עצמאית בשטח

, 18:32 21/5/2005:
ולמה להנציח את הלבד?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 18:35 21/5/2005:

הוא מנציח את עצמו.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 18:41 21/5/2005:

ואין כלום לעשות ואי אפשר לתת לו בראש?


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:34 21/5/2005:

מה, באלימות?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:58 21/5/2005:
ואנשי העמק הירקרקים מביטים למעלה בקנאה וביראה, יודעים שהם אף פעם לא יעיזו להתקרב כך לפי האש ולחיות על פיה...





הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 23:26 21/5/2005:

את פסטורלית?!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 09:10 22/5/2005:
אני?!?!?
סתם לא היה לי נעים לכתוב "הם" ו"אנחנו"...
:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:15 22/5/2005:
וואי, נרגעתי.
חשבתי לרגע שנפל לך משהו על הראש ;-)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:16 22/5/2005:
זה לא עניין של פחד, זה פשוט חסר תוחלת.
אם הייתי נורמלית לא הייתי נפגשת איתו כלל, אבל אני לא.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 09:29 22/5/2005:
למה את לא נוגעת בו???
תאנסי אותו! (בס’ שורקת).
יש גם סרטים כאלה.
מקסימום תבואי אחר כך להתנחם בפסטורליה שלי (שיש לה תלילויות משלה, אך הן אינן קשורות ברגשות כמו אהבה, שנאה. הן יותר מתחום אובדן הערך העצמי ומולו חדוות יצירה)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:18 22/5/2005:
יש ס’ לא שורקת?!
אין לי עניין באינוס, יש לי עניין בשקט והוא לא יכול לתת מענה בנושא.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:31 22/5/2005:
ניסיתי להישמע ורדה...תאנסי אותו על משקל תפטרי אותו.

שולה, שימי לב למנגינה של רב המשפטים שלך, התגובות, הפוסטים... (בחיים את לא נשמעת ככה!)
במילה הראשונה-שניה-שלישית, זה עולה, זה נפתח, אתה רוצה להתפתות, אבל אתה מרגיש שתהיה כאן תנועה בליסטית. אתה שומע שזה עומד לרדת. אתה יודע שהעליה הזו נועדה להצניח אותך מיותר גבוה.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:39 22/5/2005:
אהההה, הבנתי. נחמד :-)

אם הבנתי נכון, את מתכוונת שבכתיבה אני דרמטית ובחיים לא? כן, זה נכון. אגב, אותו בחור (פ’) הדגיש בפני מספר פעמים שהוא מבדיל בין "שולה" ל"אני" המציאותית, וזו גם הסיבה (לדעתי) שהוא לוקח בערבון מוגבל מה שכתוב בבלוג.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:48 22/5/2005:
אני מתכוונת לזה שכשאת מתחילה להמריא, לרחף, לכייף את ישר מתחילה לחשוב התרסקות ומאבדת גובה.
את לא יודעת שכשהולכים על חבל דק אסור להביט מטה?
(את - שולה, לא את-את)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:54 22/5/2005:
טוב, זה ברור לא?
הרי "שולה" מדברת על דברים שכבר קרו, היא תמיד קצת בדיליי מבחינת זמן ההתרחשות, מתארת בדיעבד, אחרי שכבר התרסקה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:01 22/5/2005:
בגדול, כל החיים הם ככה, נולדים-גדלים-נובלים-מתים.
השאלה באיזה נקודה חותכים את הסיפור...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:04 22/5/2005:
וזאת בהנחה שיש לך כוח/יכולת/משמעת לחתוך.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:13 22/5/2005:
עכשיו אני הולכת להרביץ פה נאום קלישאות קטן. מותר לצאת באמצע.
אפשר לקחת את אותם חיים, אותם ארועים, ולנסח מהם סיפורים שונים בתכלית, ’הדבקת נראטיב’ קוראים לזה בחוגים מסוימים.
לאופן בו את מנסחת לעצמך את חייך יש השפעה לא רק על זכרון ארועי העבר, אלא גם על יצירת הארועים בהווה ובעתיד.
זהו, מי שיצא יכול לחזור.

וזה שתאנסי אותו ותהני ממנו עד הסוף, דווקא זה מה שיפגע בך? את מי משניכם את מענישה?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:30 22/5/2005:
את צודקת בהחלט (בחלק הראשון).
לא יכולה להעלות טיעונים נגד, מסכימה איתך לחלוטין. זה פשוט מה שיש לי בראש ואני שופכת את זה על המקלדת. אין לי עניין לכתוב פה דברים שלא באמת קורים לי או עוברים לי בראש, וזה מה שיוצא לי משם.

ולשאלותייך - אין לי תשובה, זה תיעוד של התגובה האינטואיטיבית שלי.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:34 22/5/2005:
לא שהאינטואיציה שלי הובילה אותי לגדולות, אבל את יודעת שאני במקומך הייתי הרבה פחות מהססת.

אין לי מושג מה נכון, מה ראוי, לטווח קצר או לטווח ארוך.
כנראה שצריך לבדוק כדי לדעת.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:54 22/5/2005:
בוודאי, אבל זה בגלל שהחסכים שלך שונים מהחסכים שלי.
כל דבר שאנו עושים בחיים נובע מהמשקעים הפרטיים שלנו, ואין הם דומים אצל 2 אנשים שונים, גם אם המדובר באחיות.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:51 22/5/2005:
וואלה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 14:53 22/5/2005:
לא היתכוונתי להישמע כזאתי,
אבל בכל זאת לא הצלחתי להבין מה יש בו, זה מה ששאלתי


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:05 22/5/2005:
לא התכונתי להעליב עם ה"וואלה" הזה, סליחה.

מה יש בו? לא יודעת, באמת. ומה זה חשוב בעצם? הוא מתערבב לי בחיים וזה העיקר מבחינתי.
את יודעת מה? במחשבה שניה אני יכולה להגיד לך - יש בו שקט, רוגע. מן חסינות בסיסית כזו, כאילו כל הסערות שבעולם עוברות לידו ולא משאירות עליו שריטה.
ואני - שכולי תהפוכות נפש ומצבי רוח - נמשכת ליציבות הזו שהוא מקרין, גם (ובמיוחד) אם זה בניגוד לרצוני.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:24 22/5/2005:

אתה מהאגודה להסדרת זיונים לגברים נשואים??

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:39 22/5/2005:
טוב, תרגע. זה היה בהומור.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:55 22/5/2005:

הרגיעון הזה, זה לא רק לילדים?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:25 22/5/2005:
בהצלחה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:18 22/5/2005:

נו ראיתי בתגובה לנוריקו שכל הסיפור הוא כבר מאחורייך
יעני את מספרת הכל בדיעבד
אז מה יש לומר?
והגעתי באיחור בגלל המייל המחורבן שחזר רק הבוקר לתפקוד מלא

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 14:24 22/5/2005:
מאחורי, מלפני ומצדדי ;-)
בוודאי שאני מספרת בדיעבד, הרי זה צריך קודם לקרות, ואז שיהיה לי זמן/צורך לכתוב ואז להעלות לבלוג - וכל זה לוקח זמן. אבל בעיקרון זה עדיין ההווה שלי, כך שאם גם אתה רוצה לנזוף בי - וולקאם, תרגיש חופשי.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:29 22/5/2005:
לנזוף????
מה יש לי לנזוף?
התכוונתי שאפשר גם לכתוב במהלך התהליך
כדי לקבל פיד בק
וליישם-או לא
אבל אם הכל כבר קרה מה יועילו "חכמים" ?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:34 22/5/2005:
קרה - קורה - יקרה.
ולחוות דיעה אפשר בכל מקרה, לא?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:38 22/5/2005:
אוי שולינקה
בטח שאפשר לחוות דעה
אבל בשביל להיות בטוח הלכתי לראות מי זה פ’
וראיתי שפ’ הוא אחד שמועך אותך כהגדרתך
אז אני נגד מעיכות אפילו אם הם מביאים אושר רגעי
כי אחכ הריק גדול יותר
אז אולי צדקת שהלכת עד החצי ונתת לו לגעת
אבל את לא
בטח שאם תמעכי
יהיה לך בכל זאת קצת אוויר לנשימה..

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:44 22/5/2005:
"אני נגד מעיכות אפילו אם הם מביאים אושר רגעי
כי אחכ הריק גדול יותר"

אני חושבת שזה המשפט הפשוט, המדויק והחכם ביותר שנכתב אי פעם בתגובות אצלי.
אתה כל פעם מפתיע מחדש.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:50 22/5/2005:

עזבי אותי
פשוט תשתדלי לא להמעך..

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:53 22/5/2005:

את זה אני לא יכולה להבטיח.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:59 22/5/2005:

נו..ראש לא נצא איתך..


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:12 22/5/2005:
לך תדע, אני עוד עלולה להפתיע.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:14 22/5/2005:

וזה-בהחלט ישמח אותי !

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:19 22/5/2005:
גם אותי, תאר לעצמך.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 16:16 22/5/2005:



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:25 24/5/2005:

מה לנו ולעמק? ומה לנו ולפסטורליה?

אנחנו בוהים ביצורים שוכני המאזדה המשתרכים להם בפקקים בדרכם לביתם המעוצב בעמק הפסטורלי שבפרברים בבוז צונן ולפעמים גם בקנאה.

לפני שלוש שנים בערך הציעו לי הצעת עבודה מפתה, מלווה במשכורת אימתנית, שעות עבודה רגועות (יחסית), ומעל הכל- בטחון כלכלי ומקצועי. דחיתי אותה על הסף וקפצתי ראש לבריכה, בלי מושג אם היא מלאה או ריקה, של להקים עוד חברה משל עצמי. היום- אני קופץ עוד פעם.

יש אנשים שיכולים לחיות בווליום נמוך, ויש כאלה שלא. יש כאלה שהרעש מפריע להם ויש כאלה שמסתובבים מצד לצד באי נוחות אם הם ישנים ואין עיר שדופקת ומגרגרת מסביב.

אין ספק שאת חיה על לוע של הר געש. קראת, הבנת וידעת מצויין שזה המקום שלך. כל מה שנשאר עכשיו זה לאהוב את המקום הזה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 18:39 24/5/2005:
היום היתה לי שיחה עם הבוסית שלי (בהמשך למיני-משבר בעיקבותיו יצאתי לחופש לפני פסח) והסברתי לה שהיא חייבת לתת לי פרויקטים מסעירים, כמו שאני אוהבת, ושבזה תלוי התיפקוד שלי, ושאם אין לה דברים כאלו בשבילי אז שתפטר אותי כי אני לא מתכוונת לעבוד יותר על דברים משעממים כמו שנפלו עלי בשנה האחרונה. היא אמרה שדווקא יש בצנרת כמה סערות בשבילי, אז בנתיים אני נשארת שם. רק שההר געש יתעורר כבר.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:45 24/5/2005:

יאללה שיתעורר! אני מסכים

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^