חשיבה חופשית

מי שקורא כאן יודע שאני חוטא חצי בחשאי בכתיבה יוצרת שקצה המזלג שלה נחשף מדי פעם כאן בשיר או בסיפור קצר. אבל הרוב נגנז במגירה. בעצם במגירות המחשב ואני לא עושה עם זה כלום.

לפני כחודשיים הובא לידיעתי על קיום תחרות ספרותית כלשהי שבה יוענקו בטקס שלושה פרסים. אמנם שני סיפורים קצרים שלי זכו כאן בישרא בפרסי כתיבה יוצרת. אבל אף פעם לא התחרתי בפורמים אחרים. חלק מכך נובע מחוסר ביטחון, חלק מעצלות וחלק מחשש חשיפה.

אז לפני חודשיים החלטתי לאזור אומץ ולהתחרות. לשם כך צריך לשלוח עד חמש יצירות, קורות חיים וטופס רשמי עם שם מלא, תעודת זהות, כתובת והכל. לכן, התחלתי בעבודה הסזיפית ללקט את היצירות שכתבתי, ובהזדמנות זאת למיין אותן ולרכז את המובחר בעיניי למסמך אחד.

והיצירות שלא פסלתי מייד החלו להצטבר לכמה עשרות ובהזדמנות רובן עברו גם עריכה נוספת וכבר כמעט הרמתי ידיים כי היה בזכרוני שתאריך משלוח היצירות לתחרות חל בסוף החודש. אז עצרתי בתהליך הליקוט וניסיתי למיין ולבחור את החמש הטובות מכל אשר הספקתי ללקט. אתמול ישבתי מרבית היום ולאחר מאמץ רב הצלחתי לצמצם לשנים עשר שיכולתי להשבע שכל אחת טובה בעיניי מהשניה.    ואז ערכתי את אלו שוב ולאחר מאמץ עוד יותר גדול בחרתי בשש יצירות. אבל צריך לסלק אחת מהרשימה ובמשך שעות לא יכולתי להחליט. לא היה לי עם מי להתייעץ, כי אני לא משתף אף אחד מבני משפחתי בכתיבה שלי. הם אפילו לא יודעים שאני כותב שירה וסיפורת. רק ממש לאחרונה הם גילו בתדהמה שאני גם מצייר (חזרתי לזה בשיקום) . הבן לא האמין שהציורים הם של אבא שלו. זוגתי קנתה לי אביזרי ציור בסיסיים וחושבת שכדאי מאוד שאמשיך ולצאת עם הכישרון החבוי. 

האמת שלצייר קצת קשה לי, משום שכשאני מתחיל יצירה אני לא יכול להפסיק עד שאני מסיים, אפילו שיקח יומיים ולא אשן. גם בקושי אפסיק כדי לאכול. אבל שירה זה מצויין בשבילי, כי היא נכתבת בפרץ ומסתיימת תוך דקות. אחר כך צריך רק לערוך. ואחרי כל שיר בא פורקן לאחר שהקאתי את זה.

אז כאמור לא היה לי עם מי להתייעץ ושיעזור בבחירה וקיבצתי קרוב לחצות חמש יצירות. כואב לי על אחרות שהוצאתי מהרשימה. הן לא פחות טובות. ואז כתבתי רשימת קורות חיים מקוצרת, מילאתי את הטופס האלקטרוני ושלחתי. קיבלתי מייל  לאחר זמן  קצר ממנהלת הקרן, המודה על ההשתתפות בתחרות וכי תשובה תינתן בעוד מספר חודשים. ועדת השיפוט כוללת רשימה ארוכה של אנשים מכובדים. ואז גם הבחנתי שבעצם התאריך האחרון למשלוח איננו בסוף החודש הזה, אלא בסוף חודש הבא. לא נורא, יותר טוב כך, לא?  

לא אוכל לומר לכם על איזו תחרות מדובר, כי שלחתי יצירות בשמי המלא ולא בכינוי. אם אזכה (ולא שיש לי יותר מדי תקוות) גם אז לא אוכל להחשף כאן ולספר לכם על איזו תחרות מדובר ומתי הטקס. אבל אם אזכה בתחרות למרות הסיכוי הקלוש ביותר, אני מבטיח לכם שאפרסם כאן את היצירות.

אני לא יודע אם היצירות הספרותיות שלי שוות בכלל את הדיון הזה, אבל בשבילי הן גילוי הנפש. בוודאי הייתי שמח אם יתפרסם ספר שירה או ספר סיפורים קצרים שלי, לא בגלל הפרסום ולא משיקולים כלכליים. הרי בארץ לא מתעשרים מזה. מצד שני אני לא מאלו שישקיעו מכספם כדי שמשהו מכתביהם יתפרסם באיזושהי הוצאה לאור נידחת ויקראו (בערך?) אולי רק כמה עשרות ממוקירי. אולי זכיה בתחרות תוכל לפתוח איזשהו צוהר בכיוון הזה. מי יודע. שלח לחמך.

***

לפעמים עדיין יש לי צורך לכתוב על דברים שמאוד מפריעים לי בתחום האקטואליה והפוליטיקה, אבל כידוע סגרתי ערוץ זה שהתבטא בבלוג דע-א-קטוליה, בגלל חוסר עניין לציבור (אף על פי שפוסטים לא מועטים מהמאה שכתבתי היו במומלצי עמותת ישראבלוג, חדשות עמותת ישראבלוג, בלוגים אורחים וכדומה). הרגשתי שכל אשר אני כותב שם מיותר, ובמילא שום דבר אינו משתנה במדינה שלנו. מצד שני אני לא חושב שראוי לאופי הבלוג הזה שאביא את הפוליטיקה לכאן.

אבל הפעם יש משהו שמרתיח אותי. זה לא פוליטיקה אלא החברה המעוותת שלנו (שממזמן המוסר שלה מסתכם בהרשעות בבית דין בלבד). כן, הפעם מדובר בשערוריה שפרצה באמצעי התקשורת על אותה פדופילית בת ארבעים ששכבה עם מאות בני נוער ששחרו לפתחה בדרום הארץ.

והשאלה היא על מה יצא הקצף? הרי במדינה שלנו אין שיוויון. מתייחסים רק לפדופילים ומתעלמים מפדופיליות. הרי רק גבר יכול לאנוס. וגבר הרי אי אפשר להכניס להריון. תלונה על הטרדה מינית של גבר על ידי אישה, שיהין להגיש במשטרה - תזכה רק לגיחוך היומנאי ולגריסת התלונה. כמובן אין גם דבר כזה שמכונה גבר מוכה.            

אותה פדופילית חולה זעקה לעזרת הרשויות. המשטרה ידעה ולא עשתה דבר. סירוס כימי כופים רק על פדופילים ואנסים ומדוע לא על אנסיות (נשמעת מוזר המילה הזו, לא?) ופדופיליות. היכן ארגוני הנשים המניפות את דגל השיוויון? מדוע לא נשמעת זעקתן?

אז מדוע פתאום מהומה? כי מישהו הפיץ שהיא נגועה באיידס? הו, פתאום זו התחילה להיות בעיה? תודה לאל שהיא כנראה לא נגועה באיידס, אבל מצער שרק אם כך היה הדבר, היו מתחילים להתייחס  במידה שווה  גם לאנסיות ופדופיליות.

היי חֶברֶה, אנחנו במאה העשרים ואחת. נזכרתם רק עכשיו שיש מחלות מין?

דרך אגב כמה מחלות מין אתם מכירים? אם תגידו לי רק איידס ועגבת אני אצרח.

וחשבתם מדוע יש עליה כזו במספר המיקרים של סוגי סרטן הקשורים למערכת המין? תגידו, אם אקדיש לכך פוסט, יעזור?

בעצם למה אני? איפוא משרד החינוך?

***

שמענו אתמול שלעת עתה נכשלה מכירת כלל ביטוח לסינים. ומכיוון שברירת המחדל לפנסיות אצלנו באוניברסיטה היא דרך כלל ביטוח - הזדרזו ממגדל להתקשר ולשכנע אותי לעבור אליהם תמורת מבצע עמלת ניהול מוזלת של 0.2% בלבד.

תגידו אנחנו השתגענו? אנחו לא רוצים להפרד משטחים אבל נפרדים במרץ מהעצמאות הכלכלית שלנו? אז לא רק תנובה וטמבור - גם הפנסיות שלנו כמו המדינה ינוהלו בקרוב על ידי הסינים? וכי מדוע לא? הרי יש מישהו שתקציב המכולת שלו הוא 13 אלף בחודש ולו לא אכפת. וכמובן כל העולם ומלואו מגיע להתארח בביתו על חשבון התקציב הזה. רק חבל שאתם מאמינים לו שכל שועי עולם מוותרים על סוויטה בקינג דייויד שעומדת לרשותם על חשבון המדינה ואם מישהו כבר מגיע להתארח בביתו, כמה משלמת המדינה על שירותי הקייטרינג?

וזוכרים שפעם כשהיה שר אוצר הוא הבטיח אז לכל אחד מאזרחי המדינה 600 שקל על חשבון מכירת מניות בנק לאומי. עכשיו הממשלה החליטה על מכירת 8% האחרונים ממניותיה בבנק לאומי. אני עדיין מחכה להבטחה לחלוקת רווחי המכירה לציבור. תגידו , אולי במקום לדון במחיר הקוטג', תתחילו להפיץ בפייסבוק דרישה לקיים את ההבטחות. כדאי לכם, זה יהיה שווה לכם מאה אריזות קוטג'.

די, אני מתחיל לגלוש לפוליטיקה ואני מתחיל להתעצבן. זה לא טוב לבריאות שלי. אבל למי איכפת?