חשיבה חופשית

אפתח בשאלה מה עדיף?

כידוע יש ספרים, סרטים וגם מסעדות אשר זוכים לשבחים ולביקורות מצויינות ממבקרים מקצועיים - ובסופו של דבר הם לא נמכרים, כי הם לא תפסו אצל הקהל הרחב. חלקם אפילו כישלון מסחרי.

אסי דיין סיפר בסידרת הטלוויזיה על חייו  - על סרטים שכתב ושיחק, שהם היו "זבל" וזכו לביקורות קטלניות של המבקרים, אבל הם עשו קופה גדולה. בתי הקולנוע היו מפוצצים בקהל.

לצערי המצב לא שונה בהרבה כאן בישרא. יש מאלה ויש מאלה. יש כאן בלוגים שאף פעם לא היו במומלצים, כי הם אינם יכולים להיות כאלה ברמתם, וכל המוסיף גורע. אבל הם מככבים בראש רשימת הפוסטים החמים ובפעילים ללא הפסק. זה אומר שהחומר שלהם מאוד מבוקש. שלא תבינו לא נכון, לא כל אלה שמככבים באופן תדיר ברשימות האלו כותבים זבל, כלל וכלל לא. אבל יש כאלה שם שכתיבתם היא פגיעה באינטליגנציה והם שם, שבוע אחר שבוע. כוכבי הוליווד ממש.

אני ממש לא מתלונן, יש לי ברוך השם קוראים ומגיבים איכותיים בשני הבלוגים - חלקם ממש נאמנים, חלקם היו ונעלמו כאשר הבלוגים שלהם עלו לגדולה, וחדשים מגיעים במקומם. אבל הפוסטים שלי, למרות שכמות נכבדה מהם היו במומלצים, בקושי מגיעים למחצית התחתונה של החמים ובמשורה. שלא לדבר שבפעילים הבלוג הזה היה פעם אחת שלושה ימים בלבד ועף משם. וזה גם כאשר מספר הצפיות של הבלוג עלה על 2,000 לחודש.

אז מה עדיף? לככב במומלצים או בפעילים? ברור לי שרבים מהמבקרים בפוסטים המומלצים, מבקרים בבלוג באופן חד פעמי ואחר כך שוכחים אותו. אז אולי אני מקבל ביקורות מקצועיות טובות, אבל אני בהחלט לא בברנז'ה.

ובהקשר לכך, השבוע הסיפור שכתבתי לתחרות סיפורים במדע בדיוני ופנטזיה כאן בישרא - זכה במקום הראשון.     

למי שמתעצל לקרוא כאן, הרי עיקרי הפרטים על הסיפור:

השופטים בתחרות, אייל גורן וצפריר גרוסמן - עורכי סדרות הפנטזיה והמד"ב של הוצאת אופוס, כותבים לנו כי אין ספק שיש כאן כמה כישרונות, "וחבל שהיינו צריכים לבחור רק שלושה זוכים".

במקום הראשון זכה הסיפור "בחירה קשה" מאת קנקן התה
הסיפור מעלה מספר דילמות מוסריות בטווח קצר של מילים וכל אחת מהן משאירה את הבחירה בידי הקורא. כתיבה הדוקה ודיאלוגים מעולים. לא הייתה בחירה קשה בכלל לבחור בסיפור הזה כאחד המצטיינים.

מרבית השירים והסיפורים שאני כותב בין שאר העיסוקים שלי - אני כותב למגירה ואולי אשחרר אותם או חלקם באחד הימים. יש מה לצפות כאן!!! את אלה שפרסמתי כאן, אפשר למצוא למי שמעוניין ברשימת הקטגוריה שירים/סיפורים שלי ועוד אחרים כמו זכרונות, החבויים בפוסטים פה ושם.

סיפור נוסף שלי - תגלית חייו של פרופסור כפרי - גם הוא נכלל בעבר ברשימת שלושת הסיפורים הזוכים בתחרות סיפורי מתח, בשיפוטו של אבו אלמוג מיודענו, הלוא הוא הסופר גל אמיר. 

הזכיות האלה לסופר לא מקצועי כמוני הן מחמאה גדולה, ולמרות זאת הם לא זוכים לביקורים מי יודע מה כאן. למשל, בתחרות האחרונה הגישו סיפורים לשיפוט מספר בלוגרים שכתבו סיפורים יפים ושנכללו בסופו של דבר ברשימת העשרים הטובים. כמשתתף בתחרות כמובן שקראתי חלק מהסיפורים שהוגשו. למשל סיפור אחד זכה ביום אחד (לפני השיפוט) ב- 40+ תגובות שבח ובהרבה מאד לייקים. לעומת זאת הסיפור שלי זכה לפני התחרות בקושי ל- 10 תגובות ולשלושה לייקים בלבד. אם מספר הכניסות ותגובות הקוראים היו הקריטריון לשיפוט, הסיפור האחר היה זוכה ולא אלה שזכו כאן בשלושת המקומות הראשונים - על ידי השיפוט המקצועי של הוצאת הספרים אופוס.

אז חזרנו שוב לשאלת הפתיחה - שיפוט טיב מקצועי או רייטינג? בוודאי רובכם יאמר רייטינג עדיף, כי חיים אנחנו ובמיוחד כיום בעולם של רייטינג. בעולם המסחרי - שובר קופות או רב מכר נחשבים הרבה יותר מאיכות. ככה זה.

***

ועכשיו לסיפור המעניין לדעתי על מאחורי הקלעים של הסיפור שכתבתי.

עולמי המקצועי והמשפחתי מאוד עמוס. ובכל זאת אני מפנה זמן לכתיבת שני הבלוגים שלי. בתחילה בכלל לא חשבתי להשתתף בתחרות הכתיבה, אבל לבסוף נעניתי לאתגר - כי אני אוהב לכתוב. בתחילה כתבתי סיפור, שהיה מבוסס על שילוב של מדע בדיוני בתחום הפיזיקה עם סיפור מתח. יצא סיפור לא רע, אבל התלבטתי בין שתי אפשרויות לסיום הסיפור. ידעתי שיש לו סיכוי טוב להכלל בין עשרים הסיפורים הטובים, אבל לדעתי כנראה לא בין אלה שיזכו בשלושת המקומות הראשונים. וגנזתי אותו.

ואז לפתע, בעת כתיבת פוסט שאותו אפרסם בקרוב, הגיתי רעיון לסיפור ברגע. כתבתי אותו ושלחתי לתחרות, והרי יודעים אתם את התוצאות.

האמת היא שלאחר שסיימתי את כתיבתו הייתה לי תחושה שיש לו סיכויים טובים לזכות באחד משלושת המקומות הראשונים. עלי לציין שבהיותי מדען יש לי יתרון על אחרים בכתיבת מדע בדיוני. השליטה בידע ובעקרונות המדע עושה את ההבדל בין אם הסיפור יהיה סיפור מדע בדיוני אמיתי, או סיפור פנטזיה. פנטזיה היא פנטזיה ולא צריכה להתבסס על היתכנות מדעית.

מי שכותב מדע בדיוני מבלי שליטה מינימלית בעולם המדע, כל הסיכויים הם שהוא לא יכתוב סיפור מדע בדיוני משכנע אלא סיפור פנטזיה. אסימוב, שהיה אליל המדע הבדיוני שלי בצעירותי, היה דוקטורנט בפיזיקה כאשר התחיל לכתוב את סיפוריו המפורסמים. ז'ול וורן שכתב מדע בדיוני מעולה, לא היה אמנם מדען, אך הוא היה אוטודידקט שהתעמק בלימוד הידע המדעי בתקופתו, בתחומי הסיפורים שכתב. לכן רוב מה שכתב, היה לא רק משכנע - אלא אפילו התגשם בעתיד. 

ובכל זאת רוב המדענים לא יכתבו מדע בדיוני, כי בכל זאת צריך מעט מעוף וגם כישרון ספרותי מסויים.

אז בואו אגלה לכם את הסודות על הסיפור שכתבתי ובעיקר מדוע חשתי בסיכוייו לזכות.

ראשית, בחרתי בנושא שמדבר אל כולם.

שנית, בחרתי בנושא המעורר דילמות ושאלות אתיות, המעוררות מחלוקת בציבור.

שלישית, בחרתי בנושא שבו אני בקיא ומעודכן במתרחש באמת בעולם המדע.

רביעית, בחרתי בדיאלוגים המעוררים רגשות אמפטיה או דחייה של הקוראים.

חמישית, הבאתי סיטואציות אמיתיות מהחיים.

ולבסוף, לכל סיפור טוב חייב להיות טוויסט בסיום. וזה מה שעשיתי.

בקרוב, כאמור, אפרסם כאן פוסט על המתרחש כיום בעולם המדע בתחום שממנו שאוב הסיפור "בחירה קשה".

לסיום, אני מודה לכל אלה שקראו את הסיפור, הגיבו ופירגנו וכמובן לשופטים אייל גורן וצפריר גרוסמן עורכי הסדרות מדע בדיוני ופנטזיה של הוצאת "אפוס", שהשקיעו מזמנם היקר בשיפוט ובכתיבת הביקורות. ולבסוף תודות לעורכי ישראבלוג על תחרויות הכתיבה שהם מארגנים. תודה לכולכם. אני אוהב אתכם.

ועוד דבר קטן. ברכות לאחייני וזוגתו שנולד להם הערב תינוק בכור - בדרך הטבע ולא בדרך שתוארה בסיפור. מאחל להם הרבה אושר והנאה מהצאצא.

ארגון הבריאות העולמי יוצא בפירסום מרעיש: " אוכלוסיית נשאי האיידס בעולם הוכפלה פי- 20 בשלושת החודשים האחרונים. קצב העליה בהדבקה במחלה הולך ועולה בדומה להתפרצות מגיפת שפעת".

המכון הלאומי האמריקאי לחקר נגיפים מתחיל לאסוף דמים של הנשאים החדשים כדי לחקור האם חל שינוי בנגיף האיידס שגורם איך שהוא למגיפה. בתוך זמן קצר מגלה הצוות הרפואי שנחשף לחולים שמרביתם נדבקו בעצמם במחלה. מוכרז מצב חרום עולמי. נשיא ארצות הברית מקציב כל סכום שידרש כדי להבין מדוע המחלה מתפשטת  בקצב מטורף.

ועדה שהוקמה וכוללת את מיטב מדעני הנגיפים פותחת במחקר מואץ לאפיון נגיפי האיידס מהחולים. המחקר נערך במעבדה מאובטחת שבה כל העובדים נתונים בהסגר ולובשים בגדי חלל אטומים.

המדענים הוכו בתדהמה כאשר בודדו נגיפי איידס מריריות העיניים ומדרכי הנשימה של נשאי איידס שהודבקו לאחרונה. בדיקות של מבנה הנגיף המבודד הראו שנוצר נגיף איידס מזן חדש. הוא מכיל את החומר התורשתי של נגיף האיידס הקלאסי, אך חלו בו שינויים - עתה הוא מכיל גם חומר תורשתי של נגיף השפעת מסוג A. הנגיף החדש הוא נגיף הגורם לאיידס אך חלבוני המעטפת שלו הם חלבוני נגיף השפעת. חלק מהחומר התורשתי של נגיף האיידס עבר איחוי עם חלק מהחומר התורשתי של נגיף השפעת. נוצר נגיף איידס קטלני שמדביק על ידי רסיסי רוק של הנשאים וגורם למגיפת איידס המתפשטת ומדביקה כמו שפעת.

המגיפה מתפשטת במהירות. חברות התרופות אינן עומדות בקצב הייצור הנדרש של קוקטיל התרופות המשמש את חולי האיידס כדי להאריך את חייהם. נפתח שוק שחור - התרופות מסופקות בקושי רק למי שהפרוטה מצוייה בכיסו. חולפים מספר שבועות וגם אלה שמקבלים את קוקטיל התרופות מתחילים למות. התרופות כבר אינן עוזרות. הנגיף עבר שינויים מפלצתיים - הוא הפך לאלים ביותר. אנשים מתים מאיידס תוך 2-4 חודשים.

למרות סגר שהוטל בכל נמלי התעופה והנמלים בעולם, המחלה מתפשטת באירופה ואסיה וכבר רבים החולים בישראל. אוכלוסיות העולם בהיסטריה מוחלטת, רשויות השלטון איבדו כל שליטה. אנדרלמוסיה שוררת בכל.

נשיא ארצות הברית נושא נאום לאומה מתוך הבונקר המבודד: "אזרחים יקרים, אסון עולמי נפל עלינו. הוריתי לכל המדענים שעדיין בקו הבריאות לעשות ככל יכולתם ולגלות תרופה או חיסון כנגד נגיף האיידס החדש שכינויו אינפלואיידס. אם לא תמצא תרופה, מין האדם צפוי להכחד כולו בתוך שנתיים, מקסימום שלוש. כולנו שמים יהבנו במחקר המתבצע, שיביא מזור בתוך תקופה קריטית זו.

 SO WILL HELP US GOD".

נשמע כמו קטע ממדע בדיוני בעל אופי אפוקליפטי. אך האם זה יכול להתרחש באמת? זהו נושא הפוסט.

מודל נגיף איידס (מימין) ושפעת (משמאל)- מקור ויקיפדיה והידען, בהתאמה 

לצורך הדיון, קצת רקע על נגיפים ומגיפות

כל עולם החי והצומח מלווה ביצורים זעירים (שניתן לראותם רק במיקרוסקופ אלקטרוני) - הנגיפים (וירוסים). כל הנגיפים הם למעשה טפילים שאינם יכולים להתקיים בזכות עצמם והם מתרבים בפונדקאים שלהם, כולל האדם. רבים מהנגיפים האלה גורמים למחלות קשות לאחר ההדבקה. בחלק מהמחלות האלה אנחנו נרפאים (לא בתרופות, כי עדיין אין תרופות כנגד מרביתם, אלא בעזרת מערכת החיסון שלנו התוקפת אותם לאחר שחדרו לתאי הגוף שלנו).

הנגיפים האלה גרמו בהיסטוריה האנושית למגפות איומות. חלקן קטלו מיליוני בני אדם. כך היתה למשל מגיפת האבעבועות השחורות שדיללה קשות את אוכלוסיית יבשת אירופה. מחלת שיתוק הילדים הנגרמת על ידי נגיף הפוליו הפילה את אימתה במחצית הראשונה של שנות החמישים במאה הקודמת. עד היום ניתן לראות אנשים מבוגרים הפגועים ממחלה זו, בדרגות שיתוק שונות. גם מגיפות החזרת, החצבת והאדמת נגרמות על ידי נגיפים. 

מכל המגיפות האלה אפשר למות ושיעור התמותה מהן כאמור אינו קטן. אחת האמצאות הגדולות ביותר במאה העשרים הם פיתוח חיסונים כנגד הנגיפים האלה. החיסון הראשון נעשה על ידי רופא בריטי כפרי שלקח את הנוזל משלפוחיות האבעבועות השחורות והזריק אותו לתוך עורה של פרה. הפרה פיתחה במקום ההזרקה שלפוחית אך לא חלתה במחלת האבעבועות השחורות, כי מערכת החיסון שלה פיתחה נוגדנים וגרמה למותם של הנגיפים בשלפוחית. למעשה הרופא לא ידע על קיום הנוגדנים, שבודדו ואופיינו רק מאוחר יותר. הרופא שאב את הנוזל מהשלפוחית הזו שהתפתחה בפרה והזריק אותו לנער בריטי. לאחר מספר שבועות, הרופא הזריק לנער נגיפי אבעבועות משלפוחיות שהתפתחו בבני אדם שנדבקו במחלה. הפלא ופלא - הנער לא נדבק במחלה ולמעשה הפך מחוסן בפני הנגיף.

זו היה למעשה הדגמה של החיסון הראשון שבעזרת הזרקת נגיף מומת או מוחלש, ניתן לחסן בפני המחלה. מערכת החיסון של האדם שנחשפת לנגיפים מומתים או מוחלשים מפתחת נוגדנים שיגנו על האדם אם  בעתיד יודבק על ידי הנגיף האלים החי, גורם המחלה.

החיסונים בימינו מצילים בני אדם בפני מגיפות שעד לא מזמן קצרו את חייהם של מיליוני בני אדם. כך גם חיסונים של חיות משק ומחמד מגנים עליהם מפני מגיפות נגיפיות שונות.  כל אחד יודע כמה מסוכנת הכלבת לאדם ולחיה - לפני קיום החיסון, חיה שנדבקה בנגיף הכלבת ואדם אשר ננשך על ידי החיה, דינם היה מוות בייסורים כבדים.

גם לפני פיתוח חיסון כנגד הטטנוס, אנשים היו מתים מפצעים שזוהמו במקרה זה מחיידק - מוות תוך מספר שבועות ספורים עם ייסורים רבים.

אבל מסתבר שעדיין קיימות מחלות קשות הנגרמות על ידי נגיפים ואשר לא ניתן ליצור כנגדם חיסונים יעילים. כך למשל השפעת והאידס. ראשית אני רוצה לציין שגם בימינו עדיין מתים משפעות. ידועה מגיפת השפעת שפרצה במאה הקודמת בספרד ואשר קטלה את חייהם של למעלה מחצי מיליון בני אדם. מאיידס כמובן כמעט כולם מתים במוקדם או במאוחר, גם כאשר החולים מטופלים בקוקטייל של תרופות (אשר מעכבות את התקדמות המחלה אך לא מחסלות אותה). 

כנגד שפעת קיימים חיסונים, אך גם להם יש יעילות חלקית וכידוע יש צורך לחסן כנגד נגיפי השפעת מידי שנה.

נשאלת השאלה מדוע ניתן לקבל חיסון יעיל כנגד אבעבועות שחורות, חצבת ואדמת ואילו כנגד נגיפי האיידס לא? מדוע גם כנגד השפעת יש צורך לחסן מדי שנה?

כדי לענות על השאלה הזו, יש צורך בהסבר קצר על מבנה הנגיפים. אעשה זאת ממש בקצרה ובפשטות.

כל הנגיפים בנויים משני מרכיבים. המרכיב הראשון הוא החומר התורשתי, בדיוק כמו החומר התורשתי המצוי בתאים שלנו. בחומר התורשתי של הנגיף קיים כל המידע הנחוץ לו כדי להשתלט על התאים המודבקים ולנצל אותם לצורך התרבותו ושיחרור לסביבה לצורך הדבקת אנשים נוספים. המידע הזה מצוי בגנים של החומר התורשתי.

המרכיב השני של כל הנגיפים הוא מעטפת של חלבונים. אלה הם חלבונים בעלי מבנה מיוחד שנקשר על ידי קולטנים (חלבונים אחרים) המצויים על פני מעטפת התאים המודבקים. החלבונים הייחודיים של הנגיף נקשרים לקולטן על פני מעטפת התא המודבק, כמו מפתח שמתאים למנעול מסוים ולא אחר.

המפתח הזה "פותח את המנעול" ומאפשר החדרת החומר התורשתי של הנגיף לתוך התא המודבק. כאמור החומר התורשתי הזה משתלט על התא לצורך שיכפולו והרבייתו. הנגיפים המשוכפלים נעטפים בחלבוני המעטפת המיוצרים על ידי התא המודבק מתוך האינפורמציה שקיימת בגנים המצויים בחומר התורשתי של הנגיף.

הדבר מזכיר במקצת את הקוקיה, המטילה ביצים בקינים זרים והאם הפונדקאית מולכת שולל ודוגרת על ביצת הקוקיה יחד עם הביצים שלה.

הנגיפים המשוכפלים פורצים עם הבשלתם מתוך התאים המודבקים תוך כדי הרס שלהם. ההרס הזה גורם למחלה. הנגיפים האלה מדביקים תאים בריאים חדשים, וחוזר חלילה.

מערכת החיסון שלנו יוצרת נוגדנים כנגד חלבוני המעטפת של הנגיף ולכן עוצרת את המחלה. בחלק מהמחלות מהלך המחלה כל כך מהיר עד שמערכת החיסון אינה מספיקה לייצר את הנוגדנים ונגרם מוות. מתן חיסונים מראש, גורם לכך שהגוף מייצר נוגדנים אשר יתקפו את הנגיף אם וכאשר ידביק אותו בעתיד. כלומר- השיטה היא הקדם תרופה למכה.

אז מדוע אין הדבר פועל כך כנגד נגיפי השפעת והאיידס? הסיבה לזה נובעת מכך שנגיפי השפעת והאיידס הם נגיפים מתוחכמים. הם משנים כל העת את מבנה החומר התורשתי על ידי מוטציות ובכך מערימים על המערכת החיסונית.  הנוגדנים שהגוף יוצר כתוצאה ממתן חיסון אינם מכירים יותר את חלבוני המעטפת של הנגיף שהשתנו. משל למפתח שלא יוכל לפתוח מנעול שתוכו עבר אפילו שינוי קל ביותר.

הדבר מזכיר לי מקרה שאירע לבני שהתחפש בילדותו בפורים והכלב של השכנים נבח עליו בפראות עד שהתקרב מספיק כדי שהכלב יריח את הריח המוכר של הילד וירגע. כך גם קורה עם הנגיפים של השפעת והאיידס - הם משתנים ו"מתחפשים", כך שהמערכת החיסונית אינה מכירה אותם עוד.

נגיף האיידס הוא בעל כישרון התחפשות יוצא מהכלל. המעטפת החלבונית שלו עוברת בכל חולה שינויים מפליגים, ולכן לא ניתן לייצר חיסונים כנגד הנגיף הזה - אלא אם כן יצליחו ליצור נוגדנים כלפי חלקים בחלבון מעטפת הנגיף, שמשום מה אינם עוברים שינויים.

ועכשיו החלק המעניין והמפחיד:

המיוחד בנגיפי השפעת על זניהם השונים והמשתנים הוא יכולת ההדבקה הפנטסטית - חלקיקי רוק משיעול והתעטשות שמתפזרים באויר שאותו נושמת הסביבה. ומה שרבים אינם יודעים ומסוכן לא פחות - לחיצת יד למשל עם יד של חולה שהשתעל לתוך כף ידו, מעבירה את הנגיף ליד של רעהו. גירוד קל בפנים: באף, בפה ובריריות העיניים - גורם להדבקה במחלה.

המיוחד בנגף האיידס שהוא אלים במיוחד מכיוון שהוא פוגע בתאי המערכת החיסונית עצמה. אבל נגיף האיידס אינו יכול להדביק מהאוויר כמו נגיפי השפעת. הוא חייב לחדור לתוך מערכת הדם (מעבר מדם החולה לדם האדם המודבק). אל דאגה - תאורטית יתוש (ובעצם רק היתושה) שעוקץ חולה איידס יכול להעביר את הנגיף לאדם הבריא כאשר עוקץ אותו לאחר מכן. מזלנו הוא שההדבקה אינה יעילה כאשר מדובר בכמות קטנה של נגיף המועברת בעקיצה. אחרת היינו חוטפים איידס כמו מלריה על ידי עקיצת יתוש. כלומר, מצבנו היה יכול להיות גרוע הרבה יותר.

עכשיו תארו לעצמכם מה יקרה אם נגיף האיידס יעבור אבולוציה (כפי שהוא עובר כבר עתה). מה יקרה אם בנוסף לשינויים המביאים לשינוי חלבוני המעטפת שלו - יחולו גם שינויים אחרים שיקנו לו מנגנון הדבקה כמו נגיף השפעת. מה יקרה אם נגיף האיידס יועבר מאדם לאדם דרך הרוק?

האם זה יהיה קץ האנושות?

בפרה היסטוריה המין האנושי היה קרוב לפחות פעם אחת בפני כליה וכמעט הושמד. קיימת הערכה שמבני מיננו נותרו אז רק כ-5,000 פרטים בכל כדור הארץ. במצב כזה, תנאי מזג אוויר קשים או אסונות טבע היו יכולים להשמיד את שארית הפליטה.

אז האם אבולוציה של נגיף כמו האיידס באופן שתארתי תשמיד את המין האנושי?

הדבר יתכן, אך אולי אפשר להתעודד מעט. במחקר שנערך ובדק דמים של אוכלוסית ילידים באפריקה (אוכלוסיה שהייתה חשופה מזה זמן רב לנגיף האידס), התגלתה אישה שבדמה רמת נוגדנים גבוהה כנגד נגיף האיידס ותאי הדם שלה עמידים בפני הדבקה של הנגיף.  אם יש אחת כזו, כנראה שיש עוד כמה אחרים - האם אלה יהיו הגרעין לאוכלוסיית בני האדם הבאה?

לסיום אביא קישור לכתבה כיצד תוכלו להמנע מהדבקה של נגיפי שפעת. זכרו שיש אנשים שמתים משפעת כאשר המערכת החיסונית שלהם נחלשת מסיבות שונות ושמדי פעם פורצות מגיפות של זני נגיפי שפעת אלימים ביותר שקוטלות אוכלוסיות גדולות. והמלצה לי אליכם: לכו והתחסנו כל שנה בתחילת הסתיו כנגד זני הנגיפים שיגיעו השנה בחורף (כיצד יודעים מי הם יהיו - נראה כבר בכתבה אחרת). עשו זאת בהקדם האפשרי. החיסון ניתן היום בחינם על ידי קופות החולים. ככל שמתחסנים יותר אנשים, כך מוגנים בצורה עקיפה גם אלה שלא התחסנו. עוד על החיסון תוכלו לקרוא בקישור הבא.

אני רוצה להפריך כאן מיתוס המסתובב בציבור. מהחיסון עצמו לא מקבלים שפעת. הרי החיסון מכיל רק חלבוני מעטפת של נגיפים מומתים. נגיף מת אינו יכול לגרום למחלה. ואותם אנשים ששמעתם: "קיבלתי שפעת יום לאחר החיסון" - הם לא קיבלו שפעת מהחיסון. הם נדבקו והנגיפים קוננו אצלם כבר מספר ימים לפני קבלת החיסון. למערכת החיסון לוקח תקופה של 3-4 שבועות לאחר מתן החיסון, עד שהיא יוצרת מספיק נוגדנים שימנעו הדבקה בשפעת. לכן הקדימו להתחסן, גופכם יהיה חסין רק לאחר תקופה זו.

בליל קיץ חם, במוצאי שבת, ישבנו וסעדנו קבוצת חברים, במסעדה תל אביבית לחוף הים. המקום הומה אדם, אך הבריזה הנושבת מהים מחייה נפשות.

והנה הגיעו המנות הראשונות. רואה אני את אחת הידידות בוחנת את המנה שלה בבעתה. ג'וק (בעברית, תיקן) ענק, שכבר אינו בין החיים, מציץ בעיניו הגדולות מבעד לפרוסות הגזר והמלפפון, מחושיו מלטפים את העגבניה וכנפיו עוטפות על החסה. לאחר הזעזוע, אחד הסועדים קרא למלצרית להחליף את המנה.

בינתיים לקחתי את מנת הסלט המבחילה ובזקתי עליה רבע מלחיה, אולי חצי. המלצרית הגיעה כולה מתנצלת, לוקחת את המנה ומביאה אחרת.

עוברות מספר דקות והנה קול זעקה מחריד את המסעדה. קופצת אישה כנשוך נחש

"זו לא מנה, זו מלחיה ..." .

מכאן גבירותיי ורבותיי אתם יכולים ללמוד מה עושים במנות שאתם מחזירים.

ולשומרי הכשרות כדאי לחשוב מה שווה תעודת הכשרות של הרבי.

וחומר למחשבה: אם אין לכם ג'וק במנה, אולי יש בה חומרי הדברה?

ולכם קוראים יקרים, קיבלתם ממני המלצה מה לעשות עם מנות מוחזרות.

***

ולגבי שכיחות התופעה והצד המשפטי, קיראו את זה.

***

לפתוח מסעדה בארץ הוא לא דבר פשוט. בין השאר, בעל המסעדה צריך לדאוג לקבל אישור הפעלה ממשרד הבריאות. כדי לקבל את האישור צריך למלא קריטריונים בריאותיים ולספק את הבודק המקצועי.

לאחר מכן, נדיר ביותר שמשרד הבריאות מוציא צו לסגירת המסעדה.

אספר לכם סיפור אמיתי שקרה לפני מספר שנים. יצאנו מספר זוגות חברים לאכול במסעדה ירושלמית יוקרתית דאז. שם המסעדה היה גיליס והוא וודאי מוכר לירושלמים ותיקים.

מספר ימים לאחר מכן, חלינו כולנו בצהבת. רעייתי ואני חלינו קשה במחלה. אני אושפזתי 24 שעות במיון. היינו חייבים למסור את הבת שהייתה כבת שנתיים להורי הגרים באזור השפלה למספר ימים. ראשית לא היינו מסוגלים לטפל בה ושנית הייתה סכנה שהיא תדבק מאיתנו בנגיף (שמועבר באוכל). היא גם קיבלה מייד חיסון לצהבת. זה לא החיסון הרגיל לצהבת מטיפוס B , שמקבלים כל ילדי ישראל. אלא חיסון כנגד צהבת מטיפוס A.

אחת מהידידות שאכלה במסעדה חלתה מאד קשה במחלה ופנתה בתחילה לרופאת המשפחה בקופת חולים. הרופאה הזו, שהייתה גם רופאה אזורית, לא איבחנה שזו צהבת ושלחה אותה הבייתה למנוחה. לדעתה השתן היה צהוב מחוסר שתייה. כשהחמיר מצבה, היא פנתה למיון - שם ביצעו בדיקות מעבדה ואישפזו אותה מספר ימים בבית החולים. 

כשקיבלה את חשבון האישפוז מבית החולים, קופת חולים סירבה לשלם, כי היא אושפזה ללא טופס 17. באופן מסתורי נעלם תיקה הרפואי אצל הרופאה האזורית.

ולענינינו - היא פנתה למשרד הבריאות כדי להתלונן על מסעדת גיליס. מה התשובה שקיבלה ממשרד הבריאות? התשובה הייתה: "גברת, צהבת זה לא כולרה". בזה נסגר העניין מבחינת משרד הבריאות.

משרד הבריאות דואג שהמסעדה תעבוד בתנאים הגיינים בעת פתיחתה. אבל אין למשרד הבריאות היכולת וכח אדם לטפל בבעיות הגיינה של מסעדות קיימות.

מכאן אתם למדים שרשיון הפעלה של מסעדה אינו מבטיח שבבשר שאתם אוכלים לא טיפלו חתולים, או ג'וקים. שהמטבח נקי, הטבחים נקיים, ושמקפידים על תנאי הגיינה. אני זוכר שפעם אכלתי במסעדה יוקרתית, שגם היא כבר נסגרה, ולחצי מנת חזה העוף שאכלתי היה טעם של עוף לא טרי. כנראה המחצית הזו הופשרה והוקפאה שנית.

במסעדה ירושלמית אחרת, ששמה פוקצ'ה (שעדיין קיימת). קיבלנו כל המשפחה כוסות מים בטעם של סבון.

האם במסעדות המפוארות שאתם אוכלים, הצצתם וראיתם איך נראה המטבח?

בדרך כלל לא יאפשרו לכם את זה. גם למים המינרלים שנפתחו מבקבוק חדש בנוכחותנו לתוך כוסות שהוחלפו - היה טעם של סבון. ביקשנו מהמלצרית הלא מאמינה שתטעם בעצמה מהכוס. לאחר מהומה לא קטנה שעשינו, הגיע רב המלצרים, שהתנצל על כך שהייתה כנראה בעייה במדיח.

כמה אנשים במסעדה ההומה הזו שתו מי או יין סבון ולא הרגישו?

כמה מהם סבלו לאחר מכן מכאבי בטן?

מוסר השכל מהכתבה: תבחנו היטב את המנה שקיבלתם, תריחו אותה ואם משהו לא נראה לכם, תחזירו אותה. לא לפני שתמליחו אותה כהוגן. חחחחח

תוספת עריכה

הגיע לאזניי שיש אנשים שאינם מאמינים למה שנכתב כאן. להם אומר, צדיק באמונתו יחיה. אם הכחשת בעיות הגיינה נותנות להם הרגשה שהם אף פעם לא נפלו בפח, יבושם להם. קשקשן ומיני אמירות כאלה, דווקא מראות שיש אנשים שכשאין להם בסיס עובדתי הם משמיצים. ובכן לאלה שאומרים שאין דבר כזה ג'וקים באוכל, נא ראו הקישוריות למעלה על מה שאירע במזנון הכנסת. או אולי גם זה רק פטפוטי ביצים. ואזכיר לכם גם את שאירע באחת מרשתות המזון הגדולות, שמצלמה נסתרת תיעדה בפני קבל עם ועדה בטלוויזיה - את הטיפול שהעניקו חתולי אשפה לבשר במטבח. וכן, בעקבות הלשנה של עובדת, נחשף טיפול בבשר מקולקל -שוב באחת מרשתות המזון הגדולות. הטיפול כלל שטיפת הבשר ותיבלון מוגזם, כדי למסך את טעם הקילקול.

ואת התכנית כלבוטק שבה נמצאו קוליפורמים מסוכנים (הרבה מעל לתקן) במרבית החומוסיות שנבדקו, אתם זוכרים?

מסיבה מובנת, הפוסט הזה מתפרסם בשני הבלוגים שלי במקביל: 

חשיבה חופשית        דֵעַ-א-קטואליה  

המועצה להשכלה גבוהה ביו"ש (נא לא להתבלבל - זו לא המועצה להשכלה גבוהה בישראל) קיבלה השבוע "החלטה היסטורית", והפכה את המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה השמינית בישראל.

שאלות לרועה כבשים: 

כבשה לבנה או כבשה שחורה

מעשה בכבשה רעבה וצמאה

לאיכר עני אחד היתה כבשה והוא נתן לה אוכל ומים במשורה. יום אחד אמרה הכבשה לאיכר: "אני מתה מצמא ומרעב, כבר בקושי אני יכולה לתת לך חלב".

מה עשה האיכר? הלך לשוק וקנה לו בשארית כספו שה קטן.

אמר האיכר לכבשה: "הבאתי לך טליה קטנה. כשתגדל היא תעזור לך להביא חלב".

מוסר השכל: 

מעשה באכרים שכנים

בכפר אחד קטן גרו שלושה איכרים שכנים, משה, פרידריך ואריאל. אריאל הוא שכן חדש ופרידריך לא סובל אותו כי גזל בדרכים ערמומיות את שדהו של אחמד והפך אותו לשלו.

משה גידל בשדהו שבע כבשים צחורות, שהניבו חלב וצמר משובח.

בשדה של פרידריך באר מים שופעת ופרידריק הנדיב חיבר לבאר צינור מים אל ברז בשדהו השחון של משה. ואפילו התקין שיבר ראשי, כדי למנוע בזבוז מים אם וכאשר יחול פיצוץ בצינור. משה היה מאוד מרוצה, כי כעת הוא יכול להשקות את צאנו הצחור ואת גידולי השדה.

יום אחד חשקה נפשו של אריאל בכבשה וקנה לו כבשה אפורה. ביקש מפרידריק מים עבור הכבשה, אך פרידריק סירב בכל תוקף לספק מים לגוזל קרקעות. ראה משה את מצוקתו של אריאל ואמר לו: "הבא את כבשתך האפורה אל צאני ותשתה מים לרוויה מברז המים בחצרי".

ראה פרידריק את הכבשה האפורה בין עדר הכבשים הצחור של משה וכעס מאוד.

מיד סגר את הברז הראשי של הבאר.

בא משה בוכה אל פרידריק: "מֶה עשית לי? יגווע הצאן ושדותי יִבשוּ". ענה לו פרידריך: "אין לך צורך במים, תשקה את כבשיך והשדה שלך בחלב של הכבשה האפורה".

***

סדר ספח

תם מהו אומר?

מדוע אין הופכים את מכללת תל חי המצטיינת לאוניברסיטה? זה יהיה חג לקרית שמונה וחג למדינת ישראל.

שאינו יודע לשאול מה הוא אומר?

מה בכלל ההבדל בין מכללת תל חי למכללת אריאל?

רשע מה הוא אומר?

מדוע בכלל צריך אוניברסיטאות? נפתח עוד מכללות פרטיות וניפטר אחת ולתמיד מהגרעונות של האוניברסיטאות. 

חכם מה הוא אומר?

באיטליה היפה רופא מקבל דוקטור לרפואה בלימודים תאורטיים בלבד. סטודנט לרפואה לא לומד במעבדות, לא רואה חולים ולומד הכל רק מהספרים. עם התקציבים ההולכים ומדלדלים במדינת ישראל, האם בקרוב גם כאן סטודנטים לרפואה ילמדו רק מהספרים?

ובהגדה שלנו יש אח חמישי - חבר ההסתדרות.

חבר הסתדרות מה הוא אומר?

הגיע הזמן שבמדינת ישראל יהיה תואר לכל עובד בישראל. יבוטלו בחינות הבגרות והפסיכומטרי וההסתדרות תעניק תעודות תואר לכל עובד.

לסיום קראו את זה.

ההכרעה הסופית על שינוי המעמד של המכללה באריאל לאוניברסיטה עוברת למפקד הצבאי של יו"ש.

פרופסור מנואל טרכטנברג - יו"ר הות"ת - בונה על כך שהמפקד הצבאי לא יחתום על החלטת המועצה הגבוהה להשכלה גבוהה יו"ש.

אתם מאמינים? במדינה שלנו נותנים לצבא להחליט החלטות מדיניות!

בשעה היעודה, אני מטפס במעלה המדרגות של בית מגורים ברחביה, סופר את מספר הדלתות בדרך, ועוצר בדירה השמינית. מצלצל בפעמון, מקיש בדלת פעמיים, מצלצל שוב פעמיים וממתין. הדלת נפתחת מעט. יד נשלחת מבעד למרווח הצר שנפער, אוחזת במיכל פלסטיק לבן קטן. ללא אומר, אני ממהר להכניס את המיכל לשקית אטומה, ואותה לתיק שנשאתי. חוזר כלעומת שבאתי, אל המעבדה.

במעבדה אני מרוקן את תוכן המיכל לקערת זכוכית קטנה המכילה תמיסה פיזיולוגית. גוש לבנבן, מעט אדמדם מבצבץ מתוך הנוזל. בעזרת ידיי המכופפות (מהמילה כפפה), אני אוחז בגוש ובעדינות גוזר את המעטפת הקרומית במספרים כירורגיות. רקמה ספוגית מתגלה, אותה אני מעביר למבחנת זכוכית עבת דופן. למבחנה אני מכניס מוט עם להבים המחובר לבלנדר, ומפעיל אותו למספר שניות. את הרסק הנוזלי אני מעביר לשתי מבחנות המכילות תמיסה מיוחדת ואותן לתוך צנטריפוגה. לאחר סירכוז של עשר דקות, אני מוציא את המבחנות ומעביר את הנוזל העליון לתוך מבחנות אחרות המכילות נוזל צמיגי שקוף. את המבחנות האלה אני מכניס לצנטרפוגה אחרת, הממונעת במנוע שדומה ועובד במהירות של מנוע מטוס סילון.

למחרת, לאחר 12 שעות סיבוב באולטרה-צנטריפוגה, אני מוציא את המבחנות בחרדת קודש ובוחן את שלושת שכבות הנוזל הצבעוניות שהתקבלו. אני שואב בזהירות את השכבה האמצעית הצהבהבה והעכורה עם פיפטת פסטר, בעלת קצה מאורך ודק מזכוכית, ומעביר אותה לתוך מבחנה אחרת. את תוכנה אני מחלק למנות קטנות, לתוך מבחנות פלסטיק זעירות. את המבחנות האלה אני מעביר לקופסת פלסטיק מיוחדת, בעלת תאים מסומנים.

אני חובש כפפות אסבסט, מרכיב משקפי מגן, ומשחיל את קופסת הפלסטיק המסומנת לתוך מתקן המוכנס להקפאה עמוקה במיכל ענק המכיל חנקן נוזלי. ענן לבנבן של גז מקפיא מתפזר מפתח המיכל, שננעל במכסה הכתום. במבחנות המוקפאות האלה מצוי חומר הגלם לעבודת המחקר שלי לשבוע הקרוב.

***

לאחר נסיעה באוטובוס מירושלים לקריה בתל אביב. אני נכנס לבית החולים, מתלבש בבגדי חדר ניתוח, חובש כפפות, כיסויי נעליים ומסכה ונכנס לחדר הניתוח. מצטרף לצוות הגניקולוגים המבצע ניתוחי גרידה להפסקות הריון מאושרות, על ידי וועדת הפסקות הריון. לחדר מוכנסת אישה צעירה מכוסה בסדין ירוק. אני מסתכל על האישה היפיפיה. צעירה ממוצא תימני שתווי פנים מקסימים כאלה לא רואים כל יום וחושב כמה חבל שלא פגשתי בה בנסיבות אחרות.

המרדים מזריק לוריד שלה חומר הרדמה והיא נכנסת לתרדמה עמוקה. זרוע מתכת ארוכה מוכנסת לתוכה ומגרדת מרחמה את העובר. חלקי העובר מוּצאים ומונחים על סדין. המנתח מסדר את החלקים כמו פאזל - בוחן שלא השאיר איזה חלק בפנים.

אני אוסף את השיליה לתוך מיכל פלסטיק לבן, המכיל נוזל פיזיולוגי ומכניס אותו לתיקי.

המרדים מזריק לאישה חומר מעורר והיא מתעוררת עם רעד אופייני, כמו שרועדים מקור. לאחר חמש, עשר דקות היא מתלבשת ויוצאת לדרכה. מוכנסת האישה הבאה.

לאחר שאספתי שיליות משש, שבע הפסקות הריון כאלה, אני חוזר עם השלל למעבדה בירושלים.

***

בשש בערב מתקשרים אלי מחדר לידה של אחד מבתי החולים - "יש לנו יולדת. יש לה פתיחה של חמש אצבעות, תגיע לחדר לידה". 

אני יוצא מיד לדרכי, נוסע באוטובוס כחצי שעה, נכנס למבוא חדר הלידה וממתין. המילדת יוצאת עם קערת זכוכית המכילה שילייה גדולה המחוברת לחבל הטבור. היא מעבירה בידיה המכופפות את השיליה לתוך מיכל פלסטיק גדול של שני ליטר שהבאתי איתי, המכיל מעט מים פיזיולוגים, ומבריגה את המכסה.

השעה אחרי שבע בערב. לאחר יום מפרך, לא נראה לי הגיוני לחזור למעבדה ולהתחיל פרוצדורה שתמשך עד השעות הקטנות של הלילה. היה לנו סידור עם כמה בתי חולים בירושלים לאספקת שיליות. לומר למיילדת "הפעם אני לא צריך את השלייה", אי אפשר היה. הדבר היה מחסל את המשך אספקת השיליות.

בחשאי העברתי את השיליה לשקית וזרקתי אותה לתוך צפרדע האשפה הסמוך. היא שימשה וודאי מזון משובח לחתולים. אני כבר רואה אחדים מכם מזועזעים, אך מה אתם חושבים שבדרך כלל עושים עם השיליות? בחלק מבתי החולים נפטרים מהחומר הביולוגי במשרפות. אבל משרפות מזהמות את הסביבה. לדעתי, כמה שזה נשמע מזעזע, החתולים הם פיתרון ירוק יותר - ידידותי לסביבה.

***

יום אחד, בעשר בבוקר לערך, אני מקבל טלפון המודיע לבוא לאסוף שיליה מבית חולים מסויים. כהרגלי אני ממהר לשם. מחכה במבוא חדר הלידה למיילדת שתצא עם השלייה. לתדהמתי יוצא בעלה של אחת המסטרנטיות שלנו, שגם היא משתמשת בשליות למחקר ולתזה שלה. זו הייתה היא שילדה. בעלה יצא אלי סמוק פנים ואמר שהוא ואישתו אינם מסכימים שהשיליה שלה תשמש למחקר. כמובן שכיבדתי את רצונם וחזרתי למעבדה בידיים ריקות. חשבתי לעצמי, איזה פרימיטיבי זה מצד המסטרנטית לעבוד על שיליות של אחרות, אבל לא להתיר לעבוד על שלייה של עצמה. שיליה שיכלה לתרום למדע. במילא חומר הגלם מהשיליות מעובד ומאוכסן במעבדה בצורה אנונימית ואין רישום של שמות היולדות. אז ממה החשש?

*** 

מקור: news.xinhuanet.com

עבודת המחקר לתזה שלי הייתה על חלבון שמתבטא בצורה שונה במהלך ההריון. לכן הייתי זקוק לשיליות מהטרימסטר הראשון של ההריון (הפסקת הריון) כמו לשיליות בסוף ההתפתחות (מיד לאחר הלידה). שיליות מהפסקת הריון קשות יותר להשגה, בשל "חוק ההפלות" החשוך, הנהוג בארצנו  כמו במדינות קתוליות. אני מציין חשוך, כי לדעתי עדיף להפיל, מאשר להביא ילד לא רצוי לעולם. על פי החוק מאושרות הפלות על ידי וועדה, מסיבות בריאותיות ונפשיות בלבד. בשל כך, כל כך הרבה נשים צריכות לעבור הפלות לא חוקיות בסתר, בבתי דירות כמו זו של היד השחורה.

יתכן ואני עצמי עברתי בעקיפין על החוק, בכך שלקחתי שיליה מהיד השחורה. זה מזכיר לי שגם לאונרדו דה וינצ'י נחשד בנתיחת גופות של אנשים שהועברו אליו בסתר. ללא הגופות האלה לא היו מתפרסמות המפות האנטומיות המפורטות של גוף האדם - ידע שמשמש היום כל רופא בטיפול בחולים.

אבל, הסידור של הבוס שלי לקבל שיליות "מידיים שחורות" לא מצא חן בעיניי. לכן העדפתי לטרוח ולנסוע באוטובוסים מירושלים לבית חולים הקרייה במקום. לעיתים נדירות קיבלתי שליות מהטרימסטר הראשון של ההריון גם מבתי חולים בירושלים, שבהן לא נעשות הפלות באופן סיטונאי. כל שיליה כזו הייתה בשבילי אוצר.

לאחר כל הסיפורים האלה, אתם ודאי סקרנים לדעת מה היה נושא המחקר שלי על שיליית אישה.

המחקר שלי עסק בשני חלבונים מאותה משפחה שהם תוצר של שני גנים המתבטאים בצורה שונה במהלך ההריון. לא היה ידוע בזמנו מהו התפקיד שלהם ומדוע הייצור של אחד מהם מתגבר בשליש האחרון של ההריון. רציתי גם למצוא האם יש קשר בין ייצור יתר של החלבונים האלה לרעלת הריון ולהפלות טבעיות.

המחקר שלי גילה מה תפקיד החלבונים האלה. אחד מהם גם מיוצר על ידי רבים מהגידולים הסרטניים. לכן, אם הרמה של החלבון הזה עולה מעל לנורמה (בבדיקות דם כלליות רגילות, שכל אחד מכם עושה) - קיים חשד למציאות גידול סרטני.

אלמלא הייתי מקבל שיליות אישה - יתכן ולא היה ידוע היום כל המידע הרפואי החשוב הזה.

ואוסיף עוד המלצה קטנה: למרות שאתם מרגישים בריאים, כדאי לעשות מאמץ קטן - בדיקת דם שיגרתית, אחת לשנה.

אשמח לקבל מכם תגובות על דעתכם:

א. בנושא חוק ההפלות.

ב. האם אתן (ו/ או בן זוגכן) הייתם מתנגדים לתרום את השיליה למדע?