.

עמדתי לצד דלת הזכוכית והאזנתי לרעש טיפות המים הנוחתות על המשטח הקר. כל גופי רעד, אולי בגלל העובדה שהייתי לבושה בחולצת-T קצרה בלילה, באמצע החורף. אולי בגלל עומס המקרים המצערים שנעמסים על גבי. במשך זמן מסוים יכולתי לסבול זאת בשקט, אך ידעתי שברגעים אלו ממש כל דבר קטן יכול להוציא אותי מדעתי. טבעת הנישואין שעדיין ענדתי, על אף המוות, הכבידה על ליבי עוד יותר. אך לא יכולתי להפרד מהזכר האחרון שיש לי מאהובי. עדיין לא עיכלתי את העובדה שהוא התאבד, הוא נראה כל כך שמח.

האפשרות להתאבל עליו לנצח קסמה לי. אך כמובן, היא אינה אפשרית. פניתי לעבר חדרינו המשותף - סליחה, חדרי - ולבשתי את השמלה השחורה שהתאימה בדיוק לראיון העבודה שאליו פניתי. ידי רעדו כשסידרתי את שיערי בצמה מגולגלת על קצה קודקודי וכמעט התמוטטתי כשהתחלתי להלך בנעלי העקב האפורות. נעלי העקב הללו, שהזכירו לי את חברתי הטובה ביותר. במצב שלי, אתם בטח מנחשים שגם לה קרה משהו רע.

אבל לא. בעצם, היא עברה לחיות את "החיים היפים", בעודה משאירה אותי לבד בדירת שני חדרים צפופה. היא אמרה שתתקשר כל יום, שלא נשכח אחת את השניה. ועכשיו אני שואלת, היכן שיחת הטלפון? לא שמעתי שום צלצול מהמכשיר מאז היום שבו התקשרו להודיע לי על מות בעלי.

יצאתי מבעד לדלת הדירה חרישית ופניתי אל הרחוב. הגשם פסק, הלילה החשיך. ויתרתי על נסיעה במונית, הליכה ברגל הרגיעה אותי יותר. שפופת גב, ראשי מורכן וידי משולבות, עברתי את חצי הדרך.

אך משהו, משהו בלתי מוסבר והזוי לגמרי, גרם לי להביט סביב פתאום. וכשהרמתי את ראשי וסרקתי את הרחוב העמוס, עיני התמקדו על אדם בשנות הארבעים מצית סיגריה. הדחף לפנות אליו שלט בי, ועד מהרה מצאתי את עצמי נעמדת מולו. הוא היה גבוה, מבנה גופו היה של שחיין. שערו השחור הגיע עד לכתפיו והשיערות האפורות שבו לא כיערו אותו. להפך, הוא נראה כאילו שזרו בראשו פתילי כסף עדינים. עיניו היו אפורות ועמוקות, ורק מלהביט בהן יכולתי לשקוע בשינה של מחשבות. בגדיו היו פשוטים ומראהו רגיל לגמרי, אך הרגשתי בשוני שבו.

"שלום, קרלי", הוא אמר בפשטות בעודו מתעסק עם הסיגריה.

"מאיפה אתה יודע איך קוראים לי?" קולי נשמע שבור מעט.

הוא כחכח בגרונו ופלט עננת אשן לפני שהתחיל לדבר. "אני אלוהים, יקירה".

"מה אתה עושה פה?" כעת, כמעט לחשתי.

"צרות בגן עדן, כך אני קורא לזה. לפעמים אני לובש צורת אדם בכדי להירגע. החיים שלכם כל כך פשוטים, קצרים ומאושרים".

"מאושרים?" פלטתי. "ממש לא. לפעמים אני תוהה אם אתה מנסה לעשות הכל בשביל לאמלל אותנו!" כמעט צעקתי. "לאמלל אותי", הוספתי.

הוא פלט נחרה וכיבה את הסיגריה על הקיר הרטוב מהגשם. "אתם אלו שגורמים בעיות לעצמכם. אני רק עוזר לכם כשצריך", הוא ענה בפשטות.

"לא יאומן!" קראתי בקול. "אז איפה היית כשהכל התמוטט סביבי? כשכל הימים ביליתי ליד הטלפון, ממתינה לשיחה שמעולם לא הגיעה? איפה היית כשכמעט איבדתי תקווה?" יבבתי.

"חיפשתי אחרייך", אמר.

"ובכן, מצאת אותי מאוחר מדי, עכשיו כבר לא תועיל בכלום".

הוא נאנח בשקט. "אם כך..." אמר ואז נעלם בעננת עשן. הבטתי סביבי, הרחוב שהיה סואן לפני כמה רגעים היה ריק לגמרי, למעט כמה אנשים בחליפות ומכונית או שתיים שחוצות אותו במהירות. הרגשתי טיפה קרה שנוחתת על לחיי, שניה על קצה אפי. גשם עז התחיל לרדת והפעם באמת יכולתי להבין את הביטוי, "גשם הוא דמעות האלוהים". צעדתי בשקט לעבר הכביש.

I found God on the corner of 1st and amistad

Where the West was all but won

All alone, smoking his last cigarette

I said, "where you been?" he said "ask anything"

Where were you when everything was falling apart?

All my days were spent by the telephone that never rang

And all I needed was a call that never came

To the corner of 1st and amistad

Lost and insecure, you found me, you found me

Lying on the floor surrounded, surrounded

Why'd you have to wait? Where were you? Where were you?

Just a little late, you found me, you found me

But in the end everyone ends up alone

Losing her, the only one who's ever known

Who I am, who i'm not and who I wanna be

No way to know how long she will be next to me

Lost and insecure, you found me, you found me

Lying on the floor surrounded, surrounded

Why'd you have to wait? Where were you? Where were you?

Just a little late, you found me, you found me!

The early morning, the city breaks

And i've been calling for years and years and years and years

And you never left me no messages

You never sent me no letters

You got some kind of nerve taking all I want!

Lost and insecure, you found me, you found me

Lying on the floor, where were you? Where were you?

Lost and insecure, you found me, you found me

Lying on the floor surrounded, surrounded

Why'd you have to wait? Where were you? Where were you?

Just a little late, you found me, you found me!