בפוסטים האחרונים כתבתי על חוש הראייה המופלא ועל כך שבשמו אנחנו מבססים את הרציונליות.
אבל, נשאלת השאלה עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על מה שאנחנו רואים? בכתבה זו נדון בהטעייה של החוש הזה, שרובה ככולה אינה נובעת מכשלים של העין, אלא מכשלים של המוח שלנו. מהטעייה תפיסתית הנובעת בחלקה ממוגבלות המוח, אך בחלקה הגדול נובעת גם מדעות קדומות וחינוך של הסביבה. לעיתים אנחנו רואים את מה שאין ואיננו רואים את מה שיש.
עד כמה אפשר לסמוך על הראייה, ראו בסירטון הבא:
ואם עדיין לא השתכנעתם, ראו כיצד הסיגריות מתרחבות ומתכווצות:
כבר כתבתי כי המוח שלנו מסנן את מה שאנחנו רואים. אצל אחדים יותר ואצל אחדים פחות. אם כך, מכמה דברים אנחנו מתעלמים בחיים? כמה דברים מתרחשים והם אינם גלויים לעיניינו?
המוח שלנו מסנן 1:
סיפרו כמה העברות כדור היו בין השחקניות עם החולצה הלבנה?
(הקליפ הזה נמחק פעמיים ביד זדונית, לכן אביא הפעם את הקישור לקליפ הזה)
אז נניח שאדם העומד בשעה מסויימת מאחורי דלפק ומשרת אתכם מתחלף לפני עינייכם (ולא שמתם לב) והוא מבצע רצח, עוזב את זירת הרצח במהירות ושוב מתחלף עם האדם שעומד בדלפק. אתם בהחלט עשויים לתת לו בביטחה אליבי בבית המשפט. לתביעה יכולות להיות עדויות אחרות סותרות ומבלבלות, אך האם תהייה הרשעה, כאשר יש עדויות ראייה בוטחות שבשעת הרצח הרוצח היה כביכול בזירה אחרת?
למעשה לכ- 70% מהאנשים יש אינטואיציה מוטעת. הם רק חושבים שיש להם אינטואיציה בריאה, ראו בסרטון כמה אנשים טענו שהם ירגישו אם מישהו יסתכל עליהם מאחור:
א. רבים מהאנשים סוברים שהם רואים ושמים לב לדברים הרבה יותר מאשר הם באמת. הדבר נובע מעיוורון של חוסר תשומת לב.
ב. מסתבר שלמעשה ככל שבני אדם מציגים עודף ביטחון עצמי, הם למעשה אנשים שהכי פחות צריכים להיות בטוחים בעצמם ובשיפוטם. הם דווקא אנשים שטעו הכי הרבה במבחנים האלה. רבים משתתפים בסדנאות להעלאת הביטחון העצמי. אבל חישבו מה יקרה לביטחון העצמי של המשתתפים בסדנאות האלה, אם נראה להם את הסירטונים האלה.
ג. בכל נקודת זמן נתונה, רוב האנשים אינם מבחינים במרבית הפרטים מסביבם. הדבר נובע ממגבלות המוח בפירוש קליטת העולם על ידי החושים שלהם.
כל זה צריך לעורר ספקות כבדים למידת האוביקטיביות של האדם ובמיוחד לגבי אלה שהכי בטוחים באובייקטיביות שלהם. למעשה קופים מפרשים נכון יותר את מה שהם רואים מאשר האדם בתחומים מסוימים. כך גם חיות אחרות.
כאמור, הדבר צריך למשל לעורר מחשבה עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על עדויות של עדים בבתי משפט. אולי היה כדאי שההגנה תערוך לעדים כמה מהמבחנים האלה בפני השופט, כדי לערער את מידת האמון בעדותם...
את הפוסט הזה אני מקדיש לאדם שבשבת זו ימלאו חי שנים למותו. אדם שהכרתי באופן אישי כתלמידו, איש שיחו, וכאדם חכם ויוצא דופן - פרופסור לביוכימיה ופילוסופיה - ישעיהו ליבוביץ'.
כיצד הכרתי את ישעיהו?
בלימודי תואר ראשון בכימיה וביולוגיה השתתפתי בכמה קורסי רשות בחוגים במדעי הרוח והחברה. אמנם לקורסים האלה כמו "התנהגות בעלי חיים" ו"הפילוסופיה של המדע" היתה זיקה ללימודיי במדעי הטבע, אך בחרתי בהם מתוך עניין אישי להרחבת עולמי.
ישעיהו היה מרצה הקורס "פילוסופיה של המדע". הוא היה אז פרופסור אמריטוס (בגמלאות) - מבוגר ממני בכמה עשרות שנים טובות. הקורס הזה היה בחסות החוג לפילוסופיה, אך כמאתיים תלמידיו נחלקו בין סטודנטים לפילוסופיה לבין סטודנטים למדעים.
הקורס הזה כלל מפגשים שבועיים של הרצאות בנות שלוש שעות רצופות. ישעיהו הרצה שלוש שעות ללא הפסקה (כי בדרך כלל הוא שכח לתת הפסקות) ואלו היו הרצאות מרתקות ומאלפות, שבהם לא חשתי בזמן החולף. שלוש שעות נראו לי בקושי כרבע שעה.
הוא היה נראה זקן נירגן שצורת דיבורו מזכירה במעט את דוד בן גוריון. אך משפתח את פיו לדבר, הוא הפך לאדם המקרין עוצמה פנימית. אדם הבונה את דבריו בהגיון קר, צעד אחר צעד, אבל בהתלהבות שלא היתה מביישת אדם צעיר. באולם, אף הגה, כולם יושבים מרותקים ומדי פעם הרצאתו נקטעת רק על ידי שאלה של אחד התלמידים.
ישעיהו ענה לכל שאלות התלמידים, אך ניתן היה להבחין בקוצר רוחו כשהשיב לשאלות מסויימות. הוא לא אהב שאלות לא אינטיליגנטיות. כשהעזתי לשאול אותו ביראה מספר שאלות, אורו עיניו והוא דווקא ענה בהרחבה. קיבלתי ביטחון לא לפחד לשאול.
בהרצאות ישעיהו הרצה על נושאים מגוונים בפילוסופיה של המדע. יום אחד הוא דיבר על הסבירות שדברים יקרו. הוא הביא דוגמה: "שתי מכוניות, אלף ובית, מתנגשות זו בזו בשניה מסויימת. מה הסיכוי שזה יקרה? מה הסיכוי שאדם אחד יצא מביתו בשעה מסויימת ויכנס לרכב א' בשניה מסויימת, יסע במהירות מסויימת, יעצור בפקקים מסויימים וברמזורים אדומים ויתנגש במכונית ב' שבאה לעברו - שהנהג בה יצא מביתו בשעה המתאימה, יכנס לרכבו בשניה המתאימה המסויימת, יסע במהירות המתאימה, יעצור לזמן המתאים ברמזורים ובפקקים, ויגיע בשניה המתאימה כדי להתנגש מול מכונית א'?
הסיכוי שואף לאפס. ובכל זאת (ישעיהו הרים את קולו) זה קורה (פסק זמן קצר ודממה באולם)".
מישהו שאל אם הוא מתכוון לכך שזה קורה בגלל השגחה עליונה. הוא ענה שאין הוא עוסק בדת ואמונה בהרצאותיו בקורס זה, ושהוא מדבר בהקשר של התרחשות דברים אקראיים בטבע, שהסיכוי שיקרו קלוש ביותר, ובכל זאת הם קורים.
בהקשר לכך, הוא האמין שעולם כמנהגו נוהג ואין השגחה על גורל האדם, אלא כדברי קהלת: "מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם, כּמוֹת זה כן מוֹת זה". לדעתו, שיא האמונה, היא אותה הכרה שעל אף שעולם כמנהגו נוהג, האדם עובד את האלוהים ללא קשר לגורלו או מצבו בהווה.
ישעיהו הגיע להרצאות שלנו גלוי ראש. זה סימל את ההפרדה שלו בין מדע ופילוסופיה, לבין דת. מאוד הערכתי אותו בשל כך: היכולת של אדם מאמין לנתק עצמו מאמונה ולנתח דברים בצורה רציונאלית, מדעית. כמה יודעים לעשות זאת?
הגיע יום המבחן בכתב. ניתנו לנו שתי שאלות פילוסופיות וזמן של שעה וחצי לענות עליהן. אני זוכר שבזבזתי שעה במחשבה מה לכתוב ומחקתי קטע אחר קטע - לא הייתי מרוצה משום דבר שכתבתי. בחצי השעה האחרונה, נכנסתי ללחץ והתחלתי לכתוב באמוק את מה שכתבתי. כעמוד וחצי דפי פוליו לכל שאלה. סיימתי ממש בדקה האחרונה. לא היה לי אפילו זמן לבדוק את הניסוח.
חלפו שבועיים והתפרסמו ציוניי הקורס על לוח המודעות. עמדתי מול הרשימה שכוללת רק מספרי תעודות זהות ומולם הציונים. כמחצית מהתלמידים בקורס קיבלו ציון 70 והשאר 60 ו-40. ירדתי ברשימת הציונים על הלוח למספר תעודת הזהות שלי, וראיתי לתדהמתי ציון 100. המאה היחיד ברשימה. לא האמנתי למראה עיניי, הייתי בטוח שטעיתי. הוצאתי סרגל והצמדתי אותו בקו ישר מתחת למספר הזהות שלי. המספר המתאים מולו נשאר 100. שפשפתי את עיניי ובדקתי שוב - 100. יש. קיבלתי אצל ישעיהו 100. הזקן אהב את שכתבתי.
לאחר יומיים ישעיהו שלח אליי שליח לומר לי שהוא מבקש לראותני. חששתי שמא הוא הבחין בטעות בציון ורצה לבשר לי על כך. אך לא. הוא רצה לשוחח איתי. הוא המשיך לנתח ולפתח את הדברים שכתבתי בבחינה והתחיל להתפלמס איתי על דברים אחדים. הוא הסתכל על חלק מהדברים בצורה אחרת, אך ציין שהוא מעריך את האופן שבו אני מנתח את הדברים ומהלוגיקה שבה אני בונה את טיעוניי ומסקנותיי.
זו הייתה התחלה של פגישות דיונים פילוסופיים איתו. באחת מהן הוא הציע לי שלכשאסיים את התואר בעוד מספר חודשים, לעשות תחת הדרכתו תזה במסלול הישיר לתואר שלישי בפילוסופיה של המדעים. עניתי לו שאני מאוד מעריך את הצעתו, אך אני אדחה אותה בינתיים לטובת המשך לימודים בביוכימיה - כפי שהוא עשה לפני שפנה לפלוסופיה. הזכרתי לו את המשפט שאמר באחת ההרצאות: "...ביוכימאים, ורק ביוכימאים הם אנשים אינטליגנטים מאוד שראויים מאוד לעסוק בפילוסופיה ..." כן, היו לו לפעמים יציאות מוזרות כאלה.
המשכנו להפגש ולדון בנושאים שונים. שבהם למדתי ממנו המון, ואומר בענווה שאולי גם למד ממני מספר דברים. כאמור, לא תמיד הסכמנו לדברי זה של זה, אך השיחות אתגרו את שנינו. לזכותו יאמר שלעיתים, לאחר מחשבה של שבוע או יותר על שיחתנו האחרונה, הוא שינה מעט את דעתו (כלומר, הגיע לאיזשהי וריאציה שהתיחסה להערה שלי). אף פעם לא דיברנו על דת או פוליטיקה, רק על נושאים פילוסופיים טהורים.
עם הזמן הלכו התמעטו הפגישות. אני בשל מטלות המחקר וההוראה והוא בשל מצב בריאותו. אך תמיד תשאר אצלי פינה חמה אליו בלב.
***
על פרופסור ישעיהו ליבוביץ האיש ופועלו תוכלו לקרוא בויקיפדיה ובמבחר כתביו וספריו, שעדיין לא נס ליחם והם נמכרים גם היום ברשתות הספרים הגדולות. אסכם כאן רק כמה דברים עליו.
פרופסור ישעיהו ליבוביץ (1903-1994) ביוכימאי ופילוסוף ישראלי, נחשב לסמכות פילוסופית-מדעית. רבים אינם יודעים שהיתה לו גם השכלה כרופא.
במלחמת העצמאות השתתף בהגנה על ירושלים, והיה מפקד מחלקה בעיר העתיקה. כמו כן עסק בפעילויות התנדבות שונות בשנים הראשונות לאחר קום המדינה.
הוא הגדיר עצמו כתאוצנטרי (אחד שמקדיש את חייו לעבודת האל). הוא היה עוף מוזר ומכעיס בעיניי הדתיים: הוא שיתף פעולה עם מחנה השמאל, המורכב ברובו הגדול מחילונים גמורים, ויצא עמם למאבק נגד תנועת גוש אמונים הדתית- לאומית.
אנשי שמאל נתפסו בעיניו כבעלי תפיסה הומניסטית, שאותה העריך וכיבד, בעוד שעמדות אנשי "גוש אמונים" נתפסו בעיניו דווקא כמבוססות על פשיזם, לאומנות ולוחמנות.
הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית של הציונות הדתית, שלדעתו מקדשת ערכים כגון אדמה ולאום, ותמך בהפרדת דת ממדינה.
הוא היה נביא זעם נגד שלטון ישראלי בשטחים המוחזקים, ורבות מתחזיותיו התבררו כנכונות ברבות הימים - למגינת ליבם של המתנגדים לו. בין השאר הוא גם צפה את ההחלשות מחד, ותהליך ההתחרדות מאידך, שתעבור הציונות הדתית ברבות הימים, כפי שאנחנו רואים זאת כבר היום.
הוא כפר במושג "השקפת עולם", וטען כי השקפה כוללת של המציאות אינה יכולה להיות לבן אנוש אלא אך ורק לאלוהים. לטענתו לאדם יכולה להיות השקפה רק על היבטים מסוימים של המציאות. למרות היותו אדם דתי, הוא התנגד ל"עבודת האלילים" שרבנים מסויימים עושים מהדת.
פרופ' ליבוביץ היה העורך של האנציקלופדיה העברית. ההכרזה על זכיתו בפרס ישראל עוררה סערה ציבורית, ובמיוחד משום שכינה בעבר חלק מחיילי צה"ל המשרתים בשטחים, יודו-נאצים. בשל כך, הוא ויתר על הפרס ואמר שדי לו בכך שקיבל הכרה בעצם הזכיה שלו בפרס.
ישעיהו ליבוביץ העז לומר בצורה פרובוקטיבית מה שאחרים חושבים אך לא מעיזים לומר . הרי ציטוט מדבריו הפרובוקטיביים על דמוקרטיה ועל מלחמות אזרחים:
על דמוקרטיה:
"הדמוקרטיה היא הגנת האדם מפני ממשלת מדינתו."
"בדמוקרטיה זכותו של האדם, למרות היותו טיפש, לבחור את השלטון הרצוי לו. עם זאת, אין ערובה לכך שהזכות הזו הניתנת לו היא לטובה."
"מאחר שרוב בני האדם הם טיפשים ורשעים, הרי שגם שלטון הרוב הוא שלטון הטיפשים והרשעים."
על מלחמות אזרחים:
"אינני מפחד ממלחמת אחים, וייתכן שהכרחית מלחמה כזאת."
"בהיסטוריה של עמים גדולים - גדולים לא רק בכמות, אלא גם ברמתם - מלחמות אזרחים היו מהמומנטים הגדולים והנשגבים ביותר בהיסטוריה שלהם... כנגד כנופיות הבנדיטים השורצות ברחובותינו, מדוע אין לנו את הכוח להעמיד פלוגות של אנשים שישברו להם את העצמות? פשוט מאוד." והוא התכוון לבריונים החרדים ולאנשי שוליים כמו של "תג מחיר" ו"נוער הגבעות" דהיום.
"אינני מבין, ממש אינני מבין, מדוע מלחמה מותרת רק בין בני עמים שונים ולא בין בני אדם בני אותו עם?
אם קיים ביניהם אותו ניגוד, אותו ניגוד תהומי, כשאחד רואה בערך מסוים דבר שלמענו יש להקריב את החיים, ואז הוא מוכרח ללחום נגד האדם האחר ששולל את הדבר הזה, ורוצה באמת לגזול את אותו הדבר אשר למענו הוא חושב שכדאי לחיות. אז מה זה משנה אם השני הזה הוא בן עם אחר או בן עמי?
אלא אם כן אני אומר: העם זה הוא הערך העליון, מעבר לכל הערכים, וזה מהות התפיסה הפאשיסטית."
סגנון התבטאותו הייחודי, הקיצוני ופרובוקטיבי זעזע רבים, אך דעותיו התאולוגיות והפוליטיות השפיעו ועוררו עניין רב בקרב חוגים רחבים - גם במקרים שהשומעים לא הסכימו עם רוח הדברים ואף התנגדו להם. דרך אגב, בכתביו הוא היה מעט יותר מרוכך מאשר דבריו בעל פה.
פרופסור ישעיהו ליבוביץ נחשב כאוטוריטה בפילוסופיה של המדע ואחד הנחשבים בעולם בפילוסופיה כללית.
המועצה להשכלה גבוהה ביו"ש (נא לא להתבלבל - זו לא המועצה להשכלה גבוהה בישראל) קיבלה השבוע "החלטה היסטורית", והפכה את המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה השמינית בישראל.
לאיכר עני אחד היתה כבשה והוא נתן לה אוכל ומים במשורה. יום אחד אמרה הכבשה לאיכר: "אני מתה מצמא ומרעב, כבר בקושי אני יכולה לתת לך חלב".
מה עשה האיכר? הלך לשוק וקנה לו בשארית כספו שה קטן.
אמר האיכר לכבשה: "הבאתי לך טליה קטנה. כשתגדל היא תעזור לך להביא חלב".
מוסר השכל:
מעשה באכרים שכנים
בכפר אחד קטן גרו שלושה איכרים שכנים, משה, פרידריך ואריאל. אריאל הוא שכן חדש ופרידריך לא סובל אותו כי גזל בדרכים ערמומיות את שדהו של אחמד והפך אותו לשלו.
משה גידל בשדהו שבע כבשים צחורות, שהניבו חלב וצמר משובח.
בשדה של פרידריך באר מים שופעת ופרידריק הנדיב חיבר לבאר צינור מים אל ברז בשדהו השחון של משה. ואפילו התקין שיבר ראשי, כדי למנוע בזבוז מים אם וכאשר יחול פיצוץ בצינור. משה היה מאוד מרוצה, כי כעת הוא יכול להשקות את צאנו הצחור ואת גידולי השדה.
יום אחד חשקה נפשו של אריאל בכבשה וקנה לו כבשה אפורה. ביקש מפרידריק מים עבור הכבשה, אך פרידריק סירב בכל תוקף לספק מים לגוזל קרקעות. ראה משה את מצוקתו של אריאל ואמר לו: "הבא את כבשתך האפורה אל צאני ותשתה מים לרוויה מברז המים בחצרי".
ראה פרידריק את הכבשה האפורה בין עדר הכבשים הצחור של משה וכעס מאוד.
מיד סגר את הברז הראשי של הבאר.
בא משה בוכה אל פרידריק: "מֶה עשית לי? יגווע הצאן ושדותי יִבשוּ". ענה לו פרידריך: "אין לך צורך במים, תשקה את כבשיך והשדה שלך בחלב של הכבשה האפורה".
***
סדר ספח
תם מהו אומר?
מדוע אין הופכים את מכללת תל חי המצטיינת לאוניברסיטה? זה יהיה חג לקרית שמונה וחג למדינת ישראל.
שאינו יודע לשאולמה הוא אומר?
מה בכלל ההבדל בין מכללת תל חי למכללת אריאל?
רשע מה הוא אומר?
מדוע בכלל צריך אוניברסיטאות? נפתח עוד מכללות פרטיות וניפטר אחת ולתמיד מהגרעונות של האוניברסיטאות.
חכם מה הוא אומר?
באיטליה היפה רופא מקבל דוקטור לרפואה בלימודים תאורטיים בלבד. סטודנט לרפואה לא לומד במעבדות, לא רואה חולים ולומד הכל רק מהספרים. עם התקציבים ההולכים ומדלדלים במדינת ישראל, האם בקרוב גם כאן סטודנטים לרפואה ילמדו רק מהספרים?
ובהגדה שלנו יש אח חמישי - חבר ההסתדרות.
חבר הסתדרות מה הוא אומר?
הגיע הזמן שבמדינת ישראל יהיה תואר לכל עובד בישראל. יבוטלו בחינות הבגרות והפסיכומטרי וההסתדרות תעניק תעודות תואר לכל עובד.
הפוסט הזה יהיה קצר יחסית והוא היבט פילוסופי בהשראת המגיבים לפוסט הקודם "היש חיים לאחר המוות".
התגובות בפוסט הקודם נחלקו בין המאמינים לבין הספקנים.
במחשבה על אחת התגובות שקבלתי, ניסחתי את המשותף בין המאמינים לבין הספקנים בשם הרציונליזם:
לאמונה ולרציונליזם יש תכונה משותפת. שניהם מושפעים מהדעות והחינוך של הסביבה, המדכאות חשיבה אחרת. האמונה מתעלמת מעובדות הסותרות אותה, והרציונליזם מתעלם מעובדות שאינו יכול להסביר אותן. *
האדם נולד עם מחשבה חופשית ולמעשה הסביבה היא שמדכאת אותה (או לפחות חלק ממנה). יודעים מהי ההוכחה לכך?:
התבוננו בילדים שאני כל כך אוהב. הם נולדים עם סקרנות עצומה. הם שואלים אין ספור שאלות. הם פתוחים לבחון כל אפשרות. אך הסביבה הבוגרת מדכאת את החשיבה החופשית שלהם, מקבעת בהם אמונות ומיתוסים. מלמדת אותם שיש עובדות ותופעות "נכונות" ולא נכונות, ובעקיפין מלמדת אותם להתעלם מעובדות ותופעות אחרות, המכונות "שטויות". זוהי למעשה "שטיפת מוח" שעוברים הילדים על ידי הסביבה הבוגרת. במידה מסויימת שטיפת המוח הזו נמשכת כל ימי חיינו. כולנו מושפעים מהחינוך שקיבלנו ומהסביבה.
החברה הסובבת מלמדת את הילדים מה זה "טוב" או "רע", שהם מושגים סוביקטיבים של חברה אחת לעומת אחרת. החברה מלמדת אותם מה זה "נכון" ומה "לא נכון", ונכון וצודק בחברה אחת הוא אינו בהכרח נכון וצודק בחברה אחרת. החברה למעשה גם מפתחת בהם בעקיפין "מוסר כפול" וצביעות. יש רק בעייה אחת - רבים מהמושגים והתפיסות שאנחנו מלמדים אותם הם סובייקטיביים ומקורם בחשיבה שחברה אחת טובה מהאחרת. תופעת ההתנשאות.
ואת המלחמות לא המציא האדם - זוהי תכונה חייתית הטבועה בטבע האדם כמו בחיות, שמקורה בתחרות והישרדות.
התוצאה של הסביבה על הילד המתבגר: קיבעון מחשבתי וסקרנות שמוגבלת ברובה לרכילות.
וכן, קיבעון מחשבתי המוטה לפרקטיות. אבל, גם פרקטיות היא מושג מעורפל, רב משמעי. למשל, בניית בית מוסכמת על כולם כדבר פרקטי. לעומת זאת, יצירות אמנות אצל רבים הן לא דבר פרקטי.
המדע למעשה, מתוך שיטות וכללי העבודה שלו - הוא הדבר הקרוב ביותר לאמת. אך ככל ששיטות המדידה הופכות להיות רגישות יותר, המדע מגלה אמיתות חדשות. מכיוון שגם מדענים הם בני אדם, קיימים גם בהם שמרנים המתקשים לקבל תגליות חדשות של דברים, שלא האמינו שקיימים. במחקר שלי למשל, התעקשתי לברר תופעות וממצאים ששנים התעלמו מהם וקראו להם ארטיפקטים. גם כשהמחקר שלי הוכיח את הממצאים כנכונים מעבר לכל ספק, נאלצתי להיאבק עם מדענים שמרניים, עד שהתקבלו על ידי הקהילה המדעית כולה. גם פרופ' דן שכטמן (חתן פרס נובל) נאבק שנים רבות עד שמסקנות עבודתו הוכרו על ידי הקהילה המדעית.
על כך אמר המדען הדגול מאקס פלאנק : "אמת מדעית חדשה אינה מנצחת משום שמשכנעים את מתנגדיה לראות את האור, אלא משום שהם מתים ובמקומם קם דור חדש המבין אותה".
ולגבי המוות עצמו:
לאחר מחשבה ניסחתי את המשפט הבא:
המוות מפחיד בני אדם יותר מתוך המחשבה על הנותרים מאחור מאשר המוות עצמו, אם נוטלים ממנו את האמונה על שכר ועונש בעולם הבא. *
ועוד חומר למחשבה:
בשפה האנגלית אנו מכונים HUMAN (הומנים), למרות שההומניזם רחוק מלהיות תכונה של כל החברה האנושית. למעשה החברה מפגינה הרבה תכונות חייתיות המשותפות לעולם הקופים.
בשפה העברית אנחנו מכונים אדם, מתוך אמונה שאנחנו צאצאי אדם וחווה.
לאדם קוראים אדם גם הרציונליסטים.
ואני הייתי מכנה את האדם "חיה מורכבת" (complex animal) ובפסיכולוגיה למילה complex יש גם מובן של תסביך. כלומר, חיה מתוסבכת.
וזיכרו - הניצוץ האנושי הוא המצאה של האדם. כי יש ניצוץ דגי ויש ניצוץ נחשי ויש ניצוץ פּילי ויש ניצוץ קופי...
בוודאי לא חידשתי לכם הרבה, אך עובדה שעצם ידיעת הדברים אינה עוזרת לאנשים לשפוט דברים באובייקטיביות אמיתית ולצאת מקבעון מחשבתי שהוטמע בהם. מדובר באמונות, מדובר בתפיסות של המציאות, מדובר גם בדעות פוליטיות.
לאחר ולא החמאתי כאן במיוחד לבני האדם, שגם אני נמנה עמהם, פוסט זה פתוח כעת לדיון אתכם הקוראים.
ראשית גילוי נאות. אני מציג כאן מציאוּת אישית, שעשויה לא להיות מתאימה לכולם.
מקור: banks.co.il
אני מניח שהשאלה אם להחזיק שני חשבונות בנק, או לאחדם, עולה אצל בני זוג רבים. בהנחה שאין סיבה להחזיק חשבון בנק נסתר מפני בן/בת הזוג, ידועים היתרונות של איחוד החשבונות: א. הקטנת סכום העמלות החודשי, ב. הגדלת הסכום החודשי הנכנס ממשכורות, שמעניק "מעמד" טוב יותר של בעלי החשבון כלפי הבנק - הגדלת סכומי האשראי והלוואות מאושרות.
אך במצבים מסויימים יש יתרונות לאחזקת שני חשבונות:
לפני שנים אחדות זכור לי מצב שאחד הבנקים נקט בעיצומים ובשביתות לזמן ממושך של כמה שבועות. אמנם זה לא קורה כל יום, אבל קרה לי ולבת זוגי יותר מפעם אחת במהלך ההיסטוריה המשפחתית. פעם אחת זה קרה בדיוק כאשר מכרנו וקנינו דירה. מזל שלא איחדנו את שני החשבונות, כי כל אחד מהם היה בבנק אחר.
אבל לגבינו יש גם עוד סיבה גדולה מדוע כדאי להחזיק שני חשבונות בנקים משותפים. ובהמשך אתאר אותה.
לפני כן אחשוף כעת סקוּפ על חיי האישיים. אני עובד בשלושה מקומות עבודה: האחד באקדמיה. בשני - אני ראש תחום באחד ממשרדי הממשלה. בשלישי - אני עובד עבודה חלקית בתפקיד מסויים, באחד מבתי החולים. בשלושת מקומות העבודה אני מוותר על תוספת "הקדשת זמן מלא" ועל חלק מהתוספות האחרות במשכורות.
מהו היתרון בשלושה מקומות עבודה? בכל מקום יודעים שאני לא מתפרנס מהם באופן בלעדי ולכן לא מפעילים עליי לחצים ומטלות מוגזמות. בכל מקום עושים לי יותר "כבוד". לא שאני צריך כבוד, אך בהחלט אני לא אוהב להיות סמרטוט. וכן, לא לשכוח את הגיוון.
עכשיו, כשהילדים גדולים, אני יוצא מהבית בסביבות שש בבוקר וחוזר בסביבות שמונה, תשע בערב. לעיתים רחוקות יותר אפילו בעשר. רעייתי גם היא מדענית, אך עובדת רק באוניברסיטה. היא מנהלת מחלקה, עומדת שם בראשות כמה ועדות חשובות ובסנאט של האוניברסיטה. את הפעילויות הנוספות האלה היא עושה בהתנדבות ולא משלמים לה עבור השעות שהיא מקדישה, מלבד מחקר והוראה. גם בהוראה היא מקדישה יותר זמן מהנדרש, וגם על זה לא משלמים לה. באקדמיה אני עוסק במחקר והוראה נטו. לא רוצה לקבל תפקידים פוליטיים.
בשל אופי העבודה שלי (שבעצם זה עבודות בלשון רבים), על זוגתי נופלים רוב הסידורים ומטלות הבית. אני משתדל לעזור כמיטב יכולתי בסופי שבוע, בהם אני לא עובד. גם בסידורים, גם בקניות וגם בבישול. כשהילדים היו קטנים, כל אחד מאיתנו חזר הביתה מוקדם אל הילדים, לפי התור, באופן שווה פחות או יותר. כעת הם עסוקים בשלהם, אחד משרת בצבא והם פחות זקוקים לנוכחותנו הצמודה. כל אחד מאיתנו נשאר לבד עם הילדים לתקופות של שבוע שבועיים, כאשר השני שהה בחו"ל לצורך עבודה.
לעבוד בשלושה מקומות עבודה זה לא פשוט. צריך לעשות תאוּמֵי מס ולמרות התאומים, אם יש לי כוח, או אם אנחנו נופלים במדגם מס הכנסה, כשאני ממלא דו"ח מס הכנסה - אני מקבל החזרים בין 3,000 ל- 8,000 שקלים. מכאן שלאנשים העובדים ביותר ממקום אחד, לא כדאי להתעצל ולמרות תאומי המס שווה למלא דו"ח שנתי למס הכנסה. אני יודע שרבים נמנעים לעשות זאת מאימת מוסד מס הכנסה, אך יתכן מאד שהם מפסידים מכך.
בעבר גם נרשמתי כעוסק מורשה לענייני מס - לצורך הרצאות פרטיות בפורמים שונים ומכללות שהזמינו אותי, וכיועץ לחברות ביוטק והזנק (סטרטאפ). למשל, שנה אחת לימדתי מספר שעות שבועיות במכללת תל חי. לצורך כך, הטיסו אותי הלוך וחזור ושילמו גם הוצאות אש"ל. להרצאה שלמו לי במכללות ובפורמים פרטיים 2,500-3,000 שקל, שמהם נשארו לי לאחר ניכויי מס ומע"מ בקושי 1,000 שקלים. כיוון שנוכחתי שאני עובד יותר כדי לפרנס את המדינה, מאשר את עצמי, וכשנמאס לי לנסוע למכללה בתל אביב, כדי ללמד משש בערב עד תשע, חדלתי מהרפתקאות אלה.
פעם יעצתי לחברת הזנק 10 שעות, שעליהן קיבלתי על הנייר 30,000 שקל. אבל ביד קיבלתי המחאה בסך 12.5 אלף שקל, לאחר ניקויי מס למיניהם במקור. ממש לא שווה את המאמץ, וביעוץ יש צורך בעבודת הכנה לא פשוטה.
למעשה יכולתי לוותר על עבודותיי כשכיר ולהתפרנס יפה רק מהרצאות פרטיות ומיעוצים. מהחלטורות האלה יכולתי להרוויח הרבה יותר מאשר ממשכורותיי בעבודות הציבוריות והממשלתיות, ולהשקיע פחות זמן עבודה. אך נשאלת השאלה, האם היו פונים אליי או מזמינים אותי לעבודות פרטיות אלו, לולא מעמדי הציבורי והאקדמאי?
הפסקתי לחלוטין עבודות חיצוניות, למעט שיפוט של עבודות דוקטורט שמופנות אלי מאוניברסיטאות שונות בארץ (שמכל אחת יוצאים לי כמה מאות שקלים לאחר ניקויי מס). אני מסכים לשפוט (למרות ששיפוט כל עבודה כזו גוזל ממני הרבה זמן), כי אני זקוק שגם אחרים ישפטו את התזות של התלמידים שלי.
על כל שאר העבודות הפרטיות ויתרתי ובזמן שהתפנה, אני מעדיף ללכת להצגת תיאטרון או לקונצרט וגם לכתוב בבלוגים שלי. כמו שאומרים - דברים בשביל הנשמה.
עתה נשוב לענייני חשבונות הבנקים. המשכורות שלנו מפוזרות בין שני בנקים. בתור עובד מדינה, אני פטור מעמלות ומשלם עמלה מופחתת משמעותית על פעולות במטבע חוץ, באחד הבנקים. בכל זאת אני מקבל כמה פרוטות מחו"ל עבור שכר סופרים וכל חצי שנה אני מקבל המחאה בסכום של כמה מאות דולרים מממשלת ארצות הברית, על פטנט - שנרשם בעקבות המחקר שלי, כשהייתי פוסטדוקטורנט במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים. משום שאני לא אזרח אמריקאי, אני מקבל פרומילים על הזכויות לפטנט ולא אחוזים...
שני הבנקים יודעים שיש לנו חשבונות כפולים, ולכן הם מתחרים עלינו בריביות שמעניקים לנו על השקעות וחיסכון. גם הבנק השני הפחית לנו את עמלות העובר ושב. בשני הבנקים אנחנו לא משלמים עמלת רכישת ניירות ערך. במצבנו אנו יכולים להתמקח. האמינו לי שאפשר להתמקח ולקבל תנאים מועדפים משמעותיים בהרבה.
אני זוכר שבילדותי, אבא שלי היה מתרגז על עוולות הבנק, כולל הריביות על האוברדראפט. פעם אחת הוא הוציא כמחאה, את כל המשכורות שלו במזומן בתחילת החודש, במשך כמה חודשים, עד שמנהל הבנק התעשת והסכים לשפר את האשראי בחשבון.
אבא שלי גם לא נבהל מהבירוקרטיה, והיה מעביר את החשבון שלו מבנק לבנק, שנתן לו תנאים טובים יותר. למדתי ממנו שאפשר להתמקח עם הבנקים. הוא בכלל היה נוהג להתמקח בחנויות ובבתי עסק, גם כשעל המוצרים היה פיקסד פרייז ובדרך כלל הצליח.
מקור: atzuma.co.il
אז האם כדאי להחזיק שני חשבונות בבנקים שונים? תלוי: למי שבקושי גומרים את החודש - בהחלט לא כדאי. אבל,לבני זוג ששפר מזלם ונשארו להם כספים לחיסכון והשקעה - בהחלט כדאי, כי יכולת המיקוח שלהם תהייה גדולה יותר.
צרות של "עשירים"? בהחלט לא - אני עובד כמו חמור, חי יחסית בצנעה, ורוצה רק לסדר את הילדים בחיים.
נכון שלא צריך לרחם על מי שחי רק ממשכורת של פרופסור באוניברסיטה, אבל יחסית למספר שנות הלימוד שהקדיש, מדורי הגהינום שהוא צריך לעבור לקביעות ולקידום בדרגות שלו, ויחסית לאקדמאים בעלי מקצועות חופשיים - הוא מרוויח מעט. גם הרבה הרבה פחות ממנהל סניף בנק, או מרופא שהוא הכשיר באוניברסיטה וכעת עובד בקליניקה פרטית, או מקרוב שלי שלמד הנדסה ארבע שנים ועובד בחברת החשמל. וצריך גם לזכור, שבשל מסלול הלימודים וההשתלמויות בחו"ל, איש סגל אקדמאי ממוצע מתחיל לצבור פנסיה רק מגיל 35 ומעלה. אז לפעמים בארצנו גם פרופסור זקוק להשלמת הכנסה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
