שעת הש.

פעם, לפני שהוא היה עשוי מפוטושופ, סיליקון ושבבי סיינטולוגיה, הוא שיחק בסרט הנפלא "קוקטייל"

לפני ימים מספר הלכנו אני והבחור לבדיקת איידס משותפת, שזה סוג של ערב רומנטי.  לא שיש לי יותר מידי ממה לחשוש, אבל רגעי שכרות נטולי שיקול דעת ואלרגיה לקונדומים יצרו במהלך חיי כמה רגעים נטולי מיגון הולם, לא משהו היסטרי (היסטרי = שלושה ברזילאים בקרנבל וארוטיקה בין מינית עם קינקי קלי) אבל כאלה העשויים לשבץ אותי בתור לקוקטייל.

הבחור מבחינתו אמר שבהחלט הגיע הזמן שניבדק, מה שמיד גרם לי לחשוד בו בבילוי עם רוסיות בתשלום ולחקור אם יש במשפחה צד אתיופי.

מיותר לציין שאנחנו שוכבים בלי קונדום ושזה דבר מאוד מטופש, כי כידוע אם מישהו מוריד את הקונדום איתך זה לא אומר שהוא חש בטוח, זה אומר שהוא מוריד את הקונדום עם כולן.

כמובן שהייתי שאננה לחלוטין ולא חשבתי על הדברים האלו עד שלא הגעתי לנצי"ב 18 לוועד למלחמה באיידס לעשות בדיקה מיידית שעולה מאה וחמישים שקלים ומניבה תוצאות תוך חצי שעה (בדיקה רגילה – מאה שקלים, תוצאות תוך שלושה ימים, אני העדפתי לשים עוד חמישים ולא לחזור). הבדיקות בתשלום כי הן אנונימיות. אותי האנונימיות לא הטרידה, כולם יודעים שאני ש. כהן מזגנים, רק רציתי תשובות מהר.

הבחור בא לאסוף אותי והתגלה כז'נגלר אמיתי, קנה לי את הדיסק של נינט שהאזנו לו כל הנסיעה, דיסק כל כך גרוע ומדכא שכשהגענו כבר ייחלתי לתוצאה חיובית.

השכונה בה נמצאת האגודה (ליד שדרות יהודית) הופכת ברגע ששוקעת השמש למשהו בסגנון העיר התחתית של אנק-מורפורק. מעין אזור מוסכים נטוש ומבהיל, עמוס חתולי זבל קניבלים שנוברים בפחי מתכת מקפיצים, עגלות מכוניות ריקות ושלדי תינוקות מפורקים.

נכנסנו בחשש מסוים לבניין הפינתי שהתברר להפתעתנו (ואכזבתנו, בגלל שהלך האפקט הדרמטי) כמקום נעים למדי, שטוף אור, עציצים ומתנדבים מקסימים, עמוס פוסטרים של גברים מסוקסים עם הכיתוב "זה חינגול קציצון, גבר השנה של הזמן הוורוד, יוצא כבר שנתיים עם נשא ובריא לחלוטין!" בתוספת ציורים עליזים של קונדומים.

יום לפני שהגענו לבדיקה הייתי בטוחה שאין לי איידס, אבל כמה דקות לפני? הו לא, התקף חרדה. אחרי הייעוץ ולקיחת הדם, כשישבתי לחכות חצי שעה הייתי בטוחה שאני נשאית ותיכף זה יתפרץ, אני עומדת לחטוף דלקת ריאות ולגמור כמו פרדי ועפרה, ומה שיותר גרוע – הדבקתי גם אותו.

ישבתי בפינה עם סיגריה (כן כן), ספרתי כדוריות דם לבנות, זימזמתי לעצמי בנוגות את סטריטס אוף פילדלפיה והגיתי הגיגים רסקולניקוביים על הקיום.

. אייזק אסימוב אהובי, גם לו היה איידס. הוא נדבק במהלך ניתוח. מישל פוקו הנערץ, גם הוא היה איתנו, הנשאים. רוק הדסון, יה בייבי.

אבל זה בסדר, מג'יק ג'ונסון נרפא, הוא נותן תקווה לכולנו.

"ש., אין לך איידס" אמרה לי שרוני בטלפון והעירה אותי משרעפיי.

""את רופאה? אז למה סתם?" עניתי לה ברוגז.

כשהרופא סלאש המתנדב קרא לי לקבל את התוצאות כבר ידענו שהבחור נקי, מה שאומר שהוא לא העביר לי כלום, אבל אולי אני העברתי לו ויראו את זה רק עוד שלושה חודשים, ככה שכבר הייתי בשלבים מתקדמים של כרסום הלב של עצמי. לקחתי חיים של יצור תמים.

 הרופא הניח מולי ערכת קטנה שנראתה בדיוק כמו ערכת קליר בלו לבדיקת הריון. מהסוג שהסב לי כמה רגעים של חרדה במהלך חיי (פס כחול זה אומר שאת לא בהריון. שני פסים כחולים זה אומר שאת בהריון. ומה עם שלושה פסים ירוקים?! הא? הא?). אחרי זה הוא התחיל לדבר על החשיבות של הבדיקה ובלה בלה, "רגע" עצרתי אותו, "יש לי או אין לי?"

"ברור שאין לך" הוא אמר.

התרווחתי על הכיסא, "ידעתי".

 כשיצאתי טפחתי על כתפו של הז'ונגלר בחיבה, "אתה רואה ממי, סתם נלחצת".