חשיבה חופשית

בשעה היעודה, אני מטפס במעלה המדרגות של בית מגורים ברחביה, סופר את מספר הדלתות בדרך, ועוצר בדירה השמינית. מצלצל בפעמון, מקיש בדלת פעמיים, מצלצל שוב פעמיים וממתין. הדלת נפתחת מעט. יד נשלחת מבעד למרווח הצר שנפער, אוחזת במיכל פלסטיק לבן קטן. ללא אומר, אני ממהר להכניס את המיכל לשקית אטומה, ואותה לתיק שנשאתי. חוזר כלעומת שבאתי, אל המעבדה.

במעבדה אני מרוקן את תוכן המיכל לקערת זכוכית קטנה המכילה תמיסה פיזיולוגית. גוש לבנבן, מעט אדמדם מבצבץ מתוך הנוזל. בעזרת ידיי המכופפות (מהמילה כפפה), אני אוחז בגוש ובעדינות גוזר את המעטפת הקרומית במספרים כירורגיות. רקמה ספוגית מתגלה, אותה אני מעביר למבחנת זכוכית עבת דופן. למבחנה אני מכניס מוט עם להבים המחובר לבלנדר, ומפעיל אותו למספר שניות. את הרסק הנוזלי אני מעביר לשתי מבחנות המכילות תמיסה מיוחדת ואותן לתוך צנטריפוגה. לאחר סירכוז של עשר דקות, אני מוציא את המבחנות ומעביר את הנוזל העליון לתוך מבחנות אחרות המכילות נוזל צמיגי שקוף. את המבחנות האלה אני מכניס לצנטרפוגה אחרת, הממונעת במנוע שדומה ועובד במהירות של מנוע מטוס סילון.

למחרת, לאחר 12 שעות סיבוב באולטרה-צנטריפוגה, אני מוציא את המבחנות בחרדת קודש ובוחן את שלושת שכבות הנוזל הצבעוניות שהתקבלו. אני שואב בזהירות את השכבה האמצעית הצהבהבה והעכורה עם פיפטת פסטר, בעלת קצה מאורך ודק מזכוכית, ומעביר אותה לתוך מבחנה אחרת. את תוכנה אני מחלק למנות קטנות, לתוך מבחנות פלסטיק זעירות. את המבחנות האלה אני מעביר לקופסת פלסטיק מיוחדת, בעלת תאים מסומנים.

אני חובש כפפות אסבסט, מרכיב משקפי מגן, ומשחיל את קופסת הפלסטיק המסומנת לתוך מתקן המוכנס להקפאה עמוקה במיכל ענק המכיל חנקן נוזלי. ענן לבנבן של גז מקפיא מתפזר מפתח המיכל, שננעל במכסה הכתום. במבחנות המוקפאות האלה מצוי חומר הגלם לעבודת המחקר שלי לשבוע הקרוב.

***

לאחר נסיעה באוטובוס מירושלים לקריה בתל אביב. אני נכנס לבית החולים, מתלבש בבגדי חדר ניתוח, חובש כפפות, כיסויי נעליים ומסכה ונכנס לחדר הניתוח. מצטרף לצוות הגניקולוגים המבצע ניתוחי גרידה להפסקות הריון מאושרות, על ידי וועדת הפסקות הריון. לחדר מוכנסת אישה צעירה מכוסה בסדין ירוק. אני מסתכל על האישה היפיפיה. צעירה ממוצא תימני שתווי פנים מקסימים כאלה לא רואים כל יום וחושב כמה חבל שלא פגשתי בה בנסיבות אחרות.

המרדים מזריק לוריד שלה חומר הרדמה והיא נכנסת לתרדמה עמוקה. זרוע מתכת ארוכה מוכנסת לתוכה ומגרדת מרחמה את העובר. חלקי העובר מוּצאים ומונחים על סדין. המנתח מסדר את החלקים כמו פאזל - בוחן שלא השאיר איזה חלק בפנים.

אני אוסף את השיליה לתוך מיכל פלסטיק לבן, המכיל נוזל פיזיולוגי ומכניס אותו לתיקי.

המרדים מזריק לאישה חומר מעורר והיא מתעוררת עם רעד אופייני, כמו שרועדים מקור. לאחר חמש, עשר דקות היא מתלבשת ויוצאת לדרכה. מוכנסת האישה הבאה.

לאחר שאספתי שיליות משש, שבע הפסקות הריון כאלה, אני חוזר עם השלל למעבדה בירושלים.

***

בשש בערב מתקשרים אלי מחדר לידה של אחד מבתי החולים - "יש לנו יולדת. יש לה פתיחה של חמש אצבעות, תגיע לחדר לידה". 

אני יוצא מיד לדרכי, נוסע באוטובוס כחצי שעה, נכנס למבוא חדר הלידה וממתין. המילדת יוצאת עם קערת זכוכית המכילה שילייה גדולה המחוברת לחבל הטבור. היא מעבירה בידיה המכופפות את השיליה לתוך מיכל פלסטיק גדול של שני ליטר שהבאתי איתי, המכיל מעט מים פיזיולוגים, ומבריגה את המכסה.

השעה אחרי שבע בערב. לאחר יום מפרך, לא נראה לי הגיוני לחזור למעבדה ולהתחיל פרוצדורה שתמשך עד השעות הקטנות של הלילה. היה לנו סידור עם כמה בתי חולים בירושלים לאספקת שיליות. לומר למיילדת "הפעם אני לא צריך את השלייה", אי אפשר היה. הדבר היה מחסל את המשך אספקת השיליות.

בחשאי העברתי את השיליה לשקית וזרקתי אותה לתוך צפרדע האשפה הסמוך. היא שימשה וודאי מזון משובח לחתולים. אני כבר רואה אחדים מכם מזועזעים, אך מה אתם חושבים שבדרך כלל עושים עם השיליות? בחלק מבתי החולים נפטרים מהחומר הביולוגי במשרפות. אבל משרפות מזהמות את הסביבה. לדעתי, כמה שזה נשמע מזעזע, החתולים הם פיתרון ירוק יותר - ידידותי לסביבה.

***

יום אחד, בעשר בבוקר לערך, אני מקבל טלפון המודיע לבוא לאסוף שיליה מבית חולים מסויים. כהרגלי אני ממהר לשם. מחכה במבוא חדר הלידה למיילדת שתצא עם השלייה. לתדהמתי יוצא בעלה של אחת המסטרנטיות שלנו, שגם היא משתמשת בשליות למחקר ולתזה שלה. זו הייתה היא שילדה. בעלה יצא אלי סמוק פנים ואמר שהוא ואישתו אינם מסכימים שהשיליה שלה תשמש למחקר. כמובן שכיבדתי את רצונם וחזרתי למעבדה בידיים ריקות. חשבתי לעצמי, איזה פרימיטיבי זה מצד המסטרנטית לעבוד על שיליות של אחרות, אבל לא להתיר לעבוד על שלייה של עצמה. שיליה שיכלה לתרום למדע. במילא חומר הגלם מהשיליות מעובד ומאוכסן במעבדה בצורה אנונימית ואין רישום של שמות היולדות. אז ממה החשש?

*** 

מקור: news.xinhuanet.com

עבודת המחקר לתזה שלי הייתה על חלבון שמתבטא בצורה שונה במהלך ההריון. לכן הייתי זקוק לשיליות מהטרימסטר הראשון של ההריון (הפסקת הריון) כמו לשיליות בסוף ההתפתחות (מיד לאחר הלידה). שיליות מהפסקת הריון קשות יותר להשגה, בשל "חוק ההפלות" החשוך, הנהוג בארצנו  כמו במדינות קתוליות. אני מציין חשוך, כי לדעתי עדיף להפיל, מאשר להביא ילד לא רצוי לעולם. על פי החוק מאושרות הפלות על ידי וועדה, מסיבות בריאותיות ונפשיות בלבד. בשל כך, כל כך הרבה נשים צריכות לעבור הפלות לא חוקיות בסתר, בבתי דירות כמו זו של היד השחורה.

יתכן ואני עצמי עברתי בעקיפין על החוק, בכך שלקחתי שיליה מהיד השחורה. זה מזכיר לי שגם לאונרדו דה וינצ'י נחשד בנתיחת גופות של אנשים שהועברו אליו בסתר. ללא הגופות האלה לא היו מתפרסמות המפות האנטומיות המפורטות של גוף האדם - ידע שמשמש היום כל רופא בטיפול בחולים.

אבל, הסידור של הבוס שלי לקבל שיליות "מידיים שחורות" לא מצא חן בעיניי. לכן העדפתי לטרוח ולנסוע באוטובוסים מירושלים לבית חולים הקרייה במקום. לעיתים נדירות קיבלתי שליות מהטרימסטר הראשון של ההריון גם מבתי חולים בירושלים, שבהן לא נעשות הפלות באופן סיטונאי. כל שיליה כזו הייתה בשבילי אוצר.

לאחר כל הסיפורים האלה, אתם ודאי סקרנים לדעת מה היה נושא המחקר שלי על שיליית אישה.

המחקר שלי עסק בשני חלבונים מאותה משפחה שהם תוצר של שני גנים המתבטאים בצורה שונה במהלך ההריון. לא היה ידוע בזמנו מהו התפקיד שלהם ומדוע הייצור של אחד מהם מתגבר בשליש האחרון של ההריון. רציתי גם למצוא האם יש קשר בין ייצור יתר של החלבונים האלה לרעלת הריון ולהפלות טבעיות.

המחקר שלי גילה מה תפקיד החלבונים האלה. אחד מהם גם מיוצר על ידי רבים מהגידולים הסרטניים. לכן, אם הרמה של החלבון הזה עולה מעל לנורמה (בבדיקות דם כלליות רגילות, שכל אחד מכם עושה) - קיים חשד למציאות גידול סרטני.

אלמלא הייתי מקבל שיליות אישה - יתכן ולא היה ידוע היום כל המידע הרפואי החשוב הזה.

ואוסיף עוד המלצה קטנה: למרות שאתם מרגישים בריאים, כדאי לעשות מאמץ קטן - בדיקת דם שיגרתית, אחת לשנה.

אשמח לקבל מכם תגובות על דעתכם:

א. בנושא חוק ההפלות.

ב. האם אתן (ו/ או בן זוגכן) הייתם מתנגדים לתרום את השיליה למדע?

בשעה היעודה, אני מטפס במעלה המדרגות של בית מגורים ברחביה, סופר את מספר הדלתות בדרך, ועוצר בדירה השמינית. מצלצל בפעמון, מקיש בדלת פעמיים, מצלצל שוב פעמיים וממתין. הדלת נפתחת מעט. יד נשלחת מבעד למרווח הצר שנפער, אוחזת במיכל פלסטיק לבן קטן. ללא אומר, אני ממהר להכניס את המיכל לשקית אטומה, ואותה לתיק שנשאתי. חוזר כלעומת שבאתי, אל המעבדה.

במעבדה אני מרוקן את תוכן המיכל לקערת זכוכית קטנה המכילה תמיסה פיזיולוגית. גוש לבנבן, מעט אדמדם מבצבץ מתוך הנוזל. בעזרת ידיי המכופפות (מהמילה כפפה), אני אוחז בגוש ובעדינות גוזר את המעטפת הקרומית במספרים כירורגיות. רקמה ספוגית מתגלה, אותה אני מעביר למבחנת זכוכית עבת דופן. למבחנה אני מכניס מוט עם להבים המחובר לבלנדר, ומפעיל אותו למספר שניות. את הרסק הנוזלי אני מעביר לשתי מבחנות המכילות תמיסה מיוחדת ואותן לתוך צנטריפוגה. לאחר סירכוז של עשר דקות, אני מוציא את המבחנות ומעביר את הנוזל העליון לתוך מבחנות אחרות המכילות נוזל צמיגי שקוף. את המבחנות האלה אני מכניס לצנטרפוגה אחרת, הממונעת במנוע שדומה ועובד במהירות של מנוע מטוס סילון.

למחרת, לאחר 12 שעות סיבוב באולטרה-צנטריפוגה, אני מוציא את המבחנות בחרדת קודש ובוחן את שלושת שכבות הנוזל הצבעוניות שהתקבלו. אני שואב בזהירות את השכבה האמצעית הצהבהבה והעכורה עם פיפטת פסטר, בעלת קצה מאורך ודק מזכוכית, ומעביר אותה לתוך מבחנה אחרת. את תוכנה אני מחלק למנות קטנות, לתוך מבחנות פלסטיק זעירות. את המבחנות האלה אני מעביר לקופסת פלסטיק מיוחדת, בעלת תאים מסומנים.

אני חובש כפפות אסבסט, מרכיב משקפי מגן, ומשחיל את קופסת הפלסטיק המסומנת לתוך מתקן המוכנס להקפאה עמוקה במיכל ענק המכיל חנקן נוזלי. ענן לבנבן של גז מקפיא מתפזר מפתח המיכל, שננעל במכסה הכתום. במבחנות המוקפאות האלה מצוי חומר הגלם לעבודת המחקר שלי לשבוע הקרוב.

***

לאחר נסיעה באוטובוס מירושלים לקריה בתל אביב. אני נכנס לבית החולים, מתלבש בבגדי חדר ניתוח, חובש כפפות, כיסויי נעליים ומסכה ונכנס לחדר הניתוח. מצטרף לצוות הגניקולוגים המבצע ניתוחי גרידה להפסקות הריון מאושרות, על ידי וועדת הפסקות הריון. לחדר מוכנסת אישה צעירה מכוסה בסדין ירוק. אני מסתכל על האישה היפיפיה. צעירה ממוצא תימני שתווי פנים מקסימים כאלה לא רואים כל יום וחושב כמה חבל שלא פגשתי בה בנסיבות אחרות.

המרדים מזריק לוריד שלה חומר הרדמה והיא נכנסת לתרדמה עמוקה. זרוע מתכת ארוכה מוכנסת לתוכה ומגרדת מרחמה את העובר. חלקי העובר מוּצאים ומונחים על סדין. המנתח מסדר את החלקים כמו פאזל - בוחן שלא השאיר איזה חלק בפנים.

אני אוסף את השיליה לתוך מיכל פלסטיק לבן, המכיל נוזל פיזיולוגי ומכניס אותו לתיקי.

המרדים מזריק לאישה חומר מעורר והיא מתעוררת עם רעד אופייני, כמו שרועדים מקור. לאחר חמש, עשר דקות היא מתלבשת ויוצאת לדרכה. מוכנסת האישה הבאה.

לאחר שאספתי שיליות משש, שבע הפסקות הריון כאלה, אני חוזר עם השלל למעבדה בירושלים.

***

בשש בערב מתקשרים אלי מחדר לידה של אחד מבתי החולים - "יש לנו יולדת. יש לה פתיחה של חמש אצבעות, תגיע לחדר לידה". 

אני יוצא מיד לדרכי, נוסע באוטובוס כחצי שעה, נכנס למבוא חדר הלידה וממתין. המילדת יוצאת עם קערת זכוכית המכילה שילייה גדולה המחוברת לחבל הטבור. היא מעבירה בידיה המכופפות את השיליה לתוך מיכל פלסטיק גדול של שני ליטר שהבאתי איתי, המכיל מעט מים פיזיולוגים, ומבריגה את המכסה.

השעה אחרי שבע בערב. לאחר יום מפרך, לא נראה לי הגיוני לחזור למעבדה ולהתחיל פרוצדורה שתמשך עד השעות הקטנות של הלילה. היה לנו סידור עם כמה בתי חולים בירושלים לאספקת שיליות. לומר למיילדת "הפעם אני לא צריך את השלייה", אי אפשר היה. הדבר היה מחסל את המשך אספקת השיליות.

בחשאי העברתי את השיליה לשקית וזרקתי אותה לתוך צפרדע האשפה הסמוך. היא שימשה וודאי מזון משובח לחתולים. אני כבר רואה אחדים מכם מזועזעים, אך מה אתם חושבים שבדרך כלל עושים עם השיליות? בחלק מבתי החולים נפטרים מהחומר הביולוגי במשרפות. אבל משרפות מזהמות את הסביבה. לדעתי, כמה שזה נשמע מזעזע, החתולים הם פיתרון ירוק יותר - ידידותי לסביבה.

***

יום אחד, בעשר בבוקר לערך, אני מקבל טלפון המודיע לבוא לאסוף שיליה מבית חולים מסויים. כהרגלי אני ממהר לשם. מחכה במבוא חדר הלידה למיילדת שתצא עם השלייה. לתדהמתי יוצא בעלה של אחת המסטרנטיות שלנו, שגם היא משתמשת בשליות למחקר ולתזה שלה. זו הייתה היא שילדה. בעלה יצא אלי סמוק פנים ואמר שהוא ואישתו אינם מסכימים שהשיליה שלה תשמש למחקר. כמובן שכיבדתי את רצונם וחזרתי למעבדה בידיים ריקות. חשבתי לעצמי, איזה פרימיטיבי זה מצד המסטרנטית לעבוד על שיליות של אחרות, אבל לא להתיר לעבוד על שלייה של עצמה. שיליה שיכלה לתרום למדע. במילא חומר הגלם מהשיליות מעובד ומאוכסן במעבדה בצורה אנונימית ואין רישום של שמות היולדות. אז ממה החשש?

*** 

מקור: news.xinhuanet.com

עבודת המחקר לתזה שלי הייתה על חלבון שמתבטא בצורה שונה במהלך ההריון. לכן הייתי זקוק לשיליות מהטרימסטר הראשון של ההריון (הפסקת הריון) כמו לשיליות בסוף ההתפתחות (מיד לאחר הלידה). שיליות מהפסקת הריון קשות יותר להשגה, בשל "חוק ההפלות" החשוך, הנהוג בארצנו  כמו במדינות קתוליות. אני מציין חשוך, כי לדעתי עדיף להפיל, מאשר להביא ילד לא רצוי לעולם. על פי החוק מאושרות הפלות על ידי וועדה, מסיבות בריאותיות ונפשיות בלבד. בשל כך, כל כך הרבה נשים צריכות לעבור הפלות לא חוקיות בסתר, בבתי דירות כמו זו של היד השחורה.

יתכן ואני עצמי עברתי בעקיפין על החוק, בכך שלקחתי שיליה מהיד השחורה. זה מזכיר לי שגם לאונרדו דה וינצ'י נחשד בנתיחת גופות של אנשים שהועברו אליו בסתר. ללא הגופות האלה לא היו מתפרסמות המפות האנטומיות המפורטות של גוף האדם - ידע שמשמש היום כל רופא בטיפול בחולים.

אבל, הסידור של הבוס שלי לקבל שיליות "מידיים שחורות" לא מצא חן בעיניי. לכן העדפתי לטרוח ולנסוע באוטובוסים מירושלים לבית חולים הקרייה במקום. לעיתים נדירות קיבלתי שליות מהטרימסטר הראשון של ההריון גם מבתי חולים בירושלים, שבהן לא נעשות הפלות באופן סיטונאי. כל שיליה כזו הייתה בשבילי אוצר.

לאחר כל הסיפורים האלה, אתם ודאי סקרנים לדעת מה היה נושא המחקר שלי על שיליית אישה.

המחקר שלי עסק בשני חלבונים מאותה משפחה שהם תוצר של שני גנים המתבטאים בצורה שונה במהלך ההריון. לא היה ידוע בזמנו מהו התפקיד שלהם ומדוע הייצור של אחד מהם מתגבר בשליש האחרון של ההריון. רציתי גם למצוא האם יש קשר בין ייצור יתר של החלבונים האלה לרעלת הריון ולהפלות טבעיות.

המחקר שלי גילה מה תפקיד החלבונים האלה. אחד מהם גם מיוצר על ידי רבים מהגידולים הסרטניים. לכן, אם הרמה של החלבון הזה עולה מעל לנורמה (בבדיקות דם כלליות רגילות, שכל אחד מכם עושה) - קיים חשד למציאות גידול סרטני.

אלמלא הייתי מקבל שיליות אישה - יתכן ולא היה ידוע היום כל המידע הרפואי החשוב הזה.

ואוסיף עוד המלצה קטנה: למרות שאתם מרגישים בריאים, כדאי לעשות מאמץ קטן - בדיקת דם שיגרתית, אחת לשנה.

אשמח לקבל מכם תגובות על דעתכם:

א. בנושא חוק ההפלות.

ב. האם אתן (ו/ או בן זוגכן) הייתם מתנגדים לתרום את השיליה למדע?

את הפוסט הזה אני כותב בעקבות שני פוסטים שפורסמו בענייני טבעונות והיו השבוע במומלצים:

האחד - http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=808650&blogcode=13300893

והשני -   http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=770972&blogcode=13296240

כיוון שלחלק מהדברים שנכתבו בפוסטים האלה או בתגובות אליהם - אין ביסוס מדעי, אני רואה צורך לכתוב פוסט זה, כדי לבחון את המיתוסים שהעלו לגבי הטבעונים/צמחונים מצד אחד ולגבי אוכלי הבשר, מצד שני. מצאתי לנכון להביא בפניכם את העובדות המדעיות לאשורן, בענייני צמחונות וטבעונות לעומת אכילה משולבת הן מהחי והן מהצומח.

סביר להניח שפוסט זה לא יהיה במומלצים ולכן לא כל אלה שקראו את שני הפוסטים הקודמים, יחשפו לפוסט זה. מטבע הדברים מובן ששלושה פוסטים במומלצים בפרק זמן קצר, באותו עניין, זה קצת יותר מדי. להבדיל, גם כתבות סנסציוניות מתפרסמות בעיתון בעמודים הראשיים ואילו ההתנצלויות שמגיעות לאחר מכן (כאשר המערכת או הכתב נוכחים בטעותם) מתפרסמות בהודעה קטנה, המוחבאת בעמודים הפחות חשובים בעיתון. ובכל זאת אני כותב פוסט זה בהיבט המדעי ומי שיראה יראה. הפוסט הזה יהיה ארוך, אבל לדעתי שווה להשקיע מעט מאמץ בקריאה.

ראשית, אני בהחלט יכול להבין אנשים שמפסיקים לאכול בשר בגלל טראומות שעברו. זכור לי שבכיתה יוד בתיכון, הכיתה שלנו יצאה לשבועיים שירות לאומי, בקיבוץ עין חרוד מאוחד. את הכיתה חילקו לשלוש קבוצות: האחת עבדה במסיק זיתים, השניה - בקטיף תפוזים והשלישית - בלול. אני שובצתי בקבוצת מסיק הזיתים. אבל כל קבוצה עבדה גם יום אחד, בשני הענפים האחרים.

באותם הימים הגישו כל יום בצהריים מנת פרגית שלמה, בחדר האוכל של הקיבוץ. כשהגיע יומי לעבוד בלול הבנתי מדוע. אני הולך לספר לכם דבר קשה, אך מבטיח לכם שלא ארבה על כך את הדיבור. כשעבדתי בלול, תפקידנו היה לתפוס את הפרגיות ולמלוק להן את ראשן. זו הייתה השיטה בקיבוץ, שהכשרות הייתה רחוקה ממנו והלאה. אני חייב לומר שזה היה מזעזע לעשות את זה לעופות - למלוק את הראש ולראות את הגוף רץ ומפרפר מספר פעמים, עד שחדל. אני חושב שבגלל שהתקשֵתי לראות את המראות, התקשתי גם לתפוס את העופות, שהתרוצצו בפאניקה, כשראו מה עושים לחברותיהן. יתכן שאם הייתי צריך לעסוק בעבודה זו שמונה שעות מדי יום, במשך שבועיים, גם אני הייתי הופך לצמחוני. אבל אף אחד מהכיתה לא הפך לצמחוני בעקבות כך. לעומת זאת לאחר עבודה במסיק הזיתים, כאשר עצמתי את עיניי כשהלכתי לישון בלילה, ראיתי מלא זיתים ורק זיתים. בעקבות זה, הפסקתי לאכול זיתים במשך מספר שנים.

 אין לי בעיה שיש אנשים החושבים שלאכול מן החי זה "רצח". יש לי בעיה שחלק מאותם אנשים רוצחים בני אדם במלחמות ובטרור, מבלי להניד עפעף. יש לי בעייה עם חלק מהאנשים האלה שהופכים את הצמחונות או הטבעונות למעין דת, ומטיפים לאוכלי הבשר כמטיפים הדתיים לחילונים. אך תגידו אתם הטבעונים, האם גם אריה שאוכל את טרפו הוא רוצח? האם הוא יכול לחיות על דיאטה של ירקות ופירות במקום? בוודאי שלא, כי האריה הורג את טרפו כדי להתקיים. הגנטיקה והביוכימיה שלו קובעים שהוא חייב להיזון מהחי, ובהמשך אסביר לכם מדוע.

עולם החי נחלק לפי אופן תזונתו לשלושה: לאוכלי בשר מהחי (ובהם תת-קבוצה של אוכלי נבלות), לאוכלי צמחים (צמחוניים), ולאוכלי כול (צמחים ובשר מהחי).

כל אחת מהקבוצות מותאמת לסוג התזונה שלה, במבנה מערכת העיכול, ובמסלולים הביוכימיים שמספקים אנרגיה מהמזון. ההתאמה הזו טמונה במטען הגנטי שלהם. הגנטיקה והביוכימיה מראות שהאדם מותאם לאכילה משולבת מהחי והצומח כאחד. הצמחונים והטבעונים מסרבים לקבל עובדה זאת. אך האם הם יכולים להסביר מדוע לאדם יש קיבה אחת ולא ארבע כמו לפרה? ומדוע האדם אינו מעלה גירה? מדוע האדם איבד את התוספתן (אפנדיקס מנוון) במהלך האבולוציה? האם אתם יודעים שמיני האדם הקדומים (ההומנידים) היו צמחוניים (כמו הקופים היום למעט השימפנזים)? האם אתם יודעים שגידול נפח המוח, שעשה אותנו למה שאנחנו היום, קרה כאשר חוליות הביניים של ההומנידים החלו לאכול חלבון מהחי. בתחילה תולעים ואחר כך חיות גדולות יותר.

כלומר, מוח מיני האדם המוקדמים החל לגדול ולהגיע לגודלו היום, בעקבות המעבר מתזונה צמחונית, לתזונה של תוספת חלבונים מהחי.

כיצד אנחנו יודעים זאת? כי ניתן לעשות אנליזה כימית של עצמות מאובנים, וממנה לדעת מה היה סוג התזונה של בעליהם. ובכן, התוספת של אכילת חלבון מהחי הייתה חיונית לתהליך גידול המוח והתפתחות המחשבה המאפיינות אותנו היום.

תשאלו ובצדק מדוע מוח הצימחוניים אינו מתנוון? ובכן תהליך גידול נפח המוח לא החל מאכילת התולעת הראשונה, אלא היה תהליך הדרגתי שהתרחש במשך הרבה מאוד דורות (במשך מאות ועשרות אלפי שנים) , בהן הותאמו מערכת העיכול והתהליכים הביוכימיים, לניצול מירבי ויעיל של סוג התזונה.

אז מה ההבדל בין חלבונים מהחי לחלבונים מהצומח? ראשית, כמות החלבון בצומח פחותה בהרבה מכמות החלבון בחי. לכן כדי לספק את כמות החלבונים הדרושים לקיומנו, צריך לאכול הרבה יותר מזון מהצומח מאשר מזון מהחי.

שנית, החלבונים מהצומח אינם מלאים כמו החלבונים מהחי. למה הכוונה? ובכן, החלבון עשוי מאבני בניין שנקראות חומצות אמינו. הגוף שלנו צריך 22 חומצות אמינו שונות, כדי לקבל את כל החלבון שהוא צריך. אבל, התאים שלנו יכולים לייצר את רובן פרט לשמונה, שאותן ניתן לקבל רק דרך האוכל שאנו צורכים. שמונה חומצות האמינו הללו נקראות "חומצות האמינו החיוניות".

רוב מקורות החלבון מן החי כמו בשר, עופות , דגים, ביצים, גבינות וחלב, מכילים את כל חומצות האמינו החיוניות ולכן, הם נקראים חלבון מלא. החלבון מן הצומח הוא לרוב אינו מכיל את אחת או יותר מחומצות האמינו החיוניות, ולכן, הוא נקרא חלבון לא מלא. לפיכך אצל צמחוניים, כדי לקבל את כל חומצות האמינו החיוניות לקיום, הם חייבים לשלב מספר מקורות לא מלאים שונים של חלבון צמחי, כדי לקבל חלבון איכותי ומלא. הם גם חייבים לאכול מספיק מכל אחד מהמקורות האלה כדי להשאר בריאים.

חשוב לזכור שחלבון מן החי כמו ביצים, חלב וגבינות הם חלבונים מלאים. בנוסף, חלב, ביצים, וגבינות עשירים במיוחד בשלוש חומצות אמינו חיוניות ( טריפטופן, ליזין, ומתיונין ) לעומת רוב החלבונים מהצומח, אשר מכילים כמות קטנה (אם בכלל) של חומצות אמינו אלו.

לכן, למי שרוצה להמנע ככל האפשר מאכילת בשר,כמות קטנה של בשר בשילוב עם חלבון מן הצומח יספקו ארוחה חסכונית שמכילה חלבון מלא ולא מכילה כמות גדולה של שומן רווי (שתורם לעליית כולסטרול אצל אנשים שיש להם בעייה בסילוק כולסטרול בכבד), לעומת צריכת מנה גדולה של בשר בארוחה.

ואתם הצמחוניים על תמהרו לחייך מתחת לשפם, על כך שדיאטה צמחונית מונעת כולסטרול גבוה בדם. גם אתם, שצורכים מרגרינה (במקום חמאה) ושומנים מוקשים במאפים ובפשטידות הצמחוניות שלכם, בגוף שלכם עשויה להצטבר כמות גדולה של כולסטרול בדפנות צינורות הדם ולסתום אותם - הגורם להתקפי לב ולשבץ מוחי.

אתם הצמחוניים חשופים יותר לעודף טריגליצרידים, שגם הם שומנים הפוגעים בגמישות של צינורות הדם וגורמים לתמותה מוקדמת. מדוע? כי אתם אוכלים בדרך כלל כמות גדולה יותר של פירות והסוכר שבהם הופך בגוף לטריגליצרידים.

אתם הצמחוניים שאוכלים כמות גדולה של פירות, יחד עם כמות גדולה של דגנים ופסטות למיניהן, המכילים מלא פחממות וסוכרים (כי אחרת אתם רעבים) - לכם יש סיכוי רב יותר לחלות בסוכרת. אתם כמו אוכלי הבשר, אם צורכים הרבה סוכר ומלח בתזונה שלכם - אתם מסתכנים בפיתוח סוכרת ויתר לחץ דם בעתיד. עוד אחד מהמיתוסים שחשוב לנפץ - אכילת שעועית וחסה לא תעזור לכם למנוע זאת, אם אתם צורכים הרבה מלח וסוכר. ולא משנה אם זה מלח ים או סוכר חום.

מצד שני, לכם אוכלי הבשר, חשוב לציין שאתם צריכים לגוון את המזון שלכם גם במספיק ירקות וקטניות, כדי לקבל מספיק סיבים מסיסים וויטמינים, החשובים לבריאות. כי הגוף שלנו מתוכנת כאוכלי כול - שילוב של מזון מהחי ומהצומח.

מה אכל האדם לפני מאה אלף שנה? בשר ציד ושורשים. התהליכים הביוכימיים שלו הותאמו לתזונה זו. לעומת זאת הגנטיקה והתהליכים הביוכימיים שלנו לא השתנו מאז. ברגע שהאדם התביית והחל לתרבת ולצרוך דגנים - התחילו הבעיות הבריאותיות. הגנטיקה של הגוף שלנו מתקשה להתמודד עם כמות הפחממות הרבה שבדגנים. לכן כאשר עוד נוספה לזה צריכה של סוכרים (סוכריות, שוקולד וכדומה), התחילו באדם בעיות ההשמנה ומגפת הסוכרת. כי כאמור הביוכימיה שלנו לא השתנתה, עם שינוי התזונה. בשר רזה אינו משמין וגם לא מכיל כמות גדולה של פחממות וסוכרים, להבדיל מהפירות והדגנים.

כאמור, המסקנה מעובדות מדעיות אלו היא שצריך לאכול אוכל מאוזן המשלב מזון מהצומח (ירקות ומעט פירות) עם מעט בשר, ולהגביל גם בצריכת דגנים וסוכר. האיזון הזה מתואר בצורת פירמידת המזון בכל ספרי הלימוד לתזונה נכונה, שהיא מומלצת על ידי משרד הבריאות האמריקאי והישראלי, ודיאטנים במוסדות הרפואיים השונים.

הבשר האדום הוא המקור העיקרי שלנו לברזל, החיוני ליצירת תאי הדם האדומים. לכן, למרות שיש ברזל (עם כי הרבה פחות) במספר צמחים, נפוצה האנמיה בקרב הצמחונים והטבעוניים. יתכן שאצל צעירים צמחוניים האנמיה פחות נפוצה (כי קיים מאגר ברזל די גדול מתקופת טרום-הצמחונות), אבל אצל מבוגרים יותר, כאשר ספיגת הברזל יורדת פלאים, האנמיה הופכת לשכיחה הרבה יותר. שכיח גם מחסור בויטמינים מסוג B, ויטמין E (שמצוי בכמות גבוהה בכבד ובדגים) וכן בחומצה פולית. מחסור בויטמין B12 וחומצה פולית - גם הוא גורם לאנמיה, עקב פגיעה בספיגת הברזל.

לכן, אם הטבעוניים נאלצים בשל כך לצרוך כדורי ברזל וויטמינים, המיוצרים בצורה כימית, אז ראשית הספיגה שלהם פחות יעילה מאשר צורכים אותם במזון. ושנית, אם הם חייבים לצרוך אותם בצורת כימיקלים - אז איפוא כאן הטבעונות?

אז למי שקשה לאכול בשר כי מגעיל אותו למשל, שבבית המטבחיים הכשר תולים את הפרות הפוכות וקשורות ברגליהן, לפני השחיטה (כדי שכל הדם יגר החוצה) - אז שלפחות יאכל דגים.

דגים הם בעלי חלבון באיכות גבוהה. בניגוד לשומן אשר נמצא בבשר חיות (בעיקר בבקר ובכבשים), לשומן אשר נמצא בדגים יש כמה איכויות טובות. שמן הדגים עוזר לשמור את רמת כולסטרול נמוכה בדם ולכן עוזר במניעת התקפי לב ושבץ מוחי. שמן הדגים גם עשיר בויטמין D.

***

התחלתי את הפוסט הזה בכך שהכי מפריע לי היא ההטפה של חלק מטבעונים בזכות הטבעוניות ובשלילת אכילת בשר כמוקצה מחמת מיאוס. למעשה, אין הם שונים ממטיפים פאנאטים דתיים ואחרים.  

למשל הפנאט הזה, שרבים הפכו לטבעוניים בגללו:

http://www.youtube.com/watch?v=omweihtaYwI&feature=player_embedded&oref=http%3A%2F%2Fisrablog.co.il%2Fedit%2Fpost_preview.asp%3Fblog%3D771819

אני בהחלט מסכים איתו שצריך להמנע מאכילת כמות מוגזמת של בשר ושצריך למנוע פיתום אווזים, גידול חיות משק והובלתם בצורה מחפירה ואכזרית. אך אני לא מסכים איתו עם רוב "העובדות המדעיות" כביכול, שהוא מאכיל את המאזינים שלו, בשבחי הטבעונות ובנזקים של שילוב אכילת בשר במזון. ואני אומר לכם שאילו אני הייתי נוכח בהרצאה שלו, הייתי מלבין את פניו בהוכחת הטיעונים השיקריים או הלא מדוייקים שהוא מוכר לאנשים תמימים, שאינם בקיאים בביוכימיה ובגנטיקה של האדם. חלק מהדברים שלו הם ממש "לוקשים". נקודה. הוא מצויין בסוגסטיה נבזית, בכדי לשכנע אנשים לעבור לטבעונות.

אני שומע אנשים טבעוניים, שזה לא מזמן הצטרפו למועדון הזה, שאין להם שום חסר של ברזל או ויטמינים (בהנחה שהם עושים בדיקות דם, לפחות אחת לחצי שנה) ומאז שהם עברו לטבעונות הם מרגישים מצויין. אז להם אני אומר, שהם ירגישו לא פחות מצויין ואפילו יותר, אם ישמרו על דיאטה מאוזנת של מזון צמחי ובשרי כאחד ואם ישמרו על איזון בין היחס של הפחממות לחלבונים שהם צורכים במזון. יותר חלבונים מלאים ופחות פחממות וסוכרים. ולכולכם אני אומר שאם תפחיתו את כמות המלח במזון, תמנעו גם יתר לחץ דם.

ולכולם, על דיאטה כזו שבה תרגישו שבעים ובשיא הכושר, שבה תפחיתו גם במשקל וגם תמנעו מחלות, אכתוב בפעם אחרת. אם תרצו להיות בטוחים שתקראו בעתיד את הפוסט על הדיאטה הזו, אתם מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.

לא אתפלא אם חלק מהצימחונים והטבעונים יגיב לפוסט זה, שאני מנסה להטיף להם בעצמי. שהם לא סומכים על דיאטנים ולא על רופאים ולא על ביוכימאים. אבל הם סומכים על שכנוע עצמי שהם מבינים טוב יותר מכל המומחים המקצועיים, או על שטיפות מוח של מטיפים חסרי אחריות. הם ימהרו למצוא ביוטיוב קליפ זה או אחר של אתלט חטוב,שמספר שהוא טבעוני ועל נפלאות הטבעונות. קליפ (סיינטיפיק יוטיוב) מבוים אחד, משכנע אותם שכל ספרי הרפואה, המדע והתזונה טועים. האם אותם משוכנעים ראו את בדיקות הדם שלו או את התיק הרפואי של אותו אתלט, או איזה תוספי מזון מלאכותיים או הורמונים סטרואידים הוא צורך?

אז אני בהחלט לא מנסה להטיף להם או לשכנע אותם לשנות את אורח חייהם. שיעשו מה שירצו. אבל איזה זכות יש להם להטיף כנגד אלה שאוכלים בשר.לכל אלה אני מציע להיות מעט יותר ביקורתיים וללמוד על הנושא מאנשי מקצוע ולא מאידיאולוגים או משרלטני רפואה משלימה למיניהם, שלחלקם תעודות מפוקפקות. עצוב כשהם מתרשמים מתואר דוקטור של שרלטן כזה - כאשר הדוקטוראט שלו בכלל בהסטוריה או בכלכלה.  

ולסיכום, שום תזונה קיצונית, לכאן או לכאן אינה בריאה לגוף האדם. לא אכילת בשר, ביצים וגבינות קיצונית מחד, ולא המנעות טוטאלית מהם מאידך.

אז איכלו נבון ותהיו בריאים.

*** 

הודעה חשובה לקוראי הבלוג: בנוסף לבלוג הזה, פתחתי בלוג חדש נוסף. שם הבלוג : דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח. אתם מוזמנים להכנס ולהכיר. אל דאגה, זה לא יבוא על חשבון המשך הכתיבה כאן ומקווה שתמשיכו ליהנות משניהם.

פתאום מישהו במשרד הבריאות וקופות החולים מחליט לשנות את ערכי בדיקות הדם הנורמליות. מאותו רגע, אתם שנחשבתם עד כה לבריאים על פי בדיקות הדם שלכם, עשויים להיות מוגדרים כחולים כרוניים. האם יש לזה תמיד בסיס רפואי מדעי, או שעומדים מאחורי זה גם אינטרסים כלכליים? בכל מקרה, ברגע שבתיק הרפואי שלכם אתם מוגדרים כחולים כרוניים, אתם לא רק עשויים להדרש לצרוך תרופות. זה משנה גם את עלות ביטוחי החיים והבריאות שלכם. גם התביעות שלכם לביטוחי בריאות וביטוחי סיעוד עשויות להדחות, למרות ששילמתם דמי ביטוח במשך תקופה ארוכה. 

כיצד נקבעו מהם ערכי בדיקות הדם הנחשבים לנורמאלים?