שעת הש.

תוכנית הדואטים נפתחה עם "ב-מ-וו שחורה" של אתניקס, כהכנה לערב החפלה המזרחי שהיה צפוי לנו למחרת ושעורר בכולנו התרגשות עזה. צביקה הדר פתח את החגיגה בצווחה היחידה שמזוהה אצלו עם הז'אנר, "בלגן", וכל אחד מהמתמודדים התקבל בכמות צרחות פרופורציונלית לאהדת הקהל, כך שידענו כבר בהתחלה שסיון בדרך הביתה ושחן, לצערנו, לא. אדיר התפוצץ מצחוק בזמן ששר את השורה "נשים רבות היו לי", אבל חזר לעצמו מיד עם "אבל תמיד אהיה לבד"; צביקה הדר התמקם ליד עדן וניצל כל הזדמנות כדי לבחון אותה מקרוב בפעם האחרונה; אוחובסקי ניסה לשווא להיראות נהנה; וההיילייט היה כמובן הצהלול המפחיד של מארינה, אבל אפילו ניסיון ההתערבבות האותנטי הזה לא הוריד מהתחושה שהיא יורקת עלינו היישר מערבות סיביר.

משמאל למעלה, עם כיוון השעון: צביקה הדר מציץ, אדיר משועשע, מארינה מצהללת וגל מזייף

עברנו בשלום את הטרדה הרגילה המכונה "הצגת השופטים" (אפשר להפסיק עם זה, הם לא באמת מתחלפים), ואז התבשרנו שבניגוד למובטח, מתי כספי לא יגיע הערב לאולפן, כנראה כי מישהו הזכיר לו את העונה הראשונה ובמיוחד את מה שינעם כביר עשה ל"ברית עולם". צביקה הבטיח שמתי עוד יגיע בהמשך העונה, אבל לא היינו בונים על זה. כתחליף עברו ישר לדואטים, אז נעבור גם אנחנו, בתקווה שאצלנו הם ייגמרו יותר מהר.

חן אהרוני ומארינה מקסימיליאן בלומין, "שיר לערב חג" (מירי אלוני)

חן בחר את מארינה, שזייפה התלהבות. השניים בחרו את השיר בשיטת האלימינציה, שזו תמיד הדרך הבטוחה ליפול, אבל אז החליפו את הבחירה כדי שלגמרי לא נבין מה הלך שם.

ש.כהן: חן ומארינה נראו כמו שתי גופות מפוחלצות חנוטות בשחורים, עם טווח תנועה של ארנבות קפואות מול טנדר. היה מאופק בעליל ובמפגיע, שזה אומר שכמעט נרדמתי, אבל רק כמעט, כי מדי פעם גם נבהלתי.

תום: את השיר היפהפה הזה, שבוצע בעבר ב"כוכב" על ידי יעל פנדריך, כתבה תרצה אתר לזכר אביה, נתן אלתרמן, וחן ומארינה ביצעו אותו עם כל הרגישות של נתן זך (שלא לומר נתן זהבי). באופן יחסי לשניהם, זה היה ביצוע טוב, במיוחד כי מארינה ניסתה לשיר פשוט (שזה עדיין מינימליסטי כמו פרדי מרקיורי, אבל הכל יחסי), וחן לא היה יכול לבצע את תנועות להקות הבנים החביבות עליו, אבל עדיין התקבל הרושם שאין להם שמץ של מושג על מה הם שרים.

צדי הודיע שמארינה מאוד מאופקת, מה שהוכיח שוב שהזיכרון שלו מוגבל למה שאירע בשלוש הדקות האחרונות פלוס זיכרונות עמומים ממוטי פליישר. צביקה פיק אמר שזה היה דואט תרבותי שהייתה בו הרבה נינוחות, או במילים אחרות, הוא השתעמם עד מוות (מה שלא מנע ממנו לכנות את זה "דואט מושלם", אבל כבר אמרנו שהוא ממציא את התגובות בזמן שהוא מדבר). מרגול צרחה משהו לא ברור על "שיר ישן שיר מזמן", ואז הודיעה שהיום היא הולכת להיות פחות נחמדה מהרגיל. זה התבטא בכך שהיא הכריזה ששניהם היו מדהימים. 

מארינה מקסימיליאן בלומין וחן אהרוני. מתאבלים עם חיוך

שלומי בראל ובועז מעודה, "אני שוב מתאהב" (גידי גוב)

משום מה זיינו לנו את המוח עשר דקות על "פגישה חצי פגישה", רק כדי להחליף אותו בשיר-ישן-שיר-מזמן של גידי גוב. בועז הציג את הסגנון שלו, שלומי הציג את הסגנון שלו שהיה זהה לחלוטין פרט לצרידות מזויפת קלה, והם התפשרו באמצע, על אותו סגנון בדיוק.

ש. כהן: שיר נדוש בעיבוד לא מוקפד עם סאונד רע שגבר על הקולות של שניהם. הנוכחות האנמית של שלומי לא חוזקה על ידי בועז, שמשום מה בא עם חולצת שרוולים (דקת דומייה לזרועות של בועז) וביאס אותי באופן כללי.

תום: האלתור החינני של "הנמלה הנמלית", שבועז הציג אותו כמשהו מתוכנן מראש, הסתיר את העובדה שהוא לא מצליח לזכור את המילים לאף אחד מהשירים שהוא מבצע, ולמזלו הוא מוכשר מספיק כדי להמציא תמיד מילים חדשות במהירות מספיק גבוהה כדי שאנשים לא ישימו לב או יחשבו שזה מכוון. הפעם "בלילות בלי שינה, שוב לצאת לגינה" הפך ל"בלילות של שינה, שוב מביט בפינה", מה שלבטח יוצג בתוכנית הבאה כאינטרפרטציה חדשה ומהפכנית. אבל פרט לבעיה הפעוטה הזו, אני חייב לומר שבניגוד לכולם, פחות או יותר, דווקא חשבתי שזה היה ביצוע חביב מאוד, כשגם בועז וגם שלומי נראים כאילו הם נהנים על הבמה, שזה הרבה יותר ממה שניתן לומר על בועז בדרך כלל.

השופטים לא נפלו, פרט למרגול שאמרה ששני החצופים החליטו להרגיז אותה ולשיר לה בחדווה. אוחובסקי אמר שהיה בסדר, צדי חיפש את החדווה של מרגול, וצביקה פיק אמר שהיה צעקני ומוגזם, מה שהבהיר לבועז המסכן שהוא בדרך לסולו הדחה שני ברציפות.

שלומי בראל ובועז מעודה. אם תסתכלו טוב, תראו שבועז מביט בפינה

מרים טוקאן ודורון רוקח, "זה הזמן לסלוח" (יואב יצחק)

מרים בחרה בדורון כי שניהם אוהבים מזרחית. שניהם התלהבו מ"פנים אל מול פנים", אבל ברגע שהם ראו שגם עדן רוצה את אותו שיר מרים ויתרה בניסיון לשמור על חייה, וגם בחרה את "זה הזמן לסלוח" בתקווה שעדן תבין את הרמז.

ש. כהן: ביצוע משעמם עם שירה לא רעה של שניהם אבל חסרת אלמנט בירווזי. מרים עמדה מאחורי דורון והתקרבה אליו לאט לאט, ממש כמו שהערבים צריכים לעשות צעד לקראתנו או משהו כזה, אבל אני אשאיר את הסימבוליקה לתום ואלך לנשנש משהו. זה מה שדורון היה עושה.

תום: אחרי כתובית שבישרה שמחבר הלחן והמילים של השיר הוא "לא ידוע" (יש לנו הרגשה שמחבר המילים דווקא ידוע מאוד), דורון ומרים התחילו לשיר והבהירו למה המחבר העדיף הפעם להישאר אלמוני. במשך שלושת רבעי שיר מרים עמדה מאחורי דורון בלי לזוז ושתקה, כנראה כי הכוריאוגרפים חושבים שזה מה שנשים ערביות רגילות לעשות. בשאר הזמן היא הסתבכה עם טונים גבוהים כל כך שכל כלבי העיירה התייצבו אצלנו בחלון והפחידו את טושטוש (שהתחילה לדבר), אם כי עדיין פחות מאמיתי פריינטא עם הג'ומבוש.

מימין: המחבר מעדיף לשמוע על עילום שם. משמאל: דורון מסתיר את מרים

מרגול המשיכה עם הטיזרים הבלתי ממומשים והודיעה ש"לא אכחש שיש לי ביקורת לא הכי טובה על השירה", רק כדי לא לתת את הביקורת הזו ולבחור במקום במנטרה החדשה החביבה עליה, "שניהם סחבו אחד את השני" (מרים חטפה קילֶה). שאר השופטים התרגשו, מה שקורה להם תמיד, ואוחובסקי אפילו אמר שאנשים יסלחו זה לזה בעקבות השיר. אנחנו אף פעם לא נסלח לעצמנו על בזבוז הזמן הזה.

ועל הדיאלוג הבא באמת אין לנו מה לומר, כמו שקורה לנו לפעמים, אז רק נצטט:

צביקה פיק: אני אגיד לך.

צביקה הדר (מחקה את פיק): אני ממש לא מבין במה מדובר.

צביקה פיק: אני לא הבנתי מה שהם אמרו.

צביקה הדר: הה.

מרגול: אה, לא הבנת?

צביקה פיק: זה קורה לפעמים שאין...

צדי (בזעם): זה בסדר צביקה.

צביקה פיק: אין הסבר.

מרגול: זה קורה לפעמים ש...

צביקה פיק: קורה שלפעמים.

מרגול (בתנועת ניצחון): שאתה לא מבין מה אמרתי!

צביקה פיק: כן, נכון. לא, כי את רצית להגיד ובסוף לא אמרת.

צביקה הדר: אז דבר אלי.

צדי: אתה מבין את מה שאמרתי?

צביקה פיק: אני רוצה להגיד לך משהו אחר. לפעמים מה שיפה בשירים זה שאתה עוצם עיניים ואתה ככה רואה את החיים (תנועות ידיים מעגליות מסביב לראש) ואת העצב של החיים, זה כזה אתה יודע, מיוון כזה, משהו נורא...

מרגול: זה לא שיר יווני אבל.

צביקה פיק: אבל זה נשמע כזה כמו יווני.

מרגול: בכלל לא!

צביקה הדר (מחקה את צביקה פיק, לא ברור למה): תראי, הוא היה ביוון, ככה הוא שמע...

צביקה פיק: מרגול!

מרגול: זה לא שיר יווני אבל!

צביקה הדר (ממשיך לחקות את פיק): הוא עצם עיניים, הוא ראה יוון.

מרגול: זה שיר של מלחינים ארמנים מ... (מרגול ממציאה שם של אזור בארמניה).

גל אוחובסקי: שיר ארמני.

מרגול: שיר ארמני.

צביקה פיק: את העצב, אתה יודע... את העצב של...

זה נמשך עוד כמה שעות אחרי זה, אבל אתם יודעים... (תנועות ידיים מעגליות מסביב לראש).

צביקה פיק מדגים תנועות מעגליות מסביב לראש. זה כנראה נפוץ ביוון

עדן אמזלג ואדיר אוחיון, "פנים אל מול פנים" (יהודה פוליקר)

עדן עשתה את ההחלטה החכמה האחרונה שלה בקדנציה הנוכחית ובחרה באדיר כבן זוג לדואט, כי אפילו שהם מאוד שונים, שניהם מרוקאים, ובסופו של דבר כולנו בני אדם. את השוני ביניהם הם הדגימו בעזרת הסרטים האהובים עליהם: אדיר אוהב את "ספרות זולה", ועדן אוהבת את "לשחרר את דורון רוקח".

החיבור בין היומרנות של אדיר לבין האינטליגנציה של עדן הוליד דיאלוגים מופלאים כמו הבא, על השיר שאותו בחרו:

אדיר: כל העניין בו שזה מדבר בעצם על סיטואציה מסוימת ש...

עדן (חושבת שהמשפט הסתיים): נכון.

אדיר: ששני אנשים נקלעים אליה.

(עדן בוהה.)

ש. כהן: כואב לי לכתוב את זה, אבל היה מעולה. אדיר פילצט את עצמו למוות, עדן הייתה לא רעה ופחות מרוכזת בעצמה מבביצועים אחרים, והיא אפילו נשמעה אמינה. לראשונה בתולדות ביצועי אדיר התמקדתי בעיניים שלו ולא בשיניים. הן יפות.

תום: הייתי אומר משהו על ההעמדה המקורית שבחרה להציב את אדיר ועדן מבצעים את "פנים אל מול פנים" כשהם, אמממ..., פנים אל מול פנים, אבל מאחר שאני יודע כמה קשה לגרום לעדן להסתכל על משהו חוץ מהמצלמה (לא כל שכן על אדיר), אני לא אתעמק בזה. אדיר היה מופלא, כרגיל, והצליח לטעון את השיר היפה הזה (האם אפשר בכלל לפספס עם שיר של פוליקר?) בעוצמות מחשמלות ממש. עדן השתדלה לא להפריע, ועשתה את זה בחן. הכי טוב של הערב, בלי שום תחרות.

אדיר ועדן, פנים אל מול פנים. מעניין מה יקרה אם מישהו ישיר שוב את "אש על הפנים" 

אחרי השיר צביקה הדר העניק לאדיר משקפי שמש מהבאסטה הקרובה לאולפנים, ולעדן בובת גומי מתנפחת של לווייתן שעוררה בה התרגשות דומה לתגובות שלה לריטה ולסוסים (כנראה לפעמים היא מעדיפה לרגש את עצמה בעזרת אביזרים). אחרי זה הוא שאל אותה בתדהמה אם היא באמת אוהבת את "לשחרר את ווילי", ועדן אמרה שכן, כי "זה סרט מדהים, ואין אותו כבר, ואני רוצה שיהיה". במקום עוד מכשיר אם-פי 3, אולי דיאודורנט כיף יכולים לתת לה מכשיר די-וי-די (ואז לשלוח את התקשורת לצלם את הדי-וי-די הראשון בקרית גת).

בפינת ביקורות השופטים. אוחובסקי אמר שעדן ואדיר באמת נורא לא מתאימים אבל שיצא יפה. מרגול אמרה שהיא אמנם מאוד אוהבת את הצד הנשי של הדואט, אבל שמי שסחב את השיר היה אדיר (שהביט בה בפליאה, כי הוא היה בטוח שהוא הצד הנשי שם). מרגול גם הוסיפה שעדן הייתה "קישוט ווקאלי" (קישוט מילא, אבל למה דווקא ווקאלי?) ושהיא קצת היסטרית (נדמה לנו שברגע הזה בהיסטוריה הומצא הביטוי "הפוסל במומו פוסל"). צביקה פיק נעלב בשם עדן ואמר שמרגול מסתכלת על זה בצורה לא נכונה (כלומר לא מסתכלת לעדן על הציצים), כי זה דואט שעשה לו מאוד נעים (השלימו כאן בעצמכם). ואילו צדי ציין בתדהמה שעדן הבינה את הטקסט (עדן בתגובה: "לא, באמת, כן, כן, נכון, כן").

סיון גוריאלשוילי ודניאל בן חיים, "שמים כחולים" (המשולש)

סיון בחרה את דניאל כי הוא הכי חתיך בנבחרת. בועז מתפשט במחאה שקטה.

תום: השיר הזה קיטשי וטרחני כבר בגירסה המקורית, והעיבוד השקט בתוספת התאורה הדרמטית הפכו אותו לבלתי נסבל לחלוטין. דניאל זייף ללא רחם, סיון הייתה דרמטית מדי, והתוצאה הייתה חיננית כמו תמונת עירום של שאול יהלום.

ש. כהן: האמת שהופתעתי. סיון סוף סוף הולבשה כמו שצריך, דניאל התעורר מעלפונו, והם נתנו ביצוע שעשה לי נעים. הם נראו מתקשרים ואוהבים וחמודים ואני לא יכלתי להחניק "אוווו" קטן וערסי.

ועדיין – שמעון גרשון בן זונה!

אוחובסקי אמר שסיון ודניאל היו מיושנים וצעקנים כמו בלובי של בתי מלון, ומישהי בקהל התעלפה מרוב זעזוע. כשפנו למרגול היא ביקשה שיעברו הלאה כדי שהיא תוכל "לגבש דעה" (כלומר, לשמוע קודם מה כל האחרים חושבים, כמו במבחן בעל פה בכיתה ב'), אז עברו לצביקה פיק, שמחזר את האמירות הרגילות שלו על זה שהם עושים לו חיים קשים ושסיון ודניאל הם "מהטובים שבזמרים השנה". צדי לא התרגש, ומרגול החליטה סוף סוף שהיא לא השתפדה (טוב, הערפד היה בדואט הקודם).

סיון ודניאל בסצינה מסרט של היצ'קוק. בסוף סיון נעלמה, עזרו לג'קי למצוא אותה

אליסה שפרגה ונדב קדמון, "מלנכולי" (החברים של נטאשה)

אליסה ונדב (אחרי חיבוק וצווחת "בוא לאמא!" ביזארית של אליסה) בחרו למחזר את יציאת האודישנים הנהדרת שלהם, סוס מנצח וכו'. הזונות נעדרו גם הפעם בהוראת משטרת המוסר, או אולי פשוט ג'ק המרטש עבר לעבוד בטדי הפקות.

תום: אם הרעיון של דואט הוא שני זמרים שכל אחד מהם עושה מה שבא לו אגב התעלמות מוחלטת מהאחר, אז זה היה דואט מצוין – אם כי גם אז רצוי שמה שבא לכל אחד מהם לעשות יהיה בעל איכויות מוסיקליות כלשהן. אליסה צעקה, ונדב ניסה שישמעו גם אותו. לשווא.

ש. כהן: אוהבת את אליסה, אוהבת את העיבוד, אוהבת את השיר, סובלת את נדב. נהניתי מזה באודישנים ואהבתי גם עכשיו. נקסט.

צדי חשב שהביצוע היה אגרסיבי מדי אבל בכל זאת אהב, מרגול הכתירה את נדב ואליסה כמנוולים של הערב, צביקה פיק אמר שהם הולכים בדרך הנכונה (מזל, כי העונה תכף נגמרת), ואוחובסקי, כמו תום, חייב להיות מיוחדג', אז הוא אהב את זה יותר באודישנים.

נדב קדמון ואליסה שפרגה. הזונות ברחו מהירקון כדי לא לגמור כמו נבחרת אוסטרליה

בסיום הדואטים עברנו לבובת הבראץ האנורקסית רותם סלע, שסיפרה לנו שהילדים האשדודים בני הארבע שעמדו מאחוריה הכי אהבו את סיון (ודניאל) ואת שלומי (ובועז). ג'י, מעניין למה. לעומת זאת, בדירוג השופטים (לצביקה פיק ולמרגול היה קשה מאוד, כרגיל) אלה בדיוק היו שני הדואטים החלשים של הערב. בועז לא נראה שבור מזה שהוא יצטרך לשיר שוב סולו, כי היה לו ברור שבהצבעה האמיתית לא משתתפים רק זאטוטים אשדודים, או כך לפחות אנחנו מקווים.

רותם סלע וחבר בני תשחורת מאשדוד. קולות הימאים הכריעו

בועז מעודה, "ירח כחול" (גן חיות)

ש. כהן: אני אישית מעדיפה את הביצוע העמוק של שרון מולדאבי. בועז בגלל מוגבלותו בהעברת רגשות לא מצליח לשיר את השיר הזה באופן היחידי שאפשר לשיר אותו – סקסי, וזה לא תפס.

תום: בועז הכריז שהוא שר את השיר הזה כי אף אחד ב"כוכב נולד" עוד לא הכריז שהוא ילך אחרי מישהי עד קצה העולם. כמו שהוא שר אותו, כשהוא יגיע לשם הוא יגלה שהיא כבר מתה בשיבה טובה. העיבוד האנמי הרג את השיר לחלוטין, ואם יש משהו שבועז לא יכול להרשות לעצמו זה עיבוד אנמי, כי גם כך הוא נוטה להיעלם.

בועז מעודה. נרדם כהרגלו

סיון גוריאלשוילי, "תן לי סימן" (מירי מסיקה)

תום: סיון הסבירה שהיא לקחה את השיר שלה כי "זה שיר כואב, והכאב שלי הוא רק בצרחות, בהתאבדות". כמה חבל.

סיון גוריאלשוילי בפרפורי הגסיסה האחרונים שלה. התחינה לא עזרה

ש. כהן: לא הרצתי קדימה על מנת לתת כבוד להופעתה האחרונה של סיוון בתוכנית ואולי על במה בכלל. ווי וויל אלווייז האב מישל:

(התמונה מוקדשת באהבה לפוסי, כתגמול על שבוע שעבר, ובכלל)

שלומי בראל, "הדמעות שאת בוכה" (פבלו רוזנברג)

ש. כהן: שלומי החליט לגוון עם פבלו רוזנברג, בחירה לא צפויה, אולי אפילו מסוכנת, וזה היה ביצוע טוב אבל נטול בירווז. אני מוכרחה להודות שהעיניים שלו נצצו אלי הפעם. הייתכן שאני מתרככת? האם פג הכישוף התימני? למעודה פתרונים.

תום: ביצוע שגרתי של שלומי, שגם זייף לא מעט במהלך השיר, אבל עדיין היה טוב יותר משאר הסולואים בשלב הזה. 

שלומי בראל. הפעם העיניים נצצו

דניאל בן חיים, "מלאך שלי" (ירון כהן ושלומי שבת)

תום: לדניאל יש קול יפה, ובזה זה נגמר. על פי כמות הזיופים שהיו בביצוע הזה אפשר היה לחשוב שמדובר בשיר אחר לגמרי, וזה בדיוק מה שירון כהן חשב כשהוא התקשר לאולפן לשאול למה נתנו לו קרדיט על שיר מקורי של דניאל. אפילו צביקה הדר פרץ לבמה לפני סוף השיר כדי לעצור את הזוועה הזאת, והפעם קשה היה להאשים אותו. אני מבין שיש אנשים שמצביעים על פי כל מיני קריטריונים אחרים, אבל לדעתי הביצוע הזה הוכיח אחת ולתמיד שדניאל חייב ללכת הביתה, ויפה שעה אחת קודם.

ש. כהן: עוד יציאה מזרחולית שבועית שרק תושבי מגדל העמק ומרגול מכירים. היה סתמי.

דניאל בן חיים. זאת לא הזווית שעקומה, זו השירה שלו שמעוותת את המסך

השופטים התחרו ביניהם בניסיון להוכיח שכולם התחרשו לגמרי. צדי וצביקה פיק ציינו לטובה את דניאל ושלומי, מרגול הסתפקה בדניאל, ואוחובסקי היה היחיד שבכלל זכר שבועז היה שם. בשלב הזה הם נראו בעיקר מותשים, ולא קשה היה להבין אותם. גם תום נרדם, והתעורר רק בבוקר למחרת כשהוא קשור בשק בתוך הירקון. כהן מכחישה כל קשר.