחליאים אותי וחבל שהציבור בכלל שם לב אליהם. האם חשבתם פעם שיש מכנה משותף  בין אנשים פרובוקטיבים כמו חנין זועבי ושנטל מהאח הגדול, או כאלו ששופכים כוס מים בכנסת? אז אומר לכם: אלו אנשים שיגוועו או יגיעו למוסד חולי נפש מחוסר תשומת לב ציבורית אליהם. זו המחלה שלהם והמחלה שלנו שאנחנו בכלל נותנים להם במה ומעצימים אותם. אז אם לסכם, האנושות נרעשת מפרובוקציות ורבים הם אלה הנהנים או מתפרנסים מהן. הייתי יכול להמשיך בדיון הפסיכולוגי הזה, אבל אעצור כאן ואשאיר את זה לספרי הפסיכיאטריה.

וכעת בצוק העיתים, אני מסרב ליפול שבי בידי קירוב הלבבות האלוקי שמנצל את טרגדית החטופים לקמפיין צבירת נקודות זכות עבור המתנחלים. אבל האמת היא שהאחדות היא רק למראית עין. כפי שכתבתי בתגובתי לפוסט של טליק - כשבמדינות תל אביב וירושלים התפוצצו אנשים במסעדות ואוטובוסים, ישבו תושבי מדינת המתנחלים ושתקו. שתקו ושאבו למכביר מתקציבי המדינה. טיפחו את גינת הקוט'ג שלהם כשהשהידים חשבו שקל יותר לפגוע בתושבי מדינות תל אביב וירושלים, שאינם זוכים להגנה 24/7 של צבא ההגנה להתנחלויות. גם לא ראיתי תפילות קירוב לבבות לשחרורו של גלעד שליט למשל. כאבא לילדים אני כמובן מייחל להצלתם של הנערים החטופים (אם עדיין הם בין החיים וכדאי שנטמיע גם אפשרות נוראית כזו). יותר מזה לא אומר. לא אוסיף לברברת. די לנו מזה.

אז מה עשיתי בימי השתיקה האחרונים כאן? התעדכנתי רק פעמיים ביום על כמה בתים ובורות מים נסרקו בחברון וכמה חמאסניקים  נעצרו. ומכיוון שאין אני נוהג לבטל זמני בתפילות המוניות כל שהן לאלוקי ישראל (וגם לא לאלוהי האינדיאנים) שנפוצות כעת במחוזותנו לשחרור חטופים, לריפוי גוססים או  להחיאת מתים - יכולים אתם לתאר לעצמכם  שהתפנה לי זמן לא מבוטל לדברים אחרים. לא למשחקי המונדיאל על חשבון שעות השינה שלי (את המס אני משלם בכתיבה בבלוג המונדיאל ), אלא לי עצמי.

מסתבר ששעה אחת נטו פעמיים בשבוע במכון לפיזיותרפיה - אינה מספיקה לי. ותחשבו שלכל פעם כזו מתלווה מבצע נסיעה הלוך ושוב הכולל ירידה ועליה במדרגות. מבצע שמעסיק את זוגתי לפחות שעתיים וחצי כל פעם על חשבון שעות העבודה שלה. אז מחוץ לשורת הדין (שבו המתנה לתור למנהלת השיקום הוא משהו כמו שבעה, שמונה חודשים), סידרו לי תור מיוחד בשביעי ביולי לפגישה מיוחדת עם כל צוות הרופאים, הפיזיותרפיסטים במחלקת השיקום ובעל בית המלאכה של הפרוטזות (כי עדיין אין התאמה מלאה). וזאת כדי ששוב מחוץ לשורת הדין -  אולי יקדימו ויתאימו לי כבר עכשיו בית גדם חדש (במקום רק בינואר בשנה הבאה, לפי הספר), ושאולי גם ישקלו בחיוב מעבר לאישפוז יום. במקרה כזה אזכה לחמש, שש שעות פיזיותרפיה במקום שעה - פעמיים בשבוע. ואז גם אזכה למעקב של רופאים ולא רק פיזיותרפיה. נקווה לטוב.

ובכלל במספר הימים האחרונים לא כל כך הייתי פעיל כאן, גם לא בקריאת פוסטים ותגובות בקבועים ובפחות קבועים. כי הייתי עסוק בפרוייקט עריכת וידאו. לא יודע מה קרה לי, אך פתאום נכנס בי שד לערוך איזה סרט וידאו, שקודם לא היה לי שמץ של מושג בנושא.

אז שינסתי מותניים וראשית פניתי והורדתי תוכנות חינמיות שונות לעיבוד ועריכת וידאו וסאונד. אבל התאכזבתי מכולן - אף אחת מכל החינמיות המומלצות ברשת לא סיפקה אותי. או שהן לא סיפקו את צרכיי  (ומדוע למשל יש כל כך הרבה פורמטים של וידאו וסאונד, ירחם השם?) או שזה משום שאני לא מספיק אינטליגנטי להשתלט עליהן. ואז נזכרתי שאני מהדור שלא עשה פסיכומטרים. במקצועות אקדמאים מבוקשים בלבד כמו רפואה, משפטים וכדומה התייחסו אז למבחן מנת משכל בלבד . מה שנקרא I.Q. ולמבחן מנת משכל או אינטליגנציה  (בניגוד לפסיכומטרי כיום) , אי אפשר היה ללמוד או להתכונן.

SIMPLY WHAT YOU HAVE IS WHAT YOU GET.

מנת משכל נטו, בלי שחברות פסיכומטרי יעשו עלינו קופה. ופעמיים בלבד בחיים אפשר היה לעשות את המבחן הזה לצרכים אקדמאיים. הגבוה מבין השניים בתוצאה, היה הנחשב לדראון עולם.

תוצאות מבחני האינטליגנציה האלה היו סודיות לחלוטין. אחד כזה ערכו לכולם בזמנו בכיתה ז' ומי שלא עבר רמה מסויימת (יחד עם בחינת הסקר המפורסמת דאז)  - גורלו שלא היה מתקבל לתיכון עיוני אלא לתיכון מקצועי ללא בגרות. בחינה נוספת כזו ערכו בלשכת הגיוס בצו ראשון וגם אז התוצאות האלו היו סודיות לנבחנים.

כאמור מי שרצה להתקבל למשל ללימודי רפואה  (בסיכוי של 1:700), היה צריך לעבור עוד בחינת מנת משכל כזו  (עם אפשרות שיפור אחת כאמור). אז עברתי כנראה את הבחינה הזו בהצלחה ובתוצאות גבוהות מספיק כדי להתקבל ללימודי הרפואה. אך את התוצאה לא ידעתי. מנת המשכל המספרית המדוייקת נשמרה אז בסוד. אבל בשל מלחמת יום כיפור, הפרופיל הרפואי הגבוה שלי וסטודנטים ישראלים שלמדו רפואה באיטליה ושבו להלחם במלחמה בשירות מילואים  - כל אלו גרמו לגיוס עתודאים כמוני לצה"ל ואת המקומות שלנו נתנו לסטודנטים האיטלקיים.

סיכום של מהו מבחן מנת המשכל  ומשמעות התוצאות ראו בתמונה הבאה: 

אבל היום בעידן האינטרנט, יש אתרים למכביר שמציעים מבחן מנת משכל בחינם. חלק ניכר מהם אינו רציני, כי חלקם בוחנים בעיקר או את רמת החשיבה המילולית או חלקם מדגישים את רמת החשיבה המתמטית וחלקם קובע מנת המשכל לפי לוגיקה של צורות גאומטריות.  לפני כשבע שנים לא היו הרבה אתרים שהציעו מבחן חינמי כזה. אז ראיתי במקרה קישור למבחן כזה באתר שאיננני זוכר את שמו - "רק עשרים שאלות", נאמר.אז התפתתי והתחלתי במבחן מתוך סקרנות. אבל לאחר שעניתי על עשרים השאלות הופיע מסך נוסף "ועתה ענה על עוד 20 שאלות". כבר התאמצתי ועניתי על עשרים, אז לא אענה עכשיו על עוד עשרים? טוב, לבסוף הממזרים הכריחו אותי לענות על 80 שאלות מכל מיני סוגים: לוגיקה מתמטית, לוגיקה מילולית, סדרות מתמטיות, שטיחים וצורות במרחב, פירוש מילים, משפטים ופתגמים (באנגלית!) ועוד כהנה וכהנה.

בסיום השאלון, התוכנה שאלה לגילי, למספר שנות ההשכלה הפורמלית שלי (ככל שאתה לומד יותר שנים - מופחתת התוצאה), למספר הפעמים שעשיתי בחיים מבחן כזה (במקרה שלי 3 - אחת בכיתה ז', אחת בלשכת הגיוס ופעם לקראת הלימודים האקדמיים) וכן שאלות נוספות המשפיעות על השקלול.

התוצאה שהתקבלה אז הייתה I.Q = 132!

במקביל הופיעה תמונה של איינשטיין - והכוונה הייתה רק שכמוהו יש גם לי חשיבה מתמטית, אבל מכיוון שהשגתי תוצאות טובות גם בתחומים האחרים (כך נאמר), אזי "הנ"ל ניצב היטב על הקרקע" - כך היה כתוב.

את המבחן עשיתי בשפה האנגלית שהיא אינה שפת האם שלי והיו מספר קטן של  מילים וביטויים באנגלית שאף פעם לא שמעתי (אז ניחשתי). בעברית אני לא חושב שהייתי נתקל במילים שאינני יודע מהם. ולכן התוכנה הציגה את ההערה הבאה:

אם כך, התוצאה שהתקבלה עשויה להיות גבוהה יותר אם הייתי נבחן בשפה העברית. ולמי שאינו בקיא במשמעות התוצאה המספרית וההתפלגות באוכלוסיה, הרי היא בתמונה הבאה:

אז אמנם 132 ממוקם בשני האחוזים העליונים באוכלוסייה, אבל בהנחה שאולי גם במבחן בעברית לא הייתי משיג יותר, הרי שלא עברתי את סף הגאונות שהוא מ-140 ומעלה. למוצארט ואיינשטיין היו מנות משכל של 160+.

מדוע אני מספר לכם את כל זה ושחסרות לי 8 נקודות בלבד לגאונות (לפחות על סמך בחינות באנגלית)? כי כשהתחלתי לשחק בתוכנות עריכת הוידאו הגעתי בתחילה לתסכול נוראי. כיצד "כמעט גאון" לכאורה שכמוני אינו מצליח לבצע שום דבר כהלכה בעריכת וידאו? ואז אמרתי שלא יתכן שעם תוצאה גבוהה כל כך במבחן אני כזה טיפש בעריכת וידאו. וכדי לנעוץ מסמר אחרון בארון קבורת הגאונות שלי, עשיתי שוב מבחן מנת משכל באתר אחר (ושוב באנגלית) וקיבלתי את התוצאה הבאה:

בינגו. בדיוק שוב 132. כנראה שזה נכון אם אותה תוצאה התקבלה בשני מבחנים בלתי תלויים ובהפרש של שבע שנים. אז כיצד זה שכמעט גאון אינו מצליח לקבל תוצאה נורמלית מאף אחת מתוכנות עריכת הוידאו החינמיות המומלצות ברשת?

וכשהמחשב נפל טוטלית וקיבלתי שוב ושוב הודעה שהמחשב לא יכול לאתחל והוא מנסה לתקן לשוא את הסיסטם, כבר נתקפתי אימה. וודאי זו תוצאה שנגרמה על ידי

וירוס בלבוש אחת מהחינמיות האלו. ולאחר נסיונות רבים שווינדוס לא עלה ולא יכול לתקן את עצמו, קיבלתי הודעה שאין ברירה וכי אני חייב לפרמט את המחשב. אבל וחפוי ראש כבר ראיתי את עצמי מבזבז ימים להתקין מחדש את כל התוכנות והמידע המגובה של המחשב. אבל כנראה ה- 132 בראש עשה 1+2+3 והצלחתי להכנס לקרביים של ה-DOS ולעשות RESTORE שצלח. לאחר מכן הכנסתי באימ-אימא של הוירוס הקטלני שעקף את ההגנה הקטלנית במחשב שלי.  מתנצל מראש על הסלנג.

ואז מתוסכל לאחר שבזבזתי שעות רבות על עריכות וידאו כושלות ועוד מספר שעות על תיקון המחשב - החלטתי די עם החינמיות לוידאו. נכנסתי באינטרנט לסקירות מקצועיות המשוות תוכנות עריכת וידאו בתשלום והגעתי למסקנה שהטובה והמשתלמת ביותר היא תוכנה בשם CYBERLINK POWER DIRECTOR 12. מיד הורדתי את התוכנה בחינם לנסיון של חודש ימים והפלא ופלא. הצלחתי די מהר במשימת העריכה. אפילו לא עקבתי אחר ההוראות. אני איש שאין לו סבלנות לקרוא הוראות הפעלה. עשיתי הכל בצורה אינטואיטיבית. סימן שהתוכנה באמת טובה. ואז בדקתי מה מחירה של התוכנה הזו, כי בא לי לרכוש אותה לצורך פרוייקטים נוספים בעתיד. אבל אבוי, היא כרגע במבצע מונדיאל באתר הרשמי, במחיר של 99 דולר בלבד לערכה. זה יותר ממה שהתכוונתי להוציא.

אז בדקתי באינטרנט ומצאתי חברה  בשם "חנות רחוב הרמן" בקישור הזה. ואצלה המחיר היה 49.99 דולר, כלומר מחצית המחיר. וכשעמדתי לצאת כדי לחשוב (כי בכל זאת יש לי עוד ימי נסיון באמתחת) - קיבלתי הודעה שחשוב להם שאקנה ולכן הם מציעים לי שאם ארכוש תוך שעה הרי קופון הנחה  של 10% נוספים, כלומר ב- 44.99 דולר ועוד ערכה מורחבת של 2 ג'יגה של אפקטים משגעים לוידאו.

לאחר בדיקה באינטרנט שאני לא יכול להשיג את התוכנה הזו בזול יותר ממקור מהימן אחר (בכל זאת אני צריך להכניס פרטי כרטיס אשראי ואת זה עושים רק עם חברות מאובטחות כראוי) חזרתי לחנות של הרמן אבל חלפה כבר שעה והמחיר כבר ללא הנחה של 10%. לא, לא, לא,לא! אני לא מוכן לשלם יותר משום שלא מיהרתי לשלם תחת אולטימטום. אז סילקתי את כל עקבות ההתקשרות איתם, חזרתי על כניסה אליהם כלקוח חדש והשגתי שוב את ההנחה. שמח וטוב לב רכשתי את התוכנה המעולה הזו בפחות מחצי המחיר המקורי (158 ש"ח בלבד וכמובן ללא מס). התוכנה חוקית ורשומה כדת וכדין בחברה המקורית.

למי שמעוניין חשוב לדעת שחובה להסיר את התוכנה הנסיונית שהיא מאה אחוז פונקציונאלית - כי לאחר 30 יום אי אפשר להכניס בה את המפתח שנשלח במייל לאחר רכישה (אם לא רכשת אותה ב-99 דולר). רק לאחר הסרת התוכנה הנסיונית,  תעבוד התוכנה שמורדת דרך החנות של הרמן.

אז עכשיו יודעים אתם מה העסיק אותי בימים האחרונים, ביו שני עדכונים יומיים קצרים של כמות הבתים והמערות שנסרקו בחברון, מספר העצורים ומספר עצרות התפילה.  ולא שאינני מתעניין בגורל החטופים - פשוט יש לי דברים מעניינים יותר לעשות מאשר להאזין לברברת התקשורתית.  

מי שקורא כאן יודע שאני חוטא חצי בחשאי בכתיבה יוצרת שקצה המזלג שלה נחשף מדי פעם כאן בשיר או בסיפור קצר. אבל הרוב נגנז במגירה. בעצם במגירות המחשב ואני לא עושה עם זה כלום.

לפני כחודשיים הובא לידיעתי על קיום תחרות ספרותית כלשהי שבה יוענקו בטקס שלושה פרסים. אמנם שני סיפורים קצרים שלי זכו כאן בישרא בפרסי כתיבה יוצרת. אבל אף פעם לא התחרתי בפורמים אחרים. חלק מכך נובע מחוסר ביטחון, חלק מעצלות וחלק מחשש חשיפה.

אז לפני חודשיים החלטתי לאזור אומץ ולהתחרות. לשם כך צריך לשלוח עד חמש יצירות, קורות חיים וטופס רשמי עם שם מלא, תעודת זהות, כתובת והכל. לכן, התחלתי בעבודה הסזיפית ללקט את היצירות שכתבתי, ובהזדמנות זאת למיין אותן ולרכז את המובחר בעיניי למסמך אחד.

והיצירות שלא פסלתי מייד החלו להצטבר לכמה עשרות ובהזדמנות רובן עברו גם עריכה נוספת וכבר כמעט הרמתי ידיים כי היה בזכרוני שתאריך משלוח היצירות לתחרות חל בסוף החודש. אז עצרתי בתהליך הליקוט וניסיתי למיין ולבחור את החמש הטובות מכל אשר הספקתי ללקט. אתמול ישבתי מרבית היום ולאחר מאמץ רב הצלחתי לצמצם לשנים עשר שיכולתי להשבע שכל אחת טובה בעיניי מהשניה.    ואז ערכתי את אלו שוב ולאחר מאמץ עוד יותר גדול בחרתי בשש יצירות. אבל צריך לסלק אחת מהרשימה ובמשך שעות לא יכולתי להחליט. לא היה לי עם מי להתייעץ, כי אני לא משתף אף אחד מבני משפחתי בכתיבה שלי. הם אפילו לא יודעים שאני כותב שירה וסיפורת. רק ממש לאחרונה הם גילו בתדהמה שאני גם מצייר (חזרתי לזה בשיקום) . הבן לא האמין שהציורים הם של אבא שלו. זוגתי קנתה לי אביזרי ציור בסיסיים וחושבת שכדאי מאוד שאמשיך ולצאת עם הכישרון החבוי. 

האמת שלצייר קצת קשה לי, משום שכשאני מתחיל יצירה אני לא יכול להפסיק עד שאני מסיים, אפילו שיקח יומיים ולא אשן. גם בקושי אפסיק כדי לאכול. אבל שירה זה מצויין בשבילי, כי היא נכתבת בפרץ ומסתיימת תוך דקות. אחר כך צריך רק לערוך. ואחרי כל שיר בא פורקן לאחר שהקאתי את זה.

אז כאמור לא היה לי עם מי להתייעץ ושיעזור בבחירה וקיבצתי קרוב לחצות חמש יצירות. כואב לי על אחרות שהוצאתי מהרשימה. הן לא פחות טובות. ואז כתבתי רשימת קורות חיים מקוצרת, מילאתי את הטופס האלקטרוני ושלחתי. קיבלתי מייל  לאחר זמן  קצר ממנהלת הקרן, המודה על ההשתתפות בתחרות וכי תשובה תינתן בעוד מספר חודשים. ועדת השיפוט כוללת רשימה ארוכה של אנשים מכובדים. ואז גם הבחנתי שבעצם התאריך האחרון למשלוח איננו בסוף החודש הזה, אלא בסוף חודש הבא. לא נורא, יותר טוב כך, לא?  

לא אוכל לומר לכם על איזו תחרות מדובר, כי שלחתי יצירות בשמי המלא ולא בכינוי. אם אזכה (ולא שיש לי יותר מדי תקוות) גם אז לא אוכל להחשף כאן ולספר לכם על איזו תחרות מדובר ומתי הטקס. אבל אם אזכה בתחרות למרות הסיכוי הקלוש ביותר, אני מבטיח לכם שאפרסם כאן את היצירות.

אני לא יודע אם היצירות הספרותיות שלי שוות בכלל את הדיון הזה, אבל בשבילי הן גילוי הנפש. בוודאי הייתי שמח אם יתפרסם ספר שירה או ספר סיפורים קצרים שלי, לא בגלל הפרסום ולא משיקולים כלכליים. הרי בארץ לא מתעשרים מזה. מצד שני אני לא מאלו שישקיעו מכספם כדי שמשהו מכתביהם יתפרסם באיזושהי הוצאה לאור נידחת ויקראו (בערך?) אולי רק כמה עשרות ממוקירי. אולי זכיה בתחרות תוכל לפתוח איזשהו צוהר בכיוון הזה. מי יודע. שלח לחמך.

***

לפעמים עדיין יש לי צורך לכתוב על דברים שמאוד מפריעים לי בתחום האקטואליה והפוליטיקה, אבל כידוע סגרתי ערוץ זה שהתבטא בבלוג דע-א-קטוליה, בגלל חוסר עניין לציבור (אף על פי שפוסטים לא מועטים מהמאה שכתבתי היו במומלצי עמותת ישראבלוג, חדשות עמותת ישראבלוג, בלוגים אורחים וכדומה). הרגשתי שכל אשר אני כותב שם מיותר, ובמילא שום דבר אינו משתנה במדינה שלנו. מצד שני אני לא חושב שראוי לאופי הבלוג הזה שאביא את הפוליטיקה לכאן.

אבל הפעם יש משהו שמרתיח אותי. זה לא פוליטיקה אלא החברה המעוותת שלנו (שממזמן המוסר שלה מסתכם בהרשעות בבית דין בלבד). כן, הפעם מדובר בשערוריה שפרצה באמצעי התקשורת על אותה פדופילית בת ארבעים ששכבה עם מאות בני נוער ששחרו לפתחה בדרום הארץ.

והשאלה היא על מה יצא הקצף? הרי במדינה שלנו אין שיוויון. מתייחסים רק לפדופילים ומתעלמים מפדופיליות. הרי רק גבר יכול לאנוס. וגבר הרי אי אפשר להכניס להריון. תלונה על הטרדה מינית של גבר על ידי אישה, שיהין להגיש במשטרה - תזכה רק לגיחוך היומנאי ולגריסת התלונה. כמובן אין גם דבר כזה שמכונה גבר מוכה.            

אותה פדופילית חולה זעקה לעזרת הרשויות. המשטרה ידעה ולא עשתה דבר. סירוס כימי כופים רק על פדופילים ואנסים ומדוע לא על אנסיות (נשמעת מוזר המילה הזו, לא?) ופדופיליות. היכן ארגוני הנשים המניפות את דגל השיוויון? מדוע לא נשמעת זעקתן?

אז מדוע פתאום מהומה? כי מישהו הפיץ שהיא נגועה באיידס? הו, פתאום זו התחילה להיות בעיה? תודה לאל שהיא כנראה לא נגועה באיידס, אבל מצער שרק אם כך היה הדבר, היו מתחילים להתייחס  במידה שווה  גם לאנסיות ופדופיליות.

היי חֶברֶה, אנחנו במאה העשרים ואחת. נזכרתם רק עכשיו שיש מחלות מין?

דרך אגב כמה מחלות מין אתם מכירים? אם תגידו לי רק איידס ועגבת אני אצרח.

וחשבתם מדוע יש עליה כזו במספר המיקרים של סוגי סרטן הקשורים למערכת המין? תגידו, אם אקדיש לכך פוסט, יעזור?

בעצם למה אני? איפוא משרד החינוך?

***

שמענו אתמול שלעת עתה נכשלה מכירת כלל ביטוח לסינים. ומכיוון שברירת המחדל לפנסיות אצלנו באוניברסיטה היא דרך כלל ביטוח - הזדרזו ממגדל להתקשר ולשכנע אותי לעבור אליהם תמורת מבצע עמלת ניהול מוזלת של 0.2% בלבד.

תגידו אנחנו השתגענו? אנחו לא רוצים להפרד משטחים אבל נפרדים במרץ מהעצמאות הכלכלית שלנו? אז לא רק תנובה וטמבור - גם הפנסיות שלנו כמו המדינה ינוהלו בקרוב על ידי הסינים? וכי מדוע לא? הרי יש מישהו שתקציב המכולת שלו הוא 13 אלף בחודש ולו לא אכפת. וכמובן כל העולם ומלואו מגיע להתארח בביתו על חשבון התקציב הזה. רק חבל שאתם מאמינים לו שכל שועי עולם מוותרים על סוויטה בקינג דייויד שעומדת לרשותם על חשבון המדינה ואם מישהו כבר מגיע להתארח בביתו, כמה משלמת המדינה על שירותי הקייטרינג?

וזוכרים שפעם כשהיה שר אוצר הוא הבטיח אז לכל אחד מאזרחי המדינה 600 שקל על חשבון מכירת מניות בנק לאומי. עכשיו הממשלה החליטה על מכירת 8% האחרונים ממניותיה בבנק לאומי. אני עדיין מחכה להבטחה לחלוקת רווחי המכירה לציבור. תגידו , אולי במקום לדון במחיר הקוטג', תתחילו להפיץ בפייסבוק דרישה לקיים את ההבטחות. כדאי לכם, זה יהיה שווה לכם מאה אריזות קוטג'.

די, אני מתחיל לגלוש לפוליטיקה ואני מתחיל להתעצבן. זה לא טוב לבריאות שלי. אבל למי איכפת?

לפעמים אני מוצא באינטרנט דברים שבכלל לא חפשתי ורק אלוהים יודע איך הגעתי אליהם. כמו למשל הסרטון הקצרצר מאוד הזה:

אני לא יודע מה עשתה לכם הצפייה. אני מודה שאני החסרתי פעימת לב. רציתי לדעת אם נבהלתי בגלל גורם ההפתעה ולכן צפיתי בזה שנית. אבל למרות שהייתי מוכן הגעתי שוב למצב שבו האימה השתלטה לשבריר שניה. לא רציתי לראות זאת שוב לעולם, אלמלא הסרטון היה השראה לפוסט הזה שנושאו אימה קמאית. 

לקח לי זמן למצוא שוב את הסרטון הזה , ואני שוב מודה שהצפייה בפעם השלישית לא הייתה קלה יותר. אני אומר לכם, יותר לא אצפה בזה, גם אם ישתלט עלי מזוכיזם אפל - אני לא יודע מה אתכם. אתפלא אם יש מישהו כאן שיכול לצפות בזה בשלוות נפש (למרות הידע שהסרטון מבוים).

ובעצם ההקדמה הזו מעלה את השאלה מאין מגיעים פחדי האימים שלנו. לא אחדש שלכל אחד יש פחדים שממלאים אותו אימים. אשר גורמים לו לבעתה בלתי נשלטת.

למשל, כשהייתי בשיקום האחרון - סטודנטיות מתנדבות מבצלאל הביאו לקראת פורים מסכות פלסטיק לבנות וערכות צבעים. בסדנא שארגנו איפשרו לכל המעוניין חווית יצירת מסיכה. בסיום הדביקו את המסכות המצויירות על שמשות חלונות חדר האוכל. אבל, תוך זמן קצר מישהו עלום הוריד את המסכות, למעט אחת, והניח אותן במקום חבוי ליד לוח המודעות, עד שנעלמו גם משם (שאר הקישוטים בחדר האוכל נשארו עד לאחר פורים).

אז לא הבנתי שהמסכות הפחידו מישהו, עד שלאחר כשבועיים הגיעה אישה כבת שלושים פלוס שהייתה מורדמת ומונשמת במשך חודש בשל זיהום של חיידק. בעקבות ההרדמה הארוכה, היא סבלה מאובדן זכרון זמני, מחולשת שרירים וחוסר יכולת ללכת. לכן הגיעה לשיקום. זמן מה לאחר שהעירו אותה מהתרדמה היו לה הזיות - היא ראתה סביבה נחשים ותולעים שמילאו אותה אימה. היא הייתה בטוחה שהיא אכן רואה את זה ומסכנים היו בני המשפחה שלידה.

לאחר שכבר יצאה מההזיות האלה התחילה להגיע לחדר האוכל, תמיד בלווית בנה הצעיר בן הארבע עשרה. ואז היא ראתה את המסכה שהייתה תלויה בחלון. הנה משהו שמזכיר את המסכה הזו (כי לא צלמתי אותה):

וכשראתה את המסכה הזו נמלאה אימה וצעקה בחדר האוכל שהמסיכה מפחידה אותה ומי שעשה אותה חולה נפש. לאחר שהאנשים התפזרו מחדר האוכל, בנה הסיר את המסכה מהחלון והעלים אותה.

נשאלת השאלה מה כל כך הפחיד את האשה הנורמטיבית לחלוטין הזאת. היא אישה מאוד חכמה. קצת שתלטנית אבל פיקחית. פחדים מסוג כזה אגורים במרכז במוח שנקרא אמיגדלה. מקובל לחשוב שחוויות אימים שעוברים עלינו במשך התנסויות בחיים מוטבעות במרכז העצבי הזה במוח, וגם שעות רבות עם פסיכולוג בדרך כלל לא ימחקו את הפחדים האלה. גם לא שום רציונאליות. הפחדים האלה מכונים פוֹבּיוֹת. מרכז הפחד הפרימיטיבי הזה באמיגדלה שבמוח משותף לנו כמו בחיות.

אינני יודע איזו אסוציאציה לחוויה מסויימת עוררה המסכה הזאת אצל אותה אישה ונצרבה באמיגדלה שלה. אבל, זה הזכיר לי מסכה של שטן שקניתי בארה"ב לכבוד מסיבת הלואין שהוזמנתי אליה. בעצם אינני יודע מדוע אני קורא למסיכה הזו מסכה של שטן. לא זכור לי שנפגשתי אי פעם עם השטן. אך מכיוון (מסיבות שתבינו מיד) כבר נפטרתי מהמסכה הזו - חיפשתי מסכה דומה בגוגל תמונות תחת מילות החיפוש

 "devil mask", "Satan mask "  . והופתעתי שלמעלה מתשעים אחוז מממסכות השטן הרבות הן בצבע אדום. רק מיעוט בצבע שחור. שדים לעומת זאת רובם בצבע שחור. מעניין שכאשר קניתי את המסכה -לא היה על האריזה שום תאור מהי. אני החלטתי ללא כל היסוס שזו מסכה של שטן. אם כך שטן טבוע גם במוחי כצבע פנים אדום והמסכה הספציפית שקניתי דומה לזו:

ובכלל מרבית המסכות בגוגל תמונות אינן רק אדומות אלא כולן מזכירות דגם דומה. אני מניח שאף אחד מאיתנו אינו זוכר שראה שטן בחייו. אולי רק בחלום. אז מדוע שטן חרות בתודעה האנושית כדגם אדום פנים טיפוסי? האם זה נובע מכך שזה מה שהראו לנו בספרות וסרטי ילדים?  נשמע סביר, אבל הסיפור האמיתי הבא מעורר אצלי תהיות. למרות שנושא כזה נראה רחוק מנושא הראוי לדיון מדעי, אני כמדען תוהה גם על תופעות שרובנו כבר מזמן לא נותן דעתו אליהם.

אז אמשיך בסיפור מסכת "השטן" שרכשתי בארה"ב. כשבני היה בן כשלושה חודשים הוא שכב על הספה הרחבה בסלון. הוא עדיין לא היה מסוגל להתהפך, כמובן גם לא לזחול. איני זוכר מדוע, אבל נכנסתי לסלון עם המסכה וגלימת שמיכה כדי להשתעשע עם הבת. אבל הבן ראה והזדעזע קשות. למרות שבגיל כזה אי אפשרי מבחינה מוטורית - הוא קפץ באויר והיה לא רחוק מנפילה לשטיח שליד הספה. הוא רעד מאימה עד שאפילו לא היה מסוגל לבכות מרוב הלם. כמובן שמיד הורדתי את המסיכה מפני בנוכחותו, חיבקתי והרגעתי אותו. אבל למרות שהרחקתי את המסיכה הזו, הוא זוכר עד היום את המסיכה המפחידה הזו - זכרון שנותר מגיל מספר חודשים מועט. חשוב לציין שמסיכה של אריה או זאב לא גרמו לו כלל לפחד (ניסיתי את זה).

מכאן נשאלת השאלה מהיכן הגיע הפחד הנוראי הזה אצל תינוק בן שלושה חודשים ממסכת שטן? תינוק שלא נחשף עדיין לשום פולקלור ודעות קדומות. האם קיימת במוחנו תודעה מולדת של שטן ושדים? או אולי בעצם טבועים במוחנו דפוסים מולדים שמעוררים בכלל האנושות את הזיקה לאותה דמות שמתפרשת בכל התרבויות כולן כשטן או שד. למשל מה מעוררים בכם הדפוסים הבאים? 

 סביר מאוד שאם תציגו דגמים אלו לתינוק הם יעוררו בו חוסר נוחות עד כדי בכי, אפילו הסטרי. אז מהיכן מגיע הפחד הזה?

אינני מאמין שכמדען אני מעלה את זה על הדעת, אבל כרגע אינני יכול לסתור כפי שאני לא יכול להוכיח את זה: האם נולדנו עם תודעה הסטורית של מפגש קודם עם ישויות מסוג זה? אבל נסו לחשוב מדוע תמונת פנים של אריה או דוב אינם מעוררים לא אצל תינוק ולא אצל מרביתנו אימה כזו (אלא אם נתקלנו בהם בחיים בנסיבות מסוכנות)? מדוע האחרונים אינם גורמים לנו "לפחד מוות" כזה?  חשבתם פעם מדוע בכלל אנחנו מכנים את רגשות האימה והפלצות שמתעוררים בנו - "פחד מוות"? האם חשבתם פעם על כך שנולדנו מהאין ונשוב אל האין? כלומר, שהגענו ממוות ונשוב אליו? האם דפוסי הפחד האנושיים המשותפים הטבועים בנו מגיעים ממפגש אינסופי עם המוות?

אז מדוע אנחנו בכלל פוחדים ממוות? מדוע למרות שהתחלנו מהאין אנחנו פוחדים לשוב לאין? אך האם זה באמת אין? ראו הכתבה האם יש חיים לאחר המוות?

לסיום כמה דקות של נחת עם מפיסטופלס (שם נרדף לשטן) 

ורסוס פאוסט: 

* פאוסט הוא מופע האופרה הראשון בחיי שנוכחתי בו, ביום הולדת חמש. התאהבתי אז בקטע הזה. "זמרי האופרה" היו בובות בגודל אדם בביצוע להקה איטלקית שהגיעה למספר מופעים בארץ. את פאוסט במופע אופראי מלא ומרשים צפיתי באולם האופרה של ברלין, עשרים ושלוש שנים לאחר מכן.  

מדוע לא ראיתי אתמול את התוכנית המסכמת של האח הגדול בערוץ 2 אתם כבר יודעים מכאן. אבל היתה לי סיבה הרבה יותר טובה לצפות במקומה בערוץ דוקו, בתוכנית על חייו של אבא שלי - קורותיו של ילד שבקושי סיים כיתה חמישית שמספר על הזוועות שעבר הוא וניצולי הפוגרומים שבצעו האוקראינים מהעיירה שלו שבוע לאחר כניסת הנאצים (שטבחו ביריה כך סתם בערב אחד מחצית מהיהודים ברחוב שגר, כ-800 במספר, וביניהם סבתא שלו) ושתרמו אחר כך לשואה לא פחות מהקצינים הנאצים.

ולמרות שאני מכיר היטב את כל שעבר עליו, כמובן שוויתרתי ללא כל קושי על תוכנית האח הגדול או על כל עיסוק אחר. אני מניח שאני הייתי מיעוט שבמיעוט ויתכן שאף אחד מקוראי כאן לא צפה בתוכנית. ובכלל כמה יוותרו על "מיטב"  הריאליטי? או על מדורות שבט?  למרות שהתוכנית אמורה להיות משודרת בערוץ דוקו עוד פעמיים בעתיד (לא זוכר מתי), בחרתי כמובן לוותר לטובתה אתמול, הן על ריאליטי והן על פירומניה.

ומדוע לא השארתי אתמול את חלונות הבית ודלת המרפסת פתוחים? כי אפילו שרץ ארוך ושמן (שוודאי שמעו היה מפחיד אתכם) נכנס לביתנו למצוא מחסה מהאוויר רווי עשן המדורות שבחוץ. ואני כבר תכננתי איך לרוצץ את ראשו תחת גלגלי מושב הנכים, אבל זוגתי האמיצה שתחייה הייתה מהירה ממני להראותו נחת הקבקב שלה. הרי זו פמיניסטית כהלכה.

ומדוע אינני רווה נחת מהחג הפירומני הזה של עמי, ישראל? ראשית פירומניה לא מדליקה אותי. שנית אני לא עורך הילולות לזכר מותו של רבי שמעון בר יוחאי ולא לזכר מותו של אף אחד אחר. תארו לכם חגיגות והילולות ביום מותו של הרב עובדיה יוסף. מה יאמרו חסידיו אם ביום זה אצלה נקניקיות עם תפוחי אדמה לכבודו ואקנח במרשמלו? כנראה באמת עם פירומנים אנחנו, כי ל"ג בעומר שהתחיל ביום אחד, כבר נחגג כיום במשך שלושה ימים. ועוד היד נטויה -  אולי בעוד כמה שנים כבר יהיה לנו ל"ג בעומר ראשון ושני עם חול המועד באמצע?

ובכלל אני לא עז בעדר! אם אני רוצה לנפנף על האש, אני יכול לעשות זאת בכל מועד במרפסת ביתי בגריל פחמי אבן על גז, ומדוע דווקא ביום העצמאות בגן סאקר - אם אתפוס מקום בחמש לפנות בוקר, ואם לא - באי התנועה ממול ?  מה זה זבח יום העצמאות?  ואם אני רוצה לעשות קומזיץ מדורה על חוף הים, מדוע שאעשה זאת דווקא בל"ג בעומר, בין מיליון מדורות מחניקות ומסריחות מסביבי? ומדוע שאנקה יסודית את הבית דווקא לפני פסח כחיקוי לניקוי האביב המסורתי הפגאני של גויי אומות העולם? אם חשקה נפשי בניקיון יסודי, אעשה זאת דווקא לקראת שבועות, כאשר מסתיימת עונת החמסינים שלכלכו את התריסים ושמשות החלונות שמורקו לחינם לכבוד פסח. אני אישית גם לא מוטרד מחמץ שילקק החתול של השכנים מהתריסים. דרך אגב, למי שלא יודע מדוע קוראים לשרב חמסין - זה משום שערביי ארץ ישראל טוענים שבכל שנה יש בדיוק חמישים ימי שרב. ואם עדיין  לא השתכנעתם שמיותר היה להבריק את שמשות החלונות בפסח, תבדקו מה מצב החלונות שלכם אחרי שלושה ימי פירומניה. רחמים לי  עליכם חולי האסטמה,  על כמות הונטולין שאתם נאלצים לצרוך בימים אלה.

אז עכשיו לא קשה להבין מדוע לא השתתפתי בהילולות מדורה ומדוע לא צפיתי באח הגדול כתחליף לריגושים. אבל אם הייתי צופה (כפי שסיפרו לי) בהתפרצות היסטרית של מרוקאית פמיניסטית שמאלנית קיצונית על אשכנזי ימני קיצוני (עד כדי כך קיצוני, שלאחר פינוי גוש קטיף הוא התנחל בתל אביב במקום להפריח השממה בנגב) - בוודאי הייתי מגיע למסקנה של צופי האח הגדול, שמי שצועק יותר צודק יותר (נחשו מי צעק? האינטליגנטית או הכובש האשכנזי?). ואם הייתי בכל זאת צופה באח הגדול, בוודאי הייתי הופך מיד לטבעוני לאחר שהטבעונית המשיחית הזילה דמעות שליש על שמפרידים עגלים מאימם - ובפני מי הזילה? בפני שחקן שמגלם תפקיד של בוקר (קאובוי)! ומה אמרה לו הצבועה הזאת (וכנראה גם לא הכי חכמה)? שאין לה טענות נגדו כמגדל בקר אלא אלינו כולנו אוכלי הבשר, מוצרי החלב והביצים. אתם מבינים - אין לה טענות בכלל למבצעי "העוול הנורא" עצמם!

הטבעונות בהחלט לא הנושא  העיקרי של הפוסט, אלא המשיחיות של אלו המיוצגים על ידי המשתתפת הטבעונית של האח הגדול. אבל מאוד הייתי רוצה להראות משהו לאותה טבעונית משיחית ולראות את תגובתה.  מדוע אני מכנה אותה משיחית? כי היא מאמינה שכולנו נהפוך אוטוטו לטבעוניים, הרבה לפני בוא המשיח. ובואו נעזוב כרגע את ספר התורה "מחקר סין" - כי בדיוק פרסמו השבוע שני מחקרים סטטיסטים עולמיים על כך שמדינת ישראל שבה אחוז אוכלי הבשר הוא אחד מהגבוהים בעולם, היא גם המדינה השניה בעולם העומדת בראש רשימת תוחלת החיים הממוצעת של התושבים. 

אבל מול הטענה המשיחית "סוחטת הדמעות" שאנחנו אוכלי הגבינות ושותי החלב כל כך אכזריים משום שאנחנו מפרידים עגלים מאימם לאחר 4 חודשים, אני רוצה להזכירכם שבניגוד לתינוקות אדם, העגלים עומדים על רגליהם לאחר כמה דקות ושהפרה חיה פי 4 פחות מאשר האדם (אם היא לא נטרפת לפני כן על ידי תנים או זאבים). וש"עגלה" בת שנה כבר יכולה להתעבר וללדת. ושנית, הייתי רוצה להראות לכם את זה (כי המסיונרית הטבעונית באח הגדול לא יכולה לצפות בזה):

ואת זה:

ואת זה

וכאן מי האכזרי?:

אבל את זה לא מראים בטלוויזיה בפריים טיים גם לא בהצגות הכי טובות בעיר של מעריצי יורופסקי.

ובכלל בכל עולם החי, גורים נדחים מתישהו באכזריות על ידי אימם.  שלא כמנהג בני האדם - האמא מגרשת אותם ללא כל סנטימנטים, לעיתים ממש בטרם עת, אם פגשה זכר חמד חדש שכבש את לבבה והזדווגה איתו.  ואם הגורים המסכנים לא יסתלקו כל עוד נפשם בם, בן זוגה החדש של האם ירצח אותם. אז מי כאן האכזרי? על מי המשיחיים מנסים לעבוד?

אז אני מציע למשיחיים האלה שילכו להתנדב ולעבוד בבתי יתומים שאימותיהם בנות האדם זנחו אותם או שהן נרצחו בידי אדם. שיאכלו מה שהם רוצים, רק שלא יכפו עלינו את תורת התזונה שלהם. מספיק לנו מכפיה דתית, לא?

והכי חשוב - לא כל המרבה לצעוק ומזיל דמעות צודק!

* הפוסט הוא שירות למען נפגעי שטיפות המוח של האח הגדול או של ההצגות הכי טובות בעיר. 

***

במומלצים