רסיסים

 (האתר שלי) , 07:25 10/6/2012:
התיאור שלך מצליח להיות מטאפורי בלי לגלוש לשמאלץ וזה יפה.
אני חושבת שיש לך תערובת בריאה מאוד של רגשות שליליים שלא מתעלמים בהם בחיים, והלוואי עלי ועל כולנו להצליח ככה לרוץ מדבר לדבר. המרוץ שלך שלא עצרת בו נשמע מדהים דווקא בגלל זה.

.
והיא, איך היא מרגישה?



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 08:41 11/6/2012:
תודה, לולי.
באמת שהפרטים שם מדהימים בהרבה, אני פשוט לא מסוגלת להחליט מה להראות כי הכל כה מהמם. הנה מתנה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 09:59 10/6/2012:

שמח לשמוע שעבר בשלום
ברור שאת אם חרדית, אף אחד לא הטיל בזה ספק :-)

את הפחד מהתעלפויות אני מרשה גם לעצמי. זה לא קל לצאת מהתעלפות של קרובים. כמו גם מחלות ניתוחים ובתי חולים. להיות חלשים, להתכופף ולקבל עזרה מהסביבה - זהו חוזק אמיתי שעוזר לעבור סערות. ראי ערך חיטה וכוסמת במכת ברד.
(כמובן שאני לא נוהג כך. אני באמת חזק...)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

, 10:47 10/6/2012:
אני לא יודעת למה אבל פספסתי את הפוסט הקודם (ואני חייבת לומר שקצת צחקתי כשקראתי על הגלגל)





הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 16:35 10/6/2012:
משאילה לך את הכתף שלי בכדי שתוכלי לבכות עליה בסתר, מבטיחה שלא אספר לאפאחד. אפילו לך.

והלהיות חזקה/חלשה מזכיר לי משפט של רון אדלר: "...תהיה חזק. אני יודע שאולי שמעת את זה גם ממנהל בה"ס ומהסבא שלך, אבל הם התכוונו לזה שתהיה חזק ואני מתכוון לזה שמותר לך גם להיות חלש לפעמים. אתה מבין?..."

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

, 23:15 10/6/2012:
אימוני גוף ונפש מפרכים יש לך... בסופם ולמעשה בדרכם, את יוצאת מלכה מעוררת השראה. מאחלת החלמה מהירה כהרף עין

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 09:44 11/6/2012:

אני ממש לא חושב שאת אם חרדתית.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 16:21 11/6/2012:
אני כל כך שמחה לשמוע ממך, שהניתוח עבר בשלום, ושהיא בדרך להחלמה. גם את בדרך הזו, אם כי כנראה קשה לראות את זה על עצמך. ברור שקשה לך. איזה מזל שאת מרגישה ככה. הרי לא היית רוצה לא להרגיש ככה. חשוב לך, איכפת לך, כואב לך. זה בסדר. זה בדיוק. ככה.





הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 06:23 12/6/2012:
גם אמא הגאונה שלי הלכה לכמה פגישות עם פסיכולוג אחרי הניתוחים הקודמים שלה כשהיא חזרה וחזרה וחזרה לבית החולים והתחילה לפחד. וזה עזר.
למה שלא תלכי, לכאלה של בית חולים שיודעים לתמוך במצבי מצוקה זמניים ולא רוצים לחפור בקישקעס?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:54 12/6/2012:
סיפור מחיי הצנצנת:

יחד עם המראה והלוח המגנטי התקנתי לפני שבועיים בחדר גם לוח מודעות מחיק. כזה מהסוג שאת יודעת שחלק מהדברים שתכתבי בו יימחקו ויתחלפו, חלק צריכים להמחק אבל יישארו תקועים כמו שרק תזכורות לא נעימות יכולות להשאר, וחלק יישארו בכוונה תחילה.

צד ימין של הלוח מוקדש למטלות. צד שמאל- התחתון ללוח אירועים מתקרבים (בחינות ועכשיו גם הביקור השנתי שלי בתערוכות סיום של בתי ספר לאמנות)
והצד העליון ל"חוקים":

חוקי חתול:
1. על החתול ללכת לישון ב22:00.
2. על החתול לעשות פעילות גופנית
3. אל תקשי על עצמך בדברים קלים!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:54 12/6/2012:
שורה תחתונה:
יכול להיות שבכל פעם שאת מעלה את הרעיון הזה ואז דוחה אותו בקש, את מקשה על עצמך שלא לצורך (=בדברים קלים).
אבל מצד שני, אני קוראת את הסיפורים שלך ויודעת עד כמה את נושאת את עצמך. אולי זה בכל זאת לא מתאים

לא יודעת. בכל מקרה .

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^