לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חשיבה חופשית


מתובנות של מדען: עובדות לא נעלמות כאשר מתעלמים מהן!

Avatarכינוי:  קנקן התה

בן: 13

Google:  קנקן התה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אז מה קורה? כלום - בירוקרטיה


  

אז אחרי שזוגתי הייתה צריכה לנסוע למשרד הבריאות ולהפקיד שם בקשה לכסא גלגלים (שמגיע לי על פי חוק), ולבקשה היה צריך לצרף טפסים חתומים של:

 1. רופאת המשפחה, 2. אחות קופת חולים, 3. מרפאה בעיסוק של קופת חולים שמילאה מפרט טכני, 4. מקור וצילום תעודת זהות - משרד הבריאות אמור לאשר תוך כ 4 שבועות בערך.

 

מסתבר שהכל שם מתנהל באמצעות  טפסים ידניים ועל פי זמן ההמתנה הארוך לאישור, נראה כאילו האישור צריך לעבור סבב חתימה של כמה עשרות פקידים ולא אתפלא אם צריך לחתום גם המנכ"ל ושרת הבריאות. לא, סתם, אני באמת לא יודע מדוע צריך לחכות כל כך הרבה זמן לאישור על מה שמגיע על פי חוק, כדי שאז אוכל לפנות לאחד מספקי כסאות הגלגלים ברשימת המורשים. ואני לא יודע כמה זמן אצטרך עוד לחכות לאחר מכן עד שאקבל את הכסא. אז בינתיים אני מתנהל בכסא גלגלים מיד שרה, שכבר מזמן עברו שלושה חודשים ולכן בטובה מיוחדת מאריכים לי כל חודש תמורת 36 ש"ח וזאת בנוסף ל- 150 ש"ח ערבון שהפקדנו ביד שרה בהתחלה וכנ"ל גם עבור הליכון וכסא מיוחד לאמבטיה.

 

ולאחר יומיים זוגתי היתה צריכה להתייצב פעם נוספת במשרד הבריאות כדי לקבל כרטיס זכאות לפרוטזה. שוב תהליך ידני שבו מקבלים פנקס לבן שמזכיר פנקס חיסונים וטפסים (למילוי ידני) עבור בונה פרוטזות. ולאחר שבונה הפרוטזות יאשר ויחתום בטופס, הוא צריך להחזיר למשרד הבריאות, שיאשר לאחר (שוב) כארבעה שבועות.

 

ואז מצאנו ברשימה המורשית של משרד הבריאות בונה פרוטזות מוסמך - שהגיע אלי בדיוק לפני שבוע. אבל הוא שכח להביא גבס. אז הוא אמור להגיע לקחת מדידות רק היום  (בעזרת השם לדבריו). את הגבס בשבוע שעבר הוא שכח, אבל לקח גם לקח את הטפסים של משרד הבריאות שהחתים אותי כדי שיקבל את הכסף ממשרד הבריאות. אבל גם החתים אותי על טופס נוסף שבו אני מתחייב לשלם השתתפות עצמית של 25% לפרוטזה ראשונה.

 

על מה אנחנו מדברים, שאלתי. בערך 2,500 ש"ח השתתפות עצמית. אבל אני משלם כל חיי כמה אלפים טובים לחודש מס בריאות, חשבתי ואמרתי לו שיש לי גם ביטוח רפואי משלים פלטינום שאמור לפי הפוליסה לכסות 75% מעלות פרוטזות וחלקי חילוף בניתוחים למיניהם. זה לא תופס הוא אומר לי, הביטוח לא כולל פרוטזות חיצוניות וחוצמזה 75% אתה מקבל מהמדינה עם או בלי ביטוח. זה נכון, אבל אם ביטוח פלטינום היה משלם שלושה רבעים מהרבע שאני חייב, כפי שהבנתי מהפוליסה  - ההשתפות העצמית היתה רק 625 ש"ח במקום 2,500. וזה לא שההגבלה הזו כתובה בפוליסה באותיות קטנות, אלא לפי הפירוש שלהם שפרוטזה לא נחשבת תותבת. הבנתם את זה?

 

אז אני באמת לא מבין מדוע אני בכלל משלם ביטוח פרטי פלטינום שאמור לכסות למשל אמבולנסים (ובפועל רק עבור שתי נסיעות לשנה) ועבור פרוטזות (ובפועל זה לא חל עלי)?

 

ומה זאת אומרת שאני צריך לשלם כעת עבור פרוטזה ראשונה? אני שואל. זה אומר שזה זמני ויש גם שניה ושלישית? כן, עונה בונה הפרוטזות. זו פרוטזה ראשונה שיש תוך כדי השיקום ולאחריו להתאים ולשנות (כי הגדם מתכווץ ומשנה צורה בלחץ) וכף הרגל בפרוטזה הראשונה רחבה וללא גמישות תנועה. ויותר מאוחר צריך לבנות פרוטזה חדשה יקרה יותר המותאמת לצרכיי. ובכל פעם אני צריך להשתתף ב- 25%. ומה קורה לנכים שאין ביכולתם לשלם השתתפות עצמית כזו? נגזר עליהם לשכב במיטה ולקפץ ברגל אחת בהליכון כל ימי חייהם? נו טוב, אומרת מנהלת הלישכה במשרד הבריאות - צריך קודם כל להיות זכאי לקצבת סעד, למלא טפסים ולהגיש בקשות לוועדות...

 

נו טוב, אז מהו לוח הזמנים לקבלת פרוטזה? למשרד הבריאות יקח עוד כארבעה שבועות (כמו באישור של כיסא גלגלים) לאשר ולחתום על הטופס המסדיר את התשלומים לבונה הפרוטזות.  מכיוון שהוא שכח להביא איתו גבס, הוא יגיע בעזרת השם היום לאחר שבוע (כי רק בימי שלישי הוא עובר במילא ביחידת השיקום של הדסה שהיא 5 דקות מביתי), ולמדידה האחרונה (מי יודע כמה?) אני חייב להגיע למכון כי רק שם יש מכשור הדרוש למדידה אחרונה. וזה אומר שאני אצטרך להתנייד שוב הלוך וחזור עם אמבולנס למדידה האחרונה, שהפלטינום כבר לא ישלם מאחר שכבר נצלתי  את המכסה לשנה הקלנדרית הזו . ולאחר מכן מה קורה? שאלתי. אז לאחר שמשרד הבריאות יאשר (אולי בעוד 4 שבועות בעזרת השם) יקח לנו לבנות את הפרוטזה כ- 7-10 ימים אמר בונה הפרוטזות.  וזאת בהנחה שהוא לא מתכוון לימי עסקים.

 

ולאחר מכן יצטרכו לערוך התאמות ותיקונים כשאהיה בשיקום. ולמי שקרא את העדכון הקודם, בכלל לא בטוח שאוכל להתקבל לשיקום, כי יש תור שעדיין לא נקבע ("נחזור אליך בעוד חודש וחצי בערך ואם לא, אז תתקשר!", אמרה מנהלת השיקום)  וחוצמזה למרות שחזרו 3 בדיקות שאני כבר לא נשא של חיידק בית חולים  (שנדבקתי בו באותו בית חולים של השיקום), אני ממשיך להיות מצורע בעיניהם  לפחות 6 חודשים וזה תלוי באישור של המיקרוביולוג הראשי של בית החולים אם בכלל יקבלו אותי שם לשיקום.

 

אתמול התקשרה רופאת המשפחה שלי לשאול לשלומי והיא נדהמה שאני עדיין לא בשיקום. כשספרתי לה על עלילות משרד הבריאות, מה הייתה תגובתה? "כשמשרד הבריאות צריך משהו מאיתנו (הרופאים) הוא רוצה את זה מהיום למחר ולא מחכה 4 שבועות. אתה חייב להוציא את זה לעיתונות".  טוב היא לא יודעת שיש לי בלוג והנה אני מתחיל להוציא את זה כאן.

 



 

בקיצור הכל בסדר ואני  צריך להיות שמח וטוב לב. לשבת חודשים בבית ולהזדקק לחסדי ביטוח לאומי. טיפול נהדר יש במדינה שהיא בעלת נסיון עם נכי מלחמה, טרור ותאונות דרכים. מדינה שקיבלה וממשיכה לקבל ממני ימבה של כסף עבור מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות.

 

וההורים שלי ששילמו כל חייהם ביטוח סיעודי, פתאום קיבלו החודש הודעה מחברת הביטוח שהם לא מבוטחים יותר, כי עברו את גיל 85 . ואם הם רוצים המשך ביטוח (שיתן להם עכשיו רק שישית מעלות אישפוז סיעודי)  - שיתחילו לשלם 2,600 ש"ח לחודש.  אז תאמרו לי בשביל מה הם שילמו לחברת הביטוח כל חייהם? וכשאני מגיע לדרוש פרוטזה, אז פתאום פרוטזה חיצונית לא כלולה. פשוט עבודה בעיניים. אני הולך לבטל את הביטוח פלטינום שלנו, די לי גם בזהב. כדאי לכולכם לבדוק מה אתם באמת תקבלו מביטוחי בריאות פרטיים אם חס וחלילה תזדקקו. 

 

אני עצמי לא עשיתי ביטוח סיעודי. לאחר שסירבתי, חזר אלי סוכן הביטוח עם בשורה משמחת - מעתה חברת הביטוח תשלם עבור אישפוז סיעודי עם קיימים שני תנאים בלבד ולא חמישה לפחות כמו מקודם. לאחר שלחצתי עליו לראות את הפוליסה במלואה (הוא לא כל כך רצה בהתחלה, אבל לא הייתה לו ברירה כי התעקשתי) - הסתבר שאחד משני הסעיפים שיקנו זכות השתתפות הביטוח מחייב אי שליטה בצרכים. מקודם היו צריכים להתקיים 5 סעיפים, כמו אי יכולת להתלבש לבד ושכאלה, ללא הכרח לאי שליטה בצרכים. הבנתם את זה? 

 

"אם יש לכם ביטוח רפואי, אז אין לכם ביטוח הראל" אומרת הפרסומת. אז לקרובת משפחתי היה ביטוח הראל באמצעות מקום העבודה. ולאחר שהתגלה גידול סרטני בכלייתה - הייתה צריכה לעבור בדחיפות ניתוח (פרטי) להסרת הגידול בשימוש ברובוט. עלות ניתוח כזה 40,000 שקל. חברת הביטוח סרבה לשלם בטיעון שניתוח על ידי רובוט אינו כלול בפוליסה. מזל שלבעלה היה שירות משפטי יעיל במקום העבודה, והם הצליחו שחברת הביטוח תשלם. כיצד? משום שאמנם בפוליסה לא כלול סעיף ניתוח ברובוט, אבל מצד שני גם לא רשום בפוליסה שניתוח כזה אינו כלול. אז שילמו מחמת הספק ומהפחד שמקום העבודה יפסיק לבטח איתם.

 

שלא תזדקקו למדינה, למשרד הבריאות וחברות הביטוח שגוזרות עלינו קופון, ושליש מהחסכונות הפנסיונים וקופות הגמל שלנו הולכים על עמלות ניהול. אז אולי זה עדיין לא מעניין כאן את הקוראים הצעירים, אבל בהחלט יתכן שעד שנצא לפנסיה כבר נהייה כולנו מקרי סעד. 

 

  

נכתב על ידי קנקן התה , 4/2/2014 05:37   בקטגוריות משרד הבריאות, שיקום, פרוטזה, השתתפות עצמית, ביטוח סיעודי, חברות ביטוח, מס בריאות, ביטוח רפואי, ביטוח סיעודי  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-5/2/2014 10:19
 



סודיות רפואית מול זכות הציבור לדעת


 

לכאורה קיים חוק סודיות רפואית, שאמור למנוע חשיפת פרטי בריאותו של אדם. למרות החוק, כולנו יודעים שאנחנו מחוייבים בחשיפת התיק הרפואי לחברות ביטוח ופעמים רבות לצורך קבלה למקומות עבודה. וכמובן קיימים גם מצבים נוספים שבהם מידע רפואי רגיש נחשף לגורמים ממשלתיים, צבא וכדומה.

 

בפוסט הזה אספר לכם על קורותיי ואדון בצורך לחשיפת מידע רפואי כאשר חולה מסכן את הציבור. ובקיצור - סודיות רפואית מול זכות הציבור לדעת. מה שאספר כאן מעורר שאלות כבדות לגבי הסתרת גורמי סיכון לחולה ולאמון החולה במערכות הבריאות. האם יתכן שמוסדות הבריאות מפרים תקנות של משרד הבריאות תוך ניצול לרעה של הסודיות הרפואית? נשאלת השאלה גם היכן הביקורת של משרד הבריאות כדי למנוע סיכונים מיותרים לציבור.

 

למי שלא עקב אחרי קורותי, נדבקתי בחיידק בית חולים עמיד לכל האנטיביוטיקות שמכונה CRACK UP. בשל רשלנות של הצוות הרפואי במחלקה הפנימית שבה אושפזתי לבדיקות לפני הניתוח. בחדרי היו שני חולים כאלה. נאמר למשפחות ללבוש חלוקים כחולים חד פעמיים וכפפות במגע עם קרוביהם כדי לא להדביק את החולים הסמוכים. אבל חלק מהצוות הרפואי הסיעודי חשבו כנראה שהם פטורים מזה, וטיפלו בי חופשי לאחר מגע עם החולים האלה. התוצאה - נדבקתי. ושילמתי ביוקר על הרשלנות הזו. כל מוסדות השיקום סרבו לקבל אותי, למעט בית אבות סיעודי בסביבות ירושלים. בשלב זה אני עדיין לא חושף את שמו, כי אז זה כבר יהיה גלוי בגוגל. אסביר בסוף מדוע. אני עדיין לא סגור על דרך הפעולה שלי.

 

כידוע, משום כך אושפזתי בשיקום, כביכול בבידוד, במחלקה סיעודית עם זקנים, חלקם חולים קשים, חלקם גם תשושי נפש (למי שלא יודע - מקרים פסיכיאטרים).

 

במחלקה הזו ישנים בכל חדר 2-3 אנשים, בהתאם לגודל החדר. מכיוון שאני הוכרזתי כמקרה בידוד, לפחות זכיתי בפריווילגיה לגור לבדי בחדר כזה לשניים. בתמונה מתחת, הצצה לחדרי:    


 

על הדלת שילוט אזהרה "בידוד" וכללי התנהגות כפי שנראה בתמונה: 


 

הכל כביכול כפתור ופרח. אבל מי מהצוות מקיים את הכללים הבסיסיים המתבקשים? רק אחות אחת (שהייתה בהריון) הקפידה להכנס אלי עם חלוק חד פעמי.  משפחות חולים מחדרי הבידוד הסמוכים (מחולים במחלות מסוכנות שונות) קפצו על המציאה, ובמקום לעשות צרכיהם בשרותים הציבוריים או בשרותים בחדרי קרוביהם (כמובן טפשי ביותר לעשות זאת) - מצאו לנכון להכנס לחדרי ולהשתמש חופשי בשירותים שלי. מכיוון שהייתי פעיל ועסוק בפיזיותרפיה - חדרי היה ריק זמן רב במשך היום. ואני נוכחתי בעקבות מרשיעות באסלה שלא טרחו להוריד את המים. בנוסף תפסתי גם עובדי נקיון ששפכו לאסלה את מי שטיפת הרצפה השחורים ומלאיי החיידקים מחדרי כל החולים בבידוד מהסביבה. דלקות ריאות, מחלות זיהומיות קשות בדרכי העיכול ועוד כל מיני חולרות.

 

התלוננתי לאחות הראשית שמבקשת בעדינות מפועל הנקיון "להשתדל" לא לשפוך יותר מי שטיפה לאסלה ולפחות שידאג להוריד את המים. כלומר, העיקר שלא ישארו סימנים מרשיעים. טיפות הדרעק מלאות החיידקים המתיזות על מכסה האסלה - כנראה אינן מזיקות בעיני הצוות הסיעודי. וכשראיתי שהם מרימים כתפיים לתלונה של השימוש הציבורי בשרותים שלי, גמרתי אומר לחסל את התופעה. הפעלתי כושר יצירתי. הרי אני נמצא בבידוד, נכון? ולכן הרי מסוכן להשתמש בשרותים שלי, נכון?אבל מה לעשות? אף אחד אינו מתרשם משלט הבידוד בכניסה לחדרי.

 

אז החלטתי לעשות מעשה. שישימו לב ואפילו יפחדו.

הכנתי את שלט האזהרה הבא (בעברית, אנגלית וערבית) ותליתי אותו על דלת השירותים, כפי שאתם רואים בתמונה הבאה:  


 

 

נו טוב. השלט הזה כנראה באמת הפחיד ועשה את שלו. יותר לא מצאתי עדויות שימוש בחדר השרותים והאמבטיה שלי. במעשה זה לא דאגתי רק לעצמי, אלא גם לטובת החולים האחרים ובני משפחתם.

 

הכל היה כביכול טוב ויפה במשך החודש ומשהו הראשונים שלי בשיקום, עד שגיליתי שעומדים להעביר לחדרי כשותף את מ"ס (ראשי תיבות) שהיה בשיקום במוסד אחר והעיפו אותו משם כשגילו שגם הוא נגוע בחיידק בית החולים כמוני. כמובן נכנסתי לויברציות. אני כבר כמעט חודשיים מההדבקה ואולי אני כבר נקי (זמן נשאות ממוצע של החיידק 3 - 6 חודשים) והחדש רק נדבק. כמובן הקמתי צעקות שאין מן הראוי להמשיך למחזר את החיידק. הרי לא אוכל לקבל את שיקום הרכבת תותבת עם החיידק הזה. לכן דרשתי לפחות לעכב את ההכנסה של המשתקם השני, עד לבדיקה שתראה אם אני עדיין נשא. והבדיקה אכן הראתה שאני נקי מהחיידק. לפחות הרגשתי שניצלתי מהדבקה חוזרת שמתרחשת על פי רוב משימוש משותף בשרותים.

 

אבל לאחר מספר ימים נוספים גיליתי בתדהמה שהכניסו את המשתקם הזה לחדרי בהגנב, לעת ערב, כשלא נוכחתי בחדר. כבר לא היה עם מי לדבר. נשאר רק הצוות הסיעודי המצומצם של משמרת ערב. אבל ערכתי חקירה בדרכים שלי וגיליתי שהשותף החדש שלי נבדק לפני שגרשו אותו מהמוסד השיקומי הקודם ונמצא חיובי. כאמור, בלחץ שלי ערכו לי בדיקה לאחר כחודשיים מההדבקה ונמצאתי שלילי לחיידק. אבל באופן תמוה ערכו לשותף שלי בדיקה שלושה ימים לאחר שהגיע לכאן. וכעת נפנפו בפני שהוא שלילי כמוני לחיידק. להפטר מהחיידק הזה בשלושה ימים זה הרי בלתי אפשרי. בבדיקה הזו מכניסים מטוש לפי הטבעת ואותו שולחים עם מבחנה למעבדה לבדיקה. האם מישהו לא הכניס את המטוש למקומו הראוי? אני באמת לא יודע. בכל אופן לא הגיוני שהתוצאה תהייה שלילית לאחר שלושה ימים. נשאלת השאלה מדוע גם מיהרו לעשות לו את הבדיקה ולא חיכו כמוני כמעט חודשיים.

 

דרשתי בכל תוקף לדבר על הענין עם ב', סגנית מנהלת הסיעוד והיא הודיעה שהיא עסוקה ולא יכולה להגיע. והנה אני רואה אותה נכנסת לחדר האחיות שמאחורי דלפק הקבלה. בכלל לא התכוונה להתייחס אלי. ואז הרמתי את קולי בדלפק הקבלה והודעתי לצוות שאני לא מתכוון להשאר כאן ולא מוכן לזה שמנהלת הסיעוד מתעלמת ולא רוצה להפגש איתי. אני לא מוכן לעבור על זה בשתיקה. וכל האוכלים בחדר האוכל הסמוך ומשפחותיהם שומעים. ואז פתאום ב' יוצאת פניה אדומות ומתממת על כך שהתעלמה ממני.

 

בשיחה שהתנהלה בפרהסיה היא טענה שהמשתקם החדש שלילי כמוני לחיידק ומבחינתה אנחנו יכולים לגור באותו חדר. אבל היא כנראה לא מורגלת לאנשים קצת מבינים כמוני. אמרתי לה שחקרתי מה מצב המשתקם החדש ומה כתוב בתיקו לגבי הבדיקות וכי לא יתכן שהחיידק בילה במעיו רק שלושה ימים. כיצד בדקתי אתם שואלים? בואו נניח שהיה לי משתף פעולה. לא רוצה להסגיר את המקורות שלי, שנשברו לאחר שחקרתי אותם. ואז מנהלת הסיעוד האדימה ואמרה בכעס: "אני לא מוכנה שלא ישמרו כאן על סודיות רפואית".

"זאת אומרת שאת שומרת על סודיות רפואית כדי לסכן מאושפזים כאשר חסר לך מקום מגורים" הקשתי ושאלתי אותה. "וחוצמזה, אם אני שלילי לחיידק, מדוע אני צריך להמשיך ולהשאר בכלל במחלקה הזו ולא לרדת למחלקת השיקום למטה (שאינה מכילה חולים ומודבקים למיניהם). ואז החכמה הזו אמרה: "כן, אבל עדיין לא עברת בדיקה רגישה יותר נוספת (בדיקת PCR). מבחינתי אתה עדיין נגוע וצריך להיות בבידוד כדי לא לסכן את האחרים". התעצבנתי. עד כאן. כשנוח לה (להכניס אלי חולה) אז פתאום אני והוא שליליים לחיידק ולא מסכנים אחד את השני. שתחליט. אבל היא הלכה לדרכה. 

 

הודעתי שאני לא מוכן להסתכן ולהדבק שוב בחיידק שימנע ממני המשך השיקום ולכן אני לא מתכוון לגור יותר בחדר שלי עם השותף. הודעתי שאני מתכוון לישון מול תחנת האחיות עד שיוציאו מחדרי את השותף הזה. בנוסף לא נגעתי בארוחת הערב שלי. הצוות השאיר אותה עד הבוקר לאחר שהודעתי שאני מפסיק לאכול. שאלו אותי מדוע אני עושה שביתת רעב. עניתי: "לא שביתת רעב - פשוט כדי שלא יהיו לי יציאות ואזדקק לשימוש בשרותים". את מימיי הטלתי בבקבוק מול תחנת האחיות.

 

בכל זאת הייתה לי יציאה ולכן השתמשתי בשרותים שמול תחנת האחיות. השרותים האלה לא ממש שרותי נכים ולא מצויידים בידיות מתאימות בקיר, אבל הסתדרתי. וכשצוות הסיעוד ראה שיצאתי משם, הם נכנסו ללחץ והיו צריכים להשתמש בשרותים מרוחקים יותר. בעיה שלהם לא? הרי אני נמצאתי שלילי לחיידק כבר בשתי בדיקות בלתי תלויות. צריך רק אישור נוסף בבדיקת PCR וזה יקח לפחות עוד שבוע שבועיים עד שנקבל את התוצאה.

 

ואז באותו ערב הגיע לביקור המנהל החדש של בית האבות הסיעודי שרק נכנס לתפקידו ונמצא בחפיפה עם המנהלת היוצאת. הוא מציג את עצמו בפני צוות הערב ושואל כמה חולים יש במחלקה. 38 אומרים לו. "לא, רק 37 אני אומר לו" והוא שומע כביכול לא שומע והולך לדרכו.

 

וכל הלילה אני שרוע נים לא נים מול תחנת האחיות על כיסא הגלגלים. מניח רגלי על שני כיסאות וכריות שביקשתי בערב. בלילה הזה ראיתי את האחות האחראית ישנה כל הלילה וצילמתי אותה. התמונה בפוסט הקודם. בבוקר מגיע צוות משמרת הבוקר הודעתי שלא אזוז מפה ומיקמתי את "ציוד השינה" המאולתר שלי באמצע חדר האוכל. שוב לא נגעתי בארוחת הבוקר שלי. אני כבר בצום מארוחת הצהרים מאתמול.

 

הצוות בלחץ. עוד יותר רופאת המחלקה. ואני עוזב את המחלקה יורד במעלית עם כסא הגלגלים ומגיע למשרדו של המנהל כדי לדבר איתו. הוא איננו. יגיע רק ביום ראשון, כך אומרים לי. היום יום חמישי. הסברתי למזכירה ולעוזר שאני מתכוון לבלות בחצר כל סוף השבוע עד שמהמנהל יפתור לי את הבעיה ואני יוצא בהפגנתיות מהבנין לחצר המוסד.

 

לאחר כשעתיים, יוצאים אלי לחצר הרופאה שלי מלווה במנהל שהגיע. הוא ביקש ממני לתת להם צ'אנס עוד מעט זמן לפתור את הבעיה. אמרתי שיקחו את הזמן שלהם אך מכאן אני לא זז. ואז לאחר זמן מה שולחים את מנהלת הפיזיותרפיה שלי לשכנע אותי שאני חייב לישון ולאכול. כיצד אוכל בכלל לעשות פיזיותרפיה היום היא מציינת. עניתי לה שאני מוכן לוותר על הפזיותרפיה המצויינת שאני מקבל כאן ולו רק שלא אדבק שוב בחיידק הארור הזה. והיא התחילה להזיל דמעות כשהמשכתי לעמוד על שלי. באמת היה צר לה עלי.

 

ארוחת צהריים. שוב אני מוותר עליה. אני כבר בצום 24 שעות. שולחים לשכנע אותי ואני בשלי. מישהו זוטר מצוות המנהלה מתגנב אלי ואומר בהערצה. אתה הולך לנצח כאן. הם פשוט מנסים לשבור אותך. תחזיק מעמד הוא אומר לי.

 

ממש לפני ארוחת הערב, מפנים את השותף מהחדר. פתאום מצאו מקום בשבילו בחדר אחר. אני דורש ניקיון יסודי בחדר ובשרותים שלי עם אקונומיקה. לאחר מכן ביקשתי טונה של תמיסת חיטוי וספוגים וחיטאתי בעצמי את האסלה, הכיור, הידיות והכל באופן יסודי. את הארונות המכתבה וכל דבר בחדר. רק אז הלכתי לאכול ולשבור את הצום. דרך אגב על הפיזיותרפיה באותו יום לא ויתרתי. עשיתי אותה כמעט ללא שנת לילה ובצום. שתיתי רק מים.

 

עוד שבוע חולף והמוסד אינו מקבל  התחייבות מהמוקד של קופת חולים לבדיקת ה-PCR שתאשר סופית שאני נקי מהחיידק. אמרו לפנות לסניף שלי בקופת החולים. זוגתי הלכה לפקיד בסניף שלי ומקבלת ברגע התחייבות. יקח עוד שבוע וחצי עד שתגענה תוצאות הבדיקה. אני שלילי סופי לחיידק. והשותף שרצו להשאיר בחדרי? נשאר בבידוד עד יום עזיבתי. אין לו תוצאות PCR ששוללות את קיום החיידק אצלו. וזה מראה כמה צדקתי וטוב שנלחמתי, עם כל הסבל.

 

אבל יום לפני שמגיעות תוצאות הבדיקה, יום חמישי בערב ושוב מגניבים לי שותף חדש לחדר. הוא הגיע באמבולנס מאישפוז בבית חולים. אני נכנס לחדר בדיוק כאשר שני האלונקאים ממד"א משכיבים אותו במיטה, והם לבושים בחלוק בידוד כחול חד פעמי. חמת זעם תקפה אותי. שוב מכניסים לי מישהו עם חיידקים מסוכנים כלשהם ואשר זקוק לבידוד. אין לי למי למחות. שוב צוות מצומצם של ערב. אחראית הסיעוד במחלקה לא תגיע עד יום שני ורופאת המחלקה גם היא לא עובדת בסופי שבוע ותגיע רק ביום ראשון. תמיד הם עושים את זה לקראת סוף שבוע.

 

צוות הסיעוד הזוטר אומרים לי שהחולה החדש אינו בבידוד. אני לא מאמין להם ושואל "אז מדוע חלוקי הבידוד של האלונקאים שהביאו אותו נמצאים בפח האשפה בשרותים שלי?" "סתם, זה רוטינה שלהם" הם אומרים לי ואני יודע שצוות מד"א אינו לובש חלוקים כאלה כך סתם, אלא אם החולה צריך להיות בבידוד. ואז אני מקשה ושואל מדוע הם מטפלים בו עם חלוקים וכפפות. ואחד אומר לי שאת החלוקים הם לבשו בטיפול בחולי בידוד בחדר הסמוך. ואז בכלל התפוצצתי מכך שאם זה נכון, אזי הם מעבירים חיידקים מסוכנים מחולה לחולה בגלל שהם אינם טורחים להחליף חלוקים וכפפות מחולה לחולה. יצאתי מהחדר בזעם, לא לפני שהטיפש אומר לי, עכשיו תצטער שלא רצית את השותף הקודם.

 

הגעתי לתחנת האחיות ושוב התכוננתי לעשות שם ליל שימורים. את ארוחת הערב לא אכלתי. התחלתי לעשות תחקיר רפואי (ושוב לא אסגיר את המקורות שלי). החולה הזה אושפז בבית חולים עם חיידק MRSA שהוא בעל עמידות נרחבת לאנטיביוטיקות שונות. החיידק הזה תוקף ביתר שאת אנשים בעלי מערכת חיסון חלשה. בארה"ב מת אדם אחד מהחיידק כל 30 דקות. כ- 20% מהנדבקים מתים מהחיידק. בישראל מתים מהחיידק 4,000 אנשים מדי שנה. הם מועברים על ידי צוותים רפואיים המקפידים על רמת הגיינה נמוכה. הם גם נוטים לעבור דרך מכשירים רפואיים. בבית החולים טיפלו בו באנטיביוטיקה ושחררו אותו כאשר הבדיקה שלילית. אבל אני לא טיפש. אני יודע שצריך לחכות ולעשות בדיקה נוספת שתשלול קיום החיידק לאחר זמן נוסף.

 

אני שוב מתמקם לשינה בחדר האוכל מול תחנת האחיות. אמנם החולה הזקן הזה מחובר לקטטר ולא יכול לרדת לשירותים ולפחות שם לא אדבק ממנו, אבל הבנאדם פסיכוטי ומושך כל הזמן את צינורות הזונדות שמזינות אותו. כל התכולה נשפכה על הרצפה ונמרחה על ההליכון שלי. אתם הייתם מוכנים לישון בחדר הזה? כשהכל  נשפך והוא מיבב ללא הרף.

 

זה האיש (שמו שמור במערכת):  

 

למחרת בבוקר, יום שישי, מופיעה שלא כהרגלה רופאת המחלקה. אני שוטח בפניה את מחאתי ושוב אני שומע נימת טרוניה על כך שיש לי משתפ"ים החושפים סודיות רפואית בפני ולא יתכן ככה. ואז היא אומרת שלא אחשוש כי בבדיקה האחרונה בבית החולים מצאו שהוא שלילי לחיידק MRSA. יש לו רק קלבסיילה. אוי למשמע אוזני. הרי זה CRACKUP מיודענו. "לא, לא - זה לא הזן המסוכן" היא אומרת. אבל איך לא, אם הוא הגיע מבית החולים עם חיידק הקלבסיילה, תוך כדי כך שהוא מטופל באנטיביוטיקה לחיידק MRSA - הרי זו קלבסיילה עמידה.

 

וחוצמזה היא אומרת שהוא אינו משתמש בשרותים ולכן יקשה עלי להדבק ממנו. והיא מתעקשת ואומרת לי לא לדאוג. החולה הזה לא בבידוד. ואני מקשה עליה: "אם החולה הזה אינו בבידוד, כיצד אתם מסכנים אותו ומאשפזים אותו איתי, שאני בבידוד? זכרו, עדיין לא התקבל אישור סופי שאני נקי ולא מסכן חולים אחרים. ואז הרופאה קלטה שאני קלטתי את זה ומיהרה בהיסטריה לברר בהדסה אם כבר יש תוצאות לבדיקת הנשאות שלי. היא נשמה לרווחה, כי הכניסו את החולה הזה לחדרי לפני שידעו את התוצאה.

 

ואז ציינתי בפני הרופאה שהוא מוציא כל הזמן את הצינורות מגופו וכל הנוזלים נשפכים על הרצפה. לכן, גם אם הוא אינו משתמש בשירותים הסכנה גדולה. ואז הרופאה פולטת בכעס שהיא נתנה לצוות הסיעוד פקודה לתת לחולה הזה הלידול (תרופה אנטי פסיכוטית) והם לא נתנו לו. בגלל זה הוא משתולל ומושך צינורות. ובלילה הבא הערתי על כך לאח אחראי משמרת לילה כדי שיתן לו את ההלידול שהרופאה רשמה לו. והפעם הוא התעצבן כיצד מגלים לי סודות רפואיים. האמת היא שלא מגלים לי, הם פשוט פולטים בחקירות שתי וערב שלי. אני רק מקשיב ורושם.

 

אז כדי שאני ארגע, מכריזים רשמית ששנינו איננו צריכים בידוד ואני מרגיש כמו אדם דתי שאוכל בשר פיגולים עם הכשר מהרבנות. אז אמנם באמת הוא אינו משתמש בשרותים וזה מוריד את סיכויי ההדבקה, אבל מה אני מוצא בפח האשפה בשרותים? 



 

את כל החיתולים, הכפפות ושאריות החומרים שטיפלו בו בפצעי הלחץ המזוהמים שלו. נעשה את זה קצר. התעצבנתי ותליתי את השלט הזה מעל לפח האשפה: 


וזה לא עזר, ובמקום לזרוק בפח האשפה של עגלת הטיפולים, הם המשיכו לזרוק בפח האשפה בשרותים שלי. וחלק פשוט נשאר על הרצפה, כאשר השלךיכו לפח האשפה והחטיאו.   


 

ואני צלמתי וצלמתי. והם כנראה התחילו לחשוש שאפנה עם כל החומרים האלה למשרד הבריאות. ופתאום אב הבית הקמצן שחוסך בפיג'מות, במגבות ואפילו באוכל לחולים (אבל זה כבר נושא לפוסט אחר), פתאום אישר החלפת פחי האשפה - לפחים חדשים עם מכסה ודוושה, שזה הגייני יותר. אבל אני לא הסכמתי, כי אין לי רגל שלמה להשתמש בדוושה לפתיחת המכסה. אז הם היו צריכים לפרק את המכסה ושוב נשארה סכנת ההדבקה.

 

הפוסט הזה כבר מתחיל להיות מאוד ארוך ונשמע שאני חופר, אז על השאר אכתוב בקיצור. בגלל החששות שלי גיליתי שהצוות אינו מקפיד על נהלי חדר בידוד כפי שאתם יכולים לראות בשלט הזה התלוי בכניסה לחדרי הבידוד: 

 

 

ופתאום הבחנתי שמטפלים מסויימים לא רק אינם מחליפים חלוקי בידוד וכפפות מחולה לחולה. ובדקתי ומצאתי מעדויות של חולים - שלושה חולים נשאים בחדר אחד כל אחד נושא חיידק אחר. אחד נשא של שלושתם. איזה בידוד זה, שמסכנים כל חולה בהדבקה בחיידק של שכנו? 

 

באחד הימים כשעברתי בתחנת האחיות, אני שומע את ב' סגנית מנהלת הסיעוד אומרת בטלפון: "מבחינתי אפשר לאשפז באותו החדר את שני החולים, שלאחד חיידק מזן A ולשני זן B. מבחינתי זה אותו דבר". נדהמתי לשמוע את זה. ראשית זה כמו לומר שנגיף צהבת מזן B הוא בדיוק כמו זן A בדרגת סיכונם. שניהם אמנם גורמים לצהבת, אבל בעוד שצהבת מזן A חולפת בדרך כלל ללא סיבוכים, הדבקה בזן B מסוכנת הרבה יותר ועשויה לגרום בעתיד לשחמת הכבד ולמוות. ושנית נדהמתי שהכרעות הרות גורל המסכנות את החולים נעשות על ידי סגנית מנהלת הסיעוד שהיא אחות ולא רופאה. נראה לכאורה שזהו סידור מצוין לרופאים, שמאפשר להם לחמוק מאחריות וכך הם לא צריכים להכריע בניגוד לרצון ההנהלה או בשל שיקולים כלכליים.

 

תיעדתי כמה מהצוות נכנסים לחדר האוכל עם החלוקים והכפפות שטיפלו בחולים בבידוד. נכנסים גם למטבח ונוגעים בכוסות וסכומים בכפפות שנגעו בחולים. והבחנתי בכוסות פלסטיק שלא נשטפו כראוי והם מדיפים ריח בושם של השותים למיניהם. ובכלל מדוע חוסכים בכלים חד פעמיים כאשר חלק מהחולים בבידוד אבל אוכלים מאותם כלי אוכל כמו כולם. ואני מתלונן בפני האחות מנהלת המחלקה, מבלי להסגיר את שמות הפושעים. והם חוטפים, כי המנהלים חוששים שאביא את כל החומרים למשרד הבריאות. ולמרות שלא ציינתי שמות, העבריינים הספציפים התחילו לנטור לי ולנסות להתעלם ממני. ולי כבר לא איכפת. בעוד מספר ימים מועט אני בחוץ. עוזב את המקום.

 

ואני תחת מעקב כבד של ע' ו-מ'. שני "מרגלים" מהצוות. מפתיעים אותי ומופיעים משום מקום בכל חור שהתחלתי לצלם בו עדויות מרשיעות ושואלים מדוע אני מצלם. וכבר התחלתי לחשוד שיש מצלמות נסתרות שבהם הם עוקבים אחרי "מבקר המדינה"  הזה שצץ להם. ויתכן שגם אחרי שאר המאושפזים? הם תמיד הופיעו בהפתעה בכל פעם שהתחלתי לצלם. אבל יש לי כעת חומרים נוראים על אי תקינות במקום הזה.

 

יום לפני שעזבתי שפכתי בפני מנהלת המחלקה והדיאטנית (שעליה אספר בפוסט אחר) את כל אשר על ליבי וראיתי את מבט האימה וההתגוננות שהתפשט על פניהן. כפי שראיתי על פניהן כאשר הגיע קצין משטרה לחקור, בעיקבות מאושפז שהתלונן על התעללות לכאורה במוסד. הן נכנסו להסתגר בחדר האחיות (לתאום עמדות?) ויותר לא ראיתי את המנהלת עד לעזיבתי למחרת.

 

בתחילה חשבתי לכתוב למנהל המוסד מכתב מסכם על כל התרשמויותי במוסד  לחיוב ולשלילה עם העתק למשרד הבריאות (לאחר שבקשתי ממזכירתו להפגש איתי לפני שאני עוזב והוא לא מצא לנכון). היו עוד בעיות רציניות נוספות שחשבתי לכתוב במכתב הביקורת. אבל בינתיים לא שלחתי את המכתב הזה כי הרגשתי שהדברים לא יתוקנו באמת. ראשית אישתו של מנהל המוסד היא אישיות בכירה במשרד הבריאות. וגם אם ינקטו בכל זאת איזה שהם צעדים - יענשו השין גימלים שם ולא מי שצריך. כשהייתי שם נלחמתי בשבילי לבריאותי. שהנותרים שם ומשפחותיהם ידאגו כעת למצב שם.  אך אולי אני טועה? מה אתם הייתם עושים?

 

ואולי איזה עיתונאי ירים את הכפפה ויפרסם את החומרים שצברתי. ואולי כשאסיים לכתוב את הסידרה הזו, אצרף לרשימת הקטגוריות של כל הפוסטים בנושא - את שם המוסד והנפשות הפועלות. כי אז אתן לגוגל לעשות את העבודה. כי אז כל מי שיתעניין בבית האבות הסיעודי הזה כדי לאשפז את הוריו, יגלה גם את הפוסטים האלה,  לאחר שיבקרו באתר האינטרנט של המקום, שמשבח ומראה נפלאותיו של המוסד בתמונות. ולכשיראו את התמונות כאן, אולי ימהרו למצוא ליקיריהם מקום אחר? אז אולי זה יהיה אפקטיבי יותר מתלונה במשרד הבריאות? אנשים יצביעו ברגלים. מה אתם חושבים?

 

בית האבות הזה נקנה לפני 8 שנים על ידי רשת פרטית מסויימת, לאחר שהיה ידוע לשמצה בבעלות הקודמת. ההנהלה החדשה השקיעה הרבה כדי לשפר את התדמית הציבורית של המקום הזה. למעשה הצליחו לשפר את התדמית. לפחות למראית עין.  אבל ההתנסות שלי מעידה שיש להם עוד הרבה להסתיר. 

 

תוספת עריכה

 

הפוסט פורסם בבלוגים האורחים בדף חדשות עמותת ישראבלוג

 

 

 
נכתב על ידי קנקן התה , 3/12/2013 23:30   בקטגוריות סודיות רפואית, זכות הציבור לדעת, בידוד בסיכון, MRSA, חיידקי בית חולים, משרד הבריאות, בריאות  
54 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-8/12/2013 09:43
 



המיתוסים של הצמחונות והטבעונות


 

 

את הפוסט הזה אני כותב בעקבות שני פוסטים שפורסמו בענייני טבעונות והיו השבוע במומלצים:

 

האחד - http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=808650&blogcode=13300893

 

והשני -   http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=770972&blogcode=13296240

 

כיוון שלחלק מהדברים שנכתבו בפוסטים האלה או בתגובות אליהם - אין ביסוס מדעי, אני רואה צורך לכתוב פוסט זה, כדי לבחון את המיתוסים שהעלו לגבי הטבעונים/צמחונים מצד אחד ולגבי אוכלי הבשר, מצד שני. מצאתי לנכון להביא בפניכם את העובדות המדעיות לאשורן, בענייני צמחונות וטבעונות לעומת אכילה משולבת הן מהחי והן מהצומח.

 

סביר להניח שפוסט זה לא יהיה במומלצים ולכן לא כל אלה שקראו את שני הפוסטים הקודמים, יחשפו לפוסט זה. מטבע הדברים מובן ששלושה פוסטים במומלצים בפרק זמן קצר, באותו עניין, זה קצת יותר מדי. להבדיל, גם כתבות סנסציוניות מתפרסמות בעיתון בעמודים הראשיים ואילו ההתנצלויות שמגיעות לאחר מכן (כאשר המערכת או הכתב נוכחים בטעותם) מתפרסמות בהודעה קטנה, המוחבאת בעמודים הפחות חשובים בעיתון. ובכל זאת אני כותב פוסט זה בהיבט המדעי ומי שיראה יראה. הפוסט הזה יהיה ארוך, אבל לדעתי שווה להשקיע מעט מאמץ בקריאה.

 

ראשית, אני בהחלט יכול להבין אנשים שמפסיקים לאכול בשר בגלל טראומות שעברו. זכור לי שבכיתה יוד בתיכון, הכיתה שלנו יצאה לשבועיים שירות לאומי, בקיבוץ עין חרוד מאוחד. את הכיתה חילקו לשלוש קבוצות: האחת עבדה במסיק זיתים, השניה - בקטיף תפוזים והשלישית - בלול. אני שובצתי בקבוצת מסיק הזיתים. אבל כל קבוצה עבדה גם יום אחד, בשני הענפים האחרים.

 

באותם הימים הגישו כל יום בצהריים מנת פרגית שלמה, בחדר האוכל של הקיבוץ. כשהגיע יומי לעבוד בלול הבנתי מדוע. אני הולך לספר לכם דבר קשה, אך מבטיח לכם שלא ארבה על כך את הדיבור. כשעבדתי בלול, תפקידנו היה לתפוס את הפרגיות ולמלוק להן את ראשן. זו הייתה השיטה בקיבוץ, שהכשרות הייתה רחוקה ממנו והלאה. אני חייב לומר שזה היה מזעזע לעשות את זה לעופות - למלוק את הראש ולראות את הגוף רץ ומפרפר מספר פעמים, עד שחדל. אני חושב שבגלל שהתקשֵתי לראות את המראות, התקשתי גם לתפוס את העופות, שהתרוצצו בפאניקה, כשראו מה עושים לחברותיהן. יתכן שאם הייתי צריך לעסוק בעבודה זו שמונה שעות מדי יום, במשך שבועיים, גם אני הייתי הופך לצמחוני. אבל אף אחד מהכיתה לא הפך לצמחוני בעקבות כך. לעומת זאת לאחר עבודה במסיק הזיתים, כאשר עצמתי את עיניי כשהלכתי לישון בלילה, ראיתי מלא זיתים ורק זיתים. בעקבות זה, הפסקתי לאכול זיתים במשך מספר שנים.

 

 אין לי בעיה שיש אנשים החושבים שלאכול מן החי זה "רצח". יש לי בעיה שחלק מאותם אנשים רוצחים בני אדם במלחמות ובטרור, מבלי להניד עפעף. יש לי בעייה עם חלק מהאנשים האלה שהופכים את הצמחונות או הטבעונות למעין דת, ומטיפים לאוכלי הבשר כמטיפים הדתיים לחילונים. אך תגידו אתם הטבעונים, האם גם אריה שאוכל את טרפו הוא רוצח? האם הוא יכול לחיות על דיאטה של ירקות ופירות במקום? בוודאי שלא, כי האריה הורג את טרפו כדי להתקיים. הגנטיקה והביוכימיה שלו קובעים שהוא חייב להיזון מהחי, ובהמשך אסביר לכם מדוע.

 

עולם החי נחלק לפי אופן תזונתו לשלושה: לאוכלי בשר מהחי (ובהם תת-קבוצה של אוכלי נבלות), לאוכלי צמחים (צמחוניים), ולאוכלי כול (צמחים ובשר מהחי).

 

כל אחת מהקבוצות מותאמת לסוג התזונה שלה, במבנה מערכת העיכול, ובמסלולים הביוכימיים שמספקים אנרגיה מהמזון. ההתאמה הזו טמונה במטען הגנטי שלהם. הגנטיקה והביוכימיה מראות שהאדם מותאם לאכילה משולבת מהחי והצומח כאחד. הצמחונים והטבעונים מסרבים לקבל עובדה זאת. אך האם הם יכולים להסביר מדוע לאדם יש קיבה אחת ולא ארבע כמו לפרה? ומדוע האדם אינו מעלה גירה? מדוע האדם איבד את התוספתן (אפנדיקס מנוון) במהלך האבולוציה? האם אתם יודעים שמיני האדם הקדומים (ההומנידים) היו צמחוניים (כמו הקופים היום למעט השימפנזים)? האם אתם יודעים שגידול נפח המוח, שעשה אותנו למה שאנחנו היום, קרה כאשר חוליות הביניים של ההומנידים החלו לאכול חלבון מהחי. בתחילה תולעים ואחר כך חיות גדולות יותר.

 

כלומר, מוח מיני האדם המוקדמים החל לגדול ולהגיע לגודלו היום, בעקבות המעבר מתזונה צמחונית, לתזונה של תוספת חלבונים מהחי.

 

כיצד אנחנו יודעים זאת? כי ניתן לעשות אנליזה כימית של עצמות מאובנים, וממנה לדעת מה היה סוג התזונה של בעליהם. ובכן, התוספת של אכילת חלבון מהחי הייתה חיונית לתהליך גידול המוח והתפתחות המחשבה המאפיינות אותנו היום.

 

תשאלו ובצדק מדוע מוח הצימחוניים אינו מתנוון? ובכן תהליך גידול נפח המוח לא החל מאכילת התולעת הראשונה, אלא היה תהליך הדרגתי שהתרחש במשך הרבה מאוד דורות (במשך מאות ועשרות אלפי שנים) , בהן הותאמו מערכת העיכול והתהליכים הביוכימיים, לניצול מירבי ויעיל של סוג התזונה.

 

אז מה ההבדל בין חלבונים מהחי לחלבונים מהצומח? ראשית, כמות החלבון בצומח פחותה בהרבה מכמות החלבון בחי. לכן כדי לספק את כמות החלבונים הדרושים לקיומנו, צריך לאכול הרבה יותר מזון מהצומח מאשר מזון מהחי.

 

שנית, החלבונים מהצומח אינם מלאים כמו החלבונים מהחי. למה הכוונה? ובכן, החלבון עשוי מאבני בניין שנקראות חומצות אמינו. הגוף שלנו צריך 22 חומצות אמינו שונות, כדי לקבל את כל החלבון שהוא צריך. אבל, התאים שלנו יכולים לייצר את רובן פרט לשמונה, שאותן ניתן לקבל רק דרך האוכל שאנו צורכים. שמונה חומצות האמינו הללו נקראות "חומצות האמינו החיוניות".

 

רוב מקורות החלבון מן החי כמו בשר, עופות , דגים, ביצים, גבינות וחלב, מכילים את כל חומצות האמינו החיוניות ולכן, הם נקראים חלבון מלא. החלבון מן הצומח הוא לרוב אינו מכיל את אחת או יותר מחומצות האמינו החיוניות, ולכן, הוא נקרא חלבון לא מלא. לפיכך אצל צמחוניים, כדי לקבל את כל חומצות האמינו החיוניות לקיום, הם חייבים לשלב מספר מקורות לא מלאים שונים של חלבון צמחי, כדי לקבל חלבון איכותי ומלא. הם גם חייבים לאכול מספיק מכל אחד מהמקורות האלה כדי להשאר בריאים.

 

חשוב לזכור שחלבון מן החי כמו ביצים, חלב וגבינות הם חלבונים מלאים. בנוסף, חלב, ביצים, וגבינות עשירים במיוחד בשלוש חומצות אמינו חיוניות ( טריפטופן, ליזין, ומתיונין ) לעומת רוב החלבונים מהצומח, אשר מכילים כמות קטנה (אם בכלל) של חומצות אמינו אלו.

 

לכן, למי שרוצה להמנע ככל האפשר מאכילת בשר,כמות קטנה של בשר בשילוב עם חלבון מן הצומח יספקו ארוחה חסכונית שמכילה חלבון מלא ולא מכילה כמות גדולה של שומן רווי (שתורם לעליית כולסטרול אצל אנשים שיש להם בעייה בסילוק כולסטרול בכבד), לעומת צריכת מנה גדולה של בשר בארוחה.

 

ואתם הצמחוניים על תמהרו לחייך מתחת לשפם, על כך שדיאטה צמחונית מונעת כולסטרול גבוה בדם. גם אתם, שצורכים מרגרינה (במקום חמאה) ושומנים מוקשים במאפים ובפשטידות הצמחוניות שלכם, בגוף שלכם עשויה להצטבר כמות גדולה של כולסטרול בדפנות צינורות הדם ולסתום אותם - הגורם להתקפי לב ולשבץ מוחי.

 

אתם הצמחוניים חשופים יותר לעודף טריגליצרידים, שגם הם שומנים הפוגעים בגמישות של צינורות הדם וגורמים לתמותה מוקדמת. מדוע? כי אתם אוכלים בדרך כלל כמות גדולה יותר של פירות והסוכר שבהם הופך בגוף לטריגליצרידים.

 

אתם הצמחוניים שאוכלים כמות גדולה של פירות, יחד עם כמות גדולה של דגנים ופסטות למיניהן, המכילים מלא פחממות וסוכרים (כי אחרת אתם רעבים) - לכם יש סיכוי רב יותר לחלות בסוכרת. אתם כמו אוכלי הבשר, אם צורכים הרבה סוכר ומלח בתזונה שלכם - אתם מסתכנים בפיתוח סוכרת ויתר לחץ דם בעתיד. עוד אחד מהמיתוסים שחשוב לנפץ - אכילת שעועית וחסה לא תעזור לכם למנוע זאת, אם אתם צורכים הרבה מלח וסוכר. ולא משנה אם זה מלח ים או סוכר חום.

 

מצד שני, לכם אוכלי הבשר, חשוב לציין שאתם צריכים לגוון את המזון שלכם גם במספיק ירקות וקטניות, כדי לקבל מספיק סיבים מסיסים וויטמינים, החשובים לבריאות. כי הגוף שלנו מתוכנת כאוכלי כול - שילוב של מזון מהחי ומהצומח.

 

מה אכל האדם לפני מאה אלף שנה? בשר ציד ושורשים. התהליכים הביוכימיים שלו הותאמו לתזונה זו. לעומת זאת הגנטיקה והתהליכים הביוכימיים שלנו לא השתנו מאז. ברגע שהאדם התביית והחל לתרבת ולצרוך דגנים - התחילו הבעיות הבריאותיות. הגנטיקה של הגוף שלנו מתקשה להתמודד עם כמות הפחממות הרבה שבדגנים. לכן כאשר עוד נוספה לזה צריכה של סוכרים (סוכריות, שוקולד וכדומה), התחילו באדם בעיות ההשמנה ומגפת הסוכרת. כי כאמור הביוכימיה שלנו לא השתנתה, עם שינוי התזונה. בשר רזה אינו משמין וגם לא מכיל כמות גדולה של פחממות וסוכרים, להבדיל מהפירות והדגנים.

 

כאמור, המסקנה מעובדות מדעיות אלו היא שצריך לאכול אוכל מאוזן המשלב מזון מהצומח (ירקות ומעט פירות) עם מעט בשר, ולהגביל גם בצריכת דגנים וסוכר. האיזון הזה מתואר בצורת פירמידת המזון בכל ספרי הלימוד לתזונה נכונה, שהיא מומלצת על ידי משרד הבריאות האמריקאי והישראלי, ודיאטנים במוסדות הרפואיים השונים.

 



 

  

הבשר האדום הוא המקור העיקרי שלנו לברזל, החיוני ליצירת תאי הדם האדומים. לכן, למרות שיש ברזל (עם כי הרבה פחות) במספר צמחים, נפוצה האנמיה בקרב הצמחונים והטבעוניים. יתכן שאצל צעירים צמחוניים האנמיה פחות נפוצה (כי קיים מאגר ברזל די גדול מתקופת טרום-הצמחונות), אבל אצל מבוגרים יותר, כאשר ספיגת הברזל יורדת פלאים, האנמיה הופכת לשכיחה הרבה יותר. שכיח גם מחסור בויטמינים מסוג B, ויטמין E (שמצוי בכמות גבוהה בכבד ובדגים) וכן בחומצה פולית. מחסור בויטמין B12 וחומצה פולית - גם הוא גורם לאנמיה, עקב פגיעה בספיגת הברזל.

 

לכן, אם הטבעוניים נאלצים בשל כך לצרוך כדורי ברזל וויטמינים, המיוצרים בצורה כימית, אז ראשית הספיגה שלהם פחות יעילה מאשר צורכים אותם במזון. ושנית, אם הם חייבים לצרוך אותם בצורת כימיקלים - אז איפוא כאן הטבעונות?

 

אז למי שקשה לאכול בשר כי מגעיל אותו למשל, שבבית המטבחיים הכשר תולים את הפרות הפוכות וקשורות ברגליהן, לפני השחיטה (כדי שכל הדם יגר החוצה) - אז שלפחות יאכל דגים.

 

דגים הם בעלי חלבון באיכות גבוהה. בניגוד לשומן אשר נמצא בבשר חיות (בעיקר בבקר ובכבשים), לשומן אשר נמצא בדגים יש כמה איכויות טובות. שמן הדגים עוזר לשמור את רמת כולסטרול נמוכה בדם ולכן עוזר במניעת התקפי לב ושבץ מוחי. שמן הדגים גם עשיר בויטמין D.

 

***

 

התחלתי את הפוסט הזה בכך שהכי מפריע לי היא ההטפה של חלק מטבעונים בזכות הטבעוניות ובשלילת אכילת בשר כמוקצה מחמת מיאוס. למעשה, אין הם שונים ממטיפים פאנאטים דתיים ואחרים.  

 


 

 

 

למשל הפנאט הזה, שרבים הפכו לטבעוניים בגללו:

 

http://www.youtube.com/watch?v=omweihtaYwI&feature=player_embedded&oref=http%3A%2F%2Fisrablog.co.il%2Fedit%2Fpost_preview.asp%3Fblog%3D771819

 

 

אני בהחלט מסכים איתו שצריך להמנע מאכילת כמות מוגזמת של בשר ושצריך למנוע פיתום אווזים, גידול חיות משק והובלתם בצורה מחפירה ואכזרית. אך אני לא מסכים איתו עם רוב "העובדות המדעיות" כביכול, שהוא מאכיל את המאזינים שלו, בשבחי הטבעונות ובנזקים של שילוב אכילת בשר במזון. ואני אומר לכם שאילו אני הייתי נוכח בהרצאה שלו, הייתי מלבין את פניו בהוכחת הטיעונים השיקריים או הלא מדוייקים שהוא מוכר לאנשים תמימים, שאינם בקיאים בביוכימיה ובגנטיקה של האדם. חלק מהדברים שלו הם ממש "לוקשים". נקודה. הוא מצויין בסוגסטיה נבזית, בכדי לשכנע אנשים לעבור לטבעונות.

 

אני שומע אנשים טבעוניים, שזה לא מזמן הצטרפו למועדון הזה, שאין להם שום חסר של ברזל או ויטמינים (בהנחה שהם עושים בדיקות דם, לפחות אחת לחצי שנה) ומאז שהם עברו לטבעונות הם מרגישים מצויין. אז להם אני אומר, שהם ירגישו לא פחות מצויין ואפילו יותר, אם ישמרו על דיאטה מאוזנת של מזון צמחי ובשרי כאחד ואם ישמרו על איזון בין היחס של הפחממות לחלבונים שהם צורכים במזון. יותר חלבונים מלאים ופחות פחממות וסוכרים. ולכולכם אני אומר שאם תפחיתו את כמות המלח במזון, תמנעו גם יתר לחץ דם.

 

ולכולם, על דיאטה כזו שבה תרגישו שבעים ובשיא הכושר, שבה תפחיתו גם במשקל וגם תמנעו מחלות, אכתוב בפעם אחרת. אם תרצו להיות בטוחים שתקראו בעתיד את הפוסט על הדיאטה הזו, אתם מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.

 

לא אתפלא אם חלק מהצימחונים והטבעונים יגיב לפוסט זה, שאני מנסה להטיף להם בעצמי. שהם לא סומכים על דיאטנים ולא על רופאים ולא על ביוכימאים. אבל הם סומכים על שכנוע עצמי שהם מבינים טוב יותר מכל המומחים המקצועיים, או על שטיפות מוח של מטיפים חסרי אחריות. הם ימהרו למצוא ביוטיוב קליפ זה או אחר של אתלט חטוב,שמספר שהוא טבעוני ועל נפלאות הטבעונות. קליפ (סיינטיפיק יוטיוב) מבוים אחד, משכנע אותם שכל ספרי הרפואה, המדע והתזונה טועים. האם אותם משוכנעים ראו את בדיקות הדם שלו או את התיק הרפואי של אותו אתלט, או איזה תוספי מזון מלאכותיים או הורמונים סטרואידים הוא צורך?

 

אז אני בהחלט לא מנסה להטיף להם או לשכנע אותם לשנות את אורח חייהם. שיעשו מה שירצו. אבל איזה זכות יש להם להטיף כנגד אלה שאוכלים בשר.לכל אלה אני מציע להיות מעט יותר ביקורתיים וללמוד על הנושא מאנשי מקצוע ולא מאידיאולוגים או משרלטני רפואה משלימה למיניהם, שלחלקם תעודות מפוקפקות. עצוב כשהם מתרשמים מתואר דוקטור של שרלטן כזה - כאשר הדוקטוראט שלו בכלל בהסטוריה או בכלכלה.  

 

ולסיכום, שום תזונה קיצונית, לכאן או לכאן אינה בריאה לגוף האדם. לא אכילת בשר, ביצים וגבינות קיצונית מחד, ולא המנעות טוטאלית מהם מאידך.

 

אז איכלו נבון ותהיו בריאים.

 

*** 

 

הודעה חשובה לקוראי הבלוג: בנוסף לבלוג הזה, פתחתי בלוג חדש נוסף. שם הבלוג : דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח. אתם מוזמנים להכנס ולהכיר. אל דאגה, זה לא יבוא על חשבון המשך הכתיבה כאן ומקווה שתמשיכו ליהנות משניהם.

 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 9/6/2012 09:23   בקטגוריות צמחונות, טבעונות, תזונה, דיאטה, אבולוציה, בדיקות דם, ביוכימיה, ביולוגיה, בעלי חיים, גנטיקה, זואולוגיה, חברה, חומר למחשבה, מדע, מיתוסים, משרד הבריאות, סגנון חיים, סובייקטיביות, פילוסופיה, תרבות, ביקורת  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-15/6/2012 01:38
 



פתאום הופכים אותנו לחולים כרונים



 

פתאום מישהו במשרד הבריאות וקופות החולים מחליט לשנות את ערכי בדיקות הדם הנורמליות. מאותו רגע, אתם שנחשבתם עד כה לבריאים על פי בדיקות הדם שלכם, עשויים להיות מוגדרים כחולים כרוניים. האם יש לזה תמיד בסיס רפואי מדעי, או שעומדים מאחורי זה גם אינטרסים כלכליים? בכל מקרה, ברגע שבתיק הרפואי שלכם אתם מוגדרים כחולים כרוניים, אתם לא רק עשויים להדרש לצרוך תרופות. זה משנה גם את עלות ביטוחי החיים והבריאות שלכם. גם התביעות שלכם לביטוחי בריאות וביטוחי סיעוד עשויות להדחות, למרות ששילמתם דמי ביטוח במשך תקופה ארוכה. 





מקור התמונה: ויקיפדיה

  

 

כיצד נקבעו מהם ערכי בדיקות הדם הנחשבים לנורמאלים?

 

נשאלת השאלה כיצד נקבע תחום הנורמה לגבי מדדי הבדיקות הרפואיות השונות? הרפואה אינה מדע מדויק לגמרי, והגבולות אינם נקבעים שם בדיוק נמרץ כמו בפיזיקה, לגבי נקודות הקיפאון, והרתיחה של נוזל זה או אחר.

 

ברפואה ה"נורמאלי" מוגדר לאחר שמודדים ערך מסוים בדם של אלפי אנשים בריאים. כאשר מסכמים את הנתונים הסטטיסטים של מדגם הנבדקים, התוצאות מתפלגות בטווח מסויים של ערכים. באופן שרירותי לחלוטין, נקבע שטווח הערכים הנורמאלי והתקין הוא הטווח של הערכים הנמדדים ב-95% מהנבדקים הבריאים. הערכים של-5% מהנבדקים הבריאים שנמצאים בשוליים, כלומר בערכי הקצה הנמוכים או הגבוהים של הטווח, נחשבים לחריגים. לכן, הגדרת "נורמאלי" ברפואה הם ערכי הבדיקות הנמצאים בתחום הרחב של התוצאה השכיחה לגבי 95% מהאוכלוסייה הבריאה, או לפחות אלה שבהם לא התגלתה מחלה כל שהיא.

  

לפתע מסתבר שמה שנחשב לפני מספר שנים ואפילו לפני מספר ימים ל"נורמאלי",  מבחינת רמות הכולסטרול בדם, או של הסוכר, או של לחץ הדם - כבר אינו נורמאלי ותקין. המשמעות המיידית לכך היא שמספר גדול יותר של אנשים שנחשבו עד כה "בריאים", הופכים פתאום מבחינתו של הרופא המטפל לכאלה שיש להם גורם סיכון, ויותר מכך לחולים כרוניים שיש צורך לטפל בהם כדי להחזירם "לתחום הנורמה".

  

 

היסטוריית השינויים בערכי הכולסטרול הנחשבים לנורמאלים

  

לפני עשרות שנים, רמות כולסטרול בדם הנמוכות מ-280 מיליגרם לדציליטר, נחשבו לנורמאליות ותקינות. לאחר מכן, מחקריהם של החוקרים זוכי פרס-נובל Brown ו-Goldstein, הראו קשר ביולוגי בין כולסטרול ומחלות לב. בעקבות המחקר הזה, התברר לפתע שאלה עם רמת כולסטרול העולה על 240 מיליגרם לדציליטר נמצאים בסיכון גבוה למחלות לב בעתיד. לכן,בשנות ה-60 רמת הכולסטרול הנורמלית הורדה למתחת ל- 222 מיליגרם לדציליטר; בסוף שנות ה-70 הורידו את הרמה הנורמלית לתחום של מתחת ל- 210-215 מיליגרם לדציליטר.

 

ואז לאחר התעוררות שוק תרופות הסטטינים להפחתת כולסטרול,בשנת 1987, חברות התרופות מימנו סכומי עתק עבור מחקרים רפואיים שבחנו האם יש שיפור מובהק בתחלואת הלב ובתמותה ממנה, כתוצאה מהפחתת רמת הכולסטרול, על ידי שימוש בסטטינים.

 

בתחילת שנות ה-90 התברר ללא ספק שהפחתת רמת הכולסטרול ל-200 מיליגרם לדציליטר, משפרת דרמטית את מצב כלי הדם והלב ואת הסיכון למחלות לב ושבץ מוחי. לאחר מכן, הרף העליון החדש הופחת ל-180 מיליגרם לדציליטר, וכנראה שזה אינו סוף פסוק.

 

לסיכום, ראינו שערך כולסטרול תקין בדם הורד ממתחת ל-280 ל- 240 ואז ל-222 ואז ל- 210 וכיום ל-180.

 

היום כבר פחות מתיחסים לערך של הכולסטרול הכללי, כי הוא מכיל גם "כולסטרול טוב" (HDL) וגם "כולסטרול רע" (LDL). עד לאחרונה הערך המקסימאלי הנורמאלי של הכולסטרול הרע היה  120 מיליגרם לדציליטר. כיום כבר הורידו את הערך הנורמאלי למתחת ל-100 וכבר מכוונים לרמת כולסטרול-LDL הנמוכה מ-70 מיליגרם לדציליטר, לאלה הנמצאים ברמת סיכון מוגברת למחלות לב, בגלל השמנה, יתר לחץ דם או סוכרת. האם זה הסוף? הרי אפשר להוריד עוד עם שימוש בתרופות.

 

מסתבר שמלבד הכולסטרול הרע, מצטרפים הטריגליצרידים כגורם סיכון נוסף למחלות לב ושבץ מוחי. עד לאחרונה הערך הנורמלי של הטריגליצרידים היה מתחת ל- 180 מיליגרם לדציליטר, וכיום הורידו אותו כבר ל- 150 מיליגרם לדציליטר.

 

 

ומה לגבי רמת הסוכר בדם?

 

חשוב לאבחן סוכרת מוקדם ככל האפשר, אפילו בשלב שהנבדק אינו חש תחושות יוצאות דופן. שכן ככל שמקדימים לאבחן סוכרת ולטפל בה, כך נחסכות ונמנעות פגיעות קשות בעתיד: כמו מחלות לב, שבץ מוחי, אי-ספיקת כליות, פגיעה בראיה, ירידה בתחושה העצבית, מחלות כלי-דם קשות ולכן קטיעת איברים.

 

רק לפני כ- 30 שנה, החליטו מומחים בתחום הסוכרת שתחום הנורמה העליון לגבי בדיקת סוכר בצום, הוא 140 מיליגרם לדציליטר. פרוש הדבר היה שאם הנבדק נמצא עם רמת סוכר גבוהה יותר בדמו, הוא נחשב לחולה סוכרת.

 

עשר שנים לאחר מכן, החליט פּאנֶל של מומחי סוכרת להוריד את רף הנורמה העליון של הסוכר מ-140 ל-126 מיליגרם לדציליטר, וכמו כן הגדיר תחום "אפור" חדש לגבי אלה המוגדרים כקדם-סוכרתיים שערך הגלוקוזה בדמם הוא 110 עד 125 מיליגרם לדציליטר.

 

ממש לאחרונה, החליט איגוד הסוכרת האמריקני ( ADA), ובעקבותיו משרד הבריאות שלנו,  להנמיך את הרף העליון התקין ל- 100 מיליגרם לדציליטר. משרד הבריאות שלנו מיהר לאמץ החלטה זו.

 

שוב, גם מה שנחשב לרמת סוכר תקינה בצום ירד מ-140 ל-120 ואז ל-110 וכיום ל-100. 

 

 

הסאגה וההיסטרֶיה החדשה של ויטמין D

 

ויטמין D חשוב ביותר להתפתחות העצמות ושמירת תקינותם. חוסר בויטמין זה יכול לזרז גם התפתחות מחלות ותסמינים רפואיים אחרים. ליצירת ויטמין D ברמה תקינה דרושה חשיפה לאור השמש.

 

בשנות החמישים בארץ, נהגו לתת לילדים ויטמין D, בצורה של שמן דגים, שהיה לו טעם איום ונורא. ההורים נאבקו עם ילדיהם וכדי לשכנע אותם לשתות את שמן הדגים הזה, ערבבו אותו עם מיץ והוסיפו סוכריה כדי לסלק את הטעם המזויע.

 

לקראת סוף שנות החמישים, הגיעו למסקנה שאין צורך להמשיך לתת את שמן הדגים לילדים, כי ארצנו שטופת שמש ולכן אין מחסור בויטמין D.

 

לפני כ-3 שנים, פרצה היסטֶריה, כשפתאום גילו שלרוב האנשים בארץ יש מחסור רציני עד חמור בויטמין D. רופאת המשפחה שלי שלחה אותי לעשות בדיקת דם וערך רמת ויטמין D בדם שלי היה 13 יחידות (ננומול לליטר). מתחת ל- 30 יחידות נחשב למחסור, ומתחת ל-10 יחידות נחשב למחסור חמור ביותר.

 

בעיקבות הבדיקה, רופאת המשפחה נתנה לי הוראה להתחיל לקחת 3 כדורים ליום של ויטמין D (אפשר לקחת גם בטיפות, אך זה פחות נוח). ויטמין זה עולה לי עשרים וכמה שקלים לחודש, כי יש לי ביטוח משלים. לאחר 3 חודשים, בדיקת הדם שלי הראתה שרמת ויטמין D שלי עלתה מ-13 יחידות ל-26 יחידות. עדיין מעט מתחת לנורמה, אך משתפר. קיבלתי הוראה להמשיך לקחת את הכדורים כל חיי, אך הוראה חדשה של הנהלת קופת החולים לרופאים הייתה שאין צורך יותר לבצע מעקב בדיקות דם תקופתיות, לאלה שלוקחים ויטמין D. מטעמי חיסכון כמובן.

 

לפני כחודש רופאת המשפחה שלי נתנה לי בכל זאת הפנייה לבדיקת דם לויטמין D. הערך של ויטמין D שלי עלה פלאים, ל- 56 יחידות. שמחתי מאוד, כי הרי זה ערך גבוה בהרבה מהרף הנורמאלי שהיה 30 יחידות. לתדהמתי גיליתי שהעלו גם את רף הערך הנורמאלי התקין מ- 30 יחידות ל- 75-250 יחידות. פתאום רמת הויטמין D שלי שהיא גבוהה לפי הקריטריונים שמלפני 3 שנים, הפכה היום לחוסר. בגלל שינוי הערכים הנורמאלים, אני צריך להכפיל את כמות הכדורים שאני לוקח ליום. זה אומר שבמקום עשרים ומשהו שקל, אני צריך לשלם כמעט 50 שקל לחודש. האם זה הסוף? אולי בעוד שנה יחליטו שגם 75 יחידות זה חוסר.

 

 

מה משמעות הדברים?

 

בגלל שינוי ערכי התקן הנורמאלים של בדיקות הדם, יותר אנשים נחשבים היום  לאנשים בסיכון. עד כמה שהדברים נשמעים מאיימים, אין פירושם בהכרח שהאוכלוסייה נעשית חולה יותר, או שתהפוך לחולה יותר. אז אם זו דרך לשמור על עצמנו יותר בדיאטה נכונה, דיינו. אבל פתאום, ביום בהיר אחד, בגלל השינוי בערכי התקן הנורמאלים של בדיקות הדם, הרבה אנשים הופכים מסטטוס של בריאים לסטטוס של חולים כרוניים.

 

האם שינוי תקן ערכי הבדיקות הנורמאלים נובע בהכרח רק בשל בסיס מחקרי עובדתי, או שאולי פועלים כאן גם אינטרסים אחרים?

 

יש לזכור שחברות התרופות הן אלה שמממנות נתח גדול מאוד של המחקר הרפואי.לפיכך, מתעוררת המחשבה שמא חברות התרופות המעוניינות להרחיב את נתח האוכלוסייה הנזקק לתרופותיהן וצורך אותן במיטב כספו - הן הכוח המניע מאחורי המגמה הזו, של שינוי תחום הנורמה של בדיקות הדם. אי אפשר להתעלם מכך שיותר ויותר אנשים שנחשבו לבריאים, מוצאים עצמם לפתע כזקוקים לטיפול תרופתי. אי אפשר להתעלם שבעקבות זה, חברות התרופות מכפילות ואפילו משלשות את הכנסתן.

 

 

ומי עוד מרוויח מכך? חברות הביטוח!

 

משינויי ערכי הנורמה של בדיקות הדם מרוויחות גם חברות הביטוח. נניח שאתם נוסעים לחו"ל ומשלמים פרמיה יומית מסויימת עבור ביטוח רפואי בחו"ל. אם לפתע שינוי ערכי הנורמה של הבדיקות הופך אתכם לבעלי סיכון או לחולים כרוניים, הפרמיה היומית עבור ביטוח רפואי נוסקת פלאים. אם תמשיכו לשלם רק את התעריף הרגיל וחלילה תקבלו התקף לב בחו"ל, חברת הביטוח תסרב לשלם עבור הטיפול והאישפוז, כי פתאום יש לכם כולסטרול גבוה, שלא דיווחתם עליו.

 

 

מקור התמונה

  

 

כמובן שאם גם לא עברתם לפני הבדיקות חיתום רפואי, תשלמו בגלל כולסטרול גבוה פרמיה גבוהה בהרבה עבור ביטוח בריאות משלים, עבור ביטוח סיעודי ועבור ביטוח חיים. אם לא ידעתם שלפתע הפכו אתכם לאנשים בסיכון ולא דיווחתם לחברת הביטוח, במתכוון או שלא במתכוון - לא תקבלו פרוטה בתביעות עבור מחלות רבות, שיש קשר ביניהן לבין כולסטרול גבוה.

 

כל הכסף ששילמתם לחברת הביטוח במשך שנים רבות יֵרד לטמיון. הבנתם את זה?

 

 

מה המסקנה מפוסט זה?

 

יתכן שלמגמת שינוי ערכי בדיקות הדם הנחשבים לתקינים, יש לכאורה אינטרסים כלכליים ולא רק בריאותיים. ייתכן שצריך לחדול לבחון את בדיקות הדם במושגים של ערכים "נורמאליים", אלא במונחים של ערכים שצריך לשאוף אליהם. יתכן שיד המחליטים במערכת הבריאות קלה על ההדק.

 

יש לוודא שההחלטה לשנות את תחום ערכי הנורמה מבוססת באמת על נתונים מדעיים רפואיים מוצקים. ועד שאין נתונים המוכיחים מעבר לכל ספק שהגעה לתחומי הערכים החדשים  מביאה עימה יתרונות בריאותיים, יש להתייחס אליהם כהמלצה בלבד, לערכים שיש רק לשאוף אליהם. כי לתרופות יש גם תופעות לוואי.

אך האם לנו כמבוטחי בריאות יש את הכלים להעריך בעיה זו? ודאי שלא. אנחנו תלויים לחלוטין בהחלטות משרד הבריאות. 

 

אין ספק שלקיחה של תרופות סטטינים למי שיש כולסטרול גבוה באמת, מורידה את הסיכון להתקף לב או לשבץ מוחי. אבל לקיחה של סטטינים יכולה לפגוע באופן בלתי הפיך במסת השרירים ואפילו בתפקודי הכבד. לכן, הקדמת לקיחת סטטינים בגלל הורדה מתמדת של רף ערך הנורמה של הכולסטרול - עשויה להיות גם לא מוצדקת בגלל תופעות הלוואי.

 

במשרד הבריאות אומרים שהשינוים של רף ערכי הבדיקות נובעים מהחלטה מושכלת של מומחים. אך האם אין להתייחס להחלטות המושכלות האלה בחשדנות - בעיקר מפני שהן משתנות כל הזמן מהיום למחר?

 

לצורך גילוי נאות, אינני רופא אך אני ביוכימאי ומדען העוסק במקצועות הרפואה.

 

 

תוספת עריכה (טיפ):

רבים לא יודעים זאת, אבל לבדיקת שומנים (כולסטרול וטריגליצרידים) בדם, יש צורך בצום של 12 שעות! בצום של 8 שעות, הבדיקה עשויה להראות ערכים גבוהים יותר, שיעברו את סף הנורמה. אז אם אתם לא רוצים שירשם בתיק הרפואי שלכם שאתם בסיכון בריאותי, תקפידו על צום של 12 שעות לפני הבדיקה, ותשתו הרבה מים. 

 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 2/6/2012 09:54   בקטגוריות משרד הבריאות, בדיקות דם, ביוכימיה, בריאות, דעה אישית, חברה, חברות תרופות, חברות ביטוח, חומר למחשבה, כלכלה, מדע, פילוסופיה, רפואה, תרבות, ביקורת  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-24/12/2012 13:37
 



סודות המים המינרלים


  

את הפוסט הזה וודאי מאוד לא יאהבו יצרניי המים המינרלים. כעת בהתקרב הקיץ, עולה הצריכה של בקבוקי מים מינרלים. חברות המשווקות מים מינרלים מתעשרות על חשבוננו ובעצם משווקות אותם ממקורות מים של המדינה, שחסומים בגלל זכויות בלעדיות של היצרנים. לא רק מרבית חופי הארץ נגזלו מאיתנו על ידי יזמים פרטיים, אלא גם מקורות מים כמו מעינות הפכו לרכוש פרטי. חברות המים המינרלים משווקות לנו את מי הגזלה (אני קורא לזה גזלה גם אם רכשו רישיון כדין), בטענה שהם מים טעימים יותר ובעיקר בטענה שהם בריאים ואינם עשויים להיות מזוהמים כמו מי ברז השתייה. בפוסט זה אראה לכם שטיעונים אלה של חברות המים המינרלים הם עורבא פרח. הם לא בהכרח טעימים יותר, הרכבם אינו בהכרח הרכב המים "המושלם" והבריא ביותר והכי חשוב – הם יכולים להיות גם מסוכנים לבריאות. איכות מי הברז בישראל (העוברים ניטור מתמיד) אינה מצדיקה את בזבוז כספכם ברכישת מים מינרלים. אתם בעצם קונים אותם בשל שטיפת המוח והשיווק האגרסיבי של יצרניי בקבוקי המים המינרלים. במילה אחת – שערורייה!

מדוע המדינה שותקת ובעצם משתפת פעולה? התשובה פשוטה מאוד. האוצר גורף הרבה כספים מהתמלוגים ומהמיסוי עבור המים המינרלים שאנחנו שותים. אנחנו חוסכים כביכול מים לשתיה מהברז, אבל משלמים הרבה יותר על מים בבקבוקים.

  

 

המיתוסים של המים המינרלים

 

השיווק של מים מינרלים לצריכה אישית, בבקבוקי פלסטיק כחולים או ירוקים נפוץ מאוד. צבע הפלסטיק הוא חלק מפסיכולוגית השיווק של היצרנים. הצבע נותן לנו את ההרגשה, כביכול, של שתיית מי טבע זכים ובריאים. כל אחת מהיצרניות מציינת שהמים שלהם הם בעלי ההרכב המושלם, אך הרכב המלחים במים של כל אחת מהן שונה. כפי שתראו בהמשך, הם מציינים רשימת תכולה של מספר מלחים, שאין להם חשיבות בריאותית ומצד שני לא מציינים הרכב של מלחים ומרכיבים אחרים, שאינם כל כך בריאים, בלשון המעטה.

 

גם הטענה השיווקית כי המים המינרלים טעימים יותר ממי ברז מוטלת בספק רב, כפי שמראים מבחני טעימה עיוורת, שנערכו במחקרים מדעיים רבים.

 

מקובל גם לחשוב בציבור כי "מים מינרלים" מקורם בשאיבה ממעיינות טבעיים איכותיים, הסופגים תכולת מינרלים ייחודית מהאדמה ומסלעי הסביבה. האמת היא שבתעשיית המים המינרלים נכללים גם מים שמקורם אינו ממעיינות, אלא, ממי בארות – כלומר, כמו מי הברז שלכם. גם מי הברז שלכם הם מים מינרלים, המכילים מלחים. שתיית מי גשם זכים, או מים מזוקקים במעבדה, הייתה בעצם מפוצצת לכם את תאי דופן המעי. האמת היא (כפי שאראה לכם בהמשך) ש"מים מינרלים" כאלה, שהם בעצם מי ברז משודרגים ומנוטרים, אינם נופלים מאיכות המים המינרלים הנשאבים ממעיינות. האמת היא שאם כבר אתם מחליטים לבזבז את כספכם על מי ברז משודרגים כאלה, הם אולי עדיפים על מי המעיינות. כי בשתיית האחרונים, אתם בעצם תורמים לייבוש המעיינות וזה כבר בעצם מפגע אקולוגי.

 

בקיצור, משווקי המים המינרלים מנצלים את חוסר הידע המדעי של הציבור ומבססים את השיווק על מיתוסים ופחדים בלתי מבוססים. בהמשך אביא לכם נתונים המצביעים על הטעייה שיווקית של הציבור. אסתכן ואומר שרוב הציבור קונה מים מינרלים בגלל פסיכולוגיה שיווקית.

 

האם המים המינרלים טעימים יותר ממי ברז?

 

בניסויי טעימה עיוורת, לא נמצאה עדיפות למים מינרלים בבקבוק על מי ברז בבקבוק. כן נמצאה אצל הטועמים עדיפות למים מינרלים, כאשר הטועמים שתו אותם מבקבוק הפלסטיק, לעומת אותם המים שהוגשו מקנקן.

 

במחקר מדעי שפורסם בשנת 2006 על ידי Miguel F. Doria בכתב העת

 " Journal of Water and Health "', זכו מי ברז מניו יורק להעדפה של 45% ממשתתפי סקר טעימה עיוורת,  לעומת המים מינרלים יוקרתיים "אוויאן" שזכו להעדפה של 12% בלבד.  במחקרים לא נמצא כל קשר בין הרכב המלחים של המים  המינרלים או מי הברז לחוויית השתייה. מגוחך להפליא שהסועדים אניני הטעם במסעדה צרפתית יוקרתית, הסכימו לשלם  5 יורו עבור בקבוק שמולא מברז המטבח, שעליו הודבקה מדבקה רבת רושם ששמה "המסחרי"  L'eau Du Robinet (בצרפתית – מי ברז) ודחו את אותם מים בקנקן. מסתבר גם שמי ברז פשוטים שנארזו בבקבוק מים מינרלים, היו טעימים לחיכם של הנבדקים שטרחו לסחוב אותם הבייתה, מאשר לאחר שתית אותם המים, שמוזרמים לברז שבכיור המטבח. אז האם לא הכול פסיכולוגיה?  

 

האם מים מינרלים עדיפים מבחינה בריאותית על פני מי ברז רגילים בישראל?

 

על פי משרד הבריאות ובדיקות מים יום יומיות, ישראל נמצאת בין המדינות המובילות בעולם באיכות מי שתייה ובאחוז נמוך ביותר של חריגות מהסטנדרט המחמיר ביותר. במזון שאתם אוכלים במזנונים ובחלק מהמסעדות, עשויות להיות חריגות משמעותיות גבוהות, פי אלפי מונים. למעשה במים מינרלים בבקבוק, שמאוחסנים לתקופה ארוכה, עשויה להיות תכולת חיידקים גבוהה מהסטנדרט ולכן חובה להרתיחם, בעיקר כאשר הם משמשים לשתיית תינוקות ופעוטות.

 

כלומר, מבחינה בריאותית אין כל סכנה בימינו לשתות מי ברז וגם מפני שהם מנוטרים כל העת על ידי רשויות המים. מתברר שלציבור קשה להתגבר על פחדים ישנים (מגפות במאות הקודמות) ובפרט כשיש מי שיכול להרוויח מהם. יצרניי המים מנצלים למעשה חששות של הציבור מאירועים היסטוריים  של זיהום או חששות מאיכות מים ירודה, כדי להזין את שיווק המים המינרלים.

 

יצרניי המים המינרלים טוענים שבמים יש כמות קטנה של מינרלים (מלחים) מומסים כמו סידן, אבץ, מגנזיום, מנגן, יוד ואחרים המועילים לבריאות. זה נכון, אבל כיום המזון מגוון דיו לספק את כל צריכת המינרלים שגופנו זקוק לה. לכן, שתיית מים מינרלים אינה נחוצה. אפילו רוב מי השתייה שלנו בברז, מגיעים ממילא ממי תהום (אקוויפר החוף ואקוויפר ההר) שאינם עניים במינרלים וכך גם מי הכנרת. לכן אין כל יתרון בריאותי לצריכת המים המינרלים על פני מי הברז.

 

הפסיכולוגיה וההטעיה בשיווק מים מינרלים

 

כאמור הטענה שהמים המינרלים מכילים את ההרכב המושלם לבריאותכם אינה נכונה. בארץ  חמשת מותגי המים המינרלים העיקריים הם נביעות, מי עדן, עין גדי, סן בנדטו ואקווה נובה. חמישתם טוענים כהצדקה ליוקר המים, שהמים עוברים בקרת איכות. לצורך כך הם מציינים באותיות קטנות על אריזתם הרכב של 8 חומרים. בנוסף מציינים גם את ערך ההגבה – כלומר, את מידת חומציותם של המים. ערך הגבה טוב לשתיה הוא בתחום של 7.5-8.0. כל אחת מהיצרניות מציינת שהמים שלהם הם בעלי ההרכב המושלם, אך הרכב המלחים במים של כל אחת מהן שונה. אז של מי מהן הרכב המים "אידיאלי"? הבה נשווה את ההרכבים ונראה את ההבדלים:

 

הרכב המים

(מספר מיליגרמים בליטר מים)

                          יצרנית מים

 נביעות

  מי עדן

  עין גדי

   סן  בנדטו

 אקווה

נובה

נתרן

9

32

46

6.8

5

אשלגן

0.8

3.5

2.9

1.1

13

סידן

70

26

62

29.4

80

מגנזיום

16

18

28

30.5

16

כלוריד

19

24

80

1

170

דו-פחמות

260

198

224

306

10

גפרות

7

6

31

4.4

18

חנקות

17

15

33

8.2

0.8

ערך הגבה

7.5

7.8

7.9

7.68

6.8

 

 

הערך החשוב ביותר לנו הוא כמות החנקות לליטר. ריכוז גבוה של חנקות במים מהווה בדרך כלל סימן לזיהום של המים, לרוב כתוצאה מחומרי דישון והדברה או משפכים ( דליפות ביוב ). חנקות בריכוז גבוה עשויות לגרום בעיות בריאותיות. התקן המותר לחנקות בארץ הוא עד 45 מ"ג/ליטר (עבור תינוקות מומלץ שלא לעבור על ריכוז של 15 מ"ג/ליטר) בדומה לאירופה ולארה"ב. צריכה גבוהה ועודפת של חנקות מפריעה לקליטת החמצן בתאי הגוף , בעיקר בקרב תינוקות ופעוטות . החנקות חשודות גם כגורם מסרטן.

 

חלק מהיצרניות מתהדרות בהרכב הנתרן הנמוך, החשוב לאנשים הסובלים מיתר לחץ דם. אך תגידו, האם הכמות של הנתרן במים אינה בטלה בשישים, לעומת כמות הנתרן (מלח) שאתם אוכלים במזון?

 

זכור לי שלפני כמה שנים, בעת ביקור באיטליה, הגישו לנו במסעדה מים מינרלים, מחברה שכבר שכחתי את שמה. המים האלה גרמו לי להשתנה כזו נוראית, שכמעט איחרתי את הרכבת שיוצאת אחת לשעה. ההשתנה הזו נגרמה כפי הנראה מריכוז מגנזיום גבוה במים.

 

מכאן שרק לפריט מידע אחד – ריכוז החנקות (ניטראטים) יש חשיבות למה שמעניין את הצרכן: עד כמה המים נקיים! לפי חוק, רשויות המים חייבות לערוך ניטור יום יומי של רמת החנקות במי הברז שלכם. לכן במי הברז רמת החנקות נמוכה בהרבה מהתקן והם בסדר גמור.

 

רשויות המים עורכות גם בדיקות תמידיות של רמת החיידקים המזהמים (קוליפורמים) במי הברז. דווקא נתון חשוב זה אינו מפורסם על התוויות של המים המינרלים הנמכרים לנו. אמנם גם יצרניות המים המינרלים עורכות בדיקות לרמת הקוליפורמים. אך, אתם אינכם יודעים מה רמת החיידקים האלה, שאתם שותים מבקבוקי מים, עד שמגיעים לפיכם. על בקבוקי המים הנמכרים מצוינים רק תאריכי תפוגה.

 

המים  בדרך כלל נקיים מבחינה בקטריולוגית וכימית כאשר שותים אותם "בשער המפעל", אבל היצרניות לא מציינות כיצד יש לנהוג בהם לאחר הפתיחה ומה איכות חומרי האריזה. דווקא מי ברז מכילים כמות של כלור שמחסלת זיהום שיתרחש לאחר שהם מוזרמים בצינור או נמזגים לקנקן, אבל מים מינרלים חסרים את ההגנה הזו.

 

האמת שגם חומרי האריזה של המים המינרלים,עשויים לעיתים להיות מסוכנים ועל כך אדון בהמשך.

 

לא כל מים מינרלים מקורם במעיינות!

 

טעות נפוצה של הציבור היא המחשבה שהמים המינרלים הנמכרים מקורם במעיינות. האמת שכיום רק מי עדן, מי עין גדי ומי סן בנדטו הם מים הנשאבים ממעיינות. נביעות הפסיקו לשאוב מים ממעיין די זהב לפני שנים אחדות וכיום הם שואבים את אותם המים המגיעים לברזים של תושבי הצפון. הידעתם?

 

כלומר חלק מיצרניות המים המינרלים רק אורזות ומשווקות מים מאספקת המים הכללית. מפעלים אלו מעבירים את המים שמתקבלים מאספקת המים הכללית מספר תהליכים של סינון ולעיתים העשרה (תוספת) של מינרלים מעבדתיים.

 

השימוש במים מינרלים עשוי גם להיות מסוכן! 



  

מקור: http://www.mako.co.il/home-family-kids/healthcare/Article-bed9884b9298f11006.htm

 

 

בוודאי לחלק מכם זכור הבנזן (חומר רעיל ומסרטן) שהתגלה במי מים מינרלים של אחת היצרניות בעשור שעבר. גם מפעל מי עדן סגר את מעגל ייצור המים למשך מספר שבועות, בשל זיהום שנמצא במי המעיין.

 

מלבד זיהום חיידקי העשוי להימצא בבקבוק המים המינרלים, לאחר עזיבת שערי המפעל, קיימים סוגי זיהום כימי שמהם ניתן לחשוש במים שמאוחסנים זמן רב בבקבוק פלסטי. הבקבוק האופייני למים מינרלים עשוי מחומר הנקרא בראשי התיבות PET, שהוא חומר בעייתי.  אמנם החומר הזה אינו מסוכן לאחר תהליך הפלמור (יצירת הפלסטיק), אבל בדיקות מעבדה מראות כי כמויות מסוימות שלו דולפות לתוך המים. מציאות חומר זה במים עשויה לשבש פעילותם של הורמונים וביניהם הורמוני המין.

 

 יצרניות המים המינרלים לא משתפות אותנו באינפורמציה על הבקבוק. למשל, אין אנו יודעים על חומר נוסף שעשוי לדלוף אל המים - היסוד אנטימון. חומר הזה משמש להאצת התגובה ליצירת הPET שבפלסטיק ומחקרים הראו כי גם החומר זה משבש פעילות הורמונלית.

 

כאמור, המידע  על אופן היצור של הבקבוק ומידת דליפת האנטימון וחומרים אחרים אינו זמין לצרכן.

 

עוד תופעה מדאיגה היא היכולת של הפלסטיק בבקבוקי המים המינרלים, לספוג אדי דלק וגזים רעילים. אלה עשויים לזהם גם את המים. כיוון שבקבוקי מים מינרלים נמכרים גם בתחנות דלק, אני לא הייתי מסתכן לקנות מים כאלה מתחנות דלק. מכאן שיש לעיתים גם סכנות בשתיית מים מינרלים!

 

 

השימוש במים מינרלים פוגע גם באיכות הסביבה!

 

כמובן ששאיבת מים ממעיינות מיבשת את המעיינות ולכן עשויה לפגוע בטבע ובסביבה. טענה נוספת כלפי יצרני המים המינרלים, היא שהשימוש הגובר במיכלי הפלסטיק לצריכת מים מגביר את צריכת הנפט, פליטת גזי החממה ותורם לזיהום הסביבה.

 

ראוי לציין את יצרנית המים אקווה נובה, שהקטינה את תכולת הפלסטיק בבקבוקים ב-44%. כידוע מוצרי הפלסטיק מזהמים ופוגעים באיכות הסביבה. לכן בהקטנת אחוז הפלסטיק בבקבוקים, אקווה נובה תרמה לתהליך ייצור ירוק וידידותי יותר לסביבה.

 

 

מידת נכונות המיתוסים וסיכום:

 

-          מים מינרלים בריאים יותר ממי ברז בישראל – לא נכון!

 

-          הרכב המינרלים במים המינרלים אידיאלי – מה זה אידיאלי, אם ההרכב של המים מחברות שונות שונה?

 

-          המים המינרלים עוברים ביקורת איכות – גם מי הברז עוברים בדיקות איכות!

 

-          מי הברז לעיתים מזוהמים – מי הברז מכילים כלור ברמה לא מסוכנת, שמבטיחה חיסול חיידקים מהצנרת.  לא כן הדבר במים מינרלים, שיכולים להזדהם לאחר עזיבת שערי המפעל.

 

-          מים מינרלים יותר טעימים ממי ברז – מבחני טעימה עיוורת קפדניים הוכיחו שלא כך הדבר.

 

-          הפלסטיק של בקבוקי המים המינרלים עשוי לשחרר למים חומרים מזיקים באחסון ממושך –נכון!

 

-          ייצור המים המינרלים עשוי לפגוע באיכות הסביבה ומייבש מעיינות – נכון!

 

-          יצרניות המים המינרלים לא מציגות באופן גלוי במידע לצרכן את כל הפרמטרים הרלבנטיים לאבטחת איכות הפלסטיק וזיהומים אפשריים לאחר עזיבת המפעל – נכון!

 

-          מים מינרלים הם מי מעיינות – לא כולם! חלקם הם מים שנשאבים מאותם מקורות מי הברז שלכם.

 

-          בישראל אין הגיון לרכוש מים יקרים בצורה של מים מינרלים. אם תמשיכו לרכוש מים מינרלים כעת, כדאי שתשאלו את עצמכם למה?

 

הערת המחבר –אין לראות בפוסט זה המלצה להפסיק לרכוש מים מינרלים וההחלטה היא של הצרכן בלבד, לפי ראות עיניו. פוסט זה מצטרף למספר כתבות שפורסמו בנושא בעבר על ידי מקורות אחרים, שניתן לחפשם בגוגל.

 

***

 

כתבה זו משתייכת לסדרת כתבות בנושאי בריאות וצרכנות. בסדרה זו התפרסמו הכתבות "סודות צמחי המרפא" ו"ההתקרחות הצעירה". כתבות נוספות תתפרסמנה בעתיד והודעה על פרסומן תשלח למנויי הבלוג. למנויי הבלוג אני שולח מעת לעת גם נספחים מעניינים נוספים לפוסטים. ניתן להצטרף כמנוי על ידי שליחת כתובת המייל שלכם בתיבה הלבנה הנמצאת בשוליים הימניים למעלה. נא לא לשכוח לאשר את המייל שישלח כתגובה, כדי שתכללו ברשימת המנויים.

 

תוספת עריכה: כאשר נעדרים מהבית לתקופה ארוכה (או לאחר הפסקת מים), יש להזרים את מי הברז לדקות אחדות, כדי לסלק חלודה ומשקעים, שהשתחררו מהצנרת אל המים העומדים.

  

נכתב על ידי קנקן התה , 13/5/2012 00:35   בקטגוריות איכות הסביבה, אקולוגיה, בריאות, חברה, חומר למחשבה, טבע ונוף, כלכלה, מדע, מיתוסים, משרד הבריאות, סגנון חיים, פילוסופיה, תרבות, ביקורת, מים מינרלים  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   5 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-10/4/2013 19:12
 




דפים:  
125,157
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע וטכנולוגיה , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקנקן התה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קנקן התה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)