מיקה: אני חושבת שאנחנו פשוט משתלבים בעולם. אם העולם היה אחר, או אנחנו היינו אחרים, היינו, אולי, שמחים יותר.
מבקר: מתי מתחילים הדברים לההרס? איך מילדים חמודים, תמימים, מלאי ספונטניות ודמיון, הופכנים להיות אנשים מורכבים וקודרים? למי פתרונים?
מיקה: נהרס. הכל נהרס.
mika: את הילדות שלי אני זוכרת בצבעים של תמונות ישנות. צהוב ואדום מעומעם. היא היתה מאושרת, או לפחות כך נדמה לי, לפחות עד גיל 4. ההורים שלי היו מאוד צעירים ואני זוכרת שהיה לנו כיף. הם היו קוטפים תותי עץ ומכינים ריבה. אח"כ אני כבר זוכרת בצורה בוגרת מדי והכל נ
מבקר: ובכן אתחיל אני: את ילדותי איני זוכר כמעט. היא נוכחת אצלי כזכרון מעורפל,חציו מציאותי, חציו דמיוני. הערפל האופף את ילדותי יכול להתפרש באופנים שונים, בניהם אנליטיים, כגון הדחקה. עד כאן בינתיים.
מיקה: רעיון מעניין.
בתור ההוגה שמורה לך זכות ראשונים.
מבקר: אני חושב שהגיע הזמן שנפתח כאן, אצלך בתיבת המסרים מיקה, דיון אודות ילדותנו (שהייתה יפה..).
matka: תודה על הביקור, מברוק על השידרוג וד"ש באופן כללי
מיקה: צריך להעריך אותך על הנסיון.
מיזנטרופ: מסר מקוון למיקה: מברוק על תיבת המסרים החדשה. אם היה לי מה לרשום בה הייתי רושם. שיהיה לילה טוב
מיקה: אנטונן- זה לא טוב יותר (מה טוב יותר? מה זה טוב?) אבל כולל בתוכו יותר אופציות. יש פה חלון הזדמנויות למסרים, וכן- חלון ראווה להצגתם.
מיקה: יוזף היקר, רוב תודות. אם כי, התרגלתי למצבו הסטאטי-שלוש תגובות ותו לא- ואני לא מלינה על כך. כנראה שזה לא הפיצ’ר הבולט בבלוג שלי, בינתיים. אולי בגלל הצבעים העגמומיים?
אנטונן: חלון מסרים זה טוב יותר מחלון הזדמנויות או מחלון ראווה?
יוזף: חייבים לעבוד על החלון מסרים הזה קצת, שלא יהיה לו משעמם, בכל זאת, המעמד מחייב
מיקה: הו, כן. זה באמת מרגש מאוד.
יוזף: מזל טוב, מגיע לך
שמפניה: מזל טוב על הפרו :)
הדף הקודם