געגועים לעכשיו וכאן

וואוו אנשים..

אז אני מסתובב לי ברחבי הבלוגיה איזה שעה קלה ( נו מה חדש..) מגיב פה בשנינות (עלאק) ושם בחוכמה (ושוב..) ופה ושם בקריצה (טוב לא ממש אבל מה כ'פת לי.. וביכלל לכו תוכיחו אחרת ) ופתאום קפצה עלי ההבנה שלכולכם יש חיים.. אבל ממש.. כאלה אם עבודה ובוס וחברים ושינה עד מאוחר בשבת , ממש כמו לי (טוב חוץ מהשינה בשבת יען כי הקטנה מתעוררת ב6 בבוקר) .

אז הינה נשאלת השאלה- מתי אתם מספיקים את כל זה? אני מרגיש שאפילו אם ההיתי קם שעה קודם (כמאמר המופלאים) זה לא היה מספיק , מה גם שאני הולך לישון שעה אחר כך ככה שלא ממש נשאר לי כלום מהלילה..  רוצים דוגמה? בבקשה..

קורות יום שבת .. או הולכים לשחות.

קמנו התלבשנו העמסנו האוטו ויצאנו לחברים, עד פה אופטימיות במיטבה. וזאת אחרי שיום קודם הם רכבו לי על הצואר ש 9 זה מאוחר ולא יהיה מקום ולמה לא 8:30 וכאלה. אז הגענו אחרי פשרות ויכוחים ואיום בחטיפה ל 8:45 אבל לא דקה אחר כך.. אז הגעתי לשם ב 9.

טוב אין יותר מידי על מה להרחיב אז רק נציין שיש להם 2 ילדים אז כמובן יצאנו לנו לדרכנו העליזה ב10 ( כי ככה זה עם 2 ילדים וחכה חכה יום אחד תבין וכאלה) אחרי התברברות קלה הגענו לחוף ב 11:50 שזה "ממש לא נורא - וביכלל עוד לא 12 ועוד איזה 2-3 חכה חכה וכאלה) כך שבדיוק הגענו לשעה הטובה ביותר ביום (כלומר השעה הטובה ביותר להתקפל וללכת הביתה למזגן אבל לא נורא מי סופר) והפתעה הפתעה היתה חניה (טוב כאמור כל החכמים באמת היו בדרך הביתה למזגן..) אבל מקום לא היה ככה שההינו חיבים לככת רגלינו בשמש הקופחת ללא רחם..  או כפי שכבר נאמר " כן היה חם , אבל לעומת זאת היתה גם לחות" ( מיחזור גועלי במיוחד)

אז את שאר קורות היום , ולמה כתפיי כביצה שלוקה? ואיפה נעלמה המגבת? כל זאת בפרק הבא ( או כמו שאומרת מישהי ( טוב אז זאת ש' )

אני הולך לשתות תה ולמות..

שמיים