בערב החג הייתי אצל ההורים, אכלתי הכל חוץ מאותם וחזרתי הביתה. מלבד יותר מידי קלוריות, רצון למות, לתרום את גופתי למדע ואת פרוותי לקסטרו היה כיף חיים. אחרי זה ראיתי "רובוטס" עם חברים ונשבעתי לאנוס את רובין וויליאמס בהזדמנות הראשונה שבטח לא תהיה לי לעולם. למחרת היה אפילו יותר טוב, כי הוזמנתי לארוחת שאריות אצל פוסיקאט המופלאה עם רנצ'. שאריות מסתבר זה מושג גמיש, אני ציפיתי לחזה עוף מכורסם חלקית, אבל הסמולנצ'יק שלה הפליא בבישולייה משו משו, החברה הייתה מקסימה, ולפני ששמתי לב כבר נהיה ערב ואני עדיין הייתי שרועה על מזרון במרפסת, דנה בנמנום במושג "צניף". בלילה הייתי בסרט "טיסת לילה" שהיה מאוד מכוער ואחרי זה קיבלתי מסאז'.
איף, כמה כיף.
היום אכלתי כריך בריאות מארומה ושני שזיפים. אני מאוד אוהבת את ארומה, זה כמו ג'אנק פוד רק עם נבטים. אחרי זה באתי לעבודה למרות שחג. היה שקט, פתחתי מסמך וורד טרי והתחלתי להקליד את שצף מחשבותיי -
"ריחם של שקדים מרים מזכיר לו תמיד גורלן של אהבות נכזב..."
"אהההמ" כחכוח מנומס קטע לי את המוזה
"גררR"?
"שוב העתקת ממארקס בלי לשים לב?" ירוסלב הציץ בחשדנות מעבר לכתפי.
הומפ.
מאוד מדכדך העניין הזה. הייתי שמחה להיות מקורית ורעננה, אך כולי עובש וריקבון כספרנית בסוראסקי.
אפרופו סוראסקי, נרשמתי שבוע שעבר לסיום התואר. אלו היו שעתיים מלאות תלאות ותלעות שבסיומן הצ'יף העטיר עליי מעט ממזלו הרע ושוב לא זכינו בפיס. לפחות הפרגיות היו לא רעות. אפרופו פרגיות, מחלת היאפים ממשיכה לדגור אצלי, אני חושבת שמצבי מחמיר ומתחיל לי גם ניוון שרירים. בקשתי היחידה היא להיקבר עם התיק החדש של שרוני.
יש עכשיו מן טרנד כזה של חגים, ובתור קרבן אופנה גם אני חייבת להתייחס. הנה הניו יירס רזולושנס שלי, או יותר נכון מה שאני מקווה לו השנה הזו:
- להיות תלמידה טובה ולהפטר כבר מהתואר המזויין הזה שיושב עלי כמו אוג ארסי.
- לחיות בריא יותר, בלי זלילות וצומות ואובססיות של בולימית בת ארבע עשרה.
- להסתובב רק עם אנשים שאוהבים אותי ורוצים אותי. לרצוח את כל אלו שלא.
- להשלים עם העובדה שאני ענייה ולהפסיק לבזבז בהיסטריה.
- להשקיע יותר זמן בכתיבה רצינית. לעזאזל, אני לא נעשית צעירה יותר.
- לנהל נכון יותר את הזמן שלי. לא להחליט על מנוחה של חמש דקות ובסוף לראות שני פרקים של אפקט הפחד ומיני סדרה בהולמרק תוך כדי לעיסת קיסם ופיצול קצוות השיער.
- כשאני מגלה שכן עשיתי את הטעות שבסעיף הקודם וכבר חמש וחצי בבוקר ועוד לא הספקתי כלום, לא לשנוא את עצמי בגלל זה, ולא ללכת לישון בתור נקמה.
- להבין שמה שמת שנים כבר מת ולא יחזור ואין טעם בכלל. להפסיק לגרור דברים. לקום וללכת.
- צונזר
- לשמוח הרבה.
בגלל שזה היה מן פוסט קצת רציני שכזה אני אסיים אותו בווריאציה המסאית על "דירה להשכיר", שיכלתם לקרוא בתגובות לפוסט הקודם. לפני שבועיים נחשפו בידיעות הבלוגים הסודיים של לאה גולדברג, שרובם, כמה מביך, היו בלוגי עיצובים. הפרק שלא נחשף מתייחס לקאבר הזה של הצ'יף ונקרא "אני חשה מחוללת".
תהנו
דירה להשכיר - צ'יף איפי טומבי עושה את לאה גולדברג
אי-שם במורדור, בין כרמים ושדות,
עומדת חורבה בת חמש קומות.
ומי גר בחורבה?
בקומה הראשונה גרוזינית שמנה.
כל היום בביתה על משכבה מתהפכת.
שן זהב לה, גם שפם, ופרוטזה תומכת.
בקומה השניה - סבטלנה הנאווה:
שרה אוצ’י צ’ורנייה וקלינקה מיה!
עושה היא מסאז’ים וגם הרפייה.
בקומה השלישית - עובדת כושית, מה רע?
מתחבאת כל היום ממשטרת ההגירה.
בקומה הרביעית - סנאית הפמיניסטית.
בשמחה ונחת
אשכים מפצחת.
בקומה החמישית גר ואסילי הנרקומן.
אך הנה נעלם! הו כמה נורא.
(האמת, מדירתו עולה ריח די רע).
בסוף הגיע שוטר, איזה אביר!
עכשיו ואסילי אצל היס באבו-כביר.
כתבו דיירי החורבה שלט
תקעו מסמר מעל הדלת,
וקבעו שלט בקיר:
דירה להשכיר!
והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים -
אל החורבה זוחלים הומלסים חדשים.
ראשונה באה הכבשה, לקומה חמישית עולה, קוראת את השלט.
פותחת הדלת ומסתכלת.
באים המסאים בלבבות הומים, עומדים מסביבה, מסתירים קונדומים:
הנאים החדרים בעיניך?
נאים.
הנאה המטבח בעיניך?
נאה.
אם-כן, שבי אתנו, הכבשה!
לא, לא אשב.
למה?
השכנים אינם טובים בעיני.
איך אגור אני כבשה
בבית אחד עם צ’יפים שחורים?
לא אוכל לשבת, שלא לדבר על טחורים!
הלכה הכבשה ובא בוטולזי.
חיש מהר עולה לקומה אחרונה. קורא את השלט, פותח הדלת, מכרכם פניו כאיזו יבלת.
באים השכנים עם אגרופנים, מביאים לו פיצוצים ישר לפנים:
הנאים החדרים בעיניך?
(טוּד)
הנאה המטבח בעיניך?
(טוּד)
ברח-לך מכאן, בושמני טפיל!
מכוער הינך, וגם פדופיל.
ברח בוטולזי, בא החזיר.
קרא את השלט "דירה להשכיר".
אחרי שקרא את השלט, התגלגל ועלה ופתח את הדלת.
עומד ומביט בעיניו הקטנות בכתלים, בתקרה ובחלונות.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו, מסבירים לו פנים:
הנאה הדירה בעיניך?
נאה.
הנאה המטבח בעיניך?
נאה המטבח, אף כי איננו מלוכלך!
הנאה המסדרון בעיניך?
נאה.
אם כן שב אתנו!
לא , לא אשב.
למה?
השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב אני חזיר, מכביסט צהוב מימי בראשית, בכפיפה אחת עם ברוך דגו הכושית! לא נאה לי ולא יאה לי.
קראו השכנים:
לך, לך לך מכביסט חזיר!
גם לנו מהפועל לא נאה ולא יאה!
ניפגש בדרבי ואז כבר תראה!
הלך המכביסט, באה מזגנים.
גוררת גווייתה, נים ולא נים.
קוראה את השלט, על הדלת דופקת, עומדת בפנים ומפהקת.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:
- הנאים החדרים בעיניך?
- שפריץ פנימי מכוער.
-הנאה המטבח בעיניך ?
- יש בו עכבר.
- הנאה המסדרון בעיניך?
- מסריח ככרוב, ואולי כחרוב.
- ובכן לא תשבי אתנו?
- אשב ואשב בחפץ לב, כי שכנים טובים אתם ידידי!
רעיונות לפוסטים תספקו עד בלי די.
שכרה מזגנים את הדירה.
כבר שנתיים מנמנמת היא בחדרה.
כך במורדור, בין כרמים ושדות,
עומדת חורבה בת חמש קומות.
ובחורבה, הס פן תעיר
פעם בחודשיים נכתב פוסט זעיר.
שנה טובה לכולם, כן כן, גם לצמחונים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
