חשיבה חופשית

פלאי הטכנולוגיה של המחשב, האינטרנט והטלפון הנייד גרמו לשינויים חיוביים מאוד בחיינו, אך גם הביאו לנו לא מעט סיוטים:

א. לבלוגרים שבכם. קרה לכם פעם שמישהו שינה את ההגדרות בלוח העריכה שלכם והפכתם פתאום לרואים ואינם נראים? כבר כתבתי על זה בכמה פוסטים.

ב. קרה לכם פעם שפתאום החץ על המסך מקבל חיים משלו והוא מטייל בתזזית ברחבי המסך? לפעמים עוזר אם מרימים את העכבר ומניחים אותו שוב. אך יתכן שלפעמים אתם מקבלים הרגשה שיש מישהו השותף למה שקורה במסך שלכם?

ג. קרה לכם פעם שפתאום חלק מהאפליקציות והמשחקים באייפוד או באייפון נעלמו? ובכן זה קרה לבן שלי. האפליקציות והמשחקים באייפוד שלו עוברים סינכרון עם המחשב שלו. כשרצה להכנס למחשב שלו, נדהם ששם המשתמש אינו שלו אלא של אחד שקוראים לו עוזי. ועוזי הוא בהחלט לא שמו. לאחר איתחול הבן גילה שאותם המשחקים והאפליקציות שנעלמו מהאייפוד שלו (שכמובן הורדו בתשלום), נגנבו גם מהמחשב שלו.

מזל שבחנות של אפל יש תעוד על רכישת אפליקציות ומשחקים, ולכן יכול היה להורידן בשנית ללא תשלום. אבל בכל זאת מדובר כאן בזמן ובעגמת נפש, אך בעיקר בחדירה לפרטיות. ולמישהו יש אפליקציות ומשחקים גנובים.

ד. קרה לכם פעם בעבודה שנדמה לכם שהייתה השתלטות על המחשב שלכם? שמישהו צילם את המסך שלכם? שיש לכם שותף בקריאת המיילים שלכם? שמישהו דאג שמייל מרשיע שלכם יפתח כג'יבריש? שיחידת המחשב נכנסת ללחץ אם התקנתם באופן פרטי חומת אש (פייר וול)?

ה. הידעתם שגוגל, למשל, שומרים ומגבים את כל החיפושים שלכם (גם אם מחקתם את היסטורית החיפושים), והמשטרה או מישהו אחר יכולים לנצל זאת? 

ו. הידעתם שמה שמחקתם במחשב אינו נמחק באמת? כל מומחה קטן ויש גם תוכנות מיוחדות  - יכולים לשחזר את הכל. כי במחשב כל המידע נאגר בצירופים של 0 ו-1. כשאתם מוחקים האחד אינו הופך ממש לאפס, אלא למשהו ביניים - שניתן להחזירו אחר כך לאחד.

ז. קרה לכם שהמסמך שעבדתם עליו שעות ושמרתם אותו לא נפתח, או נפתח כג'יבריש?

ח. קרה לכם שהמכתב הארוך שכתבתם ועדיין לא סיימתם הלך לאיבוד בהפסקת חשמל?

ט. קרה לכם פעם שנכנסתם לאיזשהו אתר והמחשב שלכם הוריד וירוס - שתוכנת האנטי-וירוס שלכם לא יכולה לזהות אותו, כי הוא נכנס בדלת האחורית (BACK DOOR)?

י. קרה לכם שהייתם חייבים לפרמט את המחשב ולבזבז שעות כדי להתקין מחדש את כל התוכנות והמשחקים ואת כל תכולת התיקיות שלכם?

י"א. קרה לכם פעם שמישהו הכניס למחשב שלכם וירוס ששולח דברי זימה לכל רשימת המכותבים במייל שלכם בשימכם? קרה לכם שאישה שאתם לא מכירים שולחת לכם מייל זועם על ששלחתם לה מייל פורנוגרפי עם דברי זימה?

י"ב. האם אתם בטוחים בכך שמישהו לא התקין לכם תוכנת ריגול כשעניתם לשיחת טלפון? ברגע זה ואילך כל שיחת טלפון שלכם מוקלטת ולא רק - הבוס שלכם או מישהו אחר שומע את כל מה שאתם אומרים מאחורי הגב שלו בחדרי חדרים, כמו באינטרקום.

אלה שניים עשר הסיוטים שלי, ושלכם?

תוספת עריכה:

ועוד סיוט בונוס. קרה לכם שקיבלתם את המייל הכי חשוב לכם והוא נמצא בתיקית דואר הזבל?

בסוף שבוע זה כתבתי בכאב פוסט על הפוליטיקה שמביאה להדרדרות ההשכלה הגבוהה בארץ. לצערי הכתבה הזו לא זכתה לתהודה בקרב קוראי הבלוג. מה שמעורר בי מחשבות שהנושא לא כל כך מעניין את רוב הציבור. זה חבל, כי בשל כך הממשלה לא שמה על ההשכלה הגבוהה בישראל, וזה יחזור יום אחד, ודי במהרה, כבומרנג לציבור ומנהיגיו. לכן כשראיתי את הנושא החם, ישבתי לכתוב את הפוסט הזה, שכנראה מעניין את הציבור יותר מאשר החורבן הקרב של ההשכלה הגבוהה. למרות שהיום מי שממציא ומביא אליכם את כל פלאי הטכנולוגיה - הם תוצרי חינוך ההשכלה הגבוהה. אז אם זה בכל זאת מעניין אתכם, עדיין יש לכם הזדמנות לחזור לפוסט הקודם, לקרוא ולהגיב.

אני לא נולדתי עם מחשב. לכן במושגי הנוער אני חטיאר. שזה בסלנג ובעצם סתם מילה בערבית לזקן. אני עצמי לא מחשיב את עצמי לזקן, אבל פעם הזקנים נחשבו לחכמים שמחשיבים את דעתם. והיום?

ובעצם אני שייך לדור שבשבילם המחשב היה בגודל אולם, שבו ישבו נקבניות. אהה, דור צעיר - האם אתם בכלל יודעים מה זה נקבניות? מחשב אז היה IBM, כמו מקרר שבתחילה נקרא פריג'ידר - על שם החברה הראשונה שיצרה מקררים. אז מחשבי IBM היו אז נחלת מוסדות גדולים, כמו בנקים ומשרד הפנים. כי איזה בן אדם היה יכול לחלום לרכוש לעצמו מחשב כזה. רק כדי להכניס את המחשב הזה לבית, היה צורך להגדיש את כל השטח למחשב הזה.  

מקור: אנשים ומחשבים

והמחשב הזה לא עבד עם דיסקטים בוודאי לא עם מדיה מהמדע הבדיוני כמו DVD. הקלט והפלט של המחשב הזה היו סלילי קרטון דק מנוקב - כרטיסי ניקוב. הקשר בין שפת המחשב לאדם היה ניקובים בכרטיסים האלה. משהו פרימיטיבי כמו ברקוד, אך עם ניקובים כמו בשפת המורס (הצעירים - אתם יודעים מה זה?) במקום ברים. להיות נקבנית היה מקצוע. אני מניח שהיו גם נקבנים, אך המקצוע נקבנית בנקבה, היה משוייך למין הנשי, כמו גננת היום. אמנם היום יש גם גננים, אך כשאומרים גנן - כולם מבינים שזה עובד בגינה.

מקור: ויקיפדיה

ואז הגיעה המצאת המאה (הקודמת) של המחשב האישי, שנקרא בקיצור PC, שגם הוא היה בתחילה של IBM. וחברת מיקרוסופט הביאה לעולם את מערכת ההפעלה המסובכת DOS. איזו חגיגה, בשביל לעבוד בסביבת DOS היה צורך להיות חצי מתכנת וללמוד מלא סימנים ופקודות בנות הברות ומילות קוד אינספור. ולמחשבים האישיים היה מסך עם רקע ירוק כזה, והגרפיקה בתחילה נראתה כך:

נפח הזיכרון של המחשבים האישיים היה 64K, כמדומני. מה אתם יכולים לעשות היום עם 64K? ואת המידע והתוכנות היו אוגרים בדיסקט דק מפלסטיק  רך שנראה כך:

האבולוציה של הדיסקטים. למעלה מימין הדיסקט הראשון למערכת DOS 

באמצע שנות השמונים חברת אפל, בעצם חבורה של 4 צעירים מוכשרים (שאחד מהם היה סטיב ג'ובס) המציאו את המקינטוש - שהיה הדבר החכם ביותר עלי אדמות, עם מערכת ההפעלה הידידותית שלו. מערכת הפעלה המיועדת לבני אדם ולא רק לחצי מתכנתים או חוצנים מהחלל. ואני שהתחלתי לעבוד על מחשב אישי כששהיתי בארצות הברית, זנחתי מהר מאוד את ה-PC עם ה-DOS הפרימיטיבי, לטובת המקינטוש ומערכת ההפעלה שלו.

המקינטוש הראשון שקניתי היה MAC-SE, שהיה לו כונן עם נפח של 32 מגה. נפח כזה היה נחשב אז לאסטרונומי. כי כל תוכנה היתה לוקחת משהו בין 30 ל- 300K.

כן, משחק מחשב ב-MAC עם אנימציה גרפית אנושית היה בנפח ממוצע של 300K. איזה מתכנת היום שעובד בנפחים בזבזניים, יכול לתכנת תוכנות ומשחקים בנפח של אז? זה כמו לדעת לבשל על פתיליה. כמה יודעים לבשל עליה היום? ולא סתם לבשל עליה, אלא מאכלי גורמה.

המק הראשון

וכשהגיע ה-MAC לעולם יחד עם הדיסקטים בנפח של 800K שקיימים גם היום בגירסת נפח 1,400K - אנשי העולם נחלקו לאנשי PC השמרנים ולאנשי MAC המתקדמים. ואני זוכר כיצד אנשי ה-PC לעגו לאנשי ה-MAC על מערכת ההפעלה שלהם, שאחר כך גנבו את הקונספט של האחרונה - בחיקוי עלוב שנקרא WINDOWS (חלונות). והחלונות האלה עברו כמה גלגולים עד לחלונות של היום, שאפילו לא מתקרבים למערכת ההפעלה של MAC.

MAC הפך למערכת הרישמית של כל משרדי הממשלה האמריקאית ומוסדות החינוך. כשחזרתי לארץ ורציתי לרכוש MAC מתקדם בארץ עם מערכת הפעלה 10, הייתי חייב לחתום על מסמך שאני לא אשתמש במחשב ליצור פצצה גרעינית, כי הוא נחשב והוגדר במושגים של אז - מחשב על.

לעבודה בסביבת MAC הייתה תמיכה טכנית באוניברסיטה למשל, אך לא במרבית מקומות העבודה. בשל כך ובשל חוסר המאמץ להתאים את מערכות ההפעלה של ה-MAC באופן מלא לעברית, מרבית האנשים בארץ נשארו תקועים עם PC.

ואז הגיע האינטרנט והרשתות החברתיות וכבר התחילו להמציא שפות קיצור חדשות, שמזכירות לי את השפה הפרימיטיבית של ה-DOS אז. תגידו, בשביל מה צריך ללמוד ולזכור את כל הקיצורים ושפת הסימנים של היום, במקום שהכל יחזור להיות פשוט. היום פשוט זה כבר לא .

מסיבה מובנת, הפוסט הזה מתפרסם בשני הבלוגים שלי במקביל: 

חשיבה חופשית        דֵעַ-א-קטואליה  

המועצה להשכלה גבוהה ביו"ש (נא לא להתבלבל - זו לא המועצה להשכלה גבוהה בישראל) קיבלה השבוע "החלטה היסטורית", והפכה את המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה השמינית בישראל.

שאלות לרועה כבשים: 

כבשה לבנה או כבשה שחורה

מעשה בכבשה רעבה וצמאה

לאיכר עני אחד היתה כבשה והוא נתן לה אוכל ומים במשורה. יום אחד אמרה הכבשה לאיכר: "אני מתה מצמא ומרעב, כבר בקושי אני יכולה לתת לך חלב".

מה עשה האיכר? הלך לשוק וקנה לו בשארית כספו שה קטן.

אמר האיכר לכבשה: "הבאתי לך טליה קטנה. כשתגדל היא תעזור לך להביא חלב".

מוסר השכל: 

מעשה באכרים שכנים

בכפר אחד קטן גרו שלושה איכרים שכנים, משה, פרידריך ואריאל. אריאל הוא שכן חדש ופרידריך לא סובל אותו כי גזל בדרכים ערמומיות את שדהו של אחמד והפך אותו לשלו.

משה גידל בשדהו שבע כבשים צחורות, שהניבו חלב וצמר משובח.

בשדה של פרידריך באר מים שופעת ופרידריק הנדיב חיבר לבאר צינור מים אל ברז בשדהו השחון של משה. ואפילו התקין שיבר ראשי, כדי למנוע בזבוז מים אם וכאשר יחול פיצוץ בצינור. משה היה מאוד מרוצה, כי כעת הוא יכול להשקות את צאנו הצחור ואת גידולי השדה.

יום אחד חשקה נפשו של אריאל בכבשה וקנה לו כבשה אפורה. ביקש מפרידריק מים עבור הכבשה, אך פרידריק סירב בכל תוקף לספק מים לגוזל קרקעות. ראה משה את מצוקתו של אריאל ואמר לו: "הבא את כבשתך האפורה אל צאני ותשתה מים לרוויה מברז המים בחצרי".

ראה פרידריק את הכבשה האפורה בין עדר הכבשים הצחור של משה וכעס מאוד.

מיד סגר את הברז הראשי של הבאר.

בא משה בוכה אל פרידריק: "מֶה עשית לי? יגווע הצאן ושדותי יִבשוּ". ענה לו פרידריך: "אין לך צורך במים, תשקה את כבשיך והשדה שלך בחלב של הכבשה האפורה".

***

סדר ספח

תם מהו אומר?

מדוע אין הופכים את מכללת תל חי המצטיינת לאוניברסיטה? זה יהיה חג לקרית שמונה וחג למדינת ישראל.

שאינו יודע לשאול מה הוא אומר?

מה בכלל ההבדל בין מכללת תל חי למכללת אריאל?

רשע מה הוא אומר?

מדוע בכלל צריך אוניברסיטאות? נפתח עוד מכללות פרטיות וניפטר אחת ולתמיד מהגרעונות של האוניברסיטאות. 

חכם מה הוא אומר?

באיטליה היפה רופא מקבל דוקטור לרפואה בלימודים תאורטיים בלבד. סטודנט לרפואה לא לומד במעבדות, לא רואה חולים ולומד הכל רק מהספרים. עם התקציבים ההולכים ומדלדלים במדינת ישראל, האם בקרוב גם כאן סטודנטים לרפואה ילמדו רק מהספרים?

ובהגדה שלנו יש אח חמישי - חבר ההסתדרות.

חבר הסתדרות מה הוא אומר?

הגיע הזמן שבמדינת ישראל יהיה תואר לכל עובד בישראל. יבוטלו בחינות הבגרות והפסיכומטרי וההסתדרות תעניק תעודות תואר לכל עובד.

לסיום קראו את זה.

ההכרעה הסופית על שינוי המעמד של המכללה באריאל לאוניברסיטה עוברת למפקד הצבאי של יו"ש.

פרופסור מנואל טרכטנברג - יו"ר הות"ת - בונה על כך שהמפקד הצבאי לא יחתום על החלטת המועצה הגבוהה להשכלה גבוהה יו"ש.

אתם מאמינים? במדינה שלנו נותנים לצבא להחליט החלטות מדיניות!

בפוסט האחרון שלי, שעסק בדברים נורא רציניים על האדם, קיבלתי תגובה בלתי שיגרתית מ- HUNTED HUNTER בהצעה להעביר אלי שרביט. מה אני מלך? שאלתי את עצמי. מדוע מישהו בכלל רוצה להעביר לי שרביט, ואני שלפעמים לא כל כך חי בקרב העם הזה, אפילו לא ידעתי בתחילה ששרביט זוהי הגירסא המתקדמת של "שרשרת" הידועה - שבה היית מקבל בתחילה פחד גדול שתבוא עליך ועל משפחתך קללה גדולה, אם תשבור את השרשרת. ואחר כך הפחדים התחלפו  ביסורי מצפון שמנעת מהעולם אוצר גדול, שהיה מעשיר את כולם אילולא נשברה השרשרת. אז מזל שיש גוגל שאיפשר לי לבדוק את מצב השטח עם השרביט. אז גוגל גילה לי שהשרביט יובא לישרא מתפוז, ששם מועבר כבר שרביט, לפחות מ-2010. ומתגובה של n_lee מטה למדתי לבושתי, כי שרביטים קיימים כבר לפחות מ-2003. אבוי לי כמה שאני לא מעודכן.

בתחילה שאלתי: מה לא יכולתם למצוא משחק אחר יותר מקורי בישרא? ונזכרתי שעכשיו החופש הגדול ווודאי יש הרבה אנשים משועממים שהחליטו לגוון מעט את החיים בשרביטים. ואני שראיתי את הבקשה לשרביט בעשר וחצי בלילה, אחרי יום עבודה מפרך, בהחלט לא משעמם לי ואפילו אני כבר חולם על המיטה... ובכל זאת יאללה, אני מה שנקרא זורם.

וכהוכחה מה עושה עייפות לאדם, בשעה זו של הלילה, אפילו לא שמתי לב שטליק כבר הקדים והציע לי את השרביט.

ועתה לפני שאספק לכם מעט מפרטיותי (לא בהחלט אין סקופים), אני כבר מודיע שאסיים את חלקי בשרביט הזה באופן קצת לא שיגרתי. אז בואו נראה מה יש לי למכור לכם עלי:

א. כדי לדעת עלי באמת תצטרכו לעמול קשה - חיי (לפחות חלק לא מועט) פרוסים לפניכם בין דפי הבלוג. אז מי שמעוניין, יאללה לקרוא - אני לא מצטיין בכתיבת סיכומים.

ב. מחשבה חופשית דורשת אנונימיות - למרות הרצון שלכם לדעת מי אני, כלומר איזה שם אני נושא, אני אמשיך כנראה לאכזב אתכם. אבל כדאי לכם להמשיך לקרוא, אולי תגלו מספר פרטים חדשים. בגוגל תחת השם שלי יש מספר לא מועט של דפים, וגם "חשיבה חופשית" של "קנקן התה" - כבר מתחילים גם לצבור נפח בגוגל. אבל חשיבה חופשית רוצה שלא יהיה קשר ביניהם,כלומר לשמי הרישמי. מדוע? זה סודי בהחלט.

ג. כמה אנשים אני באמת מכיר? - אז אם לא ידעתם, אצל המין האנושי כולו קיים מספר הקסם של 150! זהו הגבול העליון של שבטים לפני שהם מתפצלים. זהו המספר המקסימלי שהאדם יכול לחיות בקומונה? זהו המספר העליון של אנשים שהאדם באמת מכיר ומקיים קשרים יומיומיים, לפני שהוא עובר לעיר כדי להתבודד מפני אלפי פרצופים אנונימיים שעוברים לפניו במשך היום. או לפני שהאדם רוצה לשבור מספר קסם זה, ופותח חשבון פייסבוק, כדי להראות לנו שיש לו יותר מ-150 אנשים שהם חברים שלו ממש, אבל ממש, אבל ממש ממש.

ד. אני באמת ממש לא מכיר יותר מ-150 איש, אבל לא מבין איך כל כך הרבה מכירים אותי. אז כשאני עובר באוניברסיטה, מלא פרצופים עושים לי שלום בשמחה וניגשים אלי כאילו היינו חברים מהפלמח. והפרצופים נראים מוכרים משהו, מבין אלפי הסטודנטים שלמדתי, באולמות גדושים - והם חושבים שצלמתי כל אחד מהם והכנסתי לאלבום. וכשאני נכנס לבית מרקחת (בכל מקום בארץ), תמיד קופץ עלי איזה רוקח שאני כנראה לימדתי אותו, והוא שואל אם אני צריך איזושהי תרופה, ששכחתי להביא עבורה מרשם. וכשאני נכנס לבית חולים לביקור, תמיד קופץ עלי איזה רופא שטוען כמה הוא חייב לי על כך שהוא רופא, ואיזה תלמיד חו"ל שנופל עלי ומזכיר לי שאני הייתי מרצה שלו בתכנית החד-שנתית, ושרק בגללי הוא עשה עלייה לארץ. אבל אני כל כך נבוך, אני לא זוכר כמעט שמץ מהם. הרי קיים 150 מספר הקסם.

ה. אני עוף מוזר, סוציומאט אינטרנטי - חשבון פייסבוק פתחתי ממש לא מזמן עם הבלוג שלי, וכיוון שלא פירסמתי אותו, היו לי רק משהו כמו שני מגיבים.

ואפילו בקושי אני יכול להשתמש בפייסבוק - כי במקומות העבודה שלי חוסמים רשתות חברתיות, בטענה שהן שורצות בוירוסי מחשב למיניהם המסכנים את השרתים שלהם. אבל נראה לי שמאחרי זה עומדת סיבה קצת אחרת: מדיניות הקדשת זמן מלא לעבודה של האח הגדול.

וגם אין לי אייפון או סמרטפון - אותם נתתי לילדי, ובמקום יש לי סוני אריקסון ZYLO, שבו יש לי למעלה מ-300 שירים ומוסיקה, ומצלמה שאני תמיד שוכח את קיומה, כשיש משהו מעניין לצלם. אבל לגלוש מהטלפון שלי באינטרנט, זה כמו להשתתף בקומדיה האלוהית של דנטה.

וטוויטר? בכלל אני לא מבין לשם מה אנשים צריכים לסבול את הציוצים שלי ואני את שלהם. מה, אנשים כל כך בודדים שהם זקוקים לציוצים? אפשר לקנות במקום, כלוב עם כנרית ולהציב אותו על אדן החלון. לא?

ו. למדתי מ- ולמדתי עם- אנשים חשובים - אז יצא לי להכיר בילדותי ובצעירותי אנשים ממש חשובים: את מרגוט קלאוזנר (מהפוסט היש חיים לאחר המוות), ואת אסתר רוט-שחמורוב מהאולימפידה, שהיתה מורה לספורט בבית הספר שלי, ואת פרופסור ישעיהו ליבוביץ', שהיה אחד ממורי.

וראיתי את בן גוריון כשאבא שלי הרכיב אותי על הכתפיים שלו בחגיגות יום העצמאות. ואני רק זוכר איך שהוא הגיע לרחבה ענקית עם ג'יפ בצבע חאקי ולפניו זוג אופנוענים, שניים לצידיו ואחד מאחור. והפמליה סובבה את הרחבה פעמיים לקול תשואות הקהל, לפני שהוא עלה על הבמה גם עם מכנסי חאקי וחולצה לבנה כדי לנאום. וכל מה שאני הבנתי ממנו בתור ילד בן שנתיים היה: " והייתי באמריקֶה, והייתי באנגליֶה, והייתי בצרפת ... ובשום מקום לא היה כך וכך... כמו באֵירֶץ ישראל". ואחר כך היו זיקוקי די נור, כשפח חלוד אחד שלהם כמעט נפל עלי. ואחר כך כולם סגרו מעגלים ורקדו ריקודי עם. קצף ופטישים עדיין לא המציאו אז. רוכלים מכרו הרבה סוכר ורוד על מקל, תפוח מסוכר על מקל ותירס חם.

ולמדתי עם הבן של ראש העיר ועם הבן של המנהל באותה כתה, ואנשים שלמדתי איתם - הם  היום אנשים מאוד מאוד חשובים במוסדות שונים ובאמצעי התקשורת, ומי יודע אם הם בכלל זוכרים אותי.

ז. אני מתכנן ניסוי מדעי כיצד להגדיל את היממה בארבע שעות נוספות - אני צריך עוד זמן, רק עוד קצת זמן כדי לישון.

ח. אני שונא לנסוע לחו"ל - פעם ראשונה שנסעתי לחו"ל היתה כשהייתי בן 27 (שנתיים לפני שסיימתי את הדוקטוראט). לפני כן לא היה זמן וכסף. אספתי את קרן ההשתלמות שלי לנסיעות (הייתי אז מדריך באוניברסיטה) ויצאתי עם רעייתי הטריה לירח דבש בכנס מדעי בבלגיה, שהיה תרוץ להמשיך בטיול בצרפת ובאנגליה ובאיטליה. ואחר כך נסעתי עם רעייתי לברלין ל-4 חודשים, כי אני כבר סיימתי למעשה את הדוקטורט והיא היתה עוד צריכה להשלים עבודה בטכנולוגיה שהייתה בברלין. ומאז אני טס ועוד פעם טס לכנס ועוד כנס ולפגישות עבודה, ואני אפילו לא זוכר את המלונות שישנתי בהם, ומקלל כל טיסה ארורה לארה"ב (ובמיוחד שהיא לסאן פרנסיסקו או לוס אנגלס) ורוצה רק להשאר כאן בארץ "הבלגן" שלנו בשקט.

ט. שכחתי כבר מה רציתי עוד לספר. סימן מובהק לאלצהיימר מתקרב?

י. למי אעביר את השרביט? ישבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שאני לא אתעלל באף אחד ואבקש ממנו לקבל את השרביט ולכתוב בבלוג שלו 10 דברים על עצמו. ולכן אני מציע את השרביט כאן בחינם לכל החפץ, מאלה שהם מזוכיסטים עד כדי כך, שהם באים לקרוא בבלוג שלי. כל הקודם זוכה. רק תגידו לי אם נפטרתי מעונשו של זה.

הרי השרביט:

תוספת עריכה:

ולאחר שכעת אני פחות עייף, לשולחי השרביט - בכל זאת תודה שחשבתם עלי.

הפוסט הזה יהיה קצר יחסית והוא היבט פילוסופי בהשראת המגיבים לפוסט הקודם "היש חיים לאחר המוות".

התגובות בפוסט הקודם נחלקו בין המאמינים לבין הספקנים.

במחשבה על אחת התגובות שקבלתי, ניסחתי את המשותף בין המאמינים לבין הספקנים בשם הרציונליזם: